VULC ¹ Nuntiatum est autem Joab quod rex fleret et lugeret filium suum,

WLC ¹ וַיִּרְגַּ֣ז הַמֶּ֗לֶךְ וַיַּ֛עַל עַל־ עֲלִיַּ֥ת הַשַּׁ֖עַר וַיֵּ֑בְךְּ וְכֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר בְּלֶכְתּ֗וֹ בְּנִ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ בְּנִ֣י בְנִ֣י אַבְשָׁל֔וֹם מִֽי־ יִתֵּ֤ן מוּתִי֙ אֲנִ֣י תַחְתֶּ֔יךָ אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי׃

VULC ² et versa est victoria in luctum in die illa omni populo : audivit enim populus in die illa dici : Dolet rex super filio suo.

WLC ² וַיֻּגַּ֖ד לְיוֹאָ֑ב הִנֵּ֨ה הַמֶּ֧לֶךְ בֹּכֶ֛ה וַיִּתְאַבֵּ֖ל עַל־ אַבְשָׁלֹֽם׃

VULC ³ Et declinavit populus in die illa ingredi civitatem, quomodo declinare solet populus versus et fugiens de prælio.

WLC ³ וַתְּהִ֨י הַתְּשֻׁעָ֜ה בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא לְאֵ֖בֶל לְכָל־ הָעָ֑ם כִּֽי־ שָׁמַ֣ע הָעָ֗ם בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ לֵאמֹ֔ר נֶעֱצַ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ עַל־ בְּנֽוֹ׃

VULC ⁴ Porro rex operuit caput suum, et clamabat voce magna : Fili mi Absalom, Absalom fili mi, fili mi.

WLC ⁴ וַיִּתְגַּנֵּ֥ב הָעָ֛ם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לָב֣וֹא הָעִ֑יר כַּאֲשֶׁ֣ר יִתְגַּנֵּ֗ב הָעָם֙ הַנִּכְלָמִ֔ים בְּנוּסָ֖ם בַּמִּלְחָמָֽה׃

VULC ⁵ Ingressus ergo Joab ad regem in domum, dixit : Confudisti hodie vultus omnium servorum tuorum, qui salvam fecerunt animam tuam, et animam filiorum tuorum et filiarum tuarum, et animam uxorum tuarum, et animam concubinarum tuarum.

WLC ⁵ וְהַמֶּ֙לֶךְ֙ לָאַ֣ט אֶת־ פָּנָ֔יו וַיִּזְעַ֥ק הַמֶּ֖לֶךְ ק֣וֹל גָּד֑וֹל בְּנִי֙ אַבְשָׁל֔וֹם אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי׃

VULC ⁶ Diligis odientes te, et odio habes diligentes te : et ostendisti hodie quia non curas de ducibus tuis et de servis tuis : et vere cognovi modo, quia si Absalom viveret, et omnes nos occubuissemus, tunc placeret tibi.

WLC ⁶ וַיָּבֹ֥א יוֹאָ֛ב אֶל־ הַמֶּ֖לֶךְ הַבָּ֑יִת וַיֹּאמֶר֩ הֹבַ֨שְׁתָּ הַיּ֜וֹם אֶת־ פְּנֵ֣י כָל־ עֲבָדֶ֗יךָ הַֽמְמַלְּטִ֤ים אֶֽת־ נַפְשְׁךָ֙ הַיּ֔וֹם וְאֵ֨ת נֶ֤פֶשׁ בָּנֶ֙יךָ֙ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְנֶ֣פֶשׁ נָשֶׁ֔יךָ וְנֶ֖פֶשׁ פִּלַגְשֶֽׁיךָ׃

VULC ⁷ Nunc igitur surge, et procede, et alloquens satisfac servis tuis : juro enim tibi per Dominum quod si non exieris, ne unus quidem remansurus sit tecum nocte hac : et pejus erit hoc tibi quam omnia mala quæ venerunt super te ab adolescentia tua usque in præsens.

WLC ⁷ לְאַֽהֲבָה֙ אֶת־ שֹׂ֣נְאֶ֔יךָ וְלִשְׂנֹ֖א אֶת־ אֹהֲבֶ֑יךָ כִּ֣י ׀ הִגַּ֣דְתָּ הַיּ֗וֹם כִּ֣י אֵ֤ין לְךָ֙ שָׂרִ֣ים וַעֲבָדִ֔ים כִּ֣י ׀ יָדַ֣עְתִּי הַיּ֗וֹם כִּ֠י אַבְשָׁל֥וֹם חַי֙ וְכֻלָּ֤נוּ הַיּוֹם֙ מֵתִ֔ים כִּי־ אָ֖ז יָשָׁ֥ר בְּעֵינֶֽיךָ׃

VULC ⁸ Surrexit ergo rex et sedit in porta : et omni populo nuntiatum est quod rex sederet in porta. Venitque universa multitudo coram rege : Israël autem fugit in tabernacula sua.

WLC ⁸ וְעַתָּה֙ ק֣וּם צֵ֔א וְדַבֵּ֖ר עַל־ לֵ֣ב עֲבָדֶ֑יךָ כִּי֩ בַיהוָ֨ה נִשְׁבַּ֜עְתִּי כִּי־ אֵינְךָ֣ יוֹצֵ֗א אִם־ יָלִ֨ין אִ֤ישׁ אִתְּךָ֙ הַלַּ֔יְלָה וְרָעָ֧ה לְךָ֣ זֹ֗את מִכָּל־ הָרָעָה֙ אֲשֶׁר־ בָּ֣אָה עָלֶ֔יךָ מִנְּעֻרֶ֖יךָ עַד־ עָֽתָּה׃

VULC ⁹ Omnis quoque populus certabat in cunctis tribubus Israël, dicens : Rex liberavit nos de manu inimicorum nostrorum ; ipse salvavit nos de manu Philisthinorum : et nunc fugit de terra propter Absalom.

WLC ⁹ וַיָּ֥קָם הַמֶּ֖לֶךְ וַיֵּ֣שֶׁב בַּשָּׁ֑עַר וּֽלְכָל־ הָעָ֞ם הִגִּ֣ידוּ לֵאמֹ֗ר הִנֵּ֤ה הַמֶּ֙לֶךְ֙ יוֹשֵׁ֣ב בַּשַּׁ֔עַר וַיָּבֹ֤א כָל־ הָעָם֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וְיִשְׂרָאֵ֔ל נָ֖ס אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽיו׃

VULC ¹⁰ Absalom autem, quem unximus super nos, mortuus est in bello : usquequo siletis, et non reducitis regem ?

WLC ¹⁰ וַיְהִ֤י כָל־ הָעָם֙ נָד֔וֹן בְּכָל־ שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַמֶּ֜לֶךְ הִצִּילָ֣נוּ ׀ מִכַּ֣ף אֹיְבֵ֗ינוּ וְה֤וּא מִלְּטָ֙נוּ֙ מִכַּ֣ף פְּלִשְׁתִּ֔ים וְעַתָּ֛ה בָּרַ֥ח מִן־ הָאָ֖רֶץ מֵעַ֥ל אַבְשָׁלֽוֹם׃

VULC ¹¹ Rex vero David misit ad Sadoc et Abiathar sacerdotes, dicens : Loquimini ad majores natu Juda, dicentes : Cur venitis novissimi ad reducendum regem in domum suam ? (Sermo autem omnis Israël pervenerat ad regem in domo ejus.)

WLC ¹¹ וְאַבְשָׁלוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר מָשַׁ֣חְנוּ עָלֵ֔ינוּ מֵ֖ת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְעַתָּ֗ה לָמָ֥ה אַתֶּ֛ם מַחֲרִשִׁ֖ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־ הַמֶּֽלֶךְ׃

VULC ¹² Fratres mei vos, os meum, et caro mea vos, quare novissimi reducitis regem ?

WLC ¹² וְהַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד שָׁ֠לַח אֶל־ צָד֨וֹק וְאֶל־ אֶבְיָתָ֥ר הַכֹּהֲנִים֮ לֵאמֹר֒ דַּבְּר֞וּ אֶל־ זִקְנֵ֤י יְהוּדָה֙ לֵאמֹ֔ר לָ֤מָּה תִֽהְיוּ֙ אַֽחֲרֹנִ֔ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־ הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־ בֵּית֑וֹ וּדְבַר֙ כָּל־ יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֥א אֶל־ הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־ בֵּיתֽוֹ׃

VULC ¹³ Et Amasæ dicite : Nonne os meum, et caro mea es ? hæc faciat mihi Deus, et hæc addat, si non magister militiæ fueris coram me omni tempore pro Joab.

WLC ¹³ אַחַ֣י אַתֶּ֔ם עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אַתֶּ֑ם וְלָ֧מָּה תִהְי֛וּ אַחֲרֹנִ֖ים לְהָשִׁ֥יב אֶת־ הַמֶּֽלֶךְ׃

VULC ¹⁴ Et inclinavit cor omnium virorum Juda quasi viri unius : miseruntque ad regem, dicentes : Revertere tu, et omnes servi tui.

WLC ¹⁴ וְלַֽעֲמָשָׂא֙ תֹּֽמְר֔וּ הֲל֛וֹא עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה כֹּ֣ה יַֽעֲשֶׂה־ לִּ֤י אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף אִם־ לֹ֠א שַׂר־ צָבָ֞א תִּהְיֶ֧ה לְפָנַ֛י כָּל־ הַיָּמִ֖ים תַּ֥חַת יוֹאָֽב׃

VULC ¹⁵ Et reversus est rex, et venit usque ad Jordanem : et omnis Juda venit usque in Galgalam ut occurreret regi, et traduceret eum Jordanem.

WLC ¹⁵ וַיַּ֛ט אֶת־ לְבַ֥ב כָּל־ אִישׁ־ יְהוּדָ֖ה כְּאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וַֽיִּשְׁלְחוּ֙ אֶל־ הַמֶּ֔לֶךְ שׁ֥וּב אַתָּ֖ה וְכָל־ עֲבָדֶֽיךָ׃

VULC ¹⁶ Festinavit autem Semei filius Gera filii Jemini de Bahurim, et descendit cum viris Juda in occursum regis David,

WLC ¹⁶ וַיָּ֣שָׁב הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּבֹ֖א עַד־ הַיַּרְדֵּ֑ן וִיהוּדָ֞ה בָּ֣א הַגִּלְגָּ֗לָה לָלֶ֙כֶת֙ לִקְרַ֣את הַמֶּ֔לֶךְ לְהַעֲבִ֥יר אֶת־ הַמֶּ֖לֶךְ אֶת־ הַיַּרְדֵּֽן׃

VULC ¹⁷ cum mille viris de Benjamin, et Siba puer de domo Saul : et quindecim filii ejus, ac viginti servi erant cum eo : et irrumpentes Jordanem, ante regem

WLC ¹⁷ וַיְמַהֵ֗ר שִׁמְעִ֤י בֶן־ גֵּרָא֙ בֶּן־ הַיְמִינִ֔י אֲשֶׁ֖ר מִבַּֽחוּרִ֑ים וַיֵּ֙רֶד֙ עִם־ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה לִקְרַ֖את הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִֽד׃

VULC ¹⁸ transierunt vada, ut traducerent domum regis, et facerent juxta jussionem ejus : Semei autem filius Gera prostratus coram rege, cum jam transisset Jordanem,

WLC ¹⁸ וְאֶ֨לֶף אִ֣ישׁ עִמּוֹ֮ מִבִּנְיָמִן֒ וְצִיבָ֗א נַ֚עַר בֵּ֣ית שָׁא֔וּל וַחֲמֵ֨שֶׁת עָשָׂ֥ר בָּנָ֛יו וְעֶשְׂרִ֥ים עֲבָדָ֖יו אִתּ֑וֹ וְצָלְח֥וּ הַיַּרְדֵּ֖ן לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

VULC ¹⁹ dixit ad eum : Ne reputes mihi, domine mi, iniquitatem, neque memineris injuriarum servi tui in die qua egressus es, domine mi rex, de Jerusalem, neque ponas, rex, in corde tuo.

WLC ¹⁹ וְעָבְרָ֣ה הָעֲבָרָ֗ה לַֽעֲבִיר֙ אֶת־ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְלַעֲשׂ֥וֹת הַטּ֖וֹב וְשִׁמְעִ֣י בֶן־ גֵּרָ֗א נָפַל֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ בְּעָבְר֖וֹ בַּיַּרְדֵּֽן׃

VULC ²⁰ Agnosco enim servus tuus peccatum meum : et idcirco hodie primus veni de omni domo Joseph, descendique in occursum domini mei regis.

WLC ²⁰ וַיֹּ֣אמֶר אֶל־ הַמֶּ֗לֶךְ אַל־ יַחֲשָׁב־ לִ֣י אֲדֹנִי֮ עָוֺן֒ וְאַל־ תִּזְכֹּ֗ר אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר הֶעֱוָ֣ה עַבְדְּךָ֔ בַּיּ֕וֹם אֲשֶׁר־ יָׄצָ֥ׄאׄ אֲדֹנִֽי־ הַמֶּ֖לֶךְ מִירֽוּשָׁלִָ֑ם לָשׂ֥וּם הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־ לִבּֽוֹ׃

VULC ²¹ Respondens vero Abisai filius Sarviæ, dixit : Numquid pro his verbis non occidetur Semei, quia maledixit christo Domini ?

WLC ²¹ כִּ֚י יָדַ֣ע עַבְדְּךָ֔ כִּ֖י אֲנִ֣י חָטָ֑אתִי וְהִנֵּֽה־ בָ֣אתִי הַיּ֗וֹם רִאשׁוֹן֙ לְכָל־ בֵּ֣ית יוֹסֵ֔ף לָרֶ֕דֶת לִקְרַ֖את אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

VULC ²² Et ait David : Quid mihi et vobis, filii Sarviæ ? cur efficimini mihi hodie in satan ? ergone hodie interficietur vir in Israël ? an ignoro hodie me factum regem super Israël ?

WLC ²² וַיַּ֨עַן אֲבִישַׁ֤י בֶּן־ צְרוּיָה֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲתַ֣חַת זֹ֔את לֹ֥א יוּמַ֖ת שִׁמְעִ֑י כִּ֥י קִלֵּ֖ל אֶת־ מְשִׁ֥יחַ יְהוָֽה׃

VULC ²³ Et ait rex Semei : Non morieris. Juravitque ei.

WLC ²³ וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד מַה־ לִּ֤י וְלָכֶם֙ בְּנֵ֣י צְרוּיָ֔ה כִּי־ תִֽהְיוּ־ לִ֥י הַיּ֖וֹם לְשָׂטָ֑ן הַיּ֗וֹם י֤וּמַת אִישׁ֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֚י הֲל֣וֹא יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י הַיּ֖וֹם אֲנִי־ מֶ֥לֶךְ עַל־ יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ²⁴ Miphiboseth quoque filius Saul descendit in occursum regis, illotis pedibus et intonsa barba : vestesque suas non laverat a die qua egressus fuerat rex, usque ad diem reversionis ejus in pace.

WLC ²⁴ וַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־ שִׁמְעִ֖י לֹ֣א תָמ֑וּת וַיִּשָּׁ֥בַֽע ל֖וֹ הַמֶּֽלֶךְ׃

VULC ²⁵ Cumque Jerusalem occurrisset regi, dixit ei rex : Quare non venisti mecum, Miphiboseth ?

WLC ²⁵ וּמְפִבֹ֙שֶׁת֙ בֶּן־ שָׁא֔וּל יָרַ֖ד לִקְרַ֣את הַמֶּ֑לֶךְ וְלֹא־ עָשָׂ֨ה רַגְלָ֜יו וְלֹא־ עָשָׂ֣ה שְׂפָמ֗וֹ וְאֶת־ בְּגָדָיו֙ לֹ֣א כִבֵּ֔ס לְמִן־ הַיּוֹם֙ לֶ֣כֶת הַמֶּ֔לֶךְ עַד־ הַיּ֖וֹם אֲשֶׁר־ בָּ֥א בְשָׁלֽוֹם׃

VULC ²⁶ Et respondens ait : Domine mi rex, servus meus contempsit me : dixique ei ego famulus tuus ut sterneret mihi asinum, et ascendens abirem cum rege : claudus enim sum servus tuus.

WLC ²⁶ וַיְהִ֛י כִּי־ בָ֥א יְרוּשָׁלִַ֖ם לִקְרַ֣את הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ לָ֛מָּה לֹא־ הָלַ֥כְתָּ עִמִּ֖י מְפִיבֹֽשֶׁת׃

VULC ²⁷ Insuper et accusavit me servum tuum ad te dominum meum regem : tu autem, domine mi rex, sicut angelus Dei es : fac quod placitum est tibi.

WLC ²⁷ וַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ עַבְדִּ֣י רִמָּ֑נִי כִּֽי־ אָמַ֨ר עַבְדְּךָ֜ אֶחְבְּשָׁה־ לִּי֩ הַחֲמ֨וֹר וְאֶרְכַּ֤ב עָלֶ֙יהָ֙ וְאֵלֵ֣ךְ אֶת־ הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֥י פִסֵּ֖חַ עַבְדֶּֽךָ׃

VULC ²⁸ Neque enim fuit domus patris mei, nisi morti obnoxia domino meo regi : tu autem posuisti me servum tuum inter convivas mensæ tuæ : quid ergo habeo justæ querelæ ? aut quid possum ultra vociferari ad regem ?

WLC ²⁸ וַיְרַגֵּ֣ל בְּעַבְדְּךָ֔ אֶל־ אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ וַאדֹנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ כְּמַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֔ים וַעֲשֵׂ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינֶֽיךָ׃

VULC ²⁹ Ait ergo ei rex : Quid ultra loqueris ? fixum est quod locutus sum : tu et Siba dividite possessiones.

WLC ²⁹ כִּי֩ לֹ֨א הָיָ֜ה כָּל־ בֵּ֣ית אָבִ֗י כִּ֤י אִם־ אַנְשֵׁי־ מָ֙וֶת֙ לַאדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַתָּ֙שֶׁת֙ אֶֽת־ עַבְדְּךָ֔ בְּאֹכְלֵ֖י שֻׁלְחָנֶ֑ךָ וּמַה־ יֶּשׁ־ לִ֥י עוֹד֙ צְדָקָ֔ה וְלִזְעֹ֥ק ע֖וֹד אֶל־ הַמֶּֽלֶךְ׃

VULC ³⁰ Responditque Miphiboseth regi : Etiam cuncta accipiat, postquam reversus est dominus meus rex pacifice in domum suam.

WLC ³⁰ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ הַמֶּ֔לֶךְ לָ֛מָּה תְּדַבֵּ֥ר ע֖וֹד דְּבָרֶ֑יךָ אָמַ֕רְתִּי אַתָּ֣ה וְצִיבָ֔א תַּחְלְק֖וּ אֶת־ הַשָּׂדֶֽה׃

VULC ³¹ Berzellai quoque Galaadites, descendens de Rogelim, traduxit regem Jordanem, paratus etiam ultra fluvium prosequi eum.

WLC ³¹ וַיֹּ֤אמֶר מְפִיבֹ֙שֶׁת֙ אֶל־ הַמֶּ֔לֶךְ גַּ֥ם אֶת־ הַכֹּ֖ל יִקָּ֑ח אַ֠חֲרֵי אֲשֶׁר־ בָּ֞א אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֛לֶך בְּשָׁל֖וֹם אֶל־ בֵּיתֽוֹ׃

VULC ³² Erat autem Berzellai Galaadites senex valde, id est, octogenarius, et ipse præbuit alimenta regi cum moraretur in castris : fuit quippe vir dives nimis.

WLC ³² וּבַרְזִלַּי֙ הַגִּלְעָדִ֔י יָרַ֖ד מֵרֹגְלִ֑ים וַיַּעֲבֹ֤ר אֶת־ הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַיַּרְדֵּ֔ן לְשַׁלְּח֖וֹ אֶת־

VULC ³³ Dixit itaque rex ad Berzellai : Veni mecum, ut requiescas securus mecum in Jerusalem.

WLC ³³ וּבַרְזִלַּי֙ זָקֵ֣ן מְאֹ֔ד בֶּן־ שְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה וְהֽוּא־ כִלְכַּ֤ל אֶת־ הַמֶּ֙לֶךְ֙ בְּשִׁיבָת֣וֹ בְמַחֲנַ֔יִם כִּֽי־ אִ֛ישׁ גָּד֥וֹל ה֖וּא מְאֹֽד׃

VULC ³⁴ Et ait Berzellai ad regem : Quot sunt dies annorum vitæ meæ, ut ascendam cum rege in Jerusalem ?

WLC ³⁴ וַיֹּ֥אמֶר הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־ בַּרְזִלָּ֑י אַתָּה֙ עֲבֹ֣ר אִתִּ֔י וְכִלְכַּלְתִּ֥י אֹתְךָ֛ עִמָּדִ֖י בִּירוּשָׁלִָֽם׃

VULC ³⁵ Octogenarius sum hodie : numquid vigent sensus mei ad discernendum suave aut amarum ? aut delectare potest servum tuum cibus et potus ? vel audire possum ultra vocem cantorum atque cantatricum ? quare servus tuus sit oneri domino meo regi ?

WLC ³⁵ וַיֹּ֥אמֶר בַּרְזִלַּ֖י אֶל־ הַמֶּ֑לֶךְ כַּמָּ֗ה יְמֵי֙ שְׁנֵ֣י חַיַּ֔י כִּי־ אֶעֱלֶ֥ה אֶת־ הַמֶּ֖לֶךְ יְרוּשָׁלִָֽם׃

VULC ³⁶ Paululum procedam famulus tuus ab Jordane tecum : non indigeo hac vicissitudine,

WLC ³⁶ בֶּן־ שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָה֩ אָנֹכִ֨י הַיּ֜וֹם הַאֵדַ֣ע ׀ בֵּין־ ט֣וֹב לְרָ֗ע אִם־ יִטְעַ֤ם עַבְדְּךָ֙ אֶת־ אֲשֶׁ֤ר אֹכַל֙ וְאֶת־ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁתֶּ֔ה אִם־ אֶשְׁמַ֣ע ע֔וֹד בְּק֖וֹל שָׁרִ֣ים וְשָׁר֑וֹת וְלָמָּה֩ יִֽהְיֶ֨ה עַבְדְּךָ֥ עוֹד֙ לְמַשָּׂ֔א אֶל־ אֲדֹנִ֖י הַמֶּֽלֶךְ׃

VULC ³⁷ sed obsecro ut revertar servus tuus, et moriar in civitate mea, et sepeliar juxta sepulchrum patris mei et matris meæ. Est autem servus tuus Chamaam : ipse vadat tecum, domine mi rex, et fac ei quidquid tibi bonum videtur.

WLC ³⁷ כִּמְעַ֞ט יַעֲבֹ֧ר עַבְדְּךָ֛ אֶת־ הַיַּרְדֵּ֖ן אֶת־ הַמֶּ֑לֶךְ וְלָ֙מָּה֙ יִגְמְלֵ֣נִי הַמֶּ֔לֶךְ הַגְּמוּלָ֖ה הַזֹּֽאת׃

VULC ³⁸ Dixit itaque ei rex : Mecum transeat Chamaam, et ego faciam ei quidquid tibi placuerit : et omne quod petieris a me, impetrabis.

WLC ³⁸ יָֽשָׁב־ נָ֤א עַבְדְּךָ֙ וְאָמֻ֣ת בְּעִירִ֔י עִ֛ם קֶ֥בֶר אָבִ֖י וְאִמִּ֑י וְהִנֵּ֣ה ׀ עַבְדְּךָ֣ כִמְהָ֗ם יַֽעֲבֹר֙ עִם־ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַעֲשֵׂה־ ל֕וֹ אֵ֥ת אֲשֶׁר־ ט֖וֹב בְּעֵינֶֽיךָ׃

VULC ³⁹ Cumque transisset universus populus et rex Jordanem, osculatus est rex Berzellai, et benedixit ei : et ille reversus est in locum suum.

WLC ³⁹ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֗לֶךְ אִתִּי֙ יַעֲבֹ֣ר כִּמְהָ֔ם וַאֲנִי֙ אֶעֱשֶׂה־ לּ֔וֹ אֶת־ הַטּ֖וֹב בְּעֵינֶ֑יךָ וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־ תִּבְחַ֥ר עָלַ֖י אֶֽעֱשֶׂה־ לָּֽךְ׃

VULC ⁴⁰ Transivit ergo rex in Galgalam, et Chamaam cum eo.
Omnis autem populus Juda traduxerat regem, et media tantum pars adfuerat de populo Israël.

WLC ⁴⁰ וַיַּעֲבֹ֧ר כָּל־ הָעָ֛ם אֶת־ הַיַּרְדֵּ֖ן וְהַמֶּ֣לֶךְ עָבָ֑ר וַיִּשַּׁ֨ק הַמֶּ֤לֶךְ לְבַרְזִלַּי֙ וַיְבָ֣רֲכֵ֔הוּ וַיָּ֖שָׁב לִמְקֹמֽוֹ׃

VULC ⁴¹ Itaque omnes viri Israël concurrentes ad regem dixerunt ei : Quare te furati sunt fratres nostri viri Juda, et traduxerunt regem et domum ejus Jordanem, omnesque viros David cum eo ?

WLC ⁴¹ וַיַּעֲבֹ֤ר הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַגִּלְגָּ֔לָה וְכִמְהָ֖ן עָבַ֣ר עִמּ֑וֹ וְכָל־ עַ֤ם יְהוּדָה֙ אֶת־ הַמֶּ֔לֶךְ וְגַ֕ם חֲצִ֖י עַ֥ם יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ⁴² Et respondit omnis vir Juda ad viros Israël : Quia mihi propior est rex : cur irasceris super hac re ? numquid comedimus aliquid ex rege, aut munera nobis data sunt ?

WLC ⁴² וְהִנֵּ֛ה כָּל־ אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל בָּאִ֣ים אֶל־ הַמֶּ֑לֶךְ וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־ הַמֶּ֡לֶךְ מַדּוּעַ֩ גְּנָב֨וּךָ אַחֵ֜ינוּ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֗ה וַיַּעֲבִ֨רוּ אֶת־ הַמֶּ֤לֶךְ וְאֶת־ בֵּיתוֹ֙ אֶת־ הַיַּרְדֵּ֔ן וְכָל־ אַנְשֵׁ֥י דָוִ֖ד עִמּֽוֹ׃

VULC ⁴³ Et respondit vir Israël ad viros Juda, et ait : Decem partibus major ego sum apud regem, magisque ad me pertinet David quam ad te : cur fecisti mihi injuriam, et non mihi nuntiatum est priori, ut reducerem regem meum ? Durius autem responderunt viri Juda viris Israël.

WLC ⁴³ וַיַּעַן֩ כָּל־ אִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה עַל־ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֗ל כִּֽי־ קָר֤וֹב הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵלַ֔י וְלָ֤מָּה זֶּה֙ חָרָ֣ה לְךָ֔ עַל־ הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה הֶאָכ֤וֹל אָכַ֙לְנוּ֙ מִן־ הַמֶּ֔לֶךְ אִם־ נִשֵּׂ֥את נִשָּׂ֖א לָֽנוּ׃

WLC ⁴⁴ וַיַּ֣עַן אִֽישׁ־ יִשְׂרָאֵל֩ אֶת־ אִ֨ישׁ יְהוּדָ֜ה וַיֹּ֗אמֶר עֶֽשֶׂר־ יָד֨וֹת לִ֣י בַמֶּלֶךְ֮ וְגַם־ בְּדָוִד֮ אֲנִ֣י מִמְּךָ֒ וּמַדּ֙וּעַ֙ הֱקִלֹּתַ֔נִי וְלֹא־ הָיָ֨ה דְבָרִ֥י רִאשׁ֛וֹן לִ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶת־ מַלְכִּ֑י וַיִּ֙קֶשׁ֙ דְּבַר־ אִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה מִדְּבַ֖ר אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃