VULC ¹ Et factus est sermo Domini ad me, dicens :

WLC ¹ וַיְהִ֥י דְבַר־ יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

VULC ² Fili hominis, pone faciem tuam ad montes Israël, et prophetabis ad eos,

WLC ² בֶּן־ אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל־ הָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִנָּבֵ֖א אֲלֵיהֶֽם׃

VULC ³ et dices : [Montes Israël,
audite verbum Domini Dei.
Hæc dicit Dominus Deus
montibus et collibus,
rupibus et vallibus :
Ecce ego inducam super vos gladium,
et disperdam excelsa vestra,

WLC ³ וְאָ֣מַרְתָּ֔ הָרֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל שִׁמְע֖וּ דְּבַר־ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה כֹּה־ אָמַ֣ר אֲדֹנָ֣י יְ֠הוִה לֶהָרִ֨ים וְלַגְּבָע֜וֹת לָאֲפִיקִ֣ים הִנְנִ֨י אֲנִ֜י מֵבִ֤יא עֲלֵיכֶם֙ חֶ֔רֶב וְאִבַּדְתִּ֖י בָּמֽוֹתֵיכֶֽם׃

VULC ⁴ et demoliar aras vestras,
et confringentur simulacra vestra,
et dejiciam interfectos vestros
ante idola vestra :

WLC ⁴ וְנָשַׁ֙מּוּ֙ מִזְבְּח֣וֹתֵיכֶ֔ם וְנִשְׁבְּר֖וּ חַמָּֽנֵיכֶ֑ם וְהִפַּלְתִּי֙ חַלְלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י גִּלּוּלֵיכֶֽם׃

VULC ⁵ et dabo cadavera filiorum Israël
ante faciem simulacrorum vestrorum,
et dispergam ossa vestra
circum aras vestras :

WLC ⁵ וְנָתַתִּ֗י אֶת־ פִּגְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִפְנֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְזֵרִיתִי֙ אֶת־ עַצְמ֣וֹתֵיכֶ֔ם סְבִיב֖וֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶֽם׃

VULC ⁶ in omnibus habitationibus vestris
urbes desertæ erunt,
et excelsa demolientur et dissipabuntur :
et interibunt aræ vestræ, et confringentur,
et cessabunt idola vestra,
et conterentur delubra vestra,
et delebuntur opera vestra :

WLC ⁶ בְּכֹל֙ מוֹשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם הֶעָרִ֣ים תֶּחֱרַ֔בְנָה וְהַבָּמ֖וֹת תִּישָׁ֑מְנָה לְמַעַן֩ יֶחֶרְב֨וּ וְיֶאְשְׁמ֜וּ מִזְבְּחֽוֹתֵיכֶ֗ם וְנִשְׁבְּר֤וּ וְנִשְׁבְּתוּ֙ גִּלּ֣וּלֵיכֶ֔ם וְנִגְדְּעוּ֙ חַמָּ֣נֵיכֶ֔ם וְנִמְח֖וּ מַעֲשֵׂיכֶֽם׃

VULC ⁷ et cadet interfectus in medio vestri,
et scietis quia ego sum Dominus.

WLC ⁷ וְנָפַ֥ל חָלָ֖ל בְּתֽוֹכְכֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

VULC ⁸ Et relinquam in vobis eos
qui fugerint gladium in gentibus,
cum dispersero vos in terris :

WLC ⁸ וְהוֹתַרְתִּ֗י בִּהְי֥וֹת לָכֶ֛ם פְּלִ֥יטֵי חֶ֖רֶב בַּגּוֹיִ֑ם בְּהִזָּרֽוֹתֵיכֶ֖ם בָּאֲרָצֽוֹת׃

VULC ⁹ et recordabuntur mei liberati vestri in gentibus
ad quas captivi ducti sunt :
quia contrivi cor eorum
fornicans et recedens a me,
et oculos eorum fornicantes post idola sua :
et displicebunt sibimet super malis
quæ fecerunt in universis abominationibus suis.

WLC ⁹ וְזָכְר֨וּ פְלִֽיטֵיכֶ֜ם אוֹתִ֗י בַּגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבּוּ־ שָׁם֒ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֜רְתִּי אֶת־ לִבָּ֣ם הַזּוֹנֶ֗ה אֲשֶׁר־ סָר֙ מֵֽעָלַ֔י וְאֵת֙ עֵֽינֵיהֶ֔ם הַזֹּנ֕וֹת אַחֲרֵ֖י גִּלּֽוּלֵיהֶ֑ם וְנָקֹ֙טּוּ֙ בִּפְנֵיהֶ֔ם אֶל־ הָֽרָעוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֔וּ לְכֹ֖ל תּוֹעֲבֹתֵיהֶֽם׃

VULC ¹⁰ Et scient quia ego Dominus non frustra locutus sum,
ut facerem eis malum hoc.

WLC ¹⁰ וְיָדְע֖וּ כִּֽי־ אֲנִ֣י יְהוָ֑ה לֹ֤א אֶל־ חִנָּם֙ דִּבַּ֔רְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לָהֶ֖ם הָרָעָ֥ה הַזֹּֽאת׃

VULC ¹¹ Hæc dicit Dominus Deus :
Percute manum tuam
et allide pedem tuum,
et dic : Heu ! ad omnes abominationes malorum domus Israël :
quia gladio, fame et peste ruituri sunt.

WLC ¹¹ כֹּֽה־ אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הַכֵּ֨ה בְכַפְּךָ֜ וּרְקַ֤ע בְּרַגְלְךָ֙ וֶֽאֱמָר־ אָ֔ח אֶ֛ל כָּל־ תּוֹעֲב֥וֹת רָע֖וֹת בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֗ר בַּחֶ֛רֶב בָּרָעָ֥ב וּבַדֶּ֖בֶר יִפֹּֽלוּ׃

VULC ¹² Qui longe est, peste morietur :
qui autem prope, gladio corruet :
et qui relictus fuerit et obsessus, fame morietur :
et complebo indignationem meam in eis.

WLC ¹² הָרָח֞וֹק בַּדֶּ֣בֶר יָמ֗וּת וְהַקָּרוֹב֙ בַּחֶ֣רֶב יִפּ֔וֹל וְהַנִּשְׁאָר֙ וְהַנָּצ֔וּר בָּרָעָ֖ב יָמ֑וּת וְכִלֵּיתִ֥י חֲמָתִ֖י בָּֽם׃

VULC ¹³ Et scietis quia ego Dominus,
cum fuerint interfecti vestri in medio idolorum vestrorum,
in circuitu ararum vestrarum,
in omni colle excelso,
et in cunctis summitatibus montium,
et subtus omne lignum nemorosum,
et subtus universam quercum frondosam,
locum ubi accenderunt thura redolentia universis idolis suis.

WLC ¹³ וִֽידַעְתֶּם֙ כִּֽי־ אֲנִ֣י יְהוָ֔ה בִּֽהְי֣וֹת חַלְלֵיהֶ֗ם בְּתוֹךְ֙ גִּלּ֣וּלֵיהֶ֔ם סְבִיב֖וֹת מִזְבְּחֽוֹתֵיהֶ֑ם אֶל֩ כָּל־ גִּבְעָ֨ה רָמָ֜ה בְּכֹ֣ל ׀ רָאשֵׁ֣י הֶהָרִ֗ים וְתַ֨חַת כָּל־ עֵ֤ץ רַֽעֲנָן֙ וְתַ֙חַת֙ כָּל־ אֵלָ֣ה עֲבֻתָּ֔ה מְק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר נָֽתְנוּ־ שָׁם֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ לְכֹ֖ל גִּלּוּלֵיהֶֽם׃

VULC ¹⁴ Et extendam manum meam super eos :
et faciam terram desolatam et destitutam,
a deserto Deblatha, in omnibus habitationibus eorum :
et scient quia ego Dominus.]

WLC ¹⁴ וְנָטִ֤יתִי אֶת־ יָדִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְנָתַתִּ֨י אֶת־ הָאָ֜רֶץ שְׁמָמָ֤ה וּמְשַׁמָּה֙ מִמִּדְבַּ֣ר דִּבְלָ֔תָה בְּכֹ֖ל מוֹשְׁבֽוֹתֵיהֶ֑ם וְיָדְע֖וּ כִּֽי־ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃