VULC ¹ Hæc sunt judicia quæ propones eis.

WLC ¹ וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם׃

VULC ² Si emeris servum hebræum, sex annis serviet tibi : in septimo egredietur liber gratis.

WLC ² כִּ֤י תִקְנֶה֙ עֶ֣בֶד עִבְרִ֔י שֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים יַעֲבֹ֑ד וּבַ֨שְּׁבִעִ֔ת יֵצֵ֥א לַֽחָפְשִׁ֖י חִנָּֽם׃

VULC ³ Cum quali veste intraverit, cum tali exeat : si habens uxorem, et uxor egredietur simul.

WLC ³ אִם־ בְּגַפּ֥וֹ יָבֹ֖א בְּגַפּ֣וֹ יֵצֵ֑א אִם־ בַּ֤עַל אִשָּׁה֙ ה֔וּא וְיָצְאָ֥ה אִשְׁתּ֖וֹ עִמּֽוֹ׃

VULC ⁴ Sin autem dominus dederit illi uxorem, et pepererit filios et filias : mulier et liberi ejus erunt domini sui, ipse vero exibit cum vestitu suo.

WLC ⁴ אִם־ אֲדֹנָיו֙ יִתֶּן־ ל֣וֹ אִשָּׁ֔ה וְיָלְדָה־ ל֥וֹ בָנִ֖ים א֣וֹ בָנ֑וֹת הָאִשָּׁ֣ה וִילָדֶ֗יהָ תִּהְיֶה֙ לַֽאדֹנֶ֔יהָ וְה֖וּא יֵצֵ֥א בְגַפּֽוֹ׃

VULC ⁵ Quod si dixerit servus : Diligo dominum meum et uxorem ac liberos ; non egrediar liber :

WLC ⁵ וְאִם־ אָמֹ֤ר יֹאמַר֙ הָעֶ֔בֶד אָהַ֙בְתִּי֙ אֶת־ אֲדֹנִ֔י אֶת־ אִשְׁתִּ֖י וְאֶת־ בָּנָ֑י לֹ֥א אֵצֵ֖א חָפְשִֽׁי׃

VULC ⁶ offeret eum dominus diis, et applicabitur ad ostium et postes, perforabitque aurem ejus subula : et erit ei servus in sæculum.

WLC ⁶ וְהִגִּישׁ֤וֹ אֲדֹנָיו֙ אֶל־ הָ֣אֱלֹהִ֔ים וְהִגִּישׁוֹ֙ אֶל־ הַדֶּ֔לֶת א֖וֹ אֶל־ הַמְּזוּזָ֑ה וְרָצַ֨ע אֲדֹנָ֤יו אֶת־ אָזְנוֹ֙ בַּמַּרְצֵ֔עַ וַעֲבָד֖וֹ לְעֹלָֽם׃

VULC ⁷ Si quis vendiderit filiam suam in famulam, non egredietur sicut ancillæ exire consueverunt.

WLC ⁷ וְכִֽי־ יִמְכֹּ֥ר אִ֛ישׁ אֶת־ בִּתּ֖וֹ לְאָמָ֑ה לֹ֥א תֵצֵ֖א כְּצֵ֥את הָעֲבָדִֽים׃

VULC ⁸ Si displicuerit oculis domini sui cui tradita fuerat, dimittet eam : populo autem alieno vendendi non habebit potestatem, si spreverit eam.

WLC ⁸ אִם־ רָעָ֞ה בְּעֵינֵ֧י אֲדֹנֶ֛יהָ אֲשֶׁר־ יְעָדָ֖הּ וְהֶפְדָּ֑הּ לְעַ֥ם נָכְרִ֛י לֹא־ יִמְשֹׁ֥ל לְמָכְרָ֖הּ בְּבִגְדוֹ־ בָֽהּ׃

VULC ⁹ Sin autem filio suo desponderit eam, juxta morem filiarum faciet illi.

WLC ⁹ וְאִם־ לִבְנ֖וֹ יִֽיעָדֶ֑נָּה כְּמִשְׁפַּ֥ט הַבָּנ֖וֹת יַעֲשֶׂה־ לָּֽהּ׃

VULC ¹⁰ Quod si alteram ei acceperit, providebit puellæ nuptias, et vestimenta, et pretium pudicitiæ non negabit.

WLC ¹⁰ אִם־ אַחֶ֖רֶת יִֽקַּֽח־ ל֑וֹ שְׁאֵרָ֛הּ כְּסוּתָ֥הּ וְעֹנָתָ֖הּ לֹ֥א יִגְרָֽע׃

VULC ¹¹ Si tria ista non fecerit, egredietur gratis absque pecunia.

WLC ¹¹ וְאִם־ שְׁלָ֨שׁ־ אֵ֔לֶּה לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה לָ֑הּ וְיָצְאָ֥ה חִנָּ֖ם אֵ֥ין כָּֽסֶף׃

VULC ¹² Qui percusserit hominem volens occidere, morte moriatur.

WLC ¹² מַכֵּ֥ה אִ֛ישׁ וָמֵ֖ת מ֥וֹת יוּמָֽת׃

VULC ¹³ Qui autem non est insidiatus, sed Deus illum tradidit in manus ejus, constituam tibi locum in quem fugere debeat.

WLC ¹³ וַאֲשֶׁר֙ לֹ֣א צָדָ֔ה וְהָאֱלֹהִ֖ים אִנָּ֣ה לְיָד֑וֹ וְשַׂמְתִּ֤י לְךָ֙ מָק֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יָנ֖וּס שָֽׁמָּה׃

VULC ¹⁴ Si quis per industriam occiderit proximum suum, et per insidias : ab altari meo evelles eum, ut moriatur.

WLC ¹⁴ וְכִֽי־ יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל־ רֵעֵ֖הוּ לְהָרְג֣וֹ בְעָרְמָ֑ה מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י תִּקָּחֶ֖נּוּ לָמֽוּת׃

VULC ¹⁵ Qui percusserit patrem suum aut matrem, morte moriatur.

WLC ¹⁵ וּמַכֵּ֥ה אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃

VULC ¹⁶ Qui furatus fuerit hominem, et vendiderit eum, convictus noxæ, morte moriatur.

WLC ¹⁶ וְגֹנֵ֨ב אִ֧ישׁ וּמְכָר֛וֹ וְנִמְצָ֥א בְיָד֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃

VULC ¹⁷ Qui maledixerit patri suo, vel matri, morte moriatur.

WLC ¹⁷ וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃

VULC ¹⁸ Si rixati fuerint viri, et percusserit alter proximum suum lapide vel pugno, et ille mortuus non fuerit, sed jacuerit in lectulo :

WLC ¹⁸ וְכִֽי־ יְרִיבֻ֣ן אֲנָשִׁ֔ים וְהִכָּה־ אִישׁ֙ אֶת־ רֵעֵ֔הוּ בְּאֶ֖בֶן א֣וֹ בְאֶגְרֹ֑ף וְלֹ֥א יָמ֖וּת וְנָפַ֥ל לְמִשְׁכָּֽב׃

VULC ¹⁹ si surrexerit, et ambulaverit foris super baculum suum, innocens erit qui percusserit, ita tamen ut operas ejus et impensas in medicos restituat.

WLC ¹⁹ אִם־ יָק֞וּם וְהִתְהַלֵּ֥ךְ בַּח֛וּץ עַל־ מִשְׁעַנְתּ֖וֹ וְנִקָּ֣ה הַמַּכֶּ֑ה רַ֥ק שִׁבְתּ֛וֹ יִתֵּ֖ן וְרַפֹּ֥א יְרַפֵּֽא׃

VULC ²⁰ Qui percusserit servum suum, vel ancillam virga, et mortui fuerint in manibus ejus, criminis reus erit.

WLC ²⁰ וְכִֽי־ יַכֶּה֩ אִ֨ישׁ אֶת־ עַבְדּ֜וֹ א֤וֹ אֶת־ אֲמָתוֹ֙ בַּשֵּׁ֔בֶט וּמֵ֖ת תַּ֣חַת יָד֑וֹ נָקֹ֖ם יִנָּקֵֽם׃

VULC ²¹ Sin autem uno die vel duobus supervixerit, non subjacebit pœnæ, quia pecunia illius est.

WLC ²¹ אַ֥ךְ אִם־ י֛וֹם א֥וֹ יוֹמַ֖יִם יַעֲמֹ֑ד לֹ֣א יֻקַּ֔ם כִּ֥י כַסְפּ֖וֹ הֽוּא׃

VULC ²² Si rixati fuerint viri, et percusserit quis mulierem prægnantem, et abortivum quidem fecerit, sed ipsa vixerit : subjacebit damno quantum maritus mulieris expetierit, et arbitri judicaverint.

WLC ²² וְכִֽי־ יִנָּצ֣וּ אֲנָשִׁ֗ים וְנָ֨גְפ֜וּ אִשָּׁ֤ה הָרָה֙ וְיָצְא֣וּ יְלָדֶ֔יהָ וְלֹ֥א יִהְיֶ֖ה אָס֑וֹן עָנ֣וֹשׁ יֵעָנֵ֗שׁ כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָשִׁ֤ית עָלָיו֙ בַּ֣עַל הָֽאִשָּׁ֔ה וְנָתַ֖ן בִּפְלִלִֽים׃

VULC ²³ Sin autem mors ejus fuerit subsecuta, reddet animam pro anima,

WLC ²³ וְאִם־ אָס֖וֹן יִהְיֶ֑ה וְנָתַתָּ֥ה נֶ֖פֶשׁ תַּ֥חַת נָֽפֶשׁ׃

VULC ²⁴ oculum pro oculo, dentem pro dente, manum pro manu, pedem pro pede,

WLC ²⁴ עַ֚יִן תַּ֣חַת עַ֔יִן שֵׁ֖ן תַּ֣חַת שֵׁ֑ן יָ֚ד תַּ֣חַת יָ֔ד רֶ֖גֶל תַּ֥חַת רָֽגֶל׃

VULC ²⁵ adustionem pro adustione, vulnus pro vulnere, livorem pro livore.

WLC ²⁵ כְּוִיָּה֙ תַּ֣חַת כְּוִיָּ֔ה פֶּ֖צַע תַּ֣חַת פָּ֑צַע חַבּוּרָ֕ה תַּ֖חַת חַבּוּרָֽה׃

VULC ²⁶ Si percusserit quispiam oculum servi sui aut ancillæ, et luscos eos fecerit, dimittet eos liberos pro oculo quem eruit.

WLC ²⁶ וְכִֽי־ יַכֶּ֨ה אִ֜ישׁ אֶת־ עֵ֥ין עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־ אֶת־ עֵ֥ין אֲמָת֖וֹ וְשִֽׁחֲתָ֑הּ לַֽחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת עֵינֽוֹ׃

VULC ²⁷ Dentem quoque si excusserit servo vel ancillæ suæ, similiter dimittet eos liberos.

WLC ²⁷ וְאִם־ שֵׁ֥ן עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־ שֵׁ֥ן אֲמָת֖וֹ יַפִּ֑יל לַֽחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת שִׁנּֽוֹ׃

VULC ²⁸ Si bos cornu percusserit virum aut mulierem, et mortui fuerint, lapidibus obruetur : et non comedentur carnes ejus, dominus quoque bovis innocens erit.

WLC ²⁸ וְכִֽי־ יִגַּ֨ח שׁ֥וֹר אֶת־ אִ֛ישׁ א֥וֹ אֶת־ אִשָּׁ֖ה וָמֵ֑ת סָק֨וֹל יִסָּקֵ֜ל הַשּׁ֗וֹר וְלֹ֤א יֵאָכֵל֙ אֶת־ בְּשָׂר֔וֹ וּבַ֥עַל הַשּׁ֖וֹר נָקִֽי׃

VULC ²⁹ Quod si bos cornupeta fuerit ab heri et nudiustertius, et contestati sunt dominum ejus, nec recluserit eum, occideritque virum aut mulierem : et bos lapidibus obruetur, et dominum ejus occident.

WLC ²⁹ וְאִ֡ם שׁוֹר֩ נַגָּ֨ח ה֜וּא מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֗ם וְהוּעַ֤ד בִּבְעָלָיו֙ וְלֹ֣א יִשְׁמְרֶ֔נּוּ וְהֵמִ֥ית אִ֖ישׁ א֣וֹ אִשָּׁ֑ה הַשּׁוֹר֙ יִסָּקֵ֔ל וְגַם־ בְּעָלָ֖יו יוּמָֽת׃

VULC ³⁰ Quod si pretium fuerit ei impositum, dabit pro anima sua quidquid fuerit postulatus.

WLC ³⁰ אִם־ כֹּ֖פֶר יוּשַׁ֣ת עָלָ֑יו וְנָתַן֙ פִּדְיֹ֣ן נַפְשׁ֔וֹ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־ יוּשַׁ֖ת עָלָֽיו׃

VULC ³¹ Filium quoque et filiam si cornu percusserit, simili sententiæ subjacebit.

WLC ³¹ אוֹ־ בֵ֥ן יִגָּ֖ח אוֹ־ בַ֣ת יִגָּ֑ח כַּמִּשְׁפָּ֥ט הַזֶּ֖ה יֵעָ֥שֶׂה לּֽוֹ׃

VULC ³² Si servum ancillamque invaserit, triginta siclos argenti domino dabit, bos vero lapidibus opprimetur.

WLC ³² אִם־ עֶ֛בֶד יִגַּ֥ח הַשּׁ֖וֹר א֣וֹ אָמָ֑ה כֶּ֣סֶף ׀ שְׁלֹשִׁ֣ים שְׁקָלִ֗ים יִתֵּן֙ לַֽאדֹנָ֔יו וְהַשּׁ֖וֹר יִסָּקֵֽל׃

VULC ³³ Si quis aperuerit cisternam, et foderit, et non operuerit eam, cecideritque bos aut asinus in eam,

WLC ³³ וְכִֽי־ יִפְתַּ֨ח אִ֜ישׁ בּ֗וֹר א֠וֹ כִּֽי־ יִכְרֶ֥ה אִ֛ישׁ בֹּ֖ר וְלֹ֣א יְכַסֶּ֑נּוּ וְנָֽפַל־ שָׁ֥מָּה שּׁ֖וֹר א֥וֹ חֲמֽוֹר׃

VULC ³⁴ reddet dominus cisternæ pretium jumentorum : quod autem mortuum est, ipsius erit.

WLC ³⁴ בַּ֤עַל הַבּוֹר֙ יְשַׁלֵּ֔ם כֶּ֖סֶף יָשִׁ֣יב לִבְעָלָ֑יו וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־ לּֽוֹ׃

VULC ³⁵ Si bos alienus bovem alterius vulneraverit, et ille mortuus fuerit : vendent bovem vivum, et divident pretium, cadaver autem mortui inter se dispertient.

WLC ³⁵ וְכִֽי־ יִגֹּ֧ף שֽׁוֹר־ אִ֛ישׁ אֶת־ שׁ֥וֹר רֵעֵ֖הוּ וָמֵ֑ת וּמָ֨כְר֜וּ אֶת־ הַשּׁ֤וֹר הַחַי֙ וְחָצ֣וּ אֶת־ כַּסְפּ֔וֹ וְגַ֥ם אֶת־ הַמֵּ֖ת יֶֽחֱצֽוּן׃

VULC ³⁶ Sin autem sciebat quod bos cornupeta esset ab heri et nudiustertius, et non custodivit eum dominus suus : reddet bovem pro bove, et cadaver integrum accipiet.

WLC ³⁶ א֣וֹ נוֹדַ֗ע כִּ֠י שׁ֣וֹר נַגָּ֥ח הוּא֙ מִתְּמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם וְלֹ֥א יִשְׁמְרֶ֖נּוּ בְּעָלָ֑יו שַׁלֵּ֨ם יְשַׁלֵּ֥ם שׁוֹר֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־ לּֽוֹ׃

WLC ³⁷ כִּ֤י יִגְנֹֽב־ אִישׁ֙ שׁ֣וֹר אוֹ־ שֶׂ֔ה וּטְבָח֖וֹ א֣וֹ מְכָר֑וֹ חֲמִשָּׁ֣ה בָקָ֗ר יְשַׁלֵּם֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְאַרְבַּע־ צֹ֖אן תַּ֥חַת הַשֶּֽׂה׃