VULC ¹ Et dixit Dominus ad Moysen : Ingredere ad Pharaonem : ego enim induravi cor ejus, et servorum illius, ut faciam signa mea hæc in eo :

WLC ¹ וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־ פַּרְעֹ֑ה כִּֽי־ אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת־ לִבּוֹ֙ וְאֶת־ לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ׃

VULC ² et narres in auribus filii tui, et nepotum tuorum, quoties contriverim Ægyptios, et signa mea fecerim in eis : et sciatis quia ego Dominus.

WLC ² וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן־ בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֙לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת־ אֹתֹתַ֖י אֲשֶׁר־ שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

VULC ³ Introierunt ergo Moyses et Aaron ad Pharaonem, et dixerunt ei : Hæc dicit Dominus Deus Hebræorum : Usquequo non vis subjici mihi ? dimitte populum meum, ut sacrificet mihi.

WLC ³ וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹן֮ אֶל־ פַּרְעֹה֒ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה־ אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים עַד־ מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ לֵעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃

VULC ⁴ Sin autem resistis, et non vis dimittere eum : ecce ego inducam cras locustam in fines tuos :

WLC ⁴ כִּ֛י אִם־ מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֣חַ אֶת־ עַמִּ֑י הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא מָחָ֛ר אַרְבֶּ֖ה בִּגְבֻלֶֽךָ׃

VULC ⁵ quæ operiat superficiem terræ, ne quidquam ejus appareat, sed comedatur quod residuum fuerit grandini : corrodet enim omnia ligna quæ germinant in agris.

WLC ⁵ וְכִסָּה֙ אֶת־ עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת־ הָאָ֑רֶץ וְאָכַ֣ל ׀ אֶת־ יֶ֣תֶר הַפְּלֵטָ֗ה הַנִּשְׁאֶ֤רֶת לָכֶם֙ מִן־ הַבָּרָ֔ד וְאָכַל֙ אֶת־ כָּל־ הָעֵ֔ץ הַצֹּמֵ֥חַ לָכֶ֖ם מִן־ הַשָּׂדֶֽה׃

VULC ⁶ Et implebunt domos tuas, et servorum tuorum, et omnium Ægyptiorum, quantam non viderunt patres tui, et avi, ex quo orti sunt super terram, usque in præsentem diem. Avertitque se, et egressus est a Pharaone.

WLC ⁶ וּמָלְא֨וּ בָתֶּ֜יךָ וּבָתֵּ֣י כָל־ עֲבָדֶיךָ֮ וּבָתֵּ֣י כָל־ מִצְרַיִם֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־ רָא֤וּ אֲבֹתֶ֙יךָ֙ וַאֲב֣וֹת אֲבֹתֶ֔יךָ מִיּ֗וֹם הֱיוֹתָם֙ עַל־ הָ֣אֲדָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּ֥פֶן וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֥ם פַּרְעֹֽה׃

VULC ⁷ Dixerunt autem servi Pharaonis ad eum : Usquequo patiemur hoc scandalum ? dimitte homines, ut sacrificent Domino Deo suo ; nonne vides quod perierit Ægyptus ?

WLC ⁷ וַיֹּאמְרוּ֩ עַבְדֵ֨י פַרְעֹ֜ה אֵלָ֗יו עַד־ מָתַי֙ יִהְיֶ֨ה זֶ֥ה לָ֙נוּ֙ לְמוֹקֵ֔שׁ שַׁלַּח֙ אֶת־ הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְיַֽעַבְד֖וּ אֶת־ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם הֲטֶ֣רֶם תֵּדַ֔ע כִּ֥י אָבְדָ֖ה מִצְרָֽיִם׃

VULC ⁸ Revocaveruntque Moysen et Aaron ad Pharaonem : qui dixit eis : Ite, sacrificate Domino Deo vestro : quinam sunt qui ituri sunt ?

WLC ⁸ וַיּוּשַׁ֞ב אֶת־ מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת־ אַהֲרֹן֙ אֶל־ פַּרְעֹ֔ה וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם לְכ֥וּ עִבְד֖וּ אֶת־ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם מִ֥י וָמִ֖י הַהֹלְכִֽים׃

VULC ⁹ Ait Moyses : Cum parvulis nostris, et senioribus pergemus, cum filiis et filiabus, cum ovibus et armentis : est enim solemnitas Domini Dei nostri.

WLC ⁹ וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֙נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ כִּ֥י חַג־ יְהוָ֖ה לָֽנוּ׃

VULC ¹⁰ Et respondit Pharao : Sic Dominus sit vobiscum, quomodo ego dimittam vos, et parvulos vestros, cui dubium est quod pessime cogitetis ?

WLC ¹⁰ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם יְהִ֨י כֵ֤ן יְהוָה֙ עִמָּכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֛ר אֲשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת־ טַפְּכֶ֑ם רְא֕וּ כִּ֥י רָעָ֖ה נֶ֥גֶד פְּנֵיכֶֽם׃

VULC ¹¹ non fiet ita, sed ite tantum viri, et sacrificate Domino : hoc enim et ipsi petistis. Statimque ejecti sunt de conspectu Pharaonis.

WLC ¹¹ לֹ֣א כֵ֗ן לְכֽוּ־ נָ֤א הַגְּבָרִים֙ וְעִבְד֣וּ אֶת־ יְהוָ֔ה כִּ֥י אֹתָ֖הּ אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֑ים וַיְגָ֣רֶשׁ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת פְּנֵ֥י פַרְעֹֽה׃

VULC ¹² Dixit autem Dominus ad Moysen : Extende manum tuam super terram Ægypti ad locustam, ut ascendat super eam, et devoret omnem herbam quæ residua fuerit grandini.

WLC ¹² וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־ מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֨ה יָדְךָ֜ עַל־ אֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ בָּֽאַרְבֶּ֔ה וְיַ֖עַל עַל־ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיֹאכַל֙ אֶת־ כָּל־ עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ אֵ֛ת כָּל־ אֲשֶׁ֥ר הִשְׁאִ֖יר הַבָּרָֽד׃

VULC ¹³ Et extendit Moyses virgam super terram Ægypti : et Dominus induxit ventum urentem tota die illa et nocte : et mane facto, ventus urens levavit locustas.

WLC ¹³ וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־ מַטֵּהוּ֮ עַל־ אֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ וַֽיהוָ֗ה נִהַ֤ג ר֥וּחַ קָדִים֙ בָּאָ֔רֶץ כָּל־ הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל־ הַלָּ֑יְלָה הַבֹּ֣קֶר הָיָ֔ה וְר֙וּחַ֙ הַקָּדִ֔ים נָשָׂ֖א אֶת־ הָאַרְבֶּֽה׃

VULC ¹⁴ Quæ ascenderunt super universam terram Ægypti : et sederunt in cunctis finibus Ægyptiorum innumerabiles, quales ante illud tempus non fuerant, nec postea futuræ sunt.

WLC ¹⁴ וַיַּ֣עַל הָֽאַרְבֶּ֗ה עַ֚ל כָּל־ אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיָּ֕נַח בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד לְ֠פָנָיו לֹא־ הָ֨יָה כֵ֤ן אַרְבֶּה֙ כָּמֹ֔הוּ וְאַחֲרָ֖יו לֹ֥א יִֽהְיֶה־ כֵּֽן׃

VULC ¹⁵ Operueruntque universam superficiem terræ, vastantes omnia. Devorata est igitur herba terræ, et quidquid pomorum in arboribus fuit, quæ grando dimiserat : nihilque omnino virens relictum est in lignis et in herbis terræ, in cuncta Ægypto.

WLC ¹⁵ וַיְכַ֞ס אֶת־ עֵ֣ין כָּל־ הָאָרֶץ֮ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָרֶץ֒ וַיֹּ֜אכַל אֶת־ כָּל־ עֵ֣שֶׂב הָאָ֗רֶץ וְאֵת֙ כָּל־ פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֥ר הוֹתִ֖יר הַבָּרָ֑ד וְלֹא־ נוֹתַ֨ר כָּל־ יֶ֧רֶק בָּעֵ֛ץ וּבְעֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּכָל־ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

VULC ¹⁶ Quam ob rem festinus Pharao vocavit Moysen et Aaron, et dixit eis : Peccavi in Dominum Deum vestrum, et in vos.

WLC ¹⁶ וַיְמַהֵ֣ר פַּרְעֹ֔ה לִקְרֹ֖א לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר חָטָ֛אתִי לַיהוָ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם׃

VULC ¹⁷ Sed nunc dimittite peccatum mihi etiam hac vice, et rogate Dominum Deum vestrum, ut auferat a me mortem istam.

WLC ¹⁷ וְעַתָּ֗ה שָׂ֣א נָ֤א חַטָּאתִי֙ אַ֣ךְ הַפַּ֔עַם וְהַעְתִּ֖ירוּ לַיהוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְיָסֵר֙ מֵֽעָלַ֔י רַ֖ק אֶת־ הַמָּ֥וֶת הַזֶּֽה׃

VULC ¹⁸ Egressusque Moyses de conspectu Pharaonis, oravit Dominum.

WLC ¹⁸ וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל־ יְהוָֽה׃

VULC ¹⁹ Qui flare fecit ventum ab occidente vehementissimum, et arreptam locustam projecit in mare Rubrum : non remansit ne una quidem in cunctis finibus Ægypti.

WLC ¹⁹ וַיַּהֲפֹ֨ךְ יְהוָ֤ה רֽוּחַ־ יָם֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַיִּשָּׂא֙ אֶת־ הָ֣אַרְבֶּ֔ה וַיִּתְקָעֵ֖הוּ יָ֣מָּה סּ֑וּף לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד בְּכֹ֖ל גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם׃

VULC ²⁰ Et induravit Dominus cor Pharaonis, nec dimisit filios Israël.

WLC ²⁰ וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־ לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ²¹ Dixit autem Dominus ad Moysen : Extende manum tuam in cælum : et sint tenebræ super terram Ægypti tam densæ, ut palpari queant.

WLC ²¹ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־ מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה יָֽדְךָ֙ עַל־ הַשָּׁמַ֔יִם וִ֥יהִי חֹ֖שֶׁךְ עַל־ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ׃

VULC ²² Extenditque Moyses manum in cælum : et factæ sunt tenebræ horribiles in universa terra Ægypti tribus diebus.

WLC ²² וַיֵּ֥ט מֹשֶׁ֛ה אֶת־ יָד֖וֹ עַל־ הַשָּׁמָ֑יִם וַיְהִ֧י חֹֽשֶׁךְ־ אֲפֵלָ֛ה בְּכָל־ אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים׃

VULC ²³ Nemo vidit fratrem suum, nec movit se de loco in quo erat : ubicumque autem habitabant filii Israël, lux erat.

WLC ²³ לֹֽא־ רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת־ אָחִ֗יו וְלֹא־ קָ֛מוּ אִ֥ישׁ מִתַּחְתָּ֖יו שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וּֽלְכָל־ בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָ֥יָה א֖וֹר בְּמוֹשְׁבֹתָֽם׃

VULC ²⁴ Vocavitque Pharao Moysen et Aaron, et dixit eis : Ite, sacrificate Domino : oves tantum vestræ et armenta remaneant, parvuli vestri eant vobiscum.

WLC ²⁴ וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה אֶל־ מֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לְכוּ֙ עִבְד֣וּ אֶת־ יְהוָ֔ה רַ֛ק צֹאנְכֶ֥ם וּבְקַרְכֶ֖ם יֻצָּ֑ג גַּֽם־ טַפְּכֶ֖ם יֵלֵ֥ךְ עִמָּכֶֽם׃

VULC ²⁵ Ait Moyses : Hostias quoque et holocausta dabis nobis, quæ offeramus Domino Deo nostro.

WLC ²⁵ וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה גַּם־ אַתָּ֛ה תִּתֵּ֥ן בְּיָדֵ֖נוּ זְבָחִ֣ים וְעֹל֑וֹת וְעָשִׂ֖ינוּ לַיהוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃

VULC ²⁶ Cuncti greges pergent nobiscum ; non remanebit ex eis ungula : quæ necessaria sunt in cultum Domini Dei nostri : præsertim cum ignoremus quid debeat immolari, donec ad ipsum locum perveniamus.

WLC ²⁶ וְגַם־ מִקְנֵ֜נוּ יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗נוּ לֹ֤א תִשָּׁאֵר֙ פַּרְסָ֔ה כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ נִקַּ֔ח לַעֲבֹ֖ד אֶת־ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וַאֲנַ֣חְנוּ לֹֽא־ נֵדַ֗ע מַֽה־ נַּעֲבֹד֙ אֶת־ יְהוָ֔ה עַד־ בֹּאֵ֖נוּ שָֽׁמָּה׃

VULC ²⁷ Induravit autem Dominus cor Pharaonis, et noluit dimittere eos.

WLC ²⁷ וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָ֖ה אֶת־ לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א אָבָ֖ה לְשַׁלְּחָֽם׃

VULC ²⁸ Dixitque Pharao ad Moysen : Recede a me, et cave ne ultra videas faciem meam : quocumque die apparueris mihi, morieris.

WLC ²⁸ וַיֹּֽאמֶר־ ל֥וֹ פַרְעֹ֖ה לֵ֣ךְ מֵעָלָ֑י הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ אֶל־ תֹּ֙סֶף֙ רְא֣וֹת פָּנַ֔י כִּ֗י בְּי֛וֹם רְאֹתְךָ֥ פָנַ֖י תָּמֽוּת׃

VULC ²⁹ Respondit Moyses : Ita fiet ut locutus es : non videbo ultra faciem tuam.

WLC ²⁹ וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה כֵּ֣ן דִּבַּ֑רְתָּ לֹא־ אֹסִ֥ף ע֖וֹד רְא֥וֹת פָּנֶֽיךָ׃