VULC ¹ Post dies multos factum est verbum Domini ad Eliam, in anno tertio, dicens : Vade, et ostende te Achab, ut dem pluviam super faciem terræ.

WLC ¹ וַיְהִי֙ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים וּדְבַר־ יְהוָ֗ה הָיָה֙ אֶל־ אֵ֣לִיָּ֔הוּ בַּשָּׁנָ֥ה הַשְּׁלִישִׁ֖ית לֵאמֹ֑ר לֵ֚ךְ הֵרָאֵ֣ה אֶל־ אַחְאָ֔ב וְאֶתְּנָ֥ה מָטָ֖ר עַל־ פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃

VULC ² Ivit ergo Elias, ut ostenderet se Achab : erat autem fames vehemens in Samaria.

WLC ² וַיֵּ֙לֶךְ֙ אֵֽלִיָּ֔הוּ לְהֵרָא֖וֹת אֶל־ אַחְאָ֑ב וְהָרָעָ֖ב חָזָ֥ק בְּשֹׁמְרֽוֹן׃

VULC ³ Vocavitque Achab Abdiam dispensatorem domus suæ : Abdias autem timebat Dominum valde.

WLC ³ וַיִּקְרָ֣א אַחְאָ֔ב אֶל־ עֹבַדְיָ֖הוּ אֲשֶׁ֣ר עַל־ הַבָּ֑יִת וְעֹבַדְיָ֗הוּ הָיָ֥ה יָרֵ֛א אֶת־ יְהוָ֖ה מְאֹֽד׃

VULC ⁴ Nam cum interficeret Jezabel prophetas Domini, tulit ille centum prophetas, et abscondit eos quinquagenos et quinquagenos in speluncis, et pavit eos pane et aqua.

WLC ⁴ וַיְהִי֙ בְּהַכְרִ֣ית אִיזֶ֔בֶל אֵ֖ת נְבִיאֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּקַּ֨ח עֹבַדְיָ֜הוּ מֵאָ֣ה נְבִאִ֗ים וַֽיַּחְבִּיאֵ֞ם חֲמִשִּׁ֥ים אִישׁ֙ בַּמְּעָרָ֔ה וְכִלְכְּלָ֖ם לֶ֥חֶם וָמָֽיִם׃

VULC ⁵ Dixit ergo Achab ad Abdiam : Vade in terram ad universos fontes aquarum, et in cunctas valles, si forte possimus invenire herbam, et salvare equos et mulos, et non penitus jumenta intereant.

WLC ⁵ וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֶל־ עֹ֣בַדְיָ֔הוּ לֵ֤ךְ בָּאָ֙רֶץ֙ אֶל־ כָּל־ מַעְיְנֵ֣י הַמַּ֔יִם וְאֶ֖ל כָּל־ הַנְּחָלִ֑ים אוּלַ֣י ׀ נִמְצָ֣א חָצִ֗יר וּנְחַיֶּה֙ ס֣וּס וָפֶ֔רֶד וְל֥וֹא נַכְרִ֖ית מֵהַבְּהֵמָֽה׃

VULC ⁶ Diviseruntque sibi regiones ut circuirent eas : Achab ibat per viam unam, et Abdias per viam alteram seorsum.

WLC ⁶ וַֽיְחַלְּק֥וּ לָהֶ֛ם אֶת־ הָאָ֖רֶץ לַֽעֲבָר־ בָּ֑הּ אַחְאָ֞ב הָלַ֨ךְ בְּדֶ֤רֶךְ אֶחָד֙ לְבַדּ֔וֹ וְעֹֽבַדְיָ֛הוּ הָלַ֥ךְ בְּדֶרֶךְ־ אֶחָ֖ד לְבַדּֽוֹ׃

VULC ⁷ Cumque esset Abdias in via, Elias occurrit ei : qui cum cognovisset eum, cecidit super faciem suam, et ait : Num tu es, domine mi, Elias ?

WLC ⁷ וַיְהִ֤י עֹבַדְיָ֙הוּ֙ בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִנֵּ֥ה אֵלִיָּ֖הוּ לִקְרָאת֑וֹ וַיַּכִּרֵ֙הוּ֙ וַיִּפֹּ֣ל עַל־ פָּנָ֔יו וַיֹּ֕אמֶר הַאַתָּ֥ה זֶ֖ה אֲדֹנִ֥י אֵלִיָּֽהוּ׃

VULC ⁸ Cui ille respondit : Ego. Vade, et dic domino tuo : Adest Elias.

WLC ⁸ וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אָ֑נִי לֵ֛ךְ אֱמֹ֥ר לַאדֹנֶ֖יךָ הִנֵּ֥ה אֵלִיָּֽהוּ׃

VULC ⁹ Et ille : Quid peccavi, inquit, quoniam tradis me servum tuum in manu Achab, ut interficiat me ?

WLC ⁹ וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה חָטָ֑אתִי כִּֽי־ אַתָּ֞ה נֹתֵ֧ן אֶֽת־ עַבְדְּךָ֛ בְּיַד־ אַחְאָ֖ב לַהֲמִיתֵֽנִי׃

VULC ¹⁰ Vivit Dominus Deus tuus, quia non est gens aut regnum quo non miserit dominus meus te requirens : et respondentibus cunctis : Non est hic : adjuravit regna singula et gentes, eo quod minime reperireris.

WLC ¹⁰ חַ֣י ׀ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ אִם־ יֶשׁ־ גּ֤וֹי וּמַמְלָכָה֙ אֲ֠שֶׁר לֹֽא־ שָׁלַ֨ח אֲדֹנִ֥י שָׁם֙ לְבַקֶּשְׁךָ֔ וְאָמְר֖וּ אָ֑יִן וְהִשְׁבִּ֤יעַ אֶת־ הַמַּמְלָכָה֙ וְאֶת־ הַגּ֔וֹי כִּ֖י לֹ֥א יִמְצָאֶֽכָּה׃

VULC ¹¹ Et nunc tu dicis mihi : Vade, et dic domino tuo : Adest Elias.

WLC ¹¹ וְעַתָּ֖ה אַתָּ֣ה אֹמֵ֑ר לֵ֛ךְ אֱמֹ֥ר לַאדֹנֶ֖יךָ הִנֵּ֥ה אֵלִיָּֽהוּ׃

VULC ¹² Cumque recessero a te, spiritus Domini asportabit te in locum quem ego ignoro : et ingressus nuntiabo Achab, et non inveniens te, interficiet me : servus autem tuus timet Dominum ab infantia sua.

WLC ¹² וְהָיָ֞ה אֲנִ֣י ׀ אֵלֵ֣ךְ מֵאִתָּ֗ךְ וְר֨וּחַ יְהוָ֤ה ׀ יִֽשָּׂאֲךָ֙ עַ֚ל אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־ אֵדָ֔ע וּבָ֨אתִי לְהַגִּ֧יד לְאַחְאָ֛ב וְלֹ֥א יִֽמְצָאֲךָ֖ וַהֲרָגָ֑נִי וְעַבְדְּךָ֛ יָרֵ֥א אֶת־ יְהוָ֖ה מִנְּעֻרָֽי׃

VULC ¹³ Numquid non indicatum est tibi domino meo quid fecerim cum interficeret Jezabel prophetas Domini, quod absconderim de prophetis Domini centum viros, quinquagenos et quinquagenos, in speluncis, et paverim eos pane et aqua ?

WLC ¹³ הֲלֹֽא־ הֻגַּ֤ד לַֽאדֹנִי֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־ עָשִׂ֔יתִי בַּהֲרֹ֣ג אִיזֶ֔בֶל אֵ֖ת נְבִיאֵ֣י יְהוָ֑ה וָאַחְבִּא֩ מִנְּבִיאֵ֨י יְהוָ֜ה מֵ֣אָה אִ֗ישׁ חֲמִשִּׁ֨ים חֲמִשִּׁ֥ים אִישׁ֙ בַּמְּעָרָ֔ה וָאֲכַלְכְּלֵ֖ם לֶ֥חֶם וָמָֽיִם׃

VULC ¹⁴ et nunc tu dicis : Vade, et dic domino tuo : Adest Elias : ut interficiat me ?

WLC ¹⁴ וְעַתָּה֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר לֵ֛ךְ אֱמֹ֥ר לַֽאדֹנֶ֖יךָ הִנֵּ֣ה אֵלִיָּ֑הוּ וַהֲרָגָֽנִי׃

VULC ¹⁵ Et dixit Elias : Vivit Dominus exercituum, ante cujus vultum sto, quia hodie apparebo ei.

WLC ¹⁵ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵֽלִיָּ֔הוּ חַ֚י יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁ֥ר עָמַ֖דְתִּי לְפָנָ֑יו כִּ֥י הַיּ֖וֹם אֵרָאֶ֥ה אֵלָֽיו׃

VULC ¹⁶ Abiit ergo Abdias in occursum Achab, et indicavit ei : venitque Achab in occursum Eliæ.

WLC ¹⁶ וַיֵּ֧לֶךְ עֹבַדְיָ֛הוּ לִקְרַ֥את אַחְאָ֖ב וַיַּגֶּד־ ל֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ אַחְאָ֖ב לִקְרַ֥את אֵלִיָּֽהוּ׃

VULC ¹⁷ Et cum vidisset eum, ait : Tune es ille, qui conturbas Israël ?

WLC ¹⁷ וַיְהִ֛י כִּרְא֥וֹת אַחְאָ֖ב אֶת־ אֵלִיָּ֑הוּ וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֵלָ֔יו הַאַתָּ֥ה זֶ֖ה עֹכֵ֥ר יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ¹⁸ Et ille ait : Non ego turbavi Israël, sed tu, et domus patris tui, qui dereliquistis mandata Domini, et secuti estis Baalim.

WLC ¹⁸ וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א עָכַ֙רְתִּי֙ אֶת־ יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י אִם־ אַתָּ֖ה וּבֵ֣ית אָבִ֑יךָ בַּֽעֲזָבְכֶם֙ אֶת־ מִצְוֺ֣ת יְהוָ֔ה וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֥י הַבְּעָלִֽים׃

VULC ¹⁹ Verumtamen nunc mitte, et congrega ad me universum Israël in monte Carmeli, et prophetas Baal quadringentos quinquaginta, prophetasque lucorum quadringentos, qui comedunt de mensa Jezabel.

WLC ¹⁹ וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח קְבֹ֥ץ אֵלַ֛י אֶת־ כָּל־ יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־ הַ֣ר הַכַּרְמֶ֑ל וְאֶת־ נְבִיאֵ֨י הַבַּ֜עַל אַרְבַּ֧ע מֵא֣וֹת וַחֲמִשִּׁ֗ים וּנְבִיאֵ֤י הָֽאֲשֵׁרָה֙ אַרְבַּ֣ע מֵא֔וֹת אֹכְלֵ֖י שֻׁלְחַ֥ן אִיזָֽבֶל׃

VULC ²⁰ Misit Achab ad omnes filios Israël, et congregavit prophetas in monte Carmeli.

WLC ²⁰ וַיִּשְׁלַ֥ח אַחְאָ֖ב בְּכָל־ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּקְבֹּ֥ץ אֶת־ הַנְּבִיאִ֖ים אֶל־ הַ֥ר הַכַּרְמֶֽל׃

VULC ²¹ Accedens autem Elias ad omnem populum, ait : Usquequo claudicatis in duas partes ? si Dominus est Deus, sequimini eum : si autem Baal, sequimini illum. Et non respondit ei populus verbum.

WLC ²¹ וַיִּגַּ֨שׁ אֵלִיָּ֜הוּ אֶל־ כָּל־ הָעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ עַד־ מָתַ֞י אַתֶּ֣ם פֹּסְחִים֮ עַל־ שְׁתֵּ֣י הַסְּעִפִּים֒ אִם־ יְהוָ֤ה הָֽאֱלֹהִים֙ לְכ֣וּ אַחֲרָ֔יו וְאִם־ הַבַּ֖עַל לְכ֣וּ אַחֲרָ֑יו וְלֹֽא־ עָנ֥וּ הָעָ֛ם אֹת֖וֹ דָּבָֽר׃

VULC ²² Et ait rursus Elias ad populum : Ego remansi propheta Domini solus : prophetæ autem Baal quadringenti et quinquaginta viri sunt.

WLC ²² וַיֹּ֤אמֶר אֵלִיָּ֙הוּ֙ אֶל־ הָעָ֔ם אֲנִ֞י נוֹתַ֧רְתִּי נָבִ֛יא לַיהוָ֖ה לְבַדִּ֑י וּנְבִיאֵ֣י הַבַּ֔עַל אַרְבַּע־ מֵא֥וֹת וַחֲמִשִּׁ֖ים אִֽישׁ׃

VULC ²³ Dentur nobis duo boves, et illi eligant sibi bovem unum, et in frusta cædentes ponant super ligna, ignem autem non supponant : et ego faciam bovem alterum, et imponam super ligna, ignem autem non supponam.

WLC ²³ וְיִתְּנוּ־ לָ֜נוּ שְׁנַ֣יִם פָּרִ֗ים וְיִבְחֲר֣וּ לָהֶם֩ הַפָּ֨ר הָאֶחָ֜ד וִֽינַתְּחֻ֗הוּ וְיָשִׂ֙ימוּ֙ עַל־ הָ֣עֵצִ֔ים וְאֵ֖שׁ לֹ֣א יָשִׂ֑ימוּ וַאֲנִ֞י אֶעֱשֶׂ֣ה ׀ אֶת־ הַפָּ֣ר הָאֶחָ֗ד וְנָֽתַתִּי֙ עַל־ הָ֣עֵצִ֔ים וְאֵ֖שׁ לֹ֥א אָשִֽׂים׃

VULC ²⁴ Invocate nomina deorum vestrorum, et ego invocabo nomen Domini mei : et Deus qui exaudierit per ignem, ipse sit Deus. Respondens omnis populus ait : Optima propositio.

WLC ²⁴ וּקְרָאתֶ֞ם בְּשֵׁ֣ם אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם וַֽאֲנִי֙ אֶקְרָ֣א בְשֵׁם־ יְהוָ֔ה וְהָיָ֧ה הָאֱלֹהִ֛ים אֲשֶׁר־ יַעֲנֶ֥ה בָאֵ֖שׁ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֑ים וַיַּ֧עַן כָּל־ הָעָ֛ם וַיֹּאמְר֖וּ ט֥וֹב הַדָּבָֽר׃

VULC ²⁵ Dixit ergo Elias prophetis Baal : Eligite vobis bovem unum, et facite primi, quia vos plures estis : et invocate nomina deorum vestrorum, ignemque non supponatis.

WLC ²⁵ וַיֹּ֨אמֶר אֵלִיָּ֜הוּ לִנְבִיאֵ֣י הַבַּ֗עַל בַּחֲר֨וּ לָכֶ֜ם הַפָּ֤ר הָֽאֶחָד֙ וַעֲשׂ֣וּ רִאשֹׁנָ֔ה כִּ֥י אַתֶּ֖ם הָרַבִּ֑ים וְקִרְאוּ֙ בְּשֵׁ֣ם אֱלֹהֵיכֶ֔ם וְאֵ֖שׁ לֹ֥א תָשִֽׂימוּ׃

VULC ²⁶ Qui cum tulissent bovem quem dederat eis, fecerunt : et invocabant nomen Baal de mane usque ad meridiem, dicentes : Baal, exaudi nos. Et non erat vox, nec qui responderet : transiliebantque altare quod fecerant.

WLC ²⁶ וַ֠יִּקְחוּ אֶת־ הַפָּ֨ר אֲשֶׁר־ נָתַ֣ן לָהֶם֮ וַֽיַּעֲשׂוּ֒ וַיִּקְרְא֣וּ בְשֵׁם־ הַ֠בַּעַל מֵהַבֹּ֨קֶר וְעַד־ הַצָּהֳרַ֤יִם לֵאמֹר֙ הַבַּ֣עַל עֲנֵ֔נוּ וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין עֹנֶ֑ה וַֽיְפַסְּח֔וּ עַל־ הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃

VULC ²⁷ Cumque esset jam meridies, illudebat illis Elias, dicens : Clamate voce majore : deus enim est, et forsitan loquitur, aut in diversorio est, aut in itinere, aut certe dormit, ut excitetur.

WLC ²⁷ וַיְהִ֨י בַֽצָּהֳרַ֜יִם וַיְהַתֵּ֧ל בָּהֶ֣ם אֵלִיָּ֗הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ קִרְא֤וּ בְקוֹל־ גָּדוֹל֙ כִּֽי־ אֱלֹהִ֣ים ה֔וּא כִּ֣י שִׂ֧יחַ וְכִֽי־ שִׂ֛יג ל֖וֹ וְכִֽי־ דֶ֣רֶךְ ל֑וֹ אוּלַ֛י יָשֵׁ֥ן ה֖וּא וְיִקָֽץ׃

VULC ²⁸ Clamabant ergo voce magna, et incidebant se juxta ritum suum cultris et lanceolis, donec perfunderentur sanguine.

WLC ²⁸ וַֽיִּקְרְאוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל וַיִּתְגֹּֽדְדוּ֙ כְּמִשְׁפָּטָ֔ם בַּחֲרָב֖וֹת וּבָֽרְמָחִ֑ים עַד־ שְׁפָךְ־ דָּ֖ם עֲלֵיהֶֽם׃

VULC ²⁹ Postquam autem transiit meridies, et illis prophetantibus venerat tempus quo sacrificium offerri solet, nec audiebatur vox, nec aliquis respondebat, nec attendebat orantes,

WLC ²⁹ וַֽיְהִי֙ כַּעֲבֹ֣ר הַֽצָּהֳרַ֔יִם וַיִּֽתְנַבְּא֔וּ עַ֖ד לַעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֑ה וְאֵֽין־ ק֥וֹל וְאֵין־ עֹנֶ֖ה וְאֵ֥ין קָֽשֶׁב׃

VULC ³⁰ dixit Elias omni populo : Venite ad me.
Et accedente ad se populo, curavit altare Domini quod destructum fuerat.

WLC ³⁰ וַיֹּ֨אמֶר אֵלִיָּ֤הוּ לְכָל־ הָעָם֙ גְּשׁ֣וּ אֵלַ֔י וַיִּגְּשׁ֥וּ כָל־ הָעָ֖ם אֵלָ֑יו וַיְרַפֵּ֛א אֶת־ מִזְבַּ֥ח יְהוָ֖ה הֶהָרֽוּס׃

VULC ³¹ Et tulit duodecim lapides juxta numerum tribuum filiorum Jacob, ad quem factus est sermo Domini, dicens : Israël erit nomen tuum.

WLC ³¹ וַיִּקַּ֣ח אֵלִיָּ֗הוּ שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ אֲבָנִ֔ים כְּמִסְפַּ֖ר שִׁבְטֵ֣י בְנֵֽי־ יַעֲקֹ֑ב אֲשֶׁר֩ הָיָ֨ה דְבַר־ יְהוָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר יִשְׂרָאֵ֖ל יִהְיֶ֥ה שְׁמֶֽךָ׃

VULC ³² Et ædificavit de lapidibus altare in nomine Domini : fecitque aquæductum, quasi per duas aratiunculas in circuitu altaris,

WLC ³² וַיִּבְנֶ֧ה אֶת־ הָאֲבָנִ֛ים מִזְבֵּ֖חַ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֑ה וַיַּ֣עַשׂ תְּעָלָ֗ה כְּבֵית֙ סָאתַ֣יִם זֶ֔רַע סָבִ֖יב לַמִּזְבֵּֽחַ׃

VULC ³³ et composuit ligna : divisitque per membra bovem, et posuit super ligna,

WLC ³³ וַֽיַּעֲרֹ֖ךְ אֶת־ הָֽעֵצִ֑ים וַיְנַתַּח֙ אֶת־ הַפָּ֔ר וַיָּ֖שֶׂם עַל־ הָעֵצִֽים׃

VULC ³⁴ et ait : Implete quatuor hydrias aqua, et fundite super holocaustum et super ligna. Rursumque dixit : Etiam secundo hoc facite. Qui cum fecissent secundo, ait : Etiam tertio idipsum facite. Feceruntque tertio,

WLC ³⁴ וַיֹּ֗אמֶר מִלְא֨וּ אַרְבָּעָ֤ה כַדִּים֙ מַ֔יִם וְיִֽצְק֥וּ עַל־ הָעֹלָ֖ה וְעַל־ הָעֵצִ֑ים וַיֹּ֤אמֶר שְׁנוּ֙ וַיִּשְׁנ֔וּ וַיֹּ֥אמֶר שַׁלֵּ֖שׁוּ וַיְשַׁלֵּֽשׁוּ׃

VULC ³⁵ et currebant aquæ circum altare, et fossa aquæductus repleta est.

WLC ³⁵ וַיֵּלְכ֣וּ הַמַּ֔יִם סָבִ֖יב לַמִּזְבֵּ֑חַ וְגַ֥ם אֶת־ הַתְּעָלָ֖ה מִלֵּא־ מָֽיִם׃

VULC ³⁶ Cumque jam tempus esset ut offerretur holocaustum, accedens Elias propheta ait : Domine Deus Abraham, et Isaac, et Israël, ostende hodie quia tu es Deus Israël, et ego servus tuus, et juxta præceptum tuum feci omnia verba hæc.

WLC ³⁶ וַיְהִ֣י ׀ בַּעֲל֣וֹת הַמִּנְחָ֗ה וַיִּגַּ֞שׁ אֵלִיָּ֣הוּ הַנָּבִיא֮ וַיֹּאמַר֒ יְהוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָם֙ יִצְחָ֣ק וְיִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֣וֹם יִוָּדַ֗ע כִּֽי־ אַתָּ֧ה אֱלֹהִ֛ים בְּיִשְׂרָאֵ֖ל וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת כָּל־ הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

VULC ³⁷ Exaudi me, Domine, exaudi me : ut discat populus iste quia tu es Dominus Deus, et tu convertisti cor eorum iterum.

WLC ³⁷ עֲנֵ֤נִי יְהוָה֙ עֲנֵ֔נִי וְיֵֽדְעוּ֙ הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה כִּֽי־ אַתָּ֥ה יְהוָ֖ה הָאֱלֹהִ֑ים וְאַתָּ֛ה הֲסִבֹּ֥תָ אֶת־ לִבָּ֖ם אֲחֹרַנִּֽית׃

VULC ³⁸ Cecidit autem ignis Domini, et voravit holocaustum, et ligna, et lapides, pulverem quoque, et aquam quæ erat in aquæductu lambens.

WLC ³⁸ וַתִּפֹּ֣ל אֵשׁ־ יְהוָ֗ה וַתֹּ֤אכַל אֶת־ הָֽעֹלָה֙ וְאֶת־ הָ֣עֵצִ֔ים וְאֶת־ הָאֲבָנִ֖ים וְאֶת־ הֶעָפָ֑ר וְאֶת־ הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר־ בַּתְּעָלָ֖ה לִחֵֽכָה׃

VULC ³⁹ Quod cum vidisset omnis populus, cecidit in faciem suam, et ait : Dominus ipse est Deus, Dominus ipse est Deus.

WLC ³⁹ וַיַּרְא֙ כָּל־ הָעָ֔ם וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־ פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ יְהוָה֙ ה֣וּא הָאֱלֹהִ֔ים יְהוָ֖ה ה֥וּא הָאֱלֹהִֽים׃

VULC ⁴⁰ Dixitque Elias ad eos : Apprehendite prophetas Baal, et ne unus quidem effugiat ex eis. Quos cum apprehendissent, duxit eos Elias ad torrentem Cison, et interfecit eos ibi.

WLC ⁴⁰ וַיֹּאמֶר֩ אֵלִיָּ֨הוּ לָהֶ֜ם תִּפְשׂ֣וּ ׀ אֶת־ נְבִיאֵ֣י הַבַּ֗עַל אִ֛ישׁ אַל־ יִמָּלֵ֥ט מֵהֶ֖ם וַֽיִּתְפְּשׂ֑וּם וַיּוֹרִדֵ֤ם אֵלִיָּ֙הוּ֙ אֶל־ נַ֣חַל קִישׁ֔וֹן וַיִּשְׁחָטֵ֖ם שָֽׁם׃

VULC ⁴¹ Et ait Elias ad Achab : Ascende, comede, et bibe, quia sonus multæ pluviæ est.

WLC ⁴¹ וַיֹּ֤אמֶר אֵלִיָּ֙הוּ֙ לְאַחְאָ֔ב עֲלֵ֖ה אֱכֹ֣ל וּשְׁתֵ֑ה כִּי־ ק֖וֹל הֲמ֥וֹן הַגָּֽשֶׁם׃

VULC ⁴² Ascendit Achab ut comederet et biberet : Elias autem ascendit in verticem Carmeli, et pronus in terram posuit faciem suam inter genua sua,

WLC ⁴² וַיַּעֲלֶ֥ה אַחְאָ֖ב לֶאֱכֹ֣ל וְלִשְׁתּ֑וֹת וְאֵ֨לִיָּ֜הוּ עָלָ֨ה אֶל־ רֹ֤אשׁ הַכַּרְמֶל֙ וַיִּגְהַ֣ר אַ֔רְצָה וַיָּ֥שֶׂם פָּנָ֖יו בֵּ֥ין

VULC ⁴³ et dixit ad puerum suum : Ascende, et prospice contra mare. Qui cum ascendisset, et contemplatus esset, ait : Non est quidquam. Et rursum ait illi : Revertere septem vicibus.

WLC ⁴³ וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־ נַעֲר֗וֹ עֲלֵֽה־ נָא֙ הַבֵּ֣ט דֶּֽרֶךְ־ יָ֔ם וַיַּ֙עַל֙ וַיַּבֵּ֔ט וַיֹּ֖אמֶר אֵ֣ין מְא֑וּמָה וַיֹּ֕אמֶר שֻׁ֖ב שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים׃

VULC ⁴⁴ In septima autem vice, ecce nubecula parva quasi vestigium hominis ascendebat de mari. Qui ait : Ascende, et dic Achab : Junge currum tuum et descende, ne occupet te pluvia.

WLC ⁴⁴ וַֽיְהִי֙ בַּשְּׁבִעִ֔ית וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּה־ עָ֛ב קְטַנָּ֥ה כְּכַף־ אִ֖ישׁ עֹלָ֣ה מִיָּ֑ם וַיֹּ֗אמֶר עֲלֵ֨ה אֱמֹ֤ר אֶל־ אַחְאָב֙ אֱסֹ֣ר וָרֵ֔ד וְלֹ֥א יַעַצָרְכָ֖ה הַגָּֽשֶׁם׃

VULC ⁴⁵ Cumque se verteret huc atque illuc, ecce cæli contenebrati sunt, et nubes, et ventus, et facta est pluvia grandis. Ascendens itaque Achab, abiit in Jezrahel :

WLC ⁴⁵ וַיְהִ֣י ׀ עַד־ כֹּ֣ה וְעַד־ כֹּ֗ה וְהַשָּׁמַ֙יִם֙ הִֽתְקַדְּרוּ֙ עָבִ֣ים וְר֔וּחַ וַיְהִ֖י גֶּ֣שֶׁם גָּד֑וֹל וַיִּרְכַּ֥ב אַחְאָ֖ב וַיֵּ֥לֶךְ יִזְרְעֶֽאלָה׃

VULC ⁴⁶ et manus Domini facta est super Eliam, accinctisque lumbis currebat ante Achab, donec veniret in Jezrahel.

WLC ⁴⁶ וְיַד־ יְהוָ֗ה הָֽיְתָה֙ אֶל־ אֵ֣לִיָּ֔הוּ וַיְשַׁנֵּ֖ס מָתְנָ֑יו וַיָּ֙רָץ֙ לִפְנֵ֣י אַחְאָ֔ב עַד־ בֹּאֲכָ֖ה יִזְרְעֶֽאלָה׃