VULC ¹ [Utinam dirumperes cælos, et descenderes ;
a facie tua montes defluerent ;

WLC ¹ כִּקְדֹ֧חַ אֵ֣שׁ הֲמָסִ֗ים מַ֚יִם תִּבְעֶה־ אֵ֔שׁ לְהוֹדִ֥יעַ שִׁמְךָ֖ לְצָרֶ֑יךָ מִפָּנֶ֖יךָ גּוֹיִ֥ם יִרְגָּֽזוּ׃

VULC ² sicut exustio ignis tabescerent,
aquæ arderent igni :
ut notum fieret nomen tuum inimicis tuis ;
a facie tua gentes turbarentur.

WLC ² בַּעֲשׂוֹתְךָ֥ נוֹרָא֖וֹת לֹ֣א נְקַוֶּ֑ה יָרַ֕דְתָּ מִפָּנֶ֖יךָ הָרִ֥ים נָזֹֽלּוּ׃

VULC ³ Cum feceris mirabilia, non sustinebimus ;
descendisti, et a facie tua montes defluxerunt.

WLC ³ וּמֵעוֹלָ֥ם לֹא־ שָׁמְע֖וּ לֹ֣א הֶאֱזִ֑ינוּ עַ֣יִן לֹֽא־ רָאָ֗תָה אֱלֹהִים֙ זוּלָ֣תְךָ֔ יַעֲשֶׂ֖ה לִמְחַכֵּה־ לֽוֹ׃

VULC ⁴ A sæculo non audierunt, neque auribus perceperunt ;
oculus non vidit, Deus, absque te,
quæ præparasti exspectantibus te.

WLC ⁴ פָּגַ֤עְתָּ אֶת־ שָׂשׂ֙ וְעֹ֣שֵׂה צֶ֔דֶק בִּדְרָכֶ֖יךָ יִזְכְּר֑וּךָ הֵן־ אַתָּ֤ה קָצַ֙פְתָּ֙ וַֽנֶּחֱטָ֔א בָּהֶ֥ם עוֹלָ֖ם וְנִוָּשֵֽׁעַ׃

VULC ⁵ Occurristi lætanti, et facienti justitiam ;
in viis tuis recordabuntur tui.
Ecce tu iratus es, et peccavimus ;
in ipsis fuimus semper, et salvabimur.

WLC ⁵ וַנְּהִ֤י כַטָּמֵא֙ כֻּלָּ֔נוּ וּכְבֶ֥גֶד עִדִּ֖ים כָּל־ צִדְקֹתֵ֑ינוּ וַנָּ֤בֶל כֶּֽעָלֶה֙ כֻּלָּ֔נוּ וַעֲוֺנֵ֖נוּ כָּר֥וּחַ יִשָּׂאֻֽנוּ׃

VULC ⁶ Et facti sumus ut immundus omnes nos,
et quasi pannus menstruatæ universæ justitiæ nostræ ;
et cecidimus quasi folium universi,
et iniquitates nostræ quasi ventus abstulerunt nos.

WLC ⁶ וְאֵין־ קוֹרֵ֣א בְשִׁמְךָ֔ מִתְעוֹרֵ֖ר לְהַחֲזִ֣יק בָּ֑ךְ כִּֽי־ הִסְתַּ֤רְתָּ פָנֶ֙יךָ֙ מִמֶּ֔נּוּ וַתְּמוּגֵ֖נוּ בְּיַד־ עֲוֺנֵֽנוּ׃

VULC ⁷ Non est qui invocet nomen tuum ;
qui consurgat, et teneat te.
Abscondisti faciem tuam a nobis,
et allisisti nos in manu iniquitatis nostræ.

WLC ⁷ וְעַתָּ֥ה יְהוָ֖ה אָבִ֣ינוּ אָ֑תָּה אֲנַ֤חְנוּ הַחֹ֙מֶר֙ וְאַתָּ֣ה יֹצְרֵ֔נוּ וּמַעֲשֵׂ֥ה יָדְךָ֖ כֻּלָּֽנוּ׃

VULC ⁸ Et nunc, Domine, pater noster es tu,
nos vero lutum ;
et fictor noster tu,
et opera manuum tuarum omnes nos.

WLC ⁸ אַל־ תִּקְצֹ֤ף יְהוָה֙ עַד־ מְאֹ֔ד וְאַל־ לָעַ֖ד תִּזְכֹּ֣ר עָוֺ֑ן הֵ֥ן הַבֶּט־ נָ֖א עַמְּךָ֥ כֻלָּֽנוּ׃

VULC ⁹ Ne irascaris, Domine, satis,
et ne ultra memineris iniquitatis nostræ ;
ecce, respice, populus tuus omnes nos.

WLC ⁹ עָרֵ֥י קָדְשְׁךָ֖ הָי֣וּ מִדְבָּ֑ר צִיּוֹן֙ מִדְבָּ֣ר הָיָ֔תָה יְרוּשָׁלִַ֖ם שְׁמָמָֽה׃

VULC ¹⁰ Civitas Sancti tui facta est deserta,
Sion deserta facta est,
Jerusalem desolata est.

WLC ¹⁰ בֵּ֧ית קָדְשֵׁ֣נוּ וְתִפְאַרְתֵּ֗נוּ אֲשֶׁ֤ר הִֽלְל֙וּךָ֙ אֲבֹתֵ֔ינוּ הָיָ֖ה לִשְׂרֵ֣פַת אֵ֑שׁ וְכָל־ מַחֲמַדֵּ֖ינוּ הָיָ֥ה לְחָרְבָּֽה׃

VULC ¹¹ Domus sanctificationis nostræ et gloriæ nostræ,
ubi laudaverunt te patres nostri,
facta est in exustionem ignis,
et omnia desiderabilia nostra versa sunt in ruinas.

WLC ¹¹ הַעַל־ אֵ֥לֶּה תִתְאַפַּ֖ק יְהוָ֑ה תֶּחֱשֶׁ֥ה וּתְעַנֵּ֖נוּ עַד־ מְאֹֽד׃

VULC ¹² Numquid super his continebis te, Domine ;
tacebis, et affliges nos vehementer ?]