VULC ¹ Jacob quoque abiit itinere quo cœperat : fueruntque ei obviam angeli Dei.

WLC ¹ וַיַּשְׁכֵּ֨ם לָבָ֜ן בַּבֹּ֗קֶר וַיְנַשֵּׁ֧ק לְבָנָ֛יו וְלִבְנוֹתָ֖יו וַיְבָ֣רֶךְ אֶתְהֶ֑ם וַיֵּ֛לֶךְ וַיָּ֥שָׁב לָבָ֖ן לִמְקֹמֽוֹ׃

VULC ² Quos cum vidisset, ait : Castra Dei sunt hæc : et appellavit nomen loci illius Mahanaim, id est, Castra.

WLC ² וְיַעֲקֹ֖ב הָלַ֣ךְ לְדַרְכּ֑וֹ וַיִּפְגְּעוּ־ ב֖וֹ מַלְאֲכֵ֥י אֱלֹהִֽים׃

VULC ³ Misit autem et nuntios ante se ad Esau fratrem suum in terram Seir, in regionem Edom :

WLC ³ וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ כַּאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ם מַחֲנֵ֥ה אֱלֹהִ֖ים זֶ֑ה וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־ הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא מַֽחֲנָֽיִם׃

VULC ⁴ præcepitque eis, dicens : Sic loquimini domino meo Esau : Hæc dicit frater tuus Jacob : Apud Laban peregrinatus sum, et fui usque in præsentem diem.

WLC ⁴ וַיִּשְׁלַ֨ח יַעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל־ עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם׃

VULC ⁵ Habeo boves, et asinos, et oves, et servos, et ancillas : mittoque nunc legationem ad dominum meum, ut inveniam gratiam in conspectu tuo.

WLC ⁵ וַיְצַ֤ו אֹתָם֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֣ה תֹאמְר֔וּן לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו כֹּ֤ה אָמַר֙ עַבְדְּךָ֣ יַעֲקֹ֔ב עִם־ לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי וָאֵחַ֖ר עַד־ עָֽתָּה׃

VULC ⁶ Reversique sunt nuntii ad Jacob, dicentes : Venimus ad Esau fratrem tuum, et ecce properat tibi in occursum cum quadringentis viris.

WLC ⁶ וַֽיְהִי־ לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י לִמְצֹא־ חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ׃

VULC ⁷ Timuit Jacob valde : et perterritus divisit populum qui secum erat, greges quoque et oves, et boves, et camelos, in duas turmas,

WLC ⁷ וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים אֶֽל־ יַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר בָּ֤אנוּ אֶל־ אָחִ֙יךָ֙ אֶל־ עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע־ מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ׃

VULC ⁸ dicens : Si venerit Esau ad unam turmam, et percusserit eam, alia turma, quæ relicta est, salvabitur.

WLC ⁸ וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת־ הָעָ֣ם אֲשֶׁר־ אִתּ֗וֹ וְאֶת־ הַצֹּ֧אן וְאֶת־ הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃

VULC ⁹ Dixitque Jacob : Deus patris mei Abraham, et Deus patris mei Isaac : Domine qui dixisti mihi : Revertere in terram tuam, et in locum nativitatis tuæ, et benefaciam tibi :

WLC ⁹ וַיֹּ֕אמֶר אִם־ יָב֥וֹא עֵשָׂ֛ו אֶל־ הַמַּחֲנֶ֥ה הָאַחַ֖ת וְהִכָּ֑הוּ וְהָיָ֛ה הַמַּחֲנֶ֥ה הַנִּשְׁאָ֖ר לִפְלֵיטָֽה׃

VULC ¹⁰ minor sum cunctis miserationibus tuis, et veritate tua quam explevisti servo tuo. In baculo meo transivi Jordanem istum : et nunc cum duabus turmis regredior.

WLC ¹⁰ וַיֹּאמֶר֮ יַעֲקֹב֒ אֱלֹהֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵאלֹהֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק יְהוָ֞ה הָאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ׃

VULC ¹¹ Erue me de manu fratris mei Esau, quia valde eum timeo : ne forte veniens percutiat matrem cum filiis.

WLC ¹¹ קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכָּל־ הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־ הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃

VULC ¹² Tu locutus es quod benefaceres mihi, et dilatares semen meum sicut arenam maris, quæ præ multitudine numerari non potest.

WLC ¹² הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־ יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־ יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־ בָּנִֽים׃

VULC ¹³ Cumque dormisset ibi nocte illa, separavit de his quæ habebat, munera Esau fratri suo,

WLC ¹³ וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶֽת־ זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־ יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃

VULC ¹⁴ capras ducentas, hircos viginti, oves ducentas, et arietes viginti,

WLC ¹⁴ וַיָּ֥לֶן שָׁ֖ם בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיִּקַּ֞ח מִן־ הַבָּ֧א בְיָד֛וֹ מִנְחָ֖ה לְעֵשָׂ֥ו אָחִֽיו׃

VULC ¹⁵ camelos fœtas cum pullis suis triginta, vaccas quadraginta, et tauros viginti, asinas viginti et pullos earum decem.

WLC ¹⁵ עִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם וְאֵילִ֥ים עֶשְׂרִֽים׃

VULC ¹⁶ Et misit per manus servorum suorum singulos seorsum greges, dixitque pueris suis : Antecedite me, et sit spatium inter gregem et gregem.

WLC ¹⁶ גְּמַלִּ֧ים מֵינִיק֛וֹת וּבְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים פָּר֤וֹת אַרְבָּעִים֙ וּפָרִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה אֲתֹנֹ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַעְיָרִ֖ם עֲשָׂרָֽה׃

VULC ¹⁷ Et præcepit priori, dicens : Si obvium habueris fratrem meum Esau, et interrogaverit te : Cujus es ? aut, Quo vadis ? aut, Cujus sunt ista quæ sequeris ?

WLC ¹⁷ וַיִּתֵּן֙ בְּיַד־ עֲבָדָ֔יו עֵ֥דֶר עֵ֖דֶר לְבַדּ֑וֹ וַ֤יֹּאמֶר אֶל־ עֲבָדָיו֙ עִבְר֣וּ לְפָנַ֔י וְרֶ֣וַח תָּשִׂ֔ימוּ בֵּ֥ין עֵ֖דֶר וּבֵ֥ין עֵֽדֶר׃

VULC ¹⁸ respondebis : Servi tui Jacob, munera misit domino meo Esau, ipse quoque post nos venit.

WLC ¹⁸ וַיְצַ֥ו אֶת־ הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹ֑ר כִּ֣י יִֽפְגָּשְׁךָ֞ עֵשָׂ֣ו אָחִ֗י וִשְׁאֵֽלְךָ֙ לֵאמֹ֔ר לְמִי־ אַ֙תָּה֙ וְאָ֣נָה תֵלֵ֔ךְ וּלְמִ֖י אֵ֥לֶּה לְפָנֶֽיךָ׃

VULC ¹⁹ Similiter dedit mandata secundo, et tertio, et cunctis qui sequebantur greges, dicens : Iisdem verbis loquimini ad Esau cum inveneritis eum.

WLC ¹⁹ וְאָֽמַרְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיַעֲקֹ֔ב מִנְחָ֥ה הִוא֙ שְׁלוּחָ֔ה לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו וְהִנֵּ֥ה גַם־ ה֖וּא אַחֲרֵֽינוּ׃

VULC ²⁰ Et addetis : Ipse quoque servus tuus Jacob iter nostrum insequitur. Dixit enim : Placabo illum muneribus quæ præcedunt, et postea videbo illum : forsitan propitiabitur mihi.

WLC ²⁰ וַיְצַ֞ו גַּ֣ם אֶת־ הַשֵּׁנִ֗י גַּ֚ם אֶת־ הַשְּׁלִישִׁ֔י גַּ֚ם אֶת־ כָּל־ הַהֹ֣לְכִ֔ים אַחֲרֵ֥י הָעֲדָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תְּדַבְּר֣וּן אֶל־ עֵשָׂ֔ו בְּמֹצַאֲכֶ֖ם אֹתֽוֹ׃

VULC ²¹ Præcesserunt itaque munera ante eum, ipse vero mansit nocte illa in castris.

WLC ²¹ וַאֲמַרְתֶּ֕ם גַּ֗ם הִנֵּ֛ה עַבְדְּךָ֥ יַעֲקֹ֖ב אַחֲרֵ֑ינוּ כִּֽי־ אָמַ֞ר אֲכַפְּרָ֣ה פָנָ֗יו בַּמִּנְחָה֙ הַהֹלֶ֣כֶת לְפָנָ֔י וְאַחֲרֵי־ כֵן֙ אֶרְאֶ֣ה פָנָ֔יו אוּלַ֖י יִשָּׂ֥א פָנָֽי׃

VULC ²² Cumque mature surrexisset, tulit duas uxores suas, et totidem famulas cum undecim filiis, et transivit vadum Jaboc.

WLC ²² וַתַּעֲבֹ֥ר הַמִּנְחָ֖ה עַל־ פָּנָ֑יו וְה֛וּא לָ֥ן בַּלַּֽיְלָה־ הַה֖וּא בַּֽמַּחֲנֶֽה׃

VULC ²³ Traductisque omnibus quæ ad se pertinebant,

WLC ²³ וַיָּ֣קָם ׀ בַּלַּ֣יְלָה ה֗וּא וַיִּקַּ֞ח אֶת־ שְׁתֵּ֤י נָשָׁיו֙ וְאֶת־ שְׁתֵּ֣י שִׁפְחֹתָ֔יו וְאֶת־ אַחַ֥ד עָשָׂ֖ר יְלָדָ֑יו וַֽיַּעֲבֹ֔ר אֵ֖ת מַעֲבַ֥ר יַבֹּֽק׃

VULC ²⁴ mansit solus : et ecce vir luctabatur cum eo usque mane.

WLC ²⁴ וַיִּקָּחֵ֔ם וַיַּֽעֲבִרֵ֖ם אֶת־ הַנָּ֑חַל וַֽיַּעֲבֵ֖ר אֶת־ אֲשֶׁר־ לוֹ׃

VULC ²⁵ Qui cum videret quod eum superare non posset, tetigit nervum femoris ejus, et statim emarcuit.

WLC ²⁵ וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃

VULC ²⁶ Dixitque ad eum : Dimitte me : jam enim ascendit aurora. Respondit : Non dimittam te, nisi benedixeris mihi.

WLC ²⁶ וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־ יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־ יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃

VULC ²⁷ Ait ergo : Quod nomen est tibi ? Respondit : Jacob.

WLC ²⁷ וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־ בֵּרַכְתָּֽנִי׃

VULC ²⁸ At ille : Nequaquam, inquit, Jacob appellabitur nomen tuum, sed Israël : quoniam si contra Deum fortis fuisti, quanto magis contra homines prævalebis ?

WLC ²⁸ וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־ שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃

VULC ²⁹ Interrogavit eum Jacob : Dic mihi, quo appellaris nomine ? Respondit : Cur quæris nomen meum ? Et benedixit ei in eodem loco.

WLC ²⁹ וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־ יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־ שָׂרִ֧יתָ עִם־ אֱלֹהִ֛ים וְעִם־ אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃

VULC ³⁰ Vocavitque Jacob nomen loci illius Phanuel, dicens : Vidi Deum facie ad faciem, et salva facta est anima mea.

WLC ³⁰ וַיִּשְׁאַ֣ל יַעֲקֹ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה־ נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם׃

VULC ³¹ Ortusque est ei statim sol, postquam transgressus est Phanuel : ipse vero claudicabat pede.

WLC ³¹ וַיִּקְרָ֧א יַעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־ רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־ פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃

VULC ³² Quam ob causam non comedunt nervum filii Israël, qui emarcuit in femore Jacob, usque in præsentem diem : eo quod tetigerit nervum femoris ejus, et obstupuerit.

WLC ³² וַיִּֽזְרַֽח־ ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־ פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־ יְרֵכֽוֹ׃

WLC ³³ עַל־ כֵּ֡ן לֹֽא־ יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־ גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־ כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־ יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה׃