VULC ¹ Et factum est cum complesset loqui ad Saul, anima Jonathæ conglutinata est animæ David, et dilexit eum Jonathas quasi animam suam.

WLC ¹ וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־ שָׁא֔וּל וְנֶ֙פֶשׁ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נִקְשְׁרָ֖ה בְּנֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד יְהוֹנָתָ֖ן כְּנַפְשֽׁוֹ׃

VULC ² Tulitque eum Saul in die illa, et non concessit ei ut reverteretur in domum patris sui.

WLC ² וַיִּקָּחֵ֥הוּ שָׁא֖וּל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְלֹ֣א נְתָנ֔וֹ לָשׁ֖וּב בֵּ֥ית אָבִֽיו׃

VULC ³ Inierunt autem David et Jonathas fœdus : diligebat enim eum quasi animam suam.

WLC ³ וַיִּכְרֹ֧ת יְהוֹנָתָ֛ן וְדָוִ֖ד בְּרִ֑ית בְּאַהֲבָת֥וֹ אֹת֖וֹ כְּנַפְשֽׁוֹ׃

VULC ⁴ Nam expoliavit se Jonathas tunica qua erat indutus, et dedit eam David, et reliqua vestimenta sua, usque ad gladium et arcum suum, et usque ad balteum.

WLC ⁴ וַיִּתְפַּשֵּׁ֣ט יְהוֹנָתָ֗ן אֶֽת־ הַמְּעִיל֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ לְדָוִ֑ד וּמַדָּ֕יו וְעַד־ חַרְבּ֥וֹ וְעַד־ קַשְׁתּ֖וֹ וְעַד־ חֲגֹרֽוֹ׃

VULC ⁵ Egrediebatur quoque David ad omnia quæcumque misisset eum Saul, et prudenter se agebat : posuitque eum Saul super viros belli, et acceptus erat in oculis universi populi, maximeque in conspectu famulorum Saul.

WLC ⁵ וַיֵּצֵ֨א דָוִ֜ד בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלָחֶ֤נּוּ שָׁאוּל֙ יַשְׂכִּ֔יל וַיְשִׂמֵ֣הוּ שָׁא֔וּל עַ֖ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֑ה וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י כָל־ הָעָ֔ם וְגַ֕ם בְּעֵינֵ֖י עַבְדֵ֥י שָׁאֽוּל׃

VULC ⁶ Porro cum reverteretur percusso Philisthæo David, egressæ sunt mulieres de universis urbibus Israël, cantantes, chorosque ducentes in occursum Saul regis, in tympanis lætitiæ, et in sistris.

WLC ⁶ וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗ם בְּשׁ֤וּב דָּוִד֙ מֵהַכּ֣וֹת אֶת־ הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַתֵּצֶ֨אנָה הַנָּשִׁ֜ים מִכָּל־ עָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְהַמְּחֹל֔וֹת לִקְרַ֖את שָׁא֣וּל הַמֶּ֑לֶךְ בְּתֻפִּ֥ים בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְשָׁלִשִֽׁים׃

VULC ⁷ Et præcinebant mulieres, ludentes, atque dicentes : [Percussit Saul mille,
et David decem millia.]

WLC ⁷ וַֽתַּעֲנֶ֛ינָה הַנָּשִׁ֥ים הַֽמְשַׂחֲק֖וֹת וַתֹּאמַ֑רְןָ הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ וְדָוִ֖ד בְּרִבְבֹתָֽיו׃

VULC ⁸ Iratus est autem Saul nimis, et displicuit in oculis ejus sermo iste : dixitque : Dederunt David decem millia, et mihi mille dederunt : quid ei superest, nisi solum regnum ?

WLC ⁸ וַיִּ֨חַר לְשָׁא֜וּל מְאֹ֗ד וַיֵּ֤רַע בְּעֵינָיו֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיֹּ֗אמֶר נָתְנ֤וּ לְדָוִד֙ רְבָב֔וֹת וְלִ֥י נָתְנ֖וּ הָאֲלָפִ֑ים וְע֥וֹד ל֖וֹ אַ֥ךְ הַמְּלוּכָֽה׃

VULC ⁹ Non rectis ergo oculis Saul aspiciebat David a die illa et deinceps.

WLC ⁹ וַיְהִ֥י שָׁא֖וּל אֶת־ דָּוִ֑ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָהָֽלְאָה׃

VULC ¹⁰ Post diem autem alteram, invasit spiritus Dei malus Saul, et prophetabat in medio domus suæ : David autem psallebat manu sua, sicut per singulos dies. Tenebatque Saul lanceam,

WLC ¹⁰ וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַתִּצְלַ֣ח רוּחַ֩ אֱלֹהִ֨ים ׀ רָעָ֤ה ׀ אֶל־ שָׁאוּל֙ וַיִּתְנַבֵּ֣א בְתוֹךְ־ הַבַּ֔יִת וְדָוִ֛ד מְנַגֵּ֥ן בְּיָד֖וֹ כְּי֣וֹם ׀ בְּי֑וֹם וְהַחֲנִ֖ית בְּיַד־ שָׁאֽוּל׃

VULC ¹¹ et misit eam, putans quod configere posset David cum pariete : et declinavit David a facie ejus secundo.

WLC ¹¹ וַיָּ֤טֶל שָׁאוּל֙ אֶֽת־ הַחֲנִ֔ית וַיֹּ֕אמֶר אַכֶּ֥ה בְדָוִ֖ד וּבַקִּ֑יר וַיִּסֹּ֥ב דָּוִ֛ד מִפָּנָ֖יו פַּעֲמָֽיִם׃

VULC ¹² Et timuit Saul David, eo quod Dominus esset cum eo, et a se recessisset.

WLC ¹² וַיִּרָ֥א שָׁא֖וּל מִלִּפְנֵ֣י דָוִ֑ד כִּֽי־ הָיָ֤ה יְהוָה֙ עִמּ֔וֹ וּמֵעִ֥ם שָׁא֖וּל סָֽר׃

VULC ¹³ Amovit ergo eum Saul a se, et fecit eum tribunum super mille viros : et egrediebatur, et intrabat in conspectu populi.

WLC ¹³ וַיְסִרֵ֤הוּ שָׁאוּל֙ מֵֽעִמּ֔וֹ וַיְשִׂמֵ֥הוּ ל֖וֹ שַׂר־ אָ֑לֶף וַיֵּצֵ֥א וַיָּבֹ֖א לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃

VULC ¹⁴ In omnibus quoque viis suis David prudenter agebat, et Dominus erat cum eo.

WLC ¹⁴ וַיְהִ֥י דָוִ֛ד לְכָל־ דָּרְכָ֖ו מַשְׂכִּ֑יל וַֽיהוָ֖ה עִמּֽוֹ׃

VULC ¹⁵ Vidit itaque Saul quod prudens esset nimis, et cœpit cavere eum.

WLC ¹⁵ וַיַּ֣רְא שָׁא֔וּל אֲשֶׁר־ ה֖וּא מַשְׂכִּ֣יל מְאֹ֑ד וַיָּ֖גָר מִפָּנָֽיו׃

VULC ¹⁶ Omnis autem Israël et Juda diligebat David : ipse enim ingrediebatur et egrediebatur ante eos.

WLC ¹⁶ וְכָל־ יִשְׂרָאֵל֙ וִיהוּדָ֔ה אֹהֵ֖ב אֶת־ דָּוִ֑ד כִּֽי־ ה֛וּא יוֹצֵ֥א וָבָ֖א לִפְנֵיהֶֽם׃

VULC ¹⁷ Dixitque Saul ad David : Ecce filia mea major Merob : ipsam dabo tibi uxorem : tantummodo esto vir fortis, et præliare bella Domini. Saul autem reputabat, dicens : Non sit manus mea in eum, sed sit super eum manus Philisthinorum.

WLC ¹⁷ וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־ דָּוִ֗ד הִנֵּה֩ בִתִּ֨י הַגְּדוֹלָ֤ה מֵרַב֙ אֹתָהּ֙ אֶתֶּן־ לְךָ֣ לְאִשָּׁ֔ה אַ֚ךְ הֱיֵה־ לִּ֣י לְבֶן־ חַ֔יִל וְהִלָּחֵ֖ם מִלְחֲמ֣וֹת יְהוָ֑ה וְשָׁא֣וּל אָמַ֗ר אַל־ תְּהִ֤י יָדִי֙ בּ֔וֹ וּתְהִי־ ב֖וֹ יַד־ פְּלִשְׁתִּֽים׃

VULC ¹⁸ Ait autem David ad Saul : Quis ego sum, aut quæ est vita mea, aut cognatio patris mei in Israël, ut fiam gener regis ?

WLC ¹⁸ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־ שָׁא֗וּל מִ֤י אָֽנֹכִי֙ וּמִ֣י חַיַּ֔י מִשְׁפַּ֥חַת אָבִ֖י בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־ אֶהְיֶ֥ה חָתָ֖ן לַמֶּֽלֶךְ׃

VULC ¹⁹ Factum est autem tempus cum deberet dari Merob filia Saul David, data est Hadrieli Molathitæ uxor.

WLC ¹⁹ וַיְהִ֗י בְּעֵ֥ת תֵּ֛ת אֶת־ מֵרַ֥ב בַּת־ שָׁא֖וּל לְדָוִ֑ד וְהִ֧יא נִתְּנָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל הַמְּחֹלָתִ֖י לְאִשָּֽׁה׃

VULC ²⁰ Dilexit autem David Michol filia Saul altera. Et nuntiatum est Saul, et placuit ei.

WLC ²⁰ וַתֶּאֱהַ֛ב מִיכַ֥ל בַּת־ שָׁא֖וּל אֶת־ דָּוִ֑ד וַיַּגִּ֣דוּ לְשָׁא֔וּל וַיִּשַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינָֽיו׃

VULC ²¹ Dixitque Saul : Dabo eam illi, ut fiat ei in scandalum, et sit super eum manus Philisthinorum. Dixitque Saul ad David : In duabus rebus gener meus eris hodie.

WLC ²¹ וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶתְּנֶ֤נָּה לּוֹ֙ וּתְהִי־ ל֣וֹ לְמוֹקֵ֔שׁ וּתְהִי־ ב֖וֹ יַד־ פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־ דָּוִ֔ד בִּשְׁתַּ֛יִם תִּתְחַתֵּ֥ן בִּ֖י הַיּֽוֹם׃

VULC ²² Et mandavit Saul servis suis : Loquimini ad David clam me, dicentes : Ecce places regi, et omnes servi ejus diligunt te : nunc ergo esto gener regis.

WLC ²² וַיְצַ֨ו שָׁא֜וּל אֶת־ עֲבָדָ֗ו דַּבְּר֨וּ אֶל־ דָּוִ֤ד בַּלָּט֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֨ה חָפֵ֤ץ בְּךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְכָל־ עֲבָדָ֖יו אֲהֵב֑וּךָ וְעַתָּ֖ה הִתְחַתֵּ֥ן בַּמֶּֽלֶךְ׃

VULC ²³ Et locuti sunt servi Saul in auribus David omnia verba hæc. Et ait David : Num parum videtur vobis, generum esse regis ? ego autem sum vir pauper et tenuis.

WLC ²³ וַֽיְדַבְּר֞וּ עַבְדֵ֤י שָׁאוּל֙ בְּאָזְנֵ֣י דָוִ֔ד אֶת־ הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד הַֽנְקַלָּ֤ה בְעֵֽינֵיכֶם֙ הִתְחַתֵּ֣ן בַּמֶּ֔לֶךְ וְאָנֹכִ֖י אִֽישׁ־ רָ֥שׁ וְנִקְלֶֽה׃

VULC ²⁴ Et renuntiaverunt servi Saul dicentes : Hujuscemodi verba locutus est David.

WLC ²⁴ וַיַּגִּ֜דוּ עַבְדֵ֥י שָׁא֛וּל ל֖וֹ לֵאמֹ֑ר כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה דִּבֶּ֥ר דָּוִֽד׃

VULC ²⁵ Dixit autem Saul : Sic loquimini ad David : Non habet rex sponsalia necesse, nisi tantum centum præputia Philisthinorum, ut fiat ultio de inimicis regis. Porro Saul cogitabat tradere David in manus Philisthinorum.

WLC ²⁵ וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל כֹּֽה־ תֹאמְר֣וּ לְדָוִ֗ד אֵֽין־ חֵ֤פֶץ לַמֶּ֙לֶךְ֙ בְּמֹ֔הַר כִּ֗י בְּמֵאָה֙ עָרְל֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים לְהִנָּקֵ֖ם בְּאֹיְבֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וְשָׁא֣וּל חָשַׁ֔ב לְהַפִּ֥יל אֶת־ דָּוִ֖ד בְּיַד־ פְּלִשְׁתִּֽים׃

VULC ²⁶ Cumque renuntiassent servi ejus David verba quæ dixerat Saul, placuit sermo in oculis David, ut fieret gener regis.

WLC ²⁶ וַיַּגִּ֨דוּ עֲבָדָ֤יו לְדָוִד֙ אֶת־ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיִּשַׁ֤ר הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י דָוִ֔ד לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ וְלֹ֥א מָלְא֖וּ הַיָּמִֽים׃

VULC ²⁷ Et post paucos dies surgens David, abiit cum viris qui sub eo erant. Et percussit ex Philisthiim ducentos viros, et attulit eorum præputia et annumeravit ea regi, ut esset gener ejus. Dedit itaque Saul ei Michol filiam suam uxorem.

WLC ²⁷ וַיָּ֨קָם דָּוִ֜ד וַיֵּ֣לֶךְ ׀ ה֣וּא וַאֲנָשָׁ֗יו וַיַּ֣ךְ בַּפְּלִשְׁתִּים֮ מָאתַ֣יִם אִישׁ֒ וַיָּבֵ֤א דָוִד֙ אֶת־ עָרְלֹ֣תֵיהֶ֔ם וַיְמַלְא֣וּם לַמֶּ֔לֶךְ לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ וַיִּתֶּן־ ל֥וֹ שָׁא֛וּל אֶת־ מִיכַ֥ל בִּתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃

VULC ²⁸ Et vidit Saul, et intellexit quod Dominus esset cum David. Michol autem filia Saul diligebat eum.

WLC ²⁸ וַיַּ֤רְא שָׁאוּל֙ וַיֵּ֔דַע כִּ֥י יְהוָ֖ה עִם־ דָּוִ֑ד וּמִיכַ֥ל בַּת־ שָׁא֖וּל אֲהֵבַֽתְהוּ׃

VULC ²⁹ Et Saul magis cœpit timere David : factusque est Saul inimicus David cunctis diebus.

WLC ²⁹ וַיֹּ֣אסֶף שָׁא֗וּל לֵרֹ֛א מִפְּנֵ֥י דָוִ֖ד ע֑וֹד וַיְהִ֥י שָׁא֛וּל אֹיֵ֥ב אֶת־ דָּוִ֖ד כָּל־ הַיָּמִֽים׃

VULC ³⁰ Et egressi sunt principes Philisthinorum. A principio autem egressionis eorum, prudentius se gerebat David quam omnes servi Saul, et celebre factum est nomen ejus nimis.

WLC ³⁰ וַיֵּצְא֖וּ שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיְהִ֣י ׀ מִדֵּ֣י צֵאתָ֗ם שָׂכַ֤ל דָּוִד֙ מִכֹּל֙ עַבְדֵ֣י שָׁא֔וּל וַיִּיקַ֥ר שְׁמ֖וֹ מְאֹֽד׃