VULC ¹ Et factum est in diebus Achaz, filii Joathan, filii Oziæ, regis Juda, ascendit Rasin, rex Syriæ, et Phacee, filius Romeliæ, rex Israël, in Jerusalem, ad præliandum contra eam : et non potuerunt debellare eam.

WLC ¹ וַיְהִ֡י בִּימֵ֣י אָ֠חָז בֶּן־ יוֹתָ֨ם בֶּן־ עֻזִּיָּ֜הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֗ה עָלָ֣ה רְצִ֣ין מֶֽלֶךְ־ אֲ֠רָם וּפֶ֨קַח בֶּן־ רְמַלְיָ֤הוּ מֶֽלֶךְ־ יִשְׂרָאֵל֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לַמִּלְחָמָ֖ה עָלֶ֑יהָ וְלֹ֥א יָכֹ֖ל לְהִלָּחֵ֥ם עָלֶֽיהָ׃

VULC ² Et nuntiaverunt domui David, dicentes : Requievit Syria super Ephraim. Et commotum est cor ejus, et cor populi ejus, sicut moventur ligna silvarum a facie venti.

WLC ² וַיֻּגַּ֗ד לְבֵ֤ית דָּוִד֙ לֵאמֹ֔ר נָ֥חָֽה אֲרָ֖ם עַל־ אֶפְרָ֑יִם וַיָּ֤נַע לְבָבוֹ֙ וּלְבַ֣ב עַמּ֔וֹ כְּנ֥וֹעַ עֲצֵי־ יַ֖עַר מִפְּנֵי־ רֽוּחַ׃

VULC ³ Et dixit Dominus ad Isaiam : Egredere in occursum Achaz, tu et qui derelictus est Jasub, filius tuus, ad extremum aquæductus piscinæ superioris in via agri Fullonis ;

WLC ³ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶֽל־ יְשַׁעְיָהוּ֒ צֵא־ נָא֙ לִקְרַ֣את אָחָ֔ז אַתָּ֕ה וּשְׁאָ֖ר יָשׁ֣וּב בְּנֶ֑ךָ אֶל־ קְצֵ֗ה תְּעָלַת֙ הַבְּרֵכָ֣ה הָעֶלְיוֹנָ֔ה אֶל־ מְסִלַּ֖ת שְׂדֵ֥ה כוֹבֵֽס׃

VULC ⁴ et dices ad eum : [Vide ut sileas ; noli timere,
et cor tuum ne formidet
a duabus caudis titionum fumigantium istorum,
in ira furoris Rasin, regis Syriæ, et filii Romeliæ ;

WLC ⁴ וְאָמַרְתָּ֣ אֵ֠לָיו הִשָּׁמֵ֨ר וְהַשְׁקֵ֜ט אַל־ תִּירָ֗א וּלְבָבְךָ֙ אַל־ יֵרַ֔ךְ מִשְּׁנֵ֨י זַנְב֧וֹת הָאוּדִ֛ים הָעֲשֵׁנִ֖ים הָאֵ֑לֶּה בָּחֳרִי־ אַ֛ף רְצִ֥ין וַאֲרָ֖ם וּבֶן־ רְמַלְיָֽהוּ׃

VULC ⁵ eo quod consilium inierit contra te Syria in malum,
Ephraim, et filius Romeliæ, dicentes :

WLC ⁵ יַ֗עַן כִּֽי־ יָעַ֥ץ עָלֶ֛יךָ אֲרָ֖ם רָעָ֑ה אֶפְרַ֥יִם וּבֶן־ רְמַלְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃

VULC ⁶ Ascendamus ad Judam,
et suscitemus eum, et avellamus eum ad nos,
et ponamus regem in medio ejus filium Tabeel.

WLC ⁶ נַעֲלֶ֤ה בִֽיהוּדָה֙ וּנְקִיצֶ֔נָּה וְנַבְקִעֶ֖נָּה אֵלֵ֑ינוּ וְנַמְלִ֥יךְ מֶ֙לֶךְ֙ בְּתוֹכָ֔הּ אֵ֖ת בֶּן־ טָֽבְאַֽל׃

VULC ⁷ Hæc dicit Dominus Deus :
Non stabit, et non erit istud ;

WLC ⁷ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה לֹ֥א תָק֖וּם וְלֹ֥א תִֽהְיֶֽה׃

VULC ⁸ sed caput Syriæ Damascus,
et caput Damasci Rasin ;
et adhuc sexaginta et quinque anni,
et desinet Ephraim esse populus ;

WLC ⁸ כִּ֣י רֹ֤אשׁ אֲרָם֙ דַּמֶּ֔שֶׂק וְרֹ֥אשׁ דַּמֶּ֖שֶׂק רְצִ֑ין וּבְע֗וֹד שִׁשִּׁ֤ים וְחָמֵשׁ֙ שָׁנָ֔ה יֵחַ֥ת אֶפְרַ֖יִם מֵעָֽם׃

VULC ⁹ et caput Ephraim Samaria,
et caput Samariæ filius Romeliæ.
Si non credideritis, non permanebitis.]

WLC ⁹ וְרֹ֤אשׁ אֶפְרַ֙יִם֙ שֹׁמְר֔וֹן וְרֹ֥אשׁ שֹׁמְר֖וֹן בֶּן־ רְמַלְיָ֑הוּ אִ֚ם לֹ֣א תַאֲמִ֔ינוּ כִּ֖י לֹ֥א תֵאָמֵֽנוּ׃

VULC ¹⁰ Et adjecit Dominus loqui ad Achaz, dicens :

WLC ¹⁰ וַיּ֣וֹסֶף יְהוָ֔ה דַּבֵּ֥ר אֶל־ אָחָ֖ז לֵאמֹֽר׃

VULC ¹¹ Pete tibi signum a Domino Deo tuo, in profundum inferni, sive in excelsum supra.

WLC ¹¹ שְׁאַל־ לְךָ֣ א֔וֹת מֵעִ֖ם יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ הַעְמֵ֣ק שְׁאָ֔לָה א֖וֹ הַגְבֵּ֥הַּ לְמָֽעְלָה׃

VULC ¹² Et dixit Achaz : Non petam, et non tentabo Dominum.

WLC ¹² וַיֹּ֖אמֶר אָחָ֑ז לֹא־ אֶשְׁאַ֥ל וְלֹֽא־ אֲנַסֶּ֖ה אֶת־ יְהוָֽה׃

VULC ¹³ Et dixit : [Audite ergo, domus David.
Numquid parum vobis est molestos esse hominibus,
quia molesti estis et Deo meo ?

WLC ¹³ וַיֹּ֕אמֶר שִׁמְעוּ־ נָ֖א בֵּ֣ית דָּוִ֑ד הַמְעַ֤ט מִכֶּם֙ הַלְא֣וֹת אֲנָשִׁ֔ים כִּ֥י תַלְא֖וּ גַּ֥ם אֶת־ אֱלֹהָֽי׃

VULC ¹⁴ Propter hoc dabit Dominus ipse vobis signum :
ecce virgo concipiet, et pariet filium,
et vocabitur nomen ejus Emmanuel.

WLC ¹⁴ לָ֠כֵן יִתֵּ֨ן אֲדֹנָ֥י ה֛וּא לָכֶ֖ם א֑וֹת הִנֵּ֣ה הָעַלְמָ֗ה הָרָה֙ וְיֹלֶ֣דֶת בֵּ֔ן וְקָרָ֥את שְׁמ֖וֹ עִמָּ֥נוּ אֵֽל׃

VULC ¹⁵ Butyrum et mel comedet,
ut sciat reprobare malum, et eligere bonum.

WLC ¹⁵ חֶמְאָ֥ה וּדְבַ֖שׁ יֹאכֵ֑ל לְדַעְתּ֛וֹ מָא֥וֹס בָּרָ֖ע וּבָח֥וֹר בַּטּֽוֹב׃

VULC ¹⁶ Quia antequam sciat puer reprobare malum et eligere bonum,
derelinquetur terra quam tu detestaris a facie duorum regum suorum.

WLC ¹⁶ כִּ֠י בְּטֶ֨רֶם יֵדַ֥ע הַנַּ֛עַר מָאֹ֥ס בָּרָ֖ע וּבָחֹ֣ר בַּטּ֑וֹב תֵּעָזֵ֤ב הָאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה קָ֔ץ מִפְּנֵ֖י שְׁנֵ֥י מְלָכֶֽיהָ׃

VULC ¹⁷ Adducet Dominus super te, et super populum tuum,
et super domum patris tui,
dies qui non venerunt
a diebus separationis Ephraim a Juda,
cum rege Assyriorum.

WLC ¹⁷ יָבִ֨יא יְהוָ֜ה עָלֶ֗יךָ וְעַֽל־ עַמְּךָ֮ וְעַל־ בֵּ֣ית אָבִיךָ֒ יָמִים֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־ בָ֔אוּ לְמִיּ֥וֹם סוּר־ אֶפְרַ֖יִם מֵעַ֣ל יְהוּדָ֑ה אֵ֖ת מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃

VULC ¹⁸ Et erit in die illa : sibilabit Dominus
muscæ quæ est in extremo fluminum Ægypti,
et api quæ est in terra Assur ;

WLC ¹⁸ וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִשְׁרֹ֤ק יְהוָה֙ לַזְּב֔וּב אֲשֶׁ֥ר בִּקְצֵ֖ה יְאֹרֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְלַ֨דְּבוֹרָ֔ה אֲשֶׁ֖ר בְּאֶ֥רֶץ אַשּֽׁוּר׃

VULC ¹⁹ et venient, et requiescent omnes
in torrentibus vallium,
et in cavernis petrarum,
et in omnibus frutetis, et in universis foraminibus.

WLC ¹⁹ וּבָ֨אוּ וְנָח֤וּ כֻלָּם֙ בְּנַחֲלֵ֣י הַבַּתּ֔וֹת וּבִנְקִיקֵ֖י הַסְּלָעִ֑ים וּבְכֹל֙ הַנַּ֣עֲצוּצִ֔ים וּבְכֹ֖ל הַנַּהֲלֹלִֽים׃

VULC ²⁰ In die illa radet Dominus
in novacula conducta in his qui trans flumen sunt,
in rege Assyriorum,
caput et pilos pedum,
et barbam universam.

WLC ²⁰ בַּיּ֣וֹם הַה֡וּא יְגַלַּ֣ח אֲדֹנָי֩ בְּתַ֨עַר הַשְּׂכִירָ֜ה בְּעֶבְרֵ֤י נָהָר֙ בְּמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר אֶת־ הָרֹ֖אשׁ וְשַׂ֣עַר הָרַגְלָ֑יִם וְגַ֥ם אֶת־ הַזָּקָ֖ן תִּסְפֶּֽה׃

VULC ²¹ Et erit in die illa :
nutriet homo vaccam boum, et duas oves,

WLC ²¹ וְהָיָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא יְחַיֶּה־ אִ֛ישׁ עֶגְלַ֥ת בָּקָ֖ר וּשְׁתֵּי־ צֹֽאן׃

VULC ²² et præ ubertate lactis
comedet butyrum ;
butyrum enim et mel manducabit
omnis qui relictus fuerit in medio terræ.

WLC ²² וְהָיָ֗ה מֵרֹ֛ב עֲשׂ֥וֹת חָלָ֖ב יֹאכַ֣ל חֶמְאָ֑ה כִּֽי־ חֶמְאָ֤ה וּדְבַשׁ֙ יֹאכֵ֔ל כָּל־ הַנּוֹתָ֖ר בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ׃

VULC ²³ Et erit in die illa : omnis locus ubi fuerint
mille vites, mille argenteis,
in spinas et in vepres erunt.

WLC ²³ וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יִֽהְיֶ֣ה כָל־ מָק֗וֹם אֲשֶׁ֧ר יִֽהְיֶה־ שָּׁ֛ם אֶ֥לֶף גֶּ֖פֶן בְּאֶ֣לֶף כָּ֑סֶף לַשָּׁמִ֥יר וְלַשַּׁ֖יִת יִֽהְיֶֽה׃

VULC ²⁴ Cum sagittis et arcu ingredientur illuc :
vepres enim et spinæ erunt in universa terra.

WLC ²⁴ בַּחִצִּ֥ים וּבַקֶּ֖שֶׁת יָ֣בוֹא שָׁ֑מָּה כִּי־ שָׁמִ֥יר וָשַׁ֖יִת תִּֽהְיֶ֥ה כָל־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ²⁵ Et omnes montes qui in sarculo sarrientur,
non veniet illuc terror spinarum et veprium :
et erit in pascua bovis, et in conculcationem pecoris.]

WLC ²⁵ וְכֹ֣ל הֶהָרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בַּמַּעְדֵּר֙ יֵעָ֣דֵר֔וּן לֹֽא־ תָב֣וֹא שָׁ֔מָּה יִרְאַ֖ת שָׁמִ֣יר וָשָׁ֑יִת וְהָיָה֙ לְמִשְׁלַ֣ח שׁ֔וֹר וּלְמִרְמַ֖ס שֶֽׂה׃