VULC ¹ [Omnia tempus habent,
et suis spatiis transeunt universa sub cælo.

WLC ¹ לַכֹּ֖ל זְמָ֑ן וְעֵ֥ת לְכָל־ חֵ֖פֶץ תַּ֥חַת הַשָּׁמָֽיִם׃

VULC ² Tempus nascendi, et tempus moriendi ;
tempus plantandi, et tempus evellendi quod plantatum est.

WLC ² עֵ֥ת לָלֶ֖דֶת וְעֵ֣ת לָמ֑וּת עֵ֣ת לָטַ֔עַת וְעֵ֖ת לַעֲק֥וֹר נָטֽוּעַ׃

VULC ³ Tempus occidendi, et tempus sanandi ;
tempus destruendi, et tempus ædificandi.

WLC ³ עֵ֤ת לַהֲרוֹג֙ וְעֵ֣ת לִרְפּ֔וֹא עֵ֥ת לִפְר֖וֹץ וְעֵ֥ת לִבְנֽוֹת׃

VULC ⁴ Tempus flendi, et tempus ridendi ;
tempus plangendi, et tempus saltandi.

WLC ⁴ עֵ֤ת לִבְכּוֹת֙ וְעֵ֣ת לִשְׂח֔וֹק עֵ֥ת סְפ֖וֹד וְעֵ֥ת רְקֽוֹד׃

VULC ⁵ Tempus spargendi lapides, et tempus colligendi,
tempus amplexandi, et tempus longe fieri ab amplexibus.

WLC ⁵ עֵ֚ת לְהַשְׁלִ֣יךְ אֲבָנִ֔ים וְעֵ֖ת כְּנ֣וֹס אֲבָנִ֑ים עֵ֣ת לַחֲב֔וֹק וְעֵ֖ת לִרְחֹ֥ק מֵחַבֵּֽק׃

VULC ⁶ Tempus acquirendi, et tempus perdendi ;
tempus custodiendi, et tempus abjiciendi.

WLC ⁶ עֵ֤ת לְבַקֵּשׁ֙ וְעֵ֣ת לְאַבֵּ֔ד עֵ֥ת לִשְׁמ֖וֹר וְעֵ֥ת לְהַשְׁלִֽיךְ׃

VULC ⁷ Tempus scindendi, et tempus consuendi ;
tempus tacendi, et tempus loquendi.

WLC ⁷ עֵ֤ת לִקְר֙וֹעַ֙ וְעֵ֣ת לִתְפּ֔וֹר עֵ֥ת לַחֲשׁ֖וֹת וְעֵ֥ת לְדַבֵּֽר׃

VULC ⁸ Tempus dilectionis, et tempus odii ;
tempus belli, et tempus pacis.]

WLC ⁸ עֵ֤ת לֶֽאֱהֹב֙ וְעֵ֣ת לִשְׂנֹ֔א עֵ֥ת מִלְחָמָ֖ה וְעֵ֥ת שָׁלֽוֹם׃

VULC ⁹ [Quid habet amplius homo de labore suo ?

WLC ⁹ מַה־ יִּתְרוֹן֙ הָֽעוֹשֶׂ֔ה בַּאֲשֶׁ֖ר ה֥וּא עָמֵֽל׃

VULC ¹⁰ Vidi afflictionem quam dedit Deus filiis hominum,
ut distendantur in ea.

WLC ¹⁰ רָאִ֣יתִי אֶת־ הָֽעִנְיָ֗ן אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן אֱלֹהִ֛ים לִבְנֵ֥י הָאָדָ֖ם לַעֲנ֥וֹת בּֽוֹ׃

VULC ¹¹ Cuncta fecit bona in tempore suo,
et mundum tradidit disputationi eorum,
ut non inveniat homo opus
quod operatus est Deus ab initio usque ad finem.

WLC ¹¹ אֶת־ הַכֹּ֥ל עָשָׂ֖ה יָפֶ֣ה בְעִתּ֑וֹ גַּ֤ם אֶת־ הָעֹלָם֙ נָתַ֣ן בְּלִבָּ֔ם מִבְּלִ֞י אֲשֶׁ֧ר לֹא־ יִמְצָ֣א הָאָדָ֗ם אֶת־ הַֽמַּעֲשֶׂ֛ה אֲשֶׁר־ עָשָׂ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים מֵרֹ֥אשׁ וְעַד־ סֽוֹף׃

VULC ¹² Et cognovi quod non esset melius nisi lætari,
et facere bene in vita sua ;

WLC ¹² יָדַ֕עְתִּי כִּ֛י אֵ֥ין ט֖וֹב בָּ֑ם כִּ֣י אִם־ לִשְׂמ֔וֹחַ וְלַעֲשׂ֥וֹת ט֖וֹב בְּחַיָּֽיו׃

VULC ¹³ omnis enim homo qui comedit et bibit,
et videt bonum de labore suo,
hoc donum Dei est.

WLC ¹³ וְגַ֤ם כָּל־ הָאָדָם֙ שֶׁיֹּאכַ֣ל וְשָׁתָ֔ה וְרָאָ֥ה ט֖וֹב בְּכָל־ עֲמָל֑וֹ מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃

VULC ¹⁴ Didici quod omnia opera quæ fecit Deus perseverent in perpetuum ;
non possumus eis quidquam addere, nec auferre,
quæ fecit Deus ut timeatur.

WLC ¹⁴ יָדַ֗עְתִּי כִּ֠י כָּל־ אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֤ה הָאֱלֹהִים֙ ה֚וּא יִהְיֶ֣ה לְעוֹלָ֔ם עָלָיו֙ אֵ֣ין לְהוֹסִ֔יף וּמִמֶּ֖נּוּ אֵ֣ין לִגְרֹ֑עַ וְהָאֱלֹהִ֣ים עָשָׂ֔ה שֶׁיִּֽרְא֖וּ מִלְּפָנָֽיו׃

VULC ¹⁵ Quod factum est, ipsum permanet ;
quæ futura sunt jam fuerunt,
et Deus instaurat quod abiit.]

WLC ¹⁵ מַה־ שֶּֽׁהָיָה֙ כְּבָ֣ר ה֔וּא וַאֲשֶׁ֥ר לִהְי֖וֹת כְּבָ֣ר הָיָ֑ה וְהָאֱלֹהִ֖ים יְבַקֵּ֥שׁ אֶת־ נִרְדָּֽף׃

VULC ¹⁶ [Vidi sub sole in loco judicii impietatem,
et in loco justitiæ iniquitatem :

WLC ¹⁶ וְע֥וֹד רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ מְק֤וֹם הַמִּשְׁפָּט֙ שָׁ֣מָּה הָרֶ֔שַׁע וּמְק֥וֹם הַצֶּ֖דֶק שָׁ֥מָּה הָרָֽשַׁע׃

VULC ¹⁷ et dixi in corde meo :
Justum et impium judicabit Deus,
et tempus omnis rei tunc erit.

WLC ¹⁷ אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י אֶת־ הַצַּדִּיק֙ וְאֶת־ הָ֣רָשָׁ֔ע יִשְׁפֹּ֖ט הָאֱלֹהִ֑ים כִּי־ עֵ֣ת לְכָל־ חֵ֔פֶץ וְעַ֥ל כָּל־ הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה שָֽׁם׃

VULC ¹⁸ Dixi in corde meo de filiis hominum,
ut probaret eos Deus,
et ostenderet similes esse bestiis.

WLC ¹⁸ אָמַ֤רְתִּֽי אֲנִי֙ בְּלִבִּ֔י עַל־ דִּבְרַת֙ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם לְבָרָ֖ם הָאֱלֹהִ֑ים וְלִרְא֕וֹת שְׁהֶם־ בְּהֵמָ֥ה הֵ֖מָּה לָהֶֽם׃

VULC ¹⁹ Idcirco unus interitus est hominis et jumentorum,
et æqua utriusque conditio.
Sicut moritur homo,
sic et illa moriuntur.
Similiter spirant omnia,
et nihil habet homo jumento amplius :
cuncta subjacent vanitati,

WLC ¹⁹ כִּי֩ מִקְרֶ֨ה בְֽנֵי־ הָאָדָ֜ם וּמִקְרֶ֣ה הַבְּהֵמָ֗ה וּמִקְרֶ֤ה אֶחָד֙ לָהֶ֔ם כְּמ֥וֹת זֶה֙ כֵּ֣ן מ֣וֹת זֶ֔ה וְר֥וּחַ אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וּמוֹתַ֨ר הָאָדָ֤ם מִן־ הַבְּהֵמָה֙ אָ֔יִן כִּ֥י הַכֹּ֖ל הָֽבֶל׃

VULC ²⁰ et omnia pergunt ad unum locum.
De terra facta sunt,
et in terram pariter revertuntur.

WLC ²⁰ הַכֹּ֥ל הוֹלֵ֖ךְ אֶל־ מָק֣וֹם אֶחָ֑ד הַכֹּל֙ הָיָ֣ה מִן־ הֶֽעָפָ֔ר וְהַכֹּ֖ל שָׁ֥ב אֶל־ הֶעָפָֽר׃

VULC ²¹ Quis novit si spiritus filiorum Adam ascendat sursum,
et si spiritus jumentorum descendat deorsum ?

WLC ²¹ מִ֣י יוֹדֵ֗עַ ר֚וּחַ בְּנֵ֣י הָאָדָ֔ם הָעֹלָ֥ה הִ֖יא לְמָ֑עְלָה וְר֙וּחַ֙ הַבְּהֵמָ֔ה הַיֹּרֶ֥דֶת הִ֖יא לְמַ֥טָּה לָאָֽרֶץ׃

VULC ²² Et deprehendi nihil esse melius
quam lætari hominem in opere suo,
et hanc esse partem illius.
Quis enim eum adducet ut post se futura cognoscat ?]

WLC ²² וְרָאִ֗יתִי כִּ֣י אֵ֥ין טוֹב֙ מֵאֲשֶׁ֨ר יִשְׂמַ֤ח הָאָדָם֙ בְּֽמַעֲשָׂ֔יו כִּי־ ה֖וּא חֶלְק֑וֹ כִּ֣י מִ֤י יְבִיאֶ֙נּוּ֙ לִרְא֔וֹת בְּמֶ֖ה שֶׁיִּהְיֶ֥ה אַחֲרָֽיו׃