VULC ¹ Et factus est sermo Domini ad me, dicens :

WLC ¹ וַיְהִ֥י דְבַר־ יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

VULC ² Fili hominis, pone faciem tuam adversum montem Seir, et prophetabis de eo, et dices illi :

WLC ² בֶּן־ אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ עַל־ הַ֣ר שֵׂעִ֑יר וְהִנָּבֵ֖א עָלָֽיו׃

VULC ³ [Hæc dicit Dominus Deus :
Ecce ego ad te, mons Seir :
et extendam manum meam super te,
et dabo te desolatum atque desertum.

WLC ³ וְאָמַ֣רְתָּ לּ֗וֹ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה הִנְנִ֥י אֵלֶ֖יךָ הַר־ שֵׂעִ֑יר וְנָטִ֤יתִי יָדִי֙ עָלֶ֔יךָ וּנְתַתִּ֖יךָ שְׁמָמָ֥ה וּמְשַׁמָּֽה׃

VULC ⁴ Urbes tuas demoliar,
et tu desertus eris :
et scies quia ego Dominus.

WLC ⁴ עָרֶ֙יךָ֙ חָרְבָּ֣ה אָשִׂ֔ים וְאַתָּ֖ה שְׁמָמָ֣ה תִֽהְיֶ֑ה וְיָדַעְתָּ֖ כִּֽי־ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

VULC ⁵ Eo quod fueris inimicus sempiternus,
et concluseris filios Israël in manus gladii
in tempore afflictionis eorum,
in tempore iniquitatis extremæ :

WLC ⁵ יַ֗עַן הֱי֤וֹת לְךָ֙ אֵיבַ֣ת עוֹלָ֔ם וַתַּגֵּ֥ר אֶת־ בְּנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֖ל עַל־ יְדֵי־ חָ֑רֶב בְּעֵ֣ת אֵידָ֔ם בְּעֵ֖ת עֲוֺ֥ן קֵֽץ׃

VULC ⁶ propterea vivo ego, dicit Dominus Deus,
quoniam sanguini tradam te,
et sanguis te persequetur :
et cum sanguinem oderis,
sanguis persequetur te.

WLC ⁶ לָכֵ֣ן חַי־ אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה כִּֽי־ לְדָ֥ם אֶעֶשְׂךָ֖ וְדָ֣ם יִרְדֲּפֶ֑ךָ אִם־ לֹ֥א דָ֛ם שָׂנֵ֖אתָ וְדָ֥ם יִרְדֲּפֶֽךָ׃

VULC ⁷ Et dabo montem Seir desolatum atque desertum,
et auferam de eo euntem et redeuntem.

WLC ⁷ וְנָֽתַתִּי֙ אֶת־ הַ֣ר שֵׂעִ֔יר לְשִֽׁמְמָ֖ה וּשְׁמָמָ֑ה וְהִכְרַתִּ֥י מִמֶּ֖נּוּ עֹבֵ֥ר וָשָֽׁב׃

VULC ⁸ Et implebo montes ejus occisorum suorum :
in collibus tuis, et in vallibus tuis atque in torrentibus,
interfecti gladio cadent.

WLC ⁸ וּמִלֵּאתִ֥י אֶת־ הָרָ֖יו חֲלָלָ֑יו גִּבְעוֹתֶ֤יךָ וְגֵאוֹתֶ֙יךָ֙ וְכָל־ אֲפִיקֶ֔יךָ חַלְלֵי־ חֶ֖רֶב יִפְּל֥וּ בָהֶֽם׃

VULC ⁹ In solitudines sempiternas tradam te,
et civitates tuæ non habitabuntur :
et scietis quia ego Dominus Deus.

WLC ⁹ שִֽׁמְמ֤וֹת עוֹלָם֙ אֶתֶּנְךָ֔ וְעָרֶ֖יךָ לֹ֣א וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

VULC ¹⁰ Eo quod dixeris : Duæ gentes et duæ terræ meæ erunt,
et hæreditate possidebo eas,
cum Dominus esset ibi :

WLC ¹⁰ יַ֣עַן אֲ֠מָרְךָ אֶת־ שְׁנֵ֨י הַגּוֹיִ֜ם וְאֶת־ שְׁתֵּ֧י הָאֲרָצ֛וֹת לִ֥י תִהְיֶ֖ינָה וִֽירַשְׁנ֑וּהָ וַֽיהוָ֖ה שָׁ֥ם הָיָֽה׃

VULC ¹¹ propterea vivo ego, dicit Dominus Deus,
quia faciam juxta iram tuam, et secundum zelum tuum,
quem fecisti odio habens eos :
et notus efficiar per eos, cum te judicavero.

WLC ¹¹ לָכֵ֣ן חַי־ אָ֗נִי נְאֻם֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ וְעָשִׂ֗יתִי כְּאַפְּךָ֙ וּכְקִנְאָ֣תְךָ֔ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתָה מִשִּׂנְאָתֶ֖יךָ בָּ֑ם וְנוֹדַ֥עְתִּי בָ֖ם כַּאֲשֶׁ֥ר אֶשְׁפְּטֶֽךָ׃

VULC ¹² Et scies quia ego Dominus audivi universa opprobria tua
quæ locutus es de montibus Israël, dicens :
Deserti nobis ad devorandum dati sunt.

WLC ¹² וְֽיָדַעְתָּ֮ כִּֽי־ אֲנִ֣י יְהוָה֒ שָׁמַ֣עְתִּי ׀ אֶת־ כָּל־ נָאָֽצוֹתֶ֗יךָ אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛רְתָּ עַל־ הָרֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֣ר ׀ לָ֥נוּ נִתְּנ֖וּ לְאָכְלָֽה׃

VULC ¹³ Et insurrexistis super me ore vestro,
et derogastis adversum me verba vestra :
ego audivi.

WLC ¹³ וַתַּגְדִּ֤ילוּ עָלַי֙ בְּפִיכֶ֔ם וְהַעְתַּרְתֶּ֥ם עָלַ֖י דִּבְרֵיכֶ֑ם אֲנִ֖י שָׁמָֽעְתִּי׃

VULC ¹⁴ Hæc dicit Dominus Deus :
Lætante universa terra,
in solitudinem te redigam :

WLC ¹⁴ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כִּשְׂמֹ֙חַ֙ כָּל־ הָאָ֔רֶץ שְׁמָמָ֖ה אֶעֱשֶׂה־ לָּֽךְ׃

VULC ¹⁵ sicuti gavisus es super hæreditatem domus Israël
eo quod fuerit dissipata,
sic faciam tibi :
dissipatus eris, mons Seir, et Idumæa omnis :
et scient quia ego Dominus.]

WLC ¹⁵ כְּשִׂמְחָ֨תְךָ֜ לְנַחְלַ֧ת בֵּֽית־ יִשְׂרָאֵ֛ל עַ֥ל אֲשֶׁר־ שָׁמֵ֖מָה כֵּ֣ן אֶעֱשֶׂה־ לָּ֑ךְ שְׁמָמָ֨ה תִֽהְיֶ֤ה הַר־ שֵׂעִיר֙ וְכָל־ אֱד֣וֹם כֻּלָּ֔הּ וְיָדְע֖וּ כִּֽי־ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃