VULC ¹ Venit autem David in Nobe ad Achimelech sacerdotem : et obstupuit Achimelech, eo quod venisset David. Et dixit ei : Quare tu solus, et nullus est tecum ?

WLC ¹ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וִיהוֹנָתָ֖ן בָּ֥א הָעִֽיר׃

VULC ² Et ait David ad Achimelech sacerdotem : Rex præcepit mihi sermonem, et dixit : Nemo sciat rem propter quam missus es a me, et cujusmodi præcepta tibi dederim : nam et pueris condixi in illum et illum locum.

WLC ² וַיָּבֹ֤א דָוִד֙ נֹ֔בֶה אֶל־ אֲחִימֶ֖לֶךְ הַכֹּהֵ֑ן וַיֶּחֱרַ֨ד אֲחִימֶ֜לֶךְ לִקְרַ֣את דָּוִ֗ד וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ מַדּ֤וּעַ אַתָּה֙ לְבַדֶּ֔ךָ וְאִ֖ישׁ אֵ֥ין אִתָּֽךְ׃

VULC ³ Nunc ergo si quid habes ad manum, vel quinque panes, da mihi, aut quidquid inveneris.

WLC ³ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד לַאֲחִימֶ֣לֶךְ הַכֹּהֵ֗ן הַמֶּלֶךְ֮ צִוַּ֣נִי דָבָר֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י אִ֣ישׁ אַל־ יֵ֧דַע מְא֛וּמָה אֶת־ הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־ אָנֹכִ֥י שֹׁלֵֽחֲךָ֖ וַאֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֑ךָ וְאֶת־ הַנְּעָרִ֣ים יוֹדַ֔עְתִּי אֶל־ מְק֥וֹם פְּלֹנִ֖י אַלְמוֹנִֽי׃

VULC ⁴ Et respondens sacerdos ad David, ait illi : Non habeo laicos panes ad manum, sed tantum panem sanctum : si mundi sunt pueri, maxime a mulieribus ?

WLC ⁴ וְעַתָּ֗ה מַה־ יֵּ֧שׁ תַּֽחַת־ יָדְךָ֛ חֲמִשָּׁה־ לֶ֖חֶם תְּנָ֣ה בְיָדִ֑י א֖וֹ הַנִּמְצָֽא׃

VULC ⁵ Et respondit David sacerdoti, et dixit ei : Equidem, si de mulieribus agitur : continuimus nos ab heri et nudiustertius quando egrediebamur, et fuerunt vasa puerorum sancta. Porro via hæc polluta est, sed et ipsa hodie sanctificabitur in vasis.

WLC ⁵ וַיַּ֨עַן הַכֹּהֵ֤ן אֶת־ דָּוִד֙ וַיֹּ֔אמֶר אֵֽין־ לֶ֥חֶם חֹ֖ל אֶל־ תַּ֣חַת יָדִ֑י כִּֽי־ אִם־ לֶ֤חֶם קֹ֙דֶשׁ֙ יֵ֔שׁ אִם־ נִשְׁמְר֥וּ הַנְּעָרִ֖ים אַ֥ךְ מֵאִשָּֽׁה׃

VULC ⁶ Dedit ergo ei sacerdos sanctificatum panem : neque enim erat ibi panis, nisi tantum panes propositionis, qui sublati fuerant a facie Domini, ut ponerentur panes calidi.

WLC ⁶ וַיַּעַן֩ דָּוִ֨ד אֶת־ הַכֹּהֵ֜ן וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כִּ֣י אִם־ אִשָּׁ֤ה עֲצֻֽרָה־ לָ֙נוּ֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם בְּצֵאתִ֕י וַיִּהְי֥וּ כְלֵֽי־ הַנְּעָרִ֖ים קֹ֑דֶשׁ וְהוּא֙ דֶּ֣רֶךְ חֹ֔ל וְאַ֕ף כִּ֥י הַיּ֖וֹם יִקְדַּ֥שׁ בַּכֶּֽלִי׃

VULC ⁷ Erat autem ibi vir quidam de servis Saul in die illa, intus in tabernaculo Domini : et nomen ejus Doëg Idumæus, potentissimus pastorum Saul.

WLC ⁷ וַיִּתֶּן־ ל֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן קֹ֑דֶשׁ כִּי֩ לֹא־ הָ֨יָה שָׁ֜ם לֶ֗חֶם כִּֽי־ אִם־ לֶ֤חֶם הַפָּנִים֙ הַמּֽוּסָרִים֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לָשׂוּם֙ לֶ֣חֶם חֹ֔ם בְּי֖וֹם הִלָּקְחֽוֹ׃

VULC ⁸ Dixit autem David ad Achimelech : Si habes hic ad manum hastam aut gladium ? quia gladium meum et arma mea non tuli mecum : sermo enim regis urgebat.

WLC ⁸ וְשָׁ֡ם אִישׁ֩ מֵעַבְדֵ֨י שָׁא֜וּל בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא נֶעְצָר֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּשְׁמ֖וֹ דֹּאֵ֣ג הָאֲדֹמִ֑י אַבִּ֥יר הָרֹעִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְשָׁאֽוּל׃

VULC ⁹ Et dixit sacerdos : Ecce hic gladius Goliath Philisthæi, quem percussisti in Valle terebinthi : est involutus pallio post ephod : si istum vis tollere, tolle : neque enim hic est alius absque eo. Et ait David : Non est huic alter similis : da mihi eum.

WLC ⁹ וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לַאֲחִימֶ֔לֶךְ וְאִ֛ין יֶשׁ־ פֹּ֥ה תַֽחַת־ יָדְךָ֖ חֲנִ֣ית אוֹ־ חָ֑רֶב כִּ֣י גַם־ חַרְבִּ֤י וְגַם־ כֵּלַי֙ לֹֽא־ לָקַ֣חְתִּי בְיָדִ֔י כִּֽי־ הָיָ֥ה דְבַר־ הַמֶּ֖לֶךְ נָחֽוּץ׃

VULC ¹⁰ Surrexit itaque David, et fugit in die illa a facie Saul : et venit ad Achis regem Geth.

WLC ¹⁰ וַיֹּ֣אמֶר הַכֹּהֵ֗ן חֶרֶב֩ גָּלְיָ֨ת הַפְּלִשְׁתִּ֜י אֲשֶׁר־ הִכִּ֣יתָ ׀ בְּעֵ֣מֶק הָאֵלָ֗ה הִנֵּה־ הִ֞יא לוּטָ֣ה בַשִּׂמְלָה֮ אַחֲרֵ֣י הָאֵפוֹד֒ אִם־ אֹתָ֤הּ תִּֽקַּח־ לְךָ֙ קָ֔ח כִּ֣י אֵ֥ין אַחֶ֛רֶת זוּלָתָ֖הּ בָּזֶ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֵ֥ין כָּמ֖וֹהָ תְּנֶ֥נָּה לִּֽי׃

VULC ¹¹ Dixeruntque servi Achis ad eum cum vidissent David : Numquid non iste est David rex terræ ? nonne huic cantabant per choros, dicentes : [Percussit Saul mille,
et David decem millia ?]

WLC ¹¹ וַיָּ֣קָם דָּוִ֔ד וַיִּבְרַ֥ח בַּיּוֹם־ הַה֖וּא מִפְּנֵ֣י שָׁא֑וּל וַיָּבֹ֕א אֶל־ אָכִ֖ישׁ מֶ֥לֶךְ גַּֽת׃

VULC ¹² Posuit autem David sermones istos in corde suo, et extimuit valde a facie Achis regis Geth.

WLC ¹² וַיֹּ֨אמְר֜וּ עַבְדֵ֤י אָכִישׁ֙ אֵלָ֔יו הֲלוֹא־ זֶ֥ה דָוִ֖ד מֶ֣לֶךְ הָאָ֑רֶץ הֲל֣וֹא לָזֶ֗ה יַעֲנ֤וּ בַמְּחֹלוֹת֙ לֵאמֹ֔ר הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ וְדָוִ֖ד

VULC ¹³ Et immutavit os suum coram eis, et collabebatur inter manus eorum : et impingebat in ostia portæ, defluebantque salivæ ejus in barbam.

WLC ¹³ וַיָּ֧שֶׂם דָּוִ֛ד אֶת־ הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בִּלְבָב֑וֹ וַיִּרָ֣א מְאֹ֔ד מִפְּנֵ֖י אָכִ֥ישׁ מֶֽלֶךְ־ גַּֽת׃

VULC ¹⁴ Et ait Achis ad servos suos : Vidistis hominem insanum : quare adduxistis eum ad me ?

WLC ¹⁴ וַיְשַׁנּ֤וֹ אֶת־ טַעְמוֹ֙ בְּעֵ֣ינֵיהֶ֔ם וַיִּתְהֹלֵ֖ל בְּיָדָ֑ם עַל־ דַּלְת֣וֹת הַשַּׁ֔עַר וַיּ֥וֹרֶד רִיר֖וֹ אֶל־ זְקָנֽוֹ׃

VULC ¹⁵ an desunt nobis furiosi, quod introduxistis istum, ut fureret me præsente ? hiccine ingredietur domum meam ?

WLC ¹⁵ וַיֹּ֥אמֶר אָכִ֖ישׁ אֶל־ עֲבָדָ֑יו הִנֵּ֤ה תִרְאוּ֙ אִ֣ישׁ מִשְׁתַּגֵּ֔עַ לָ֛מָּה תָּבִ֥יאוּ אֹת֖וֹ אֵלָֽי׃

WLC ¹⁶ חֲסַ֤ר מְשֻׁגָּעִים֙ אָ֔נִי כִּי־ הֲבֵאתֶ֣ם אֶת־ זֶ֔ה לְהִשְׁתַּגֵּ֖עַ עָלָ֑י הֲזֶ֖ה יָב֥וֹא אֶל־ בֵּיתִֽי׃