VULC ¹ Fuit ergo Josaphat dives et inclytus multum, et affinitate conjunctus est Achab.

WLC ¹ וַיְהִ֧י לִֽיהוֹשָׁפָ֛ט עֹ֥שֶׁר וְכָב֖וֹד לָרֹ֑ב וַיִּתְחַתֵּ֖ן לְאַחְאָֽב׃

VULC ² Descenditque post annos ad eum in Samariam : ad cujus adventum mactavit Achab arietes et boves plurimos, ipsi, et populo qui venerat cum eo : persuasitque illi ut ascenderet in Ramoth Galaad.

WLC ² וַיֵּרֶד֩ לְקֵ֨ץ שָׁנִ֤ים אֶל־ אַחְאָב֙ לְשֹׁ֣מְר֔וֹן וַיִּֽזְבַּֽח־ ל֨וֹ אַחְאָ֜ב צֹ֤אן וּבָקָר֙ לָרֹ֔ב וְלָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ וַיְסִיתֵ֕הוּ לַעֲל֖וֹת אֶל־ רָמ֥וֹת גִּלְעָֽד׃

VULC ³ Dixitque Achab rex Israël ad Josaphat regem Juda : Veni mecum in Ramoth Galaad. Cui ille respondit : Ut ego, et tu : sicut populus tuus, sic et populus meus : tecumque erimus in bello.

WLC ³ וַיֹּ֜אמֶר אַחְאָ֣ב מֶֽלֶךְ־ יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־ יְהֽוֹשָׁפָט֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה הֲתֵלֵ֥ךְ עִמִּ֖י רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כָּמ֤וֹנִי כָמ֙וֹךָ֙ וּכְעַמְּךָ֣ עַמִּ֔י וְעִמְּךָ֖ בַּמִּלְחָמָֽה׃

VULC ⁴ Dixitque Josaphat ad regem Israël : Consule, obsecro, impræsentiarum sermonem Domini.

WLC ⁴ וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשָׁפָ֖ט אֶל־ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל דְּרָשׁ־ נָ֥א כַיּ֖וֹם אֶת־ דְּבַ֥ר יְהוָֽה׃

VULC ⁵ Congregavit igitur rex Israël prophetarum quadringentos viros, et dixit ad eos : In Ramoth Galaad ad bellandum ire debemus, an quiescere ? At illi : Ascende, inquiunt, et tradet Deus in manu regis.

WLC ⁵ וַיִּקְבֹּ֨ץ מֶֽלֶךְ־ יִשְׂרָאֵ֥ל אֶֽת־ הַנְּבִאִים֮ אַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת אִישׁ֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם הֲנֵלֵ֞ךְ אֶל־ רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם־ אֶחְדָּ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ עֲלֵ֔ה וְיִתֵּ֥ן הָאֱלֹהִ֖ים בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃

VULC ⁶ Dixitque Josaphat : Numquid non est hic prophetes Domini, ut ab illo etiam requiramus ?

WLC ⁶ וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הַאֵ֨ין פֹּ֥ה נָבִ֛יא לַיהוָ֖ה ע֑וֹד וְנִדְרְשָׁ֖ה מֵאֹתֽוֹ׃

VULC ⁷ Et ait rex Israël ad Josaphat : Est vir unus a quo possumus quærere Domini voluntatem : sed ego odi eum, quia non prophetat mihi bonum, sed malum omni tempore : est autem Michæas filius Jemla. Dixitque Josaphat : Ne loquaris, rex, hoc modo.

WLC ⁷ וַיֹּ֣אמֶר מֶֽלֶךְ־ יִשְׂרָאֵ֣ל ׀ אֶֽל־ יְהוֹשָׁפָ֡ט ע֣וֹד אִישׁ־ אֶחָ֡ד לִדְרוֹשׁ֩ אֶת־ יְהוָ֨ה מֵֽאֹת֜וֹ וַאֲנִ֣י שְׂנֵאתִ֗יהוּ כִּֽי־ אֵ֠ינֶנּוּ מִתְנַבֵּ֨א עָלַ֤י לְטוֹבָה֙ כִּ֣י כָל־ יָמָ֣יו לְרָעָ֔ה ה֖וּא מִיכָ֣יְהוּ בֶן־ יִמְלָ֑א וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט אַל־ יֹאמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ כֵּֽן׃

VULC ⁸ Vocavit ergo rex Israël unum de eunuchis, et dixit ei : Voca cito Michæam filium Jemla.

WLC ⁸ וַיִּקְרָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־ סָרִ֖יס אֶחָ֑ד וַיֹּ֕אמֶר מַהֵ֖ר בֶן־ יִמְלָֽא׃

VULC ⁹ Porro rex Israël, et Josaphat rex Juda, uterque sedebant in solio suo, vestiti cultu regio : sedebant autem in area juxta portam Samariæ, omnesque prophetæ vaticinabantur coram eis.

WLC ⁹ וּמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֡ל וִֽיהוֹשָׁפָ֣ט מֶֽלֶךְ־ יְהוּדָ֡ה יוֹשְׁבִים֩ אִ֨ישׁ עַל־ כִּסְא֜וֹ מְלֻבָּשִׁ֤ים בְּגָדִים֙ וְיֹשְׁבִ֣ים בְּגֹ֔רֶן פֶּ֖תַח שַׁ֣עַר שֹׁמְר֑וֹן וְכָל־ הַ֨נְּבִיאִ֔ים מִֽתְנַבְּאִ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃

VULC ¹⁰ Sedecias vero filius Chanaana fecit sibi cornua ferrea, et ait : Hæc dicit Dominus : His ventilabis Syriam, donec conteras eam.

WLC ¹⁰ וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ צִדְקִיָּ֥הוּ בֶֽן־ כְּנַעֲנָ֖ה קַרְנֵ֣י בַרְזֶ֑ל וַיֹּ֙אמֶר֙ כֹּֽה־ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה בְּאֵ֛לֶּה תְּנַגַּ֥ח אֶת־ אֲרָ֖ם עַד־ כַּלּוֹתָֽם׃

VULC ¹¹ Omnesque prophetæ similiter prophetabant, atque dicebant : Ascende in Ramoth Galaad, et prosperaberis, et tradet eos Dominus in manu regis.

WLC ¹¹ וְכָל־ הַ֨נְּבִאִ֔ים נִבְּאִ֥ים כֵּ֖ן לֵאמֹ֑ר עֲלֵ֞ה רָמֹ֤ת גִּלְעָד֙ וְהַצְלַ֔ח וְנָתַ֥ן יְהוָ֖ה בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ׃

VULC ¹² Nuntius autem qui ierat ad vocandum Michæam, ait illi : En verba omnium prophetarum uno ore bona regi annuntiant : quæso ergo te ut et sermo tuus ab eis non dissentiat, loquarisque prospera.

WLC ¹² וְהַמַּלְאָ֞ךְ אֲשֶׁר־ הָלַ֣ךְ ׀ לִקְרֹ֣א לְמִיכָ֗יְהוּ דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֞ה דִּבְרֵ֧י הַנְּבִאִ֛ים פֶּֽה־ אֶחָ֥ד ט֖וֹב אֶל־ הַמֶּ֑לֶךְ וִֽיהִי־ נָ֧א דְבָרְךָ֛ כְּאַחַ֥ד מֵהֶ֖ם וְדִבַּ֥רְתָּ טּֽוֹב׃

VULC ¹³ Cui respondit Michæas : Vivit Dominus, quia quodcumque dixerit mihi Deus meus, hoc loquar.

WLC ¹³ וַיֹּ֖אמֶר מִיכָ֑יְהוּ חַי־ יְהוָ֕ה כִּ֛י אֶת־ אֲשֶׁר־ יֹאמַ֥ר אֱלֹהַ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃

VULC ¹⁴ Venit ergo ad regem. Cui rex ait : Michæa, ire debemus in Ramoth Galaad ad bellandum, an quiescere ? Cui ille respondit : Ascendite : cuncta enim prospera evenient, et tradentur hostes in manus vestras.

WLC ¹⁴ וַיָּבֹא֮ אֶל־ הַמֶּלֶךְ֒ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֵלָ֗יו מִיכָה֙ הֲנֵלֵ֞ךְ אֶל־ רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם־ אֶחְדָּ֑ל וַיֹּ֙אמֶר֙ עֲל֣וּ וְהַצְלִ֔יחוּ וְיִנָּתְנ֖וּ בְּיֶדְכֶֽם׃

VULC ¹⁵ Dixitque rex : Iterum atque iterum te adjuro, ut mihi non loquaris, nisi quod verum est in nomine Domini.

WLC ¹⁵ וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ עַד־ כַּמֶּ֥ה פְעָמִ֖ים אֲנִ֣י מַשְׁבִּיעֶ֑ךָ אֲ֠שֶׁר לֹֽא־ תְדַבֵּ֥ר אֵלַ֛י רַק־ אֱמֶ֖ת בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה׃

VULC ¹⁶ At ille ait : Vidi universum Israël dispersum in montibus, sicut oves absque pastore : et dixit Dominus : Non habent isti dominos : revertatur unusquisque in domum suam in pace.

WLC ¹⁶ וַיֹּ֗אמֶר רָאִ֤יתִי אֶת־ כָּל־ יִשְׂרָאֵל֙ נְפוֹצִ֣ים עַל־ הֶֽהָרִ֔ים כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־ לָהֶ֖ן רֹעֶ֑ה וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ לֹֽא־ אֲדֹנִ֣ים לָאֵ֔לֶּה יָשׁ֥וּבוּ אִישׁ־ לְבֵית֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם׃

VULC ¹⁷ Et ait rex Israël ad Josaphat : Nonne dixi tibi quod non prophetaret iste mihi quidquam boni, sed ea quæ mala sunt ?

WLC ¹⁷ וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־ יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־ יְהוֹשָׁפָ֑ט הֲלֹא֙ אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ לֹא־ יִתְנַבֵּ֥א עָלַ֛י ט֖וֹב כִּ֥י אִם־ לְרָֽע׃

VULC ¹⁸ At ille : Idcirco, ait, audite verbum Domini : vidi Dominum sedentem in solio suo, et omnem exercitum cæli assistentem ei a dextris et a sinistris.

WLC ¹⁸ וַיֹּ֕אמֶר לָכֵ֖ן שִׁמְע֣וּ דְבַר־ יְהוָ֑ה רָאִ֤יתִי אֶת־ יְהוָה֙ יוֹשֵׁ֣ב עַל־ כִּסְא֔וֹ וְכָל־ צְבָ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ עֹֽמְדִ֔ים עַל־ יְמִינ֖וֹ וּשְׂמֹאלֽוֹ׃

VULC ¹⁹ Et dixit Dominus : Quis decipiet Achab regem Israël ut ascendat et corruat in Ramoth Galaad ? Cumque diceret unus hoc modo, et alter alio,

WLC ¹⁹ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֗ה מִ֤י יְפַתֶּה֙ אֶת־ אַחְאָ֣ב מֶֽלֶךְ־ יִשְׂרָאֵ֔ל וְיַ֕עַל וְיִפֹּ֖ל בְּרָמ֣וֹת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֕אמֶר זֶ֚ה אֹמֵ֣ר כָּ֔כָה וְזֶ֖ה אֹמֵ֥ר כָּֽכָה׃

VULC ²⁰ processit spiritus, et stetit coram Domino, et ait : Ego decipiam eum. Cui Dominus : In quo, inquit, decipies ?

WLC ²⁰ וַיֵּצֵ֣א הָר֗וּחַ וַֽיַּעֲמֹד֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אֲנִ֣י אֲפַתֶּ֑נּוּ וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֵלָ֖יו בַּמָּֽה׃

VULC ²¹ At ille respondit : Egrediar, et ero spiritus mendax in ore omnium prophetarum ejus. Dixitque Dominus : Decipies, et prævalebis : egredere, et fac ita.

WLC ²¹ וַיֹּ֗אמֶר אֵצֵא֙ וְהָיִ֙יתִי֙ לְר֣וּחַ שֶׁ֔קֶר בְּפִ֖י כָּל־ נְבִיאָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר תְּפַתֶּה֙ וְגַם־ תּוּכָ֔ל צֵ֖א וַעֲשֵׂה־ כֵֽן׃

VULC ²² Nunc igitur, ecce Dominus dedit spiritum mendacii in ore omnium prophetarum tuorum, et Dominus locutus est de te mala.

WLC ²² וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֨ה נָתַ֤ן יְהוָה֙ ר֣וּחַ שֶׁ֔קֶר בְּפִ֖י נְבִיאֶ֣יךָ אֵ֑לֶּה וַֽיהוָ֔ה דִּבֶּ֥ר עָלֶ֖יךָ רָעָֽה׃

VULC ²³ Accessit autem Sedecias filius Chanaana, et percussit Michææ maxillam, et ait : Per quam viam transivit spiritus Domini a me, ut loqueretur tibi ?

WLC ²³ וַיִּגַּשׁ֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בֶֽן־ כְּנַעֲנָ֔ה וַיַּ֥ךְ אֶת־ מִיכָ֖יְהוּ עַל־ הַלֶּ֑חִי וַיֹּ֗אמֶר אֵ֣י זֶ֤ה הַדֶּ֙רֶךְ֙ עָבַ֧ר רֽוּחַ־ יְהוָ֛ה מֵאִתִּ֖י לְדַבֵּ֥ר אֹתָֽךְ׃

VULC ²⁴ Dixitque Michæas : Tu ipse videbis in die illo, quando ingressus fueris cubiculum de cubiculo ut abscondaris.

WLC ²⁴ וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔יְהוּ הִנְּךָ֥ רֹאֶ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֲשֶׁ֥ר תָּב֛וֹא חֶ֥דֶר בְּחֶ֖דֶר לְהֵחָבֵֽא׃

VULC ²⁵ Præcepit autem rex Israël, dicens : Tollite Michæam, et ducite eum ad Amon principem civitatis, et ad Joas filium Amelech.

WLC ²⁵ וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל קְחוּ֙ אֶת־ מִיכָ֔יְהוּ וַהֲשִׁיבֻ֖הוּ אֶל־ אָמ֣וֹן שַׂר־ הָעִ֑יר וְאֶל־ יוֹאָ֖שׁ בֶּן־ הַמֶּֽלֶךְ׃

VULC ²⁶ Et dicetis : Hæc dicit rex : Mittite hunc in carcerem, et date ei panis modicum, et aquæ pauxillum, donec revertar in pace.

WLC ²⁶ וַאֲמַרְתֶּ֗ם כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ שִׂ֥ימוּ זֶ֖ה בֵּ֣ית הַכֶּ֑לֶא וְהַאֲכִלֻ֜הוּ לֶ֤חֶם לַ֙חַץ֙ וּמַ֣יִם לַ֔חַץ עַ֖ד שׁוּבִ֥י בְשָׁלֽוֹם׃

VULC ²⁷ Dixitque Michæas : Si reversus fueris in pace, non est locutus Dominus in me. Et ait : Audite, omnes populi.

WLC ²⁷ וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔יְהוּ אִם־ שׁ֤וֹב תָּשׁוּב֙ בְּשָׁל֔וֹם לֹא־ דִבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בִּ֑י וַיֹּ֕אמֶר שִׁמְע֖וּ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם׃

VULC ²⁸ Igitur ascenderunt rex Israël et Josaphat rex Juda in Ramoth Galaad.

WLC ²⁸ וַיַּ֧עַל מֶֽלֶךְ־ יִשְׂרָאֵ֛ל וִֽיהוֹשָׁפָ֥ט מֶֽלֶךְ־ יְהוּדָ֖ה אֶל־ רָמֹ֥ת גִּלְעָֽד׃

VULC ²⁹ Dixitque rex Israël ad Josaphat : Mutabo habitum, et sic ad pugnam vadam : tu autem induere vestibus tuis. Mutatoque rex Israël habitu, venit ad bellum.

WLC ²⁹ וַיֹּאמֶר֩ מֶ֨לֶךְ יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל־ יְהוֹשָׁפָ֗ט הִתְחַפֵּשׂ֙ וָב֣וֹא בַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתָּ֖ה לְבַ֣שׁ בְּגָדֶ֑יךָ וַיִּתְחַפֵּשׂ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל וַיָּבֹ֖אוּ בַּמִּלְחָמָֽה׃

VULC ³⁰ Rex autem Syriæ præceperat ducibus equitatus sui, dicens : Ne pugnetis contra minimum aut contra maximum, nisi contra solum regem Israël.

WLC ³⁰ וּמֶ֣לֶךְ אֲרָ֡ם צִוָּה֩ אֶת־ שָׂרֵ֨י הָרֶ֤כֶב אֲשֶׁר־ לוֹ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֚א תִּלָּ֣חֲמ֔וּ אֶת־ הַקָּטֹ֖ן אֶת־ הַגָּד֑וֹל כִּ֛י אִֽם־ אֶת־ מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לְבַדּֽוֹ׃

VULC ³¹ Itaque cum vidissent principes equitatus Josaphat, dixerunt : Rex Israël est iste. Et circumdederunt eum dimicantes : at ille clamavit ad Dominum, et auxiliatus est ei, atque avertit eos ab illo.

WLC ³¹ וַיְהִ֡י כִּרְאוֹת֩ שָׂרֵ֨י הָרֶ֜כֶב אֶת־ יְהוֹשָׁפָ֗ט וְהֵ֤מָּה אָֽמְרוּ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֣ל ה֔וּא וַיָּסֹ֥בּוּ עָלָ֖יו לְהִלָּחֵ֑ם וַיִּזְעַ֤ק יְהֽוֹשָׁפָט֙ וַֽיהוָ֣ה עֲזָר֔וֹ וַיְסִיתֵ֥ם אֱלֹהִ֖ים מִמֶּֽנּוּ׃

VULC ³² Cum enim vidissent duces equitatus quod non esset rex Israël, reliquerunt eum.

WLC ³² וַיְהִ֗י כִּרְאוֹת֙ שָׂרֵ֣י הָרֶ֔כֶב כִּ֥י לֹא־ הָיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּשֻׁ֖בוּ מֵאַחֲרָֽיו׃

VULC ³³ Accidit autem ut unus e populo sagittam in incertum jaceret, et percuteret regem Israël inter cervicem et scapulas. At ille aurigæ suo ait : Converte manum tuam, et educ me de acie, quia vulneratus sum.

WLC ³³ וְאִ֗ישׁ מָשַׁ֤ךְ בַּקֶּ֙שֶׁת֙ לְתֻמּ֔וֹ וַיַּךְ֙ אֶת־ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל בֵּ֥ין הַדְּבָקִ֖ים וּבֵ֣ין הַשִּׁרְיָ֑ן וַיֹּ֣אמֶר לָֽרַכָּ֗ב הֲפֹ֧ךְ וְהוֹצֵאתַ֥נִי מִן־ הַֽמַּחֲנֶ֖ה כִּ֥י הָחֳלֵֽיתִי׃

VULC ³⁴ Et finita est pugna in die illo : porro rex Israël stabat in curru suo contra Syros usque ad vesperam, et mortuus est occidente sole.

WLC ³⁴ וַתַּ֤עַל הַמִּלְחָמָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וּמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֗ל הָיָ֨ה מַעֲמִ֧יד בַּמֶּרְכָּבָ֛ה נֹ֥כַח אֲרָ֖ם עַד־ הָעָ֑רֶב וַיָּ֕מָת לְעֵ֖ת בּ֥וֹא הַשָּֽׁמֶשׁ׃