VULC ¹ Veneruntque duo angeli Sodomam vespere, et sedente Lot in foribus civitatis. Qui cum vidisset eos, surrexit, et ivit obviam eis : adoravitque pronus in terram,

WLC ¹ וַ֠יָּבֹאוּ שְׁנֵ֨י הַמַּלְאָכִ֤ים סְדֹ֙מָה֙ בָּעֶ֔רֶב וְל֖וֹט יֹשֵׁ֣ב בְּשַֽׁעַר־ סְדֹ֑ם וַיַּרְא־ לוֹט֙ וַיָּ֣קָם לִקְרָאתָ֔ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַפַּ֖יִם אָֽרְצָה׃

VULC ² et dixit : Obsecro, domini, declinate in domum pueri vestri, et manete ibi : lavate pedes vestros, et mane proficiscemini in viam vestram. Qui dixerunt : Minime, sed in platea manebimus.

WLC ² וַיֹּ֜אמֶר הִנֶּ֣ה נָּא־ אֲדֹנַ֗י ס֣וּרוּ נָ֠א אֶל־ בֵּ֨ית עַבְדְּכֶ֤ם וְלִ֙ינוּ֙ וְרַחֲצ֣וּ רַגְלֵיכֶ֔ם וְהִשְׁכַּמְתֶּ֖ם וַהֲלַכְתֶּ֣ם לְדַרְכְּכֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ לֹּ֔א כִּ֥י בָרְח֖וֹב נָלִֽין׃

VULC ³ Compulit illos oppido ut diverterent ad eum : ingressisque domum illius fecit convivium, et coxit azyma, et comederunt.

WLC ³ וַיִּפְצַר־ בָּ֣ם מְאֹ֔ד וַיָּסֻ֣רוּ אֵלָ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־ בֵּית֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וּמַצּ֥וֹת אָפָ֖ה וַיֹּאכֵֽלוּ׃

VULC ⁴ Prius autem quam irent cubitum, viri civitatis vallaverunt domum a puero usque ad senem, omnis populus simul.

WLC ⁴ טֶרֶם֮ יִשְׁכָּבוּ֒ וְאַנְשֵׁ֨י הָעִ֜יר אַנְשֵׁ֤י סְדֹם֙ נָסַ֣בּוּ עַל־ הַבַּ֔יִת מִנַּ֖עַר וְעַד־ זָקֵ֑ן כָּל־ הָעָ֖ם מִקָּצֶֽה׃

VULC ⁵ Vocaveruntque Lot, et dixerunt ei : Ubi sunt viri qui introierunt ad te nocte ? educ illos huc, ut cognoscamus eos.

WLC ⁵ וַיִּקְרְא֤וּ אֶל־ לוֹט֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ אַיֵּ֧ה הָאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר־ בָּ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ הַלָּ֑יְלָה הוֹצִיאֵ֣ם אֵלֵ֔ינוּ וְנֵדְעָ֖ה אֹתָֽם׃

VULC ⁶ Egressus ad eos Lot, post tergum occludens ostium, ait :

WLC ⁶ וַיֵּצֵ֧א אֲלֵהֶ֛ם ל֖וֹט הַפֶּ֑תְחָה וְהַדֶּ֖לֶת סָגַ֥ר אַחֲרָֽיו׃

VULC ⁷ Nolite, quæso, fratres mei, nolite malum hoc facere.

WLC ⁷ וַיֹּאמַ֑ר אַל־ נָ֥א אַחַ֖י תָּרֵֽעוּ׃

VULC ⁸ Habeo duas filias, quæ necdum cognoverunt virum : educam eas ad vos, et abutimini eis sicut vobis placuerit, dummodo viris istis nihil mali faciatis, quia ingressi sunt sub umbra culminis mei.

WLC ⁸ הִנֵּה־ נָ֨א לִ֜י שְׁתֵּ֣י בָנ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־ יָדְעוּ֙ אִ֔ישׁ אוֹצִֽיאָה־ נָּ֤א אֶתְהֶן֙ אֲלֵיכֶ֔ם וַעֲשׂ֣וּ לָהֶ֔ן כַּטּ֖וֹב בְּעֵינֵיכֶ֑ם רַ֠ק לָֽאֲנָשִׁ֤ים הָאֵל֙ אַל־ תַּעֲשׂ֣וּ דָבָ֔ר כִּֽי־ עַל־ כֵּ֥ן בָּ֖אוּ בְּצֵ֥ל קֹרָתִֽי׃

VULC ⁹ At illi dixerunt : Recede illuc. Et rursus : Ingressus es, inquiunt, ut advena ; numquid ut judices ? te ergo ipsum magis quam hos affligemus. Vimque faciebant Lot vehementissime : jamque prope erat ut effringerent fores.

WLC ⁹ וַיֹּאמְר֣וּ ׀ גֶּשׁ־ הָ֗לְאָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ הָאֶחָ֤ד בָּֽא־ לָגוּר֙ וַיִּשְׁפֹּ֣ט שָׁפ֔וֹט עַתָּ֕ה נָרַ֥ע לְךָ֖ מֵהֶ֑ם וַיִּפְצְר֨וּ בָאִ֤ישׁ בְּלוֹט֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּגְּשׁ֖וּ לִשְׁבֹּ֥ר הַדָּֽלֶת׃

VULC ¹⁰ Et ecce miserunt manum viri, et introduxerunt ad se Lot, clauseruntque ostium :

WLC ¹⁰ וַיִּשְׁלְח֤וּ הָֽאֲנָשִׁים֙ אֶת־ יָדָ֔ם וַיָּבִ֧יאוּ אֶת־ ל֛וֹט אֲלֵיהֶ֖ם הַבָּ֑יְתָה וְאֶת־ הַדֶּ֖לֶת סָגָֽרוּ׃

VULC ¹¹ et eos, qui foris erant, percusserunt cæcitate a minimo usque ad maximum, ita ut ostium invenire non possent.

WLC ¹¹ וְֽאֶת־ הָאֲנָשִׁ֞ים אֲשֶׁר־ פֶּ֣תַח הַבַּ֗יִת הִכּוּ֙ בַּסַּנְוֵרִ֔ים מִקָּטֹ֖ן וְעַד־ גָּד֑וֹל וַיִּלְא֖וּ לִמְצֹ֥א הַפָּֽתַח׃

VULC ¹² Dixerunt autem ad Lot : Habes hic quempiam tuorum ? generum, aut filios, aut filias, omnes, qui tui sunt, educ de urbe hac :

WLC ¹² וַיֹּאמְר֨וּ הָאֲנָשִׁ֜ים אֶל־ ל֗וֹט עֹ֚ד מִֽי־ לְךָ֣ פֹ֔ה חָתָן֙ וּבָנֶ֣יךָ וּבְנֹתֶ֔יךָ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־ לְךָ֖ בָּעִ֑יר הוֹצֵ֖א מִן־ הַמָּקֽוֹם׃

VULC ¹³ delebimus enim locum istum, eo quod increverit clamor eorum coram Domino, qui misit nos ut perdamus illos.

WLC ¹³ כִּֽי־ מַשְׁחִתִ֣ים אֲנַ֔חְנוּ אֶת־ הַמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה כִּֽי־ גָֽדְלָ֤ה צַעֲקָתָם֙ אֶת־ פְּנֵ֣י יְהוָ֔ה וַיְשַׁלְּחֵ֥נוּ יְהוָ֖ה לְשַׁחֲתָֽהּ׃

VULC ¹⁴ Egressus itaque Lot, locutus est ad generos suos qui accepturi erant filias ejus, et dixit : Surgite, egredimini de loco isto : quia delebit Dominus civitatem hanc. Et visus est eis quasi ludens loqui.

WLC ¹⁴ וַיֵּצֵ֨א ל֜וֹט וַיְדַבֵּ֣ר ׀ אֶל־ חֲתָנָ֣יו ׀ לֹקְחֵ֣י בְנֹתָ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִן־ הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּֽי־ מַשְׁחִ֥ית יְהוָ֖ה אֶת־ הָעִ֑יר וַיְהִ֥י כִמְצַחֵ֖ק בְּעֵינֵ֥י חֲתָנָֽיו׃

VULC ¹⁵ Cumque esset mane, cogebant eum angeli, dicentes : Surge, tolle uxorem tuam, et duas filias quas habes : ne et tu pariter pereas in scelere civitatis.

WLC ¹⁵ וּכְמוֹ֙ הַשַּׁ֣חַר עָלָ֔ה וַיָּאִ֥יצוּ הַמַּלְאָכִ֖ים בְּל֣וֹט לֵאמֹ֑ר קוּם֩ קַ֨ח אֶֽת־ אִשְׁתְּךָ֜ וְאֶת־ שְׁתֵּ֤י בְנֹתֶ֙יךָ֙ הַנִּמְצָאֹ֔ת פֶּן־ תִּסָּפֶ֖ה בַּעֲוֺ֥ן הָעִֽיר׃

VULC ¹⁶ Dissimulante illo, apprehenderunt manum ejus, et manum uxoris, ac duarum filiarum ejus, eo quod parceret Dominus illi.

WLC ¹⁶ וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ ׀ וַיַּחֲזִ֨קוּ הָאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד־ אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהוָ֖ה עָלָ֑יו וַיֹּצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר׃

VULC ¹⁷ Eduxeruntque eum, et posuerunt extra civitatem : ibique locuti sunt ad eum, dicentes : Salva animam tuam : noli respicere post tergum, nec stes in omni circa regione : sed in monte salvum te fac, ne et tu simul pereas.

WLC ¹⁷ וַיְהִי֩ כְהוֹצִיאָ֨ם אֹתָ֜ם הַח֗וּצָה וַיֹּ֙אמֶר֙ הִמָּלֵ֣ט עַל־ נַפְשֶׁ֔ךָ אַל־ תַּבִּ֣יט אַחֲרֶ֔יךָ וְאַֽל־ תַּעֲמֹ֖ד בְּכָל־ הַכִּכָּ֑ר הָהָ֥רָה הִמָּלֵ֖ט פֶּן־ תִּסָּפֶֽה׃

VULC ¹⁸ Dixitque Lot ad eos : Quæso, domine mi,

WLC ¹⁸ וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹט אֲלֵהֶ֑ם אַל־ נָ֖א אֲדֹנָֽי׃

VULC ¹⁹ quia invenit servus tuus gratiam coram te, et magnificasti misericordiam tuam quam fecisti mecum, ut salvares animam meam, nec possum in monte salvari, ne forte apprehendat me malum, et moriar :

WLC ¹⁹ הִנֵּה־ נָ֠א מָצָ֨א עַבְדְּךָ֣ חֵן֮ בְּעֵינֶיךָ֒ וַתַּגְדֵּ֣ל חַסְדְּךָ֗ אֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ עִמָּדִ֔י לְהַחֲי֖וֹת אֶת־ נַפְשִׁ֑י וְאָנֹכִ֗י לֹ֤א אוּכַל֙ לְהִמָּלֵ֣ט הָהָ֔רָה פֶּן־ תִּדְבָּקַ֥נִי הָרָעָ֖ה וָמַֽתִּי׃

VULC ²⁰ est civitas hæc juxta, ad quam possum fugere, parva, et salvabor in ea : numquid non modica est, et vivet anima mea ?

WLC ²⁰ הִנֵּה־ נָ֠א הָעִ֨יר הַזֹּ֧את קְרֹבָ֛ה לָנ֥וּס שָׁ֖מָּה וְהִ֣יא מִצְעָ֑ר אִמָּלְטָ֨ה נָּ֜א שָׁ֗מָּה הֲלֹ֥א מִצְעָ֛ר הִ֖וא וּתְחִ֥י נַפְשִֽׁי׃

VULC ²¹ Dixitque ad eum : Ecce etiam in hoc suscepi preces tuas, ut non subvertam urbem pro qua locutus es.

WLC ²¹ וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ נָשָׂ֣אתִי פָנֶ֔יךָ גַּ֖ם לַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְבִלְתִּ֛י הָפְכִּ֥י אֶת־ הָעִ֖יר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃

VULC ²² Festina, et salvare ibi : quia non potero facere quidquam donec ingrediaris illuc. Idcirco vocatum est nomen urbis illius Segor.

WLC ²² מַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט שָׁ֔מָּה כִּ֣י לֹ֤א אוּכַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת דָּבָ֔ר עַד־ בֹּאֲךָ֖ שָׁ֑מָּה עַל־ כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם־ הָעִ֖יר צֽוֹעַר׃

VULC ²³ Sol egressus est super terram, et Lot ingressus est Segor.

WLC ²³ הַשֶּׁ֖מֶשׁ יָצָ֣א עַל־ הָאָ֑רֶץ וְל֖וֹט בָּ֥א צֹֽעֲרָה׃

VULC ²⁴ Igitur Dominus pluit super Sodomam et Gomorrham sulphur et ignem a Domino de cælo :

WLC ²⁴ וַֽיהוָ֗ה הִמְטִ֧יר עַל־ סְדֹ֛ם וְעַל־ עֲמֹרָ֖ה גָּפְרִ֣ית וָאֵ֑שׁ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה מִן־ הַשָּׁמָֽיִם׃

VULC ²⁵ et subvertit civitates has, et omnem circa regionem, universos habitatores urbium, et cuncta terræ virentia.

WLC ²⁵ וַֽיַּהֲפֹךְ֙ אֶת־ הֶעָרִ֣ים הָאֵ֔ל וְאֵ֖ת כָּל־ הַכִּכָּ֑ר וְאֵת֙ כָּל־ יֹשְׁבֵ֣י הֶעָרִ֔ים וְצֶ֖מַח הָאֲדָמָֽה׃

VULC ²⁶ Respiciensque uxor ejus post se, versa est in statuam salis.

WLC ²⁶ וַתַּבֵּ֥ט אִשְׁתּ֖וֹ מֵאַחֲרָ֑יו וַתְּהִ֖י נְצִ֥יב מֶֽלַח׃

VULC ²⁷ Abraham autem consurgens mane, ubi steterat prius cum Domino,

WLC ²⁷ וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶל־ הַ֨מָּק֔וֹם אֲשֶׁר־ עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת־ פְּנֵ֥י יְהוָֽה׃

VULC ²⁸ intuitus est Sodomam et Gomorrham, et universam terram regionis illius : viditque ascendentem favillam de terra quasi fornacis fumum.

WLC ²⁸ וַיַּשְׁקֵ֗ף עַל־ פְּנֵ֤י סְדֹם֙ וַעֲמֹרָ֔ה וְעַֽל־ כָּל־ פְּנֵ֖י אֶ֣רֶץ הַכִּכָּ֑ר וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה עָלָה֙ קִיטֹ֣ר הָאָ֔רֶץ כְּקִיטֹ֖ר הַכִּבְשָֽׁן׃

VULC ²⁹ Cum enim subverteret Deus civitates regionis illius, recordatus Abrahæ, liberavit Lot de subversione urbium in quibus habitaverat.

WLC ²⁹ וַיְהִ֗י בְּשַׁחֵ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת־ עָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת־ אַבְרָהָ֑ם וַיְשַׁלַּ֤ח אֶת־ לוֹט֙ מִתּ֣וֹךְ הַהֲפֵכָ֔ה בַּהֲפֹךְ֙ אֶת־ הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁר־ יָשַׁ֥ב בָּהֵ֖ן לֽוֹט׃

VULC ³⁰ Ascenditque Lot de Segor, et mansit in monte, duæ quoque filiæ ejus cum eo (timuerat enim manere in Segor) et mansit in spelunca ipse, et duæ filiæ ejus cum eo.

WLC ³⁰ וַיַּעַל֩ ל֨וֹט מִצּ֜וֹעַר וַיֵּ֣שֶׁב בָּהָ֗ר וּשְׁתֵּ֤י בְנֹתָיו֙ עִמּ֔וֹ כִּ֥י יָרֵ֖א לָשֶׁ֣בֶת בְּצ֑וֹעַר וַיֵּ֙שֶׁב֙ בַּמְּעָרָ֔ה ה֖וּא וּשְׁתֵּ֥י בְנֹתָֽיו׃

VULC ³¹ Dixitque major ad minorem : Pater noster senex est, et nullus virorum remansit in terra, qui possit ingredi ad nos juxta morem universæ terræ.

WLC ³¹ וַתֹּ֧אמֶר הַבְּכִירָ֛ה אֶל־ הַצְּעִירָ֖ה אָבִ֣ינוּ זָקֵ֑ן וְאִ֨ישׁ אֵ֤ין בָּאָ֙רֶץ֙ לָב֣וֹא עָלֵ֔ינוּ כְּדֶ֖רֶךְ כָּל־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ³² Veni, inebriemus eum vino, dormiamusque cum eo, ut servare possimus ex patre nostro semen.

WLC ³² לְכָ֨ה נַשְׁקֶ֧ה אֶת־ אָבִ֛ינוּ יַ֖יִן וְנִשְׁכְּבָ֣ה עִמּ֑וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע׃

VULC ³³ Dederunt itaque patri suo bibere vinum nocte illa. Et ingressa est major, dormivitque cum patre ; at ille non sensit, nec quando accubuit filia, nec quando surrexit.

WLC ³³ וַתַּשְׁקֶ֧יןָ אֶת־ אֲבִיהֶ֛ן יַ֖יִן בַּלַּ֣יְלָה ה֑וּא וַתָּבֹ֤א הַבְּכִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב אֶת־ אָבִ֔יהָ וְלֹֽא־ יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקׄוּמָֽהּ׃

VULC ³⁴ Altera quoque die dixit major ad minorem : Ecce dormivi heri cum patre meo, demus ei bibere vinum etiam hac nocte, et dormies cum eo, ut salvemus semen de patre nostro.

WLC ³⁴ וַֽיְהִי֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַתֹּ֤אמֶר הַבְּכִירָה֙ אֶל־ הַצְּעִירָ֔ה הֵן־ שָׁכַ֥בְתִּי אֶ֖מֶשׁ אֶת־ אָבִ֑י נַשְׁקֶ֨נּוּ יַ֜יִן גַּם־ הַלַּ֗יְלָה וּבֹ֙אִי֙ שִׁכְבִ֣י עִמּ֔וֹ וּנְחַיֶּ֥ה מֵאָבִ֖ינוּ זָֽרַע׃

VULC ³⁵ Dederunt etiam et illa nocte patri suo bibere vinum, ingressaque minor filia, dormivit cum eo : et ne tunc quidem sensit quando concubuerit, vel quando illa surrexerit.

WLC ³⁵ וַתַּשְׁקֶ֜יןָ גַּ֣ם בַּלַּ֧יְלָה הַה֛וּא אֶת־ אֲבִיהֶ֖ן יָ֑יִן וַתָּ֤קָם הַצְּעִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב עִמּ֔וֹ וְלֹֽא־ יָדַ֥ע בְּשִׁכְבָ֖הּ וּבְקֻמָֽהּ׃

VULC ³⁶ Conceperunt ergo duæ filiæ Lot de patre suo.

WLC ³⁶ וַֽתַּהֲרֶ֛יןָ שְׁתֵּ֥י בְנֽוֹת־ ל֖וֹט מֵאֲבִיהֶֽן׃

VULC ³⁷ Peperitque major filium, et vocavit nomen ejus Moab : ipse est pater Moabitarum usque in præsentem diem.

WLC ³⁷ וַתֵּ֤לֶד הַבְּכִירָה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ מוֹאָ֑ב ה֥וּא אֲבִֽי־ מוֹאָ֖ב עַד־ הַיּֽוֹם׃

VULC ³⁸ Minor quoque peperit filium, et vocavit nomen ejus Ammon, id est, Filius populi mei : ipse est pater Ammonitarum usque hodie.

WLC ³⁸ וְהַצְּעִירָ֤ה גַם־ הִוא֙ יָ֣לְדָה בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן־ עַמִּ֑י ה֛וּא אֲבִ֥י בְנֵֽי־ עַמּ֖וֹן עַד־ הַיּֽוֹם׃