VULC ¹ Fugit autem David de Najoth, quæ est in Ramatha, veniensque locutus est coram Jonatha : Quid feci ? quæ est iniquitas mea, et quod peccatum meum in patrem tuum, quia quærit animam meam ?

WLC ¹ וַיִּבְרַ֣ח דָּוִ֔ד בָּרָמָ֑ה וַיָּבֹ֞א וַיֹּ֣אמֶר ׀ לִפְנֵ֣י יְהוֹנָתָ֗ן מֶ֤ה עָשִׂ֙יתִי֙ מֶֽה־ עֲוֺנִ֤י וּמֶֽה־ חַטָּאתִי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כִּ֥י מְבַקֵּ֖שׁ אֶת־ נַפְשִֽׁי׃

VULC ² Qui dixit ei : Absit, non morieris : neque enim faciet pater meus quidquam grande vel parvum, nisi prius indicaverit mihi : hunc ergo celavit me pater meus sermonem tantummodo ? nequaquam erit istud.

WLC ² וַיֹּ֨אמֶר ל֣וֹ חָלִילָה֮ לֹ֣א תָמוּת֒ הִנֵּ֡ה אָבִ֜י דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל א֚וֹ דָּבָ֣ר קָטֹ֔ן וְלֹ֥א יִגְלֶ֖ה אֶת־ אָזְנִ֑י וּמַדּוּעַ֩ יַסְתִּ֨יר אָבִ֥י מִמֶּ֛נִּי אֶת־ הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אֵ֥ין זֹֽאת׃

VULC ³ Et juravit rursum Davidi. Et ille ait : Scit profecto pater tuus quia inveni gratiam in oculis tuis, et dicet : Nesciat hoc Jonathas, ne forte tristetur. Quinimmo vivit Dominus, et vivit anima tua, quia uno tantum (ut ita dicam) gradu ego morsque dividimur.

WLC ³ וַיִּשָּׁבַ֨ע ע֜וֹד דָּוִ֗ד וַיֹּ֙אמֶר֙ יָדֹ֨עַ יָדַ֜ע אָבִ֗יךָ כִּֽי־ מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וַיֹּ֛אמֶר אַל־ יֵֽדַע־ זֹ֥את יְהוֹנָתָ֖ן פֶּן־ יֵֽעָצֵ֑ב וְאוּלָ֗ם חַי־ יְהוָה֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ כִּ֣י כְפֶ֔שַׂע בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הַמָּֽוֶת׃

VULC ⁴ Et ait Jonathas ad David : Quodcumque dixerit mihi anima tua, faciam tibi.

WLC ⁴ וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן אֶל־ דָּוִ֑ד מַה־ תֹּאמַ֥ר נַפְשְׁךָ֖ וְאֶֽעֱשֶׂה־ לָּֽךְ׃

VULC ⁵ Dixit autem David ad Jonathan : Ecce calendæ sunt crastino, et ego ex more sedere soleo juxta regem ad vescendum : dimitte ergo me ut abscondar in agro usque ad vesperam diei tertiæ.

WLC ⁵ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־ יְהוֹנָתָ֗ן הִֽנֵּה־ חֹ֙דֶשׁ֙ מָחָ֔ר וְאָנֹכִ֛י יָשֹׁב־ אֵשֵׁ֥ב עִם־ הַמֶּ֖לֶךְ לֶאֱכ֑וֹל וְשִׁלַּחְתַּ֙נִי֙ וְנִסְתַּרְתִּ֣י בַשָּׂדֶ֔ה עַ֖ד הָעֶ֥רֶב הַשְּׁלִשִֽׁית׃

VULC ⁶ Si respiciens requisierit me pater tuus, respondebis ei : Rogavit me David ut iret celeriter in Bethlehem civitatem suam, quia victimæ solemnes ibi sunt universis contribulibus suis.

WLC ⁶ אִם־ פָּקֹ֥ד יִפְקְדֵ֖נִי אָבִ֑יךָ וְאָמַרְתָּ֗ נִשְׁאֹל֩ נִשְׁאַ֨ל מִמֶּ֤נִּי דָוִד֙ לָרוּץ֙ בֵּֽית־ לֶ֣חֶם עִיר֔וֹ כִּ֣י זֶ֧בַח הַיָּמִ֛ים שָׁ֖ם לְכָל־ הַמִּשְׁפָּחָֽה׃

VULC ⁷ Si dixerit : Bene : pax erit servo tuo. Si autem fuerit iratus, scito quia completa est malitia ejus.

WLC ⁷ אִם־ כֹּ֥ה יֹאמַ֛ר ט֖וֹב שָׁל֣וֹם לְעַבְדֶּ֑ךָ וְאִם־ חָרֹ֤ה יֶֽחֱרֶה֙ ל֔וֹ דַּ֕ע כִּֽי־ כָלְתָ֥ה הָרָעָ֖ה מֵעִמּֽוֹ׃

VULC ⁸ Fac ergo misericordiam in servum tuum, quia fœdus Domini me famulum tuum tecum inire fecisti : si autem est iniquitas aliqua in me, tu me interfice, et ad patrem tuum ne introducas me.

WLC ⁸ וְעָשִׂ֤יתָ חֶ֙סֶד֙ עַל־ עַבְדֶּ֔ךָ כִּ֚י בִּבְרִ֣ית יְהוָ֔ה הֵבֵ֥אתָ אֶֽת־ עַבְדְּךָ֖ עִמָּ֑ךְ וְאִם־ יֶשׁ־ בִּ֤י עָוֺן֙ הֲמִיתֵ֣נִי אַ֔תָּה וְעַד־ אָבִ֖יךָ לָמָּה־ זֶּ֥ה תְבִיאֵֽנִי׃

VULC ⁹ Et ait Jonathas : Absit hoc a te : neque enim fieri potest, ut si certe cognovero completam esse patris mei malitiam contra te, non annuntiem tibi.

WLC ⁹ וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן חָלִ֣ילָה לָּ֑ךְ כִּ֣י ׀ אִם־ יָדֹ֣עַ אֵדַ֗ע כִּֽי־ כָלְתָ֨ה הָרָעָ֜ה מֵעִ֤ם אָבִי֙ לָב֣וֹא עָלֶ֔יךָ וְלֹ֥א אֹתָ֖הּ אַגִּ֥יד לָֽךְ׃

VULC ¹⁰ Responditque David ad Jonathan : Quis renuntiabit mihi, si quid forte responderit tibi pater tuus dure de me ?

WLC ¹⁰ וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־ יְה֣וֹנָתָ֔ן מִ֖י יַגִּ֣יד לִ֑י א֛וֹ מַה־ יַּעַנְךָ֥ אָבִ֖יךָ קָשָֽׁה׃

VULC ¹¹ Et ait Jonathas ad David : Veni, et egrediamur foras in agrum. Cumque exissent ambo in agrum,

WLC ¹¹ וַיֹּ֤אמֶר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶל־ דָּוִ֔ד לְכָ֖ה וְנֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֑ה וַיֵּצְא֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם הַשָּׂדֶֽה׃

VULC ¹² ait Jonathas ad David : Domine Deus Israël, si investigavero sententiam patris mei crastino vel perendie, et aliquid boni fuerit super David, et non statim misero ad te, et notum tibi fecero,

WLC ¹² וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָתָ֜ן אֶל־ דָּוִ֗ד יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־ אֶחְקֹ֣ר אֶת־ אָבִ֗י כָּעֵ֤ת ׀ מָחָר֙ הַשְּׁלִשִׁ֔ית וְהִנֵּה־ ט֖וֹב אֶל־ דָּוִ֑ד וְלֹֽא־ אָז֙ אֶשְׁלַ֣ח אֵלֶ֔יךָ וְגָלִ֖יתִי אֶת־ אָזְנֶֽךָ׃

VULC ¹³ hæc faciat Dominus Jonathæ, et hæc addat. Si autem perseveraverit patris mei malitia adversum te, revelabo aurem tuam, et dimittam te, ut vadas in pace, et sit Dominus tecum, sicut fuit cum patre meo.

WLC ¹³ כֹּֽה־ יַעֲשֶׂה֩ יְהוָ֨ה לִֽיהוֹנָתָ֜ן וְכֹ֣ה יֹסִ֗יף כִּֽי־ יֵיטִ֨ב אֶל־ אָבִ֤י אֶת־ הָֽרָעָה֙ עָלֶ֔יךָ וְגָלִ֙יתִי֙ אֶת־ אָזְנֶ֔ךָ וְשִׁלַּחְתִּ֖יךָ וְהָלַכְתָּ֣ לְשָׁל֑וֹם וִיהִ֤י יְהוָה֙ עִמָּ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־ אָבִֽי׃

VULC ¹⁴ Et si vixero, facies mihi misericordiam Domini : si vero mortuus fuero,

WLC ¹⁴ וְלֹ֖א אִם־ עוֹדֶ֣נִּי חָ֑י וְלֹֽא־ תַעֲשֶׂ֧ה עִמָּדִ֛י חֶ֥סֶד יְהוָ֖ה וְלֹ֥א אָמֽוּת׃

VULC ¹⁵ non auferes misericordiam tuam a domo mea usque in sempiternum, quando eradicaverit Dominus inimicos David, unumquemque de terra : auferat Jonathan de domo sua, et requirat Dominus de manu inimicorum David.

WLC ¹⁵ וְלֹֽא־ תַכְרִ֧ת אֶֽת־ חַסְדְּךָ֛ מֵעִ֥ם בֵּיתִ֖י עַד־ עוֹלָ֑ם וְלֹ֗א בְּהַכְרִ֤ת יְהוָה֙ אֶת־ אֹיְבֵ֣י דָוִ֔ד אִ֕ישׁ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃

VULC ¹⁶ Pepigit ergo Jonathas fœdus cum domo David : et requisivit Dominus de manu inimicorum David.

WLC ¹⁶ וַיִּכְרֹ֥ת יְהוֹנָתָ֖ן עִם־ בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וּבִקֵּ֣שׁ יְהוָ֔ה מִיַּ֖ד אֹיְבֵ֥י דָוִֽד׃

VULC ¹⁷ Et addidit Jonathas dejerare David, eo quod diligeret illum : sicut enim animam suam, ita diligebat eum.

WLC ¹⁷ וַיּ֤וֹסֶף יְהֽוֹנָתָן֙ לְהַשְׁבִּ֣יעַ אֶת־ דָּוִ֔ד בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹת֑וֹ כִּֽי־ אַהֲבַ֥ת נַפְשׁ֖וֹ אֲהֵבֽוֹ׃

VULC ¹⁸ Dixitque ad eum Jonathas : Cras calendæ sunt, et requireris :

WLC ¹⁸ וַיֹּֽאמֶר־ ל֥וֹ יְהוֹנָתָ֖ן מָחָ֣ר חֹ֑דֶשׁ וְנִפְקַ֕דְתָּ כִּ֥י יִפָּקֵ֖ד מוֹשָׁבֶֽךָ׃

VULC ¹⁹ requiretur enim sessio tua usque perendie. Descendes ergo festinus, et venies in locum ubi celandus es in die qua operari licet, et sedebis juxta lapidem cui nomen est Ezel.

WLC ¹⁹ וְשִׁלַּשְׁתָּ֙ תֵּרֵ֣ד מְאֹ֔ד וּבָאתָ֙ אֶל־ הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר־ נִסְתַּ֥רְתָּ שָּׁ֖ם בְּי֣וֹם הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וְיָ֣שַׁבְתָּ֔ אֵ֖צֶל הָאֶ֥בֶן הָאָֽזֶל׃

VULC ²⁰ Et ego tres sagittas mittam juxta eum, et jaciam quasi exercens me ad signum.

WLC ²⁰ וַאֲנִ֕י שְׁלֹ֥שֶׁת הַחִצִּ֖ים צִדָּ֣ה אוֹרֶ֑ה לְשַֽׁלַּֽח־ לִ֖י לְמַטָּרָֽה׃

VULC ²¹ Mittam quoque et puerum, dicens ei : Vade, et affer mihi sagittas.

WLC ²¹ וְהִנֵּה֙ אֶשְׁלַ֣ח אֶת־ הַנַּ֔עַר לֵ֖ךְ מְצָ֣א אֶת־ הַחִצִּ֑ים אִם־ אָמֹר֩ אֹמַ֨ר לַנַּ֜עַר הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֣ים ׀ מִמְּךָ֣ וָהֵ֗נָּה קָחֶ֧נּוּ ׀ וָבֹ֛אָה כִּֽי־ שָׁל֥וֹם לְךָ֛ וְאֵ֥ין דָּבָ֖ר חַי־ יְהוָֽה׃

VULC ²² Si dixero puero : Ecce sagittæ intra te sunt, tolle eas : tu veni ad me, quia pax tibi est, et nihil est mali, vivit Dominus. Si autem sic locutus fuero puero : Ecce sagittæ ultra te sunt : vade in pace, quia dimisit te Dominus.

WLC ²² וְאִם־ כֹּ֤ה אֹמַר֙ לָעֶ֔לֶם הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֖ים מִמְּךָ֣ וָהָ֑לְאָה לֵ֕ךְ כִּ֥י שִֽׁלַּחֲךָ֖ יְהוָֽה׃

VULC ²³ De verbo autem quod locuti sumus ego et tu, sit Dominus inter me et te usque in sempiternum.

WLC ²³ וְהַ֨דָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְנוּ אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה הִנֵּ֧ה יְהוָ֛ה בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ עַד־ עוֹלָֽם׃

VULC ²⁴ Absconditus est ergo David in agro, et venerunt calendæ, et sedit rex ad comedendum panem.

WLC ²⁴ וַיִּסָּתֵ֥ר דָּוִ֖ד בַּשָּׂדֶ֑ה וַיְהִ֣י הַחֹ֔דֶשׁ וַיֵּ֧שֶׁב הַמֶּ֛לֶךְ הַלֶּ֖חֶם לֶאֱכֽוֹל׃

VULC ²⁵ Cumque sedisset rex super cathedram suam (secundum consuetudinem) quæ erat juxta parietem, surrexit Jonathas, et sedit Abner ex latere Saul : vacuusque apparuit locus David.

WLC ²⁵ וַיֵּ֣שֶׁב הַ֠מֶּלֶךְ עַל־ מ֨וֹשָׁב֜וֹ כְּפַ֣עַם ׀ בְּפַ֗עַם אֶל־ מוֹשַׁב֙ הַקִּ֔יר וַיָּ֙קָם֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן וַיֵּ֥שֶׁב אַבְנֵ֖ר מִצַּ֣ד שָׁא֑וּל וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֥וֹם דָּוִֽד׃

VULC ²⁶ Et non est locutus Saul quidquam in die illa : cogitabat enim quod forte evenisset ei, ut non esset mundus, nec purificatus.

WLC ²⁶ וְלֹֽא־ דִבֶּ֥ר שָׁא֛וּל מְא֖וּמָה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֤י אָמַר֙ מִקְרֶ֣ה ה֔וּא בִּלְתִּ֥י טָה֛וֹר ה֖וּא כִּֽי־ לֹ֥א טָהֽוֹר׃

VULC ²⁷ Cumque illuxisset dies secunda post calendas, rursus apparuit vacuus locus David. Dixitque Saul ad Jonathan filium suum : Cur non venit filius Isai nec heri nec hodie ad vescendum ?

WLC ²⁷ וַיְהִ֗י מִֽמָּחֳרַ֤ת הַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֣וֹם דָּוִ֑ד וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־ יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מַדּ֜וּעַ לֹא־ בָ֧א בֶן־ יִשַׁ֛י גַּם־ תְּמ֥וֹל גַּם־ הַיּ֖וֹם אֶל־ הַלָּֽחֶם׃

VULC ²⁸ Responditque Jonathas Sauli : Rogavit me obnixe ut iret in Bethlehem,

WLC ²⁸ וַיַּ֥עַן יְהוֹנָתָ֖ן אֶת־ שָׁא֑וּל נִשְׁאֹ֨ל נִשְׁאַ֥ל דָּוִ֛ד מֵעִמָּדִ֖י עַד־ בֵּ֥ית לָֽחֶם׃

VULC ²⁹ et ait : Dimitte me, quoniam sacrificium solemne est in civitate, unus de fratribus meis accersivit me : nunc ergo si inveni gratiam in oculis tuis, vadam cito, et videbo fratres meos. Ob hanc causam non venit ad mensam regis.

WLC ²⁹ וַיֹּ֡אמֶר שַׁלְּחֵ֣נִי נָ֡א כִּ֣י זֶבַח֩ מִשְׁפָּחָ֨ה לָ֜נוּ בָּעִ֗יר וְה֤וּא צִוָּֽה־ לִי֙ אָחִ֔י וְעַתָּ֗ה אִם־ מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אִמָּ֥לְטָה נָּ֖א וְאֶרְאֶ֣ה אֶת־ אֶחָ֑י עַל־ כֵּ֣ן לֹא־ בָ֔א אֶל־ שֻׁלְחַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ׃

VULC ³⁰ Iratus autem Saul adversum Jonathan, dixit ei : Fili mulieris virum ultro rapientis, numquid ignoro quia diligis filium Isai in confusionem tuam, et in confusionem ignominiosæ matris tuæ ?

WLC ³⁰ וַיִּֽחַר־ אַ֤ף שָׁאוּל֙ בִּיה֣וֹנָתָ֔ן וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בֶּֽן־ נַעֲוַ֖ת הַמַּרְדּ֑וּת הֲל֣וֹא יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־ בֹחֵ֤ר אַתָּה֙ לְבֶן־ יִשַׁ֔י לְבָ֨שְׁתְּךָ֔ וּלְבֹ֖שֶׁת עֶרְוַ֥ת אִמֶּֽךָ׃

VULC ³¹ Omnibus enim diebus quibus filius Isai vixerit super terram, non stabilieris tu, neque regnum tuum. Itaque jam nunc mitte, et adduc eum ad me : quia filius mortis est.

WLC ³¹ כִּ֣י כָל־ הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בֶּן־ יִשַׁי֙ חַ֣י עַל־ הָאֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִכּ֖וֹן אַתָּ֣ה וּמַלְכוּתֶ֑ךָ וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח וְקַ֤ח אֹתוֹ֙ אֵלַ֔י כִּ֥י בֶן־ מָ֖וֶת הֽוּא׃

VULC ³² Respondens autem Jonathas Sauli patri suo, ait : Quare morietur ? quid fecit ?

WLC ³² וַיַּ֙עַן֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן אֶת־ שָׁא֖וּל אָבִ֑יו וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו לָ֥מָּה יוּמַ֖ת מֶ֥ה עָשָֽׂה׃

VULC ³³ Et arripuit Saul lanceam ut percuteret eum. Et intellexit Jonathas quod definitum esset a patre suo, ut interficeret David.

WLC ³³ וַיָּ֨טֶל שָׁא֧וּל אֶֽת־ הַחֲנִ֛ית עָלָ֖יו לְהַכֹּת֑וֹ וַיֵּ֙דַע֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן כִּֽי־ כָ֥לָה הִ֛יא מֵעִ֥ם אָבִ֖יו לְהָמִ֥ית אֶת־ דָּוִֽד׃

VULC ³⁴ Surrexit ergo Jonathas a mensa in ira furoris, et non comedit in die calendarum secunda panem. Contristatus est enim super David, eo quod confudisset eum pater suus.

WLC ³⁴ וַיָּ֧קָם יְהוֹנָתָ֛ן מֵעִ֥ם הַשֻּׁלְחָ֖ן בָּחֳרִי־ אָ֑ף וְלֹא־ אָכַ֞ל בְּיוֹם־ הַחֹ֤דֶשׁ הַשֵּׁנִי֙ לֶ֔חֶם כִּ֤י נֶעְצַב֙ אֶל־ דָּוִ֔ד כִּ֥י הִכְלִמ֖וֹ אָבִֽיו׃

VULC ³⁵ Cumque illuxisset mane, venit Jonathas in agrum juxta placitum David, et puer parvulus cum eo.

WLC ³⁵ וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיֵּצֵ֧א יְהוֹנָתָ֛ן הַשָּׂדֶ֖ה לְמוֹעֵ֣ד דָּוִ֑ד וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן עִמּֽוֹ׃

VULC ³⁶ Et ait ad puerum suum : Vade, et affer mihi sagittas quas ego jacio. Cumque puer cucurrisset, jecit aliam sagittam trans puerum.

WLC ³⁶ וַיֹּ֣אמֶר לְנַעֲר֔וֹ רֻ֗ץ מְצָ֥א נָא֙ אֶת־ הַ֣חִצִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מוֹרֶ֑ה הַנַּ֣עַר רָ֔ץ וְהֽוּא־ יָרָ֥ה הַחֵ֖צִי לְהַעֲבִרֽוֹ׃

VULC ³⁷ Venit itaque puer ad locum jaculi quod miserat Jonathas : et clamavit Jonathas post tergum pueri, et ait : Ecce ibi est sagitta porro ultra te.

WLC ³⁷ וַיָּבֹ֤א הַנַּ֙עַר֙ עַד־ מְק֣וֹם הַחֵ֔צִי אֲשֶׁ֥ר יָרָ֖ה יְהוֹנָתָ֑ן וַיִּקְרָ֨א יְהוֹנָתָ֜ן אַחֲרֵ֤י הַנַּ֙עַר֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲל֥וֹא הַחֵ֖צִי מִמְּךָ֥ וָהָֽלְאָה׃

VULC ³⁸ Clamavitque iterum Jonathas post tergum pueri, dicens : Festina velociter, ne steteris. Collegit autem puer Jonathæ sagittas, et attulit ad dominum suum :

WLC ³⁸ וַיִּקְרָ֤א יְהֽוֹנָתָן֙ אַחֲרֵ֣י הַנַּ֔עַר מְהֵרָ֥ה ח֖וּשָׁה אַֽל־ תַּעֲמֹ֑ד וַיְלַקֵּ֞ט נַ֤עַר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת־ וַיָּבֹ֖א אֶל־ אֲדֹנָֽיו׃

VULC ³⁹ et quid ageretur, penitus ignorabat, tantummodo enim Jonathas et David rem noverant.

WLC ³⁹ וְהַנַּ֖עַר לֹֽא־ יָדַ֣ע מְא֑וּמָה אַ֤ךְ יְהֽוֹנָתָן֙ וְדָוִ֔ד יָדְע֖וּ אֶת־ הַדָּבָֽר׃

VULC ⁴⁰ Dedit ergo Jonathas arma sua puero, et dixit ei : Vade, et defer in civitatem.

WLC ⁴⁰ וַיִּתֵּ֤ן יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת־ כֵּלָ֔יו אֶל־ הַנַּ֖עַר אֲשֶׁר־ ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֵ֖ךְ הָבֵ֥יא הָעִֽיר׃

VULC ⁴¹ Cumque abiisset puer, surrexit David de loco qui vergebat ad austrum, et cadens pronus in terram, adoravit tertio : et osculantes se alterutrum, fleverunt pariter, David autem amplius.

WLC ⁴¹ הַנַּעַר֮ בָּא֒ וְדָוִ֗ד קָ֚ם מֵאֵ֣צֶל הַנֶּ֔גֶב וַיִּפֹּ֨ל לְאַפָּ֥יו אַ֛רְצָה וַיִּשְׁתַּ֖חוּ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֑ים וַֽיִּשְּׁק֣וּ ׀ אִ֣ישׁ אֶת־ רֵעֵ֗הוּ וַיִּבְכּוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־ רֵעֵ֔הוּ עַד־ דָּוִ֖ד הִגְדִּֽיל׃

VULC ⁴² Dixit ergo Jonathas ad David : Vade in pace : quæcumque juravimus ambo in nomine Domini, dicentes : Dominus sit inter me et te, et inter semen meum et semen tuum usque in sempiternum.

WLC ⁴² וַיֹּ֧אמֶר יְהוֹנָתָ֛ן לְדָוִ֖ד לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨עְנוּ שְׁנֵ֜ינוּ אֲנַ֗חְנוּ בְּשֵׁ֤ם יְהוָה֙ לֵאמֹ֔ר יְהוָ֞ה יִֽהְיֶ֣ה ׀ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֥ין זַרְעִ֛י וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ עַד־ עוֹלָֽם׃

VULC ⁴³ Et surrexit David, et abiit : sed et Jonathas ingressus est civitatem.