VULC ¹ [Sapientia hominis lucet in vultu ejus,
et potentissimus faciem illius commutabit.

WLC ¹ מִ֚י כְּהֶ֣חָכָ֔ם וּמִ֥י יוֹדֵ֖עַ פֵּ֣שֶׁר דָּבָ֑ר חָכְמַ֤ת אָדָם֙ תָּאִ֣יר פָּנָ֔יו וְעֹ֥ז פָּנָ֖יו יְשֻׁנֶּֽא׃

VULC ² Ego os regis observo,
et præcepta juramenti Dei.

WLC ² אֲנִי֙ פִּי־ מֶ֣לֶךְ שְׁמ֔וֹר וְעַ֕ל דִּבְרַ֖ת שְׁבוּעַ֥ת אֱלֹהִֽים׃

VULC ³ Ne festines recedere a facie ejus,
neque permaneas in opere malo :
quia omne quod voluerit faciet.

WLC ³ אַל־ תִּבָּהֵ֤ל מִפָּנָיו֙ תֵּלֵ֔ךְ אַֽל־ תַּעֲמֹ֖ד בְּדָבָ֣ר רָ֑ע כִּ֛י כָּל־ אֲשֶׁ֥ר יַחְפֹּ֖ץ יַעֲשֶֽׂה׃

VULC ⁴ Et sermo illius potestate plenus est,
nec dicere ei quisquam potest : Quare ita facis ?

WLC ⁴ בַּאֲשֶׁ֥ר דְּבַר־ מֶ֖לֶךְ שִׁלְט֑וֹן וּמִ֥י יֹֽאמַר־ ל֖וֹ מַֽה־ תַּעֲשֶֽׂה׃

VULC ⁵ Qui custodit præceptum non experietur quidquam mali.
Tempus et responsionem cor sapientis intelligit.

WLC ⁵ שׁוֹמֵ֣ר מִצְוָ֔ה לֹ֥א יֵדַ֖ע דָּבָ֣ר רָ֑ע וְעֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֔ט יֵדַ֖ע לֵ֥ב חָכָֽם׃

VULC ⁶ Omni negotio tempus est, et opportunitas :
et multa hominis afflictio,

WLC ⁶ כִּ֣י לְכָל־ חֵ֔פֶץ יֵ֖שׁ עֵ֣ת וּמִשְׁפָּ֑ט כִּֽי־ רָעַ֥ת הָאָדָ֖ם רַבָּ֥ה עָלָֽיו׃

VULC ⁷ quia ignorat præterita,
et futura nullo scire potest nuntio.

WLC ⁷ כִּֽי־ אֵינֶ֥נּוּ יֹדֵ֖עַ מַה־ שֶּׁיִּֽהְיֶ֑ה כִּ֚י כַּאֲשֶׁ֣ר יִֽהְיֶ֔ה מִ֖י יַגִּ֥יד לֽוֹ׃

VULC ⁸ Non est in hominis potestate prohibere spiritum,
nec habet potestatem in die mortis :
nec sinitur quiescere ingruente bello,
neque salvabit impietas impium.]

WLC ⁸ אֵ֣ין אָדָ֞ם שַׁלִּ֤יט בָּר֙וּחַ֙ לִכְל֣וֹא אֶת־ הָר֔וּחַ וְאֵ֤ין שִׁלְטוֹן֙ בְּי֣וֹם הַמָּ֔וֶת וְאֵ֥ין מִשְׁלַ֖חַת בַּמִּלְחָמָ֑ה וְלֹֽא־ יְמַלֵּ֥ט רֶ֖שַׁע אֶת־ בְּעָלָֽיו׃

VULC ⁹ [Omnia hæc consideravi,
et dedi cor meum in cunctis operibus quæ fiunt sub sole.
Interdum dominatur homo homini in malum suum.

WLC ⁹ אֶת־ כָּל־ זֶ֤ה רָאִ֙יתִי֙ וְנָת֣וֹן אֶת־ לִבִּ֔י לְכָֽל־ מַעֲשֶׂ֔ה אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֧ט הָאָדָ֛ם בְּאָדָ֖ם לְרַ֥ע לֽוֹ׃

VULC ¹⁰ Vidi impios sepultos,
qui etiam cum adhuc viverent
in loco sancto erant,
et laudabantur in civitate
quasi justorum operum.
Sed et hoc vanitas est.

WLC ¹⁰ וּבְכֵ֡ן רָאִיתִי֩ רְשָׁעִ֨ים קְבֻרִ֜ים וָבָ֗אוּ וּמִמְּק֤וֹם קָדוֹשׁ֙ יְהַלֵּ֔כוּ וְיִֽשְׁתַּכְּח֥וּ בָעִ֖יר אֲשֶׁ֣ר כֵּן־ עָשׂ֑וּ גַּם־ זֶ֖ה הָֽבֶל׃

VULC ¹¹ Etenim quia non profertur cito contra malos sententia,
absque timore ullo
filii hominum perpetrant mala.

WLC ¹¹ אֲשֶׁר֙ אֵין־ נַעֲשָׂ֣ה פִתְגָ֔ם מַעֲשֵׂ֥ה הָרָעָ֖ה מְהֵרָ֑ה עַל־ כֵּ֡ן מָלֵ֞א לֵ֧ב בְּֽנֵי־ הָאָדָ֛ם בָּהֶ֖ם לַעֲשׂ֥וֹת רָֽע׃

VULC ¹² Attamen peccator ex eo quod centies facit malum,
et per patientiam sustentatur ;
ego cognovi quod erit bonum timentibus Deum,
qui verentur faciem ejus.

WLC ¹² אֲשֶׁ֣ר חֹטֶ֗א עֹשֶׂ֥ה רָ֛ע מְאַ֖ת וּמַאֲרִ֣יךְ ל֑וֹ כִּ֚י גַּם־ יוֹדֵ֣עַ אָ֔נִי אֲשֶׁ֤ר יִהְיֶה־ טּוֹב֙ לְיִרְאֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁ֥ר יִֽירְא֖וּ מִלְּפָנָֽיו׃

VULC ¹³ Non sit bonum impio,
nec prolongentur dies ejus,
sed quasi umbra transeant qui non timent faciem Domini.

WLC ¹³ וְטוֹב֙ לֹֽא־ יִהְיֶ֣ה לָֽרָשָׁ֔ע וְלֹֽא־ יַאֲרִ֥יךְ יָמִ֖ים כַּצֵּ֑ל אֲשֶׁ֛ר אֵינֶ֥נּוּ יָרֵ֖א מִלִּפְנֵ֥י אֱלֹהִֽים׃

VULC ¹⁴ Est et alia vanitas quæ fit super terram :
sunt justi quibus mala proveniunt
quasi opera egerint impiorum :
et sunt impii qui ita securi sunt
quasi justorum facta habeant.
Sed et hoc vanissimum judico.

WLC ¹⁴ יֶשׁ־ הֶבֶל֮ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֣ה עַל־ הָאָרֶץ֒ אֲשֶׁ֣ר ׀ יֵ֣שׁ צַדִּיקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר מַגִּ֤יעַ אֲלֵהֶם֙ כְּמַעֲשֵׂ֣ה הָרְשָׁעִ֔ים וְיֵ֣שׁ רְשָׁעִ֔ים שֶׁמַּגִּ֥יעַ אֲלֵהֶ֖ם כְּמַעֲשֵׂ֣ה הַצַּדִּיקִ֑ים אָמַ֕רְתִּי שֶׁגַּם־ זֶ֖ה הָֽבֶל׃

VULC ¹⁵ Laudavi igitur lætitiam ;
quod non esset homini bonum sub sole,
nisi quod comederet, et biberet, atque gauderet,
et hoc solum secum auferret de labore suo,
in diebus vitæ suæ quos dedit ei Deus sub sole.

WLC ¹⁵ וְשִׁבַּ֤חְתִּֽי אֲנִי֙ אֶת־ הַשִּׂמְחָ֔ה אֲשֶׁ֨ר אֵֽין־ ט֤וֹב לָֽאָדָם֙ תַּ֣חַת הַשֶּׁ֔מֶשׁ כִּ֛י אִם־ לֶאֱכ֥וֹל וְלִשְׁתּ֖וֹת וְלִשְׂמ֑וֹחַ וְה֞וּא יִלְוֶ֣נּוּ בַעֲמָל֗וֹ יְמֵ֥י חַיָּ֛יו אֲשֶׁר־ נָֽתַן־ ל֥וֹ הָאֱלֹהִ֖ים תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ׃

VULC ¹⁶ Et apposui cor meum ut scirem sapientiam,
et intelligerem distentionem quæ versatur in terra.
Est homo qui diebus et noctibus somnum non capit oculis.

WLC ¹⁶ כַּאֲשֶׁ֨ר נָתַ֤תִּי אֶת־ לִבִּי֙ לָדַ֣עַת חָכְמָ֔ה וְלִרְאוֹת֙ אֶת־ הָ֣עִנְיָ֔ן אֲשֶׁ֥ר נַעֲשָׂ֖ה עַל־ הָאָ֑רֶץ כִּ֣י גַ֤ם בַּיּוֹם֙ וּבַלַּ֔יְלָה שֵׁנָ֕ה בְּעֵינָ֖יו אֵינֶ֥נּוּ רֹאֶֽה׃

VULC ¹⁷ Et intellexi quod omnium operum Dei
nullam possit homo invenire rationem
eorum quæ fiunt sub sole ;
et quanto plus laboraverit ad quærendum,
tanto minus inveniat :
etiam si dixerit sapiens se nosse, non poterit reperire.]

WLC ¹⁷ וְרָאִיתִי֮ אֶת־ כָּל־ מַעֲשֵׂ֣ה הָאֱלֹהִים֒ כִּי֩ לֹ֨א יוּכַ֜ל הָאָדָ֗ם לִמְצוֹא֙ אֶת־ הַֽמַּעֲשֶׂה֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֣ה תַֽחַת־ הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּ֠שֶׁל אֲשֶׁ֨ר יַעֲמֹ֧ל הָאָדָ֛ם לְבַקֵּ֖שׁ וְלֹ֣א יִמְצָ֑א וְגַ֨ם אִם־ יֹאמַ֤ר הֶֽחָכָם֙ לָדַ֔עַת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִמְצֹֽא׃