VULC ¹ [Mitte panem tuum super transeuntes aquas,
quia post tempora multa invenies illum.

WLC ¹ שַׁלַּ֥ח לַחְמְךָ֖ עַל־ פְּנֵ֣י הַמָּ֑יִם כִּֽי־ בְרֹ֥ב הַיָּמִ֖ים תִּמְצָאֶֽנּוּ׃

VULC ² Da partem septem necnon et octo,
quia ignoras quid futurum sit mali super terram.

WLC ² תֶּן־ חֵ֥לֶק לְשִׁבְעָ֖ה וְגַ֣ם לִשְׁמוֹנָ֑ה כִּ֚י לֹ֣א תֵדַ֔ע מַה־ יִּהְיֶ֥ה רָעָ֖ה עַל־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ³ Si repletæ fuerint nubes,
imbrem super terram effundent.
Si ceciderit lignum ad austrum aut ad aquilonem,
in quocumque loco ceciderit, ibi erit.

WLC ³ אִם־ יִמָּלְא֨וּ הֶעָבִ֥ים גֶּ֙שֶׁם֙ עַל־ הָאָ֣רֶץ יָרִ֔יקוּ וְאִם־ יִפּ֥וֹל עֵ֛ץ בַּדָּר֖וֹם וְאִ֣ם בַּצָּפ֑וֹן מְק֛וֹם שֶׁיִּפּ֥וֹל הָעֵ֖ץ שָׁ֥ם יְהֽוּא׃

VULC ⁴ Qui observat ventum non seminat ;
et qui considerat nubes numquam metet.

WLC ⁴ שֹׁמֵ֥ר ר֖וּחַ לֹ֣א יִזְרָ֑ע וְרֹאֶ֥ה בֶעָבִ֖ים לֹ֥א יִקְצֽוֹר׃

VULC ⁵ Quomodo ignoras quæ sit via spiritus,
et qua ratione compingantur ossa in ventre prægnantis,
sic nescis opera Dei,
qui fabricator est omnium.

WLC ⁵ כַּאֲשֶׁ֨ר אֵֽינְךָ֤ יוֹדֵ֙עַ֙ מַה־ דֶּ֣רֶךְ הָר֔וּחַ כַּעֲצָמִ֖ים בְּבֶ֣טֶן הַמְּלֵאָ֑ה כָּ֗כָה לֹ֤א תֵדַע֙ אֶת־ מַעֲשֵׂ֣ה הָֽאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂ֖ה אֶת־ הַכֹּֽל׃

VULC ⁶ Mane semina semen tuum,
et vespere ne cesset manus tua :
quia nescis quid magis oriatur, hoc aut illud ;
et si utrumque simul, melius erit.]

WLC ⁶ בַּבֹּ֙קֶר֙ זְרַ֣ע אֶת־ זַרְעֶ֔ךָ וְלָעֶ֖רֶב אַל־ תַּנַּ֣ח יָדֶ֑ךָ כִּי֩ אֵֽינְךָ֨ יוֹדֵ֜ע אֵ֣י זֶ֤ה יִכְשָׁר֙ הֲזֶ֣ה אוֹ־ זֶ֔ה וְאִם־ שְׁנֵיהֶ֥ם כְּאֶחָ֖ד טוֹבִֽים׃

VULC ⁷ [Dulce lumen,
et delectabile est oculis videre solem.

WLC ⁷ וּמָת֖וֹק הָא֑וֹר וְט֥וֹב לַֽעֵינַ֖יִם לִרְא֥וֹת אֶת־ הַשָּֽׁמֶשׁ׃

VULC ⁸ Si annis multis vixerit homo,
et in his omnibus lætatus fuerit,
meminisse debet tenebrosi temporis, et dierum multorum,
qui cum venerint, vanitatis arguentur præterita.

WLC ⁸ כִּ֣י אִם־ שָׁנִ֥ים הַרְבֵּ֛ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָ֖ם בְּכֻלָּ֣ם יִשְׂמָ֑ח וְיִזְכֹּר֙ אֶת־ יְמֵ֣י הַחֹ֔שֶׁךְ כִּֽי־ הַרְבֵּ֥ה יִהְי֖וּ כָּל־ שֶׁבָּ֥א הָֽבֶל׃

VULC ⁹ Lætare ergo, juvenis, in adolescentia tua,
et in bono sit cor tuum in diebus juventutis tuæ :
et ambula in viis cordis tui,
et in intuitu oculorum tuorum,
et scito quod pro omnibus his adducet te Deus in judicium.

WLC ⁹ שְׂמַ֧ח בָּח֣וּר בְּיַלְדוּתֶ֗יךָ וִֽיטִֽיבְךָ֤ לִבְּךָ֙ בִּימֵ֣י בְחוּרוֹתֶ֔ךָ וְהַלֵּךְ֙ בְּדַרְכֵ֣י לִבְּךָ֔ וּבְמַרְאֵ֖י עֵינֶ֑יךָ וְדָ֕ע כִּ֧י עַל־ כָּל־ אֵ֛לֶּה יְבִֽיאֲךָ֥ הָאֱלֹהִ֖ים בַּמִּשְׁפָּֽט׃

VULC ¹⁰ Aufer iram a corde tuo,
et amove malitiam a carne tua :
adolescentia enim et voluptas vana sunt.]

WLC ¹⁰ וְהָסֵ֥ר כַּ֙עַס֙ מִלִּבֶּ֔ךָ וְהַעֲבֵ֥ר רָעָ֖ה מִבְּשָׂרֶ֑ךָ כִּֽי־ הַיַּלְד֥וּת וְהַֽשַּׁחֲר֖וּת הָֽבֶל׃