VULC ¹ Dixit autem Dominus ad Moysen : Ingredere ad Pharaonem, et loquere ad eum : Hæc dicit Dominus Deus Hebræorum : Dimitte populum meum ut sacrificet mihi.

WLC ¹ וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל־ פַּרְעֹ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־ אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־ עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃

VULC ² Quod si adhuc renuis, et retines eos,

WLC ² כִּ֛י אִם־ מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ וְעוֹדְךָ֖ מַחֲזִ֥יק בָּֽם׃

VULC ³ ecce manus mea erit super agros tuos, et super equos, et asinos, et camelos, et boves, et oves, pestis valde gravis.

WLC ³ הִנֵּ֨ה יַד־ יְהוָ֜ה הוֹיָ֗ה בְּמִקְנְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּסּוּסִ֤ים בַּֽחֲמֹרִים֙ בַּגְּמַלִּ֔ים בַּבָּקָ֖ר וּבַצֹּ֑אן דֶּ֖בֶר כָּבֵ֥ד מְאֹֽד׃

VULC ⁴ Et faciet Dominus mirabile inter possessiones Israël et possessiones Ægyptiorum, ut nihil omnino pereat ex eis quæ pertinent ad filios Israël.

WLC ⁴ וְהִפְלָ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וְלֹ֥א יָמ֛וּת מִכָּל־ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבָֽר׃

VULC ⁵ Constituitque Dominus tempus, dicens : Cras faciet Dominus verbum istud in terra.

WLC ⁵ וַיָּ֥שֶׂם יְהוָ֖ה מוֹעֵ֣ד לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יַעֲשֶׂ֧ה יְהוָ֛ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה בָּאָֽרֶץ׃

VULC ⁶ Fecit ergo Dominus verbum hoc altera die : mortuaque sunt omnia animantia Ægyptiorum ; de animalibus vero filiorum Israël, nihil omnino periit.

WLC ⁶ וַיַּ֨עַשׂ יְהוָ֜ה אֶת־ הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיָּ֕מָת כֹּ֖ל מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וּמִמִּקְנֵ֥ה בְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא־ מֵ֥ת אֶחָֽד׃

VULC ⁷ Et misit Pharao ad videndum : nec erat quidquam mortuum de his quæ possidebat Israël. Ingravatumque est cor Pharaonis, et non dimisit populum.

WLC ⁷ וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֔ה וְהִנֵּ֗ה לֹא־ מֵ֛ת מִמִּקְנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל עַד־ אֶחָ֑ד וַיִּכְבַּד֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־ הָעָֽם׃

VULC ⁸ Et dixit Dominus ad Moysen et Aaron : Tollite plenas manus cineris de camino, et spargat illum Moyses in cælum coram Pharaone.

WLC ⁸ וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶל־ מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־ אַהֲרֹן֒ קְח֤וּ לָכֶם֙ מְלֹ֣א חָפְנֵיכֶ֔ם פִּ֖יחַ כִּבְשָׁ֑ן וּזְרָק֥וֹ מֹשֶׁ֛ה הַשָּׁמַ֖יְמָה לְעֵינֵ֥י פַרְעֹֽה׃

VULC ⁹ Sitque pulvis super omnem terram Ægypti : erunt enim in hominibus et jumentis ulcera, et vesicæ turgentes in universa terra Ægypti.

WLC ⁹ וְהָיָ֣ה לְאָבָ֔ק עַ֖ל כָּל־ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָיָ֨ה עַל־ הָאָדָ֜ם וְעַל־ הַבְּהֵמָ֗ה לִשְׁחִ֥ין פֹּרֵ֛חַ אֲבַעְבֻּעֹ֖ת בְּכָל־ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

VULC ¹⁰ Tuleruntque cinerem de camino, et steterunt coram Pharaone, et sparsit illum Moyses in cælum : factaque sunt ulcera vesicarum turgentium in hominibus et jumentis :

WLC ¹⁰ וַיִּקְח֞וּ אֶת־ פִּ֣יחַ הַכִּבְשָׁ֗ן וַיַּֽעַמְדוּ֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיִּזְרֹ֥ק אֹת֛וֹ מֹשֶׁ֖ה הַשָּׁמָ֑יְמָה וַיְהִ֗י שְׁחִין֙ אֲבַעְבֻּעֹ֔ת פֹּרֵ֕חַ בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה׃

VULC ¹¹ nec poterant malefici stare coram Moyse propter ulcera quæ in illis erant, et in omni terra Ægypti.

WLC ¹¹ וְלֹֽא־ יָכְל֣וּ הַֽחַרְטֻמִּ֗ים לַעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֖ה מִפְּנֵ֣י הַשְּׁחִ֑ין כִּֽי־ הָיָ֣ה הַשְּׁחִ֔ין בַּֽחֲרְטֻמִּ֖ם וּבְכָל־ מִצְרָֽיִם׃

VULC ¹² Induravitque Dominus cor Pharaonis, et non audivit eos, sicut locutus est Dominus ad Moysen.

WLC ¹² וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־ מֹשֶֽׁה׃

VULC ¹³ Dixitque Dominus ad Moysen : Mane consurge, et sta coram Pharaone, et dices ad eum : Hæc dicit Dominus Deus Hebræorum : Dimitte populum meum ut sacrificet mihi.

WLC ¹³ וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־ אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־ עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃

VULC ¹⁴ Quia in hac vice mittam omnes plagas meas super cor tuum, et super servos tuos, et super populum tuum : ut scias quod non sit similis mei in omni terra.

WLC ¹⁴ כִּ֣י ׀ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת־ כָּל־ מַגֵּפֹתַי֙ אֶֽל־ לִבְּךָ֔ וּבַעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכָל־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ¹⁵ Nunc enim extendens manum percutiam te, et populum tuum peste, peribisque de terra.

WLC ¹⁵ כִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת־ יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אוֹתְךָ֛ וְאֶֽת־ עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ¹⁶ Idcirco autem posui te, ut ostendam in te fortitudinem meam, et narretur nomen meum in omni terra.

WLC ¹⁶ וְאוּלָ֗ם בַּעֲב֥וּר זֹאת֙ הֶעֱמַדְתִּ֔יךָ בַּעֲב֖וּר הַרְאֹתְךָ֣ אֶת־ כֹּחִ֑י וּלְמַ֛עַן סַפֵּ֥ר שְׁמִ֖י בְּכָל־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ¹⁷ Adhuc retines populum meum, et non vis dimittere eum ?

WLC ¹⁷ עוֹדְךָ֖ מִסְתּוֹלֵ֣ל בְּעַמִּ֑י לְבִלְתִּ֖י שַׁלְּחָֽם׃

VULC ¹⁸ En pluam cras hac ipsa hora grandinem multam nimis, qualis non fuit in Ægypto a die qua fundata est, usque in præsens tempus.

WLC ¹⁸ הִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹא־ הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן־ הַיּ֥וֹם הִוָּסְדָ֖ה וְעַד־ עָֽתָּה׃

VULC ¹⁹ Mitte ergo jam nunc, et congrega jumenta tua, et omnia quæ habes in agro : homines enim, et jumenta, et universa quæ inventa fuerint foris, nec congregata de agris, cecideritque super ea grando, morientur.

WLC ¹⁹ וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת־ מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כָּל־ אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כָּל־ הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶֽׁר־ יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ׃

VULC ²⁰ Qui timuit verbum Domini de servis Pharaonis, fecit confugere servos suos et jumenta in domos :

WLC ²⁰ הַיָּרֵא֙ אֶת־ דְּבַ֣ר יְהוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת־ עֲבָדָ֥יו וְאֶת־ מִקְנֵ֖הוּ אֶל־ הַבָּתִּֽים׃

VULC ²¹ qui autem neglexit sermonem Domini, dimisit servos suos et jumenta in agris.

WLC ²¹ וַאֲשֶׁ֥ר לֹא־ שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל־ דְּבַ֣ר יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־ עֲבָדָ֥יו וְאֶת־ מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃

VULC ²² Et dixit Dominus ad Moysen : Extende manum tuam in cælum, ut fiat grando in universa terra Ægypti super homines, et super jumenta, et super omnem herbam agri in terra Ægypti.

WLC ²² וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־ מֹשֶׁה נְטֵ֤ה אֶת־ יָֽדְךָ֙ עַל־ הַשָּׁמַ֔יִם וִיהִ֥י בָרָ֖ד בְּכָל־ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל־ הָאָדָ֣ם וְעַל־ הַבְּהֵמָ֗ה וְעַ֛ל כָּל־ עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

VULC ²³ Extenditque Moyses virgam in cælum, et Dominus dedit tonitrua, et grandinem, ac discurrentia fulgura super terram : pluitque Dominus grandinem super terram Ægypti.

WLC ²³ וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת־ מַטֵּהוּ֮ עַל־ הַשָּׁמַיִם֒ וַֽיהוָ֗ה נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּ֥הֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר יְהוָ֛ה בָּרָ֖ד עַל־ אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

VULC ²⁴ Et grando et ignis mista pariter ferebantur : tantæque fuit magnitudinis, quanta ante numquam apparuit in universa terra Ægypti ex quo gens illa condita est.

WLC ²⁴ וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁר לֹֽא־ הָיָ֤ה כָמֹ֙הוּ֙ בְּכָל־ אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָיְתָ֥ה לְגֽוֹי׃

VULC ²⁵ Et percussit grando in omni terra Ægypti cuncta quæ fuerunt in agris, ab homine usque ad jumentum : cunctamque herbam agri percussit grando, et omne lignum regionis confregit.

WLC ²⁵ וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכָל־ אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כָּל־ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵאָדָ֖ם וְעַד־ בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כָּל־ עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת־ כָּל־ עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר׃

VULC ²⁶ Tantum in terra Gessen, ubi erant filii Israël, grando non cecidit.

WLC ²⁶ רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֔שֶׁן אֲשֶׁר־ שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד׃

VULC ²⁷ Misitque Pharao, et vocavit Moysen et Aaron, dicens ad eos : Peccavi etiam nunc : Dominus justus ; ego et populus meus, impii.

WLC ²⁷ וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהוָה֙ הַצַּדִּ֔יק וַאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָרְשָׁעִֽים׃

VULC ²⁸ Orate Dominum ut desinant tonitrua Dei, et grando : ut dimittam vos, et nequaquam hic ultra maneatis.

WLC ²⁸ הַעְתִּ֙ירוּ֙ אֶל־ יְהוָ֔ה וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹסִפ֖וּן לַעֲמֹֽד׃

VULC ²⁹ Ait Moyses : Cum egressus fuero de urbe, extendam palmas meas ad Dominum, et cessabunt tonitrua, et grando non erit, ut scias quia Domini est terra :

WLC ²⁹ וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מֹשֶׁ֔ה כְּצֵאתִי֙ אֶת־ הָעִ֔יר אֶפְרֹ֥שׂ אֶת־ כַּפַּ֖י אֶל־ יְהוָ֑ה הַקֹּל֣וֹת יֶחְדָּל֗וּן וְהַבָּרָד֙ לֹ֣א יִֽהְיֶה־ ע֔וֹד לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֥י לַיהוָ֖ה הָאָֽרֶץ׃

VULC ³⁰ novi autem quod et tu et servi tui necdum timeatis Dominum Deum.

WLC ³⁰ וְאַתָּ֖ה וַעֲבָדֶ֑יךָ יָדַ֕עְתִּי כִּ֚י טֶ֣רֶם תִּֽירְא֔וּן מִפְּנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהִֽים׃

VULC ³¹ Linum ergo et hordeum læsum est, eo quod hordeum esset virens, et linum jam folliculos germinaret :

WLC ³¹ וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל׃

VULC ³² triticum autem et far non sunt læsa, quia serotina erant.

WLC ³² וְהַחִטָּ֥ה וְהַכֻּסֶּ֖מֶת לֹ֣א נֻכּ֑וּ כִּ֥י אֲפִילֹ֖ת הֵֽנָּה׃

VULC ³³ Egressusque Moyses a Pharaone ex urbe, tetendit manus ad Dominum : et cessaverunt tonitrua et grando, nec ultra stillavit pluvia super terram.

WLC ³³ וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־ הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־ יְהוָ֑ה וַֽיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹא־ נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה׃

VULC ³⁴ Videns autem Pharao quod cessasset pluvia, et grando, et tonitrua, auxit peccatum :

WLC ³⁴ וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי־ חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַעֲבָדָֽיו׃

VULC ³⁵ et ingravatum est cor ejus, et servorum illius, et induratum nimis : nec dimisit filios Israël, sicut præceperat Dominus per manum Moysi.

WLC ³⁵ וַֽיֶּחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת־ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה בְּיַד־ מֹשֶֽׁה׃