VULC ¹ Præcepit autem Joseph dispensatori domus suæ, dicens : Imple saccos eorum frumento, quantum possunt capere : et pone pecuniam singulorum in summitate sacci.

WLC ¹ וַיְצַ֞ו אֶת־ אֲשֶׁ֣ר עַל־ בֵּיתוֹ֮ לֵאמֹר֒ מַלֵּ֞א אֶת־ אַמְתְּחֹ֤ת הָֽאֲנָשִׁים֙ אֹ֔כֶל כַּאֲשֶׁ֥ר יוּכְל֖וּן שְׂאֵ֑ת וְשִׂ֥ים כֶּֽסֶף־ אִ֖ישׁ בְּפִ֥י אַמְתַּחְתּֽוֹ׃

VULC ² Scyphum autem meum argenteum, et pretium quod dedit tritici, pone in ore sacci junioris. Factumque est ita.

WLC ² וְאֶת־ גְּבִיעִ֞י גְּבִ֣יעַ הַכֶּ֗סֶף תָּשִׂים֙ בְּפִי֙ אַמְתַּ֣חַת הַקָּטֹ֔ן וְאֵ֖ת כֶּ֣סֶף שִׁבְר֑וֹ וַיַּ֕עַשׂ כִּדְבַ֥ר יוֹסֵ֖ף אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃

VULC ³ Et orto mane, dimissi sunt cum asinis suis.

WLC ³ הַבֹּ֖קֶר א֑וֹר וְהָאֲנָשִׁ֣ים שֻׁלְּח֔וּ הֵ֖מָּה וַחֲמֹרֵיהֶֽם׃

VULC ⁴ Jamque urbem exierant, et processerant paululum : tunc Joseph accersito dispensatore domus, Surge, inquit, et persequere viros : et apprehensis dicito : Quare reddidistis malum pro bono ?

WLC ⁴ הֵ֠ם יָֽצְא֣וּ אֶת־ הָעִיר֮ לֹ֣א הִרְחִיקוּ֒ וְיוֹסֵ֤ף אָמַר֙ לַֽאֲשֶׁ֣ר עַל־ בֵּית֔וֹ ק֥וּם רְדֹ֖ף אַחֲרֵ֣י הָֽאֲנָשִׁ֑ים וְהִשַּׂגְתָּם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לָ֛מָּה שִׁלַּמְתֶּ֥ם רָעָ֖ה תַּ֥חַת טוֹבָֽה׃

VULC ⁵ scyphus, quem furati estis, ipse est in quo bibit dominus meus, et in quo augurari solet : pessimam rem fecistis.

WLC ⁵ הֲל֣וֹא זֶ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִשְׁתֶּ֤ה אֲדֹנִי֙ בּ֔וֹ וְה֕וּא נַחֵ֥שׁ יְנַחֵ֖שׁ בּ֑וֹ הֲרֵעֹתֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶֽם׃

VULC ⁶ Fecit ille ut jusserat : et apprehensis per ordinem locutus est.

WLC ⁶ וַֽיַּשִּׂגֵ֑ם וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אֶת־ הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃

VULC ⁷ Qui responderunt : Quare sic loquitur dominus noster, ut servi tui tantum flagitii commiserint ?

WLC ⁷ וַיֹּאמְר֣וּ אֵלָ֔יו לָ֚מָּה יְדַבֵּ֣ר אֲדֹנִ֔י כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה חָלִ֙ילָה֙ לַעֲבָדֶ֔יךָ מֵעֲשׂ֖וֹת כַּדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃

VULC ⁸ pecuniam, quam invenimus in summitate saccorum, reportavimus ad te de terra Chanaan : et quomodo consequens est ut furati simus de domo domini tui aurum vel argentum ?

WLC ⁸ הֵ֣ן כֶּ֗סֶף אֲשֶׁ֤ר מָצָ֙אנוּ֙ בְּפִ֣י אַמְתְּחֹתֵ֔ינוּ הֱשִׁיבֹ֥נוּ אֵלֶ֖יךָ מֵאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וְאֵ֗יךְ נִגְנֹב֙ מִבֵּ֣ית אֲדֹנֶ֔יךָ כֶּ֖סֶף א֥וֹ זָהָֽב׃

VULC ⁹ apud quemcumque fuerit inventum servorum tuorum quod quæris, moriatur, et nos erimus servi domini nostri.

WLC ⁹ אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֥א אִתּ֛וֹ מֵעֲבָדֶ֖יךָ וָמֵ֑ת וְגַם־ אֲנַ֕חְנוּ נִֽהְיֶ֥ה לַֽאדֹנִ֖י לַעֲבָדִֽים׃

VULC ¹⁰ Qui dixit eis : Fiat juxta vestram sententiam : apud quemcumque fuerit inventum, ipse sit servus meus, vos autem eritis innoxii.

WLC ¹⁰ וַיֹּ֕אמֶר גַּם־ עַתָּ֥ה כְדִבְרֵיכֶ֖ם כֶּן־ ה֑וּא אֲשֶׁ֨ר יִמָּצֵ֤א אִתּוֹ֙ יִהְיֶה־ לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֖ם תִּהְי֥וּ נְקִיִּֽם׃

VULC ¹¹ Itaque festinato deponentes in terram saccos, aperuerunt singuli.

WLC ¹¹ וַֽיְמַהֲר֗וּ וַיּוֹרִ֛דוּ אִ֥ישׁ אֶת־ אַמְתַּחְתּ֖וֹ אָ֑רְצָה וַֽיִּפְתְּח֖וּ אִ֥ישׁ אַמְתַּחְתּֽוֹ׃

VULC ¹² Quos scrutatus, incipiens a majore usque ad minimum, invenit scyphum in sacco Benjamin.

WLC ¹² וַיְחַפֵּ֕שׂ בַּגָּד֣וֹל הֵחֵ֔ל וּבַקָּטֹ֖ן כִּלָּ֑ה וַיִּמָּצֵא֙ הַגָּבִ֔יעַ בְּאַמְתַּ֖חַת בִּנְיָמִֽן׃

VULC ¹³ At illi, scissis vestibus, oneratisque rursum asinis, reversi sunt in oppidum.

WLC ¹³ וַֽיִּקְרְע֖וּ שִׂמְלֹתָ֑ם וַֽיַּעֲמֹס֙ אִ֣ישׁ עַל־ חֲמֹר֔וֹ וַיָּשֻׁ֖בוּ הָעִֽירָה׃

VULC ¹⁴ Primusque Judas cum fratribus ingressus est ad Joseph (necdum enim de loco abierat) omnesque ante eum pariter in terram corruerunt.

WLC ¹⁴ וַיָּבֹ֨א יְהוּדָ֤ה וְאֶחָיו֙ בֵּ֣יתָה יוֹסֵ֔ף וְה֖וּא עוֹדֶ֣נּוּ שָׁ֑ם וַיִּפְּל֥וּ לְפָנָ֖יו אָֽרְצָה׃

VULC ¹⁵ Quibus ille ait : Cur sic agere voluistis ? an ignoratis quod non sit similis mei in augurandi scientia ?

WLC ¹⁵ וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יוֹסֵ֔ף מָֽה־ הַמַּעֲשֶׂ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עֲשִׂיתֶ֑ם הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם כִּֽי־ נַחֵ֧שׁ יְנַחֵ֛שׁ אִ֖ישׁ אֲשֶׁ֥ר כָּמֹֽנִי׃

VULC ¹⁶ Cui Judas : Quid respondebimus, inquit, domino meo ? vel quid loquemur, aut juste poterimus obtendere ? Deus invenit iniquitatem servorum tuorum : en omnes servi sumus domini mei, et nos, et apud quem inventus est scyphus.

WLC ¹⁶ וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה־ נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־ נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־ נִּצְטַדָּ֑ק הָאֱלֹהִ֗ים מָצָא֙ אֶת־ עֲוֺ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּנּ֤וּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־ אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־ נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ׃

VULC ¹⁷ Respondit Joseph : Absit a me ut sic agam : qui furatus est scyphum, ipse sit servus meus : vos autem abite liberi ad patrem vestrum.

WLC ¹⁷ וַיֹּ֕אמֶר חָלִ֣ילָה לִּ֔י מֵעֲשׂ֖וֹת זֹ֑את הָאִ֡ישׁ אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א הַגָּבִ֜יעַ בְּיָד֗וֹ ה֚וּא יִהְיֶה־ לִּ֣י עָ֔בֶד וְאַתֶּ֕ם עֲל֥וּ לְשָׁל֖וֹם אֶל־ אֲבִיכֶֽם׃

VULC ¹⁸ Accedens autem propius Judas, confidenter ait : Oro, domine mi, loquatur servus tuus verbum in auribus tuis, et ne irascaris famulo tuo : tu es enim post Pharaonem

WLC ¹⁸ וַיִּגַּ֨שׁ אֵלָ֜יו יְהוּדָ֗ה וַיֹּאמֶר֮ בִּ֣י אֲדֹנִי֒ יְדַבֶּר־ נָ֨א עַבְדְּךָ֤ דָבָר֙ בְּאָזְנֵ֣י אֲדֹנִ֔י וְאַל־ יִ֥חַר אַפְּךָ֖ בְּעַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י כָמ֖וֹךָ כְּפַרְעֹֽה׃

VULC ¹⁹ dominus meus. Interrogasti prius servos tuos : Habetis patrem aut fratrem ?

WLC ¹⁹ אֲדֹנִ֣י שָׁאַ֔ל אֶת־ עֲבָדָ֖יו לֵאמֹ֑ר הֲיֵשׁ־ לָכֶ֥ם אָ֖ב אוֹ־ אָֽח׃

VULC ²⁰ et nos respondimus tibi domino meo : Est nobis pater senex, et puer parvulus, qui in senectute illius natus est : cujus uterinus frater mortuus est : et ipsum solum habet mater sua, pater vero tenere diligit eum.

WLC ²⁰ וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־ אֲדֹנִ֔י יֶשׁ־ לָ֙נוּ֙ אָ֣ב זָקֵ֔ן וְיֶ֥לֶד זְקֻנִ֖ים קָטָ֑ן וְאָחִ֨יו מֵ֜ת וַיִּוָּתֵ֨ר ה֧וּא לְבַדּ֛וֹ לְאִמּ֖וֹ וְאָבִ֥יו אֲהֵבֽוֹ׃

VULC ²¹ Dixistique servis tuis : Adducite eum ad me, et ponam oculos meos super illum.

WLC ²¹ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־ עֲבָדֶ֔יךָ הוֹרִדֻ֖הוּ אֵלָ֑י וְאָשִׂ֥ימָה עֵינִ֖י עָלָֽיו׃

VULC ²² Suggessimus domino meo : Non potest puer relinquere patrem suum : si enim illum dimiserit, morietur.

WLC ²² וַנֹּ֙אמֶר֙ אֶל־ אֲדֹנִ֔י לֹא־ יוּכַ֥ל הַנַּ֖עַר לַעֲזֹ֣ב אֶת־ אָבִ֑יו וְעָזַ֥ב אֶת־ אָבִ֖יו וָמֵֽת׃

VULC ²³ Et dixisti servis tuis : Nisi venerit frater vester minimus vobiscum, non videbitis amplius faciem meam.

WLC ²³ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־ עֲבָדֶ֔יךָ אִם־ לֹ֥א יֵרֵ֛ד אֲחִיכֶ֥ם הַקָּטֹ֖ן אִתְּכֶ֑ם לֹ֥א תֹסִפ֖וּן לִרְא֥וֹת פָּנָֽי׃

VULC ²⁴ Cum ergo ascendissemus ad famulum tuum patrem nostrum, narravimus ei omnia quæ locutus est dominus meus.

WLC ²⁴ וַיְהִי֙ כִּ֣י עָלִ֔ינוּ אֶֽל־ עַבְדְּךָ֖ אָבִ֑י וַנַּ֨גֶּד־ ל֔וֹ אֵ֖ת דִּבְרֵ֥י אֲדֹנִֽי׃

VULC ²⁵ Et dixit pater noster : Revertimini, et emite nobis parum tritici.

WLC ²⁵ וַיֹּ֖אמֶר אָבִ֑ינוּ שֻׁ֖בוּ שִׁבְרוּ־ לָ֥נוּ מְעַט־ אֹֽכֶל׃

VULC ²⁶ Cui diximus : Ire non possumus : si frater noster minimus descenderit nobiscum, proficiscemur simul : alioquin illo absente, non audemus videre faciem viri.

WLC ²⁶ וַנֹּ֕אמֶר לֹ֥א נוּכַ֖ל לָרֶ֑דֶת אִם־ יֵשׁ֩ אָחִ֨ינוּ הַקָּטֹ֤ן אִתָּ֙נוּ֙ וְיָרַ֔דְנוּ כִּי־ לֹ֣א נוּכַ֗ל לִרְאוֹת֙ פְּנֵ֣י הָאִ֔ישׁ וְאָחִ֥ינוּ הַקָּטֹ֖ן אֵינֶ֥נּוּ אִתָּֽנוּ׃

VULC ²⁷ Ad quæ ille respondit : Vos scitis quod duos genuerit mihi uxor mea.

WLC ²⁷ וַיֹּ֛אמֶר עַבְדְּךָ֥ אָבִ֖י אֵלֵ֑ינוּ אַתֶּ֣ם יְדַעְתֶּ֔ם כִּ֥י שְׁנַ֖יִם יָֽלְדָה־ לִּ֥י אִשְׁתִּֽי׃

VULC ²⁸ Egressus est unus, et dixistis : Bestia devoravit eum : et hucusque non comparet.

WLC ²⁸ וַיֵּצֵ֤א הָֽאֶחָד֙ מֵֽאִתִּ֔י וָאֹמַ֕ר אַ֖ךְ טָרֹ֣ף טֹרָ֑ף וְלֹ֥א רְאִיתִ֖יו עַד־ הֵֽנָּה׃

VULC ²⁹ Si tuleritis et istum, et aliquid ei in via contigerit, deducetis canos meos cum mœrore ad inferos.

WLC ²⁹ וּלְקַחְתֶּ֧ם גַּם־ אֶת־ זֶ֛ה מֵעִ֥ם פָּנַ֖י וְקָרָ֣הוּ אָס֑וֹן וְהֽוֹרַדְתֶּ֧ם אֶת־ שֵׂיבָתִ֛י בְּרָעָ֖ה שְׁאֹֽלָה׃

VULC ³⁰ Igitur si intravero ad servum tuum patrem nostrum, et puer defuerit (cum anima illius ex hujus anima pendeat),

WLC ³⁰ וְעַתָּ֗ה כְּבֹאִי֙ אֶל־ עַבְדְּךָ֣ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתָּ֑נוּ וְנַפְשׁ֖וֹ קְשׁוּרָ֥ה בְנַפְשֽׁוֹ׃

VULC ³¹ videritque eum non esse nobiscum, morietur, et deducent famuli tui canos ejus cum dolore ad inferos.

WLC ³¹ וְהָיָ֗ה כִּרְאוֹת֛וֹ כִּי־ אֵ֥ין הַנַּ֖עַר וָמֵ֑ת וְהוֹרִ֨ידוּ עֲבָדֶ֜יךָ אֶת־ שֵׂיבַ֨ת עַבְדְּךָ֥ אָבִ֛ינוּ בְּיָג֖וֹן שְׁאֹֽלָה׃

VULC ³² Ego proprie servus tuus sim qui in meam hunc recepi fidem, et spopondi dicens : Nisi reduxero eum, peccati reus ero in patrem meum omni tempore.

WLC ³² כִּ֤י עַבְדְּךָ֙ עָרַ֣ב אֶת־ הַנַּ֔עַר מֵעִ֥ם אָבִ֖י לֵאמֹ֑ר אִם־ לֹ֤א אֲבִיאֶ֙נּוּ֙ אֵלֶ֔יךָ וְחָטָ֥אתִי לְאָבִ֖י כָּל־ הַיָּמִֽים׃

VULC ³³ Manebo itaque servus tuus pro puero in ministerio domini mei, et puer ascendat cum fratribus suis.

WLC ³³ וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־ נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־ אֶחָֽיו׃

VULC ³⁴ Non enim possum redire ad patrem meum, absente puero : ne calamitatis, quæ oppressura est patrem meum, testis assistam.

WLC ³⁴ כִּי־ אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־ אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶ֣נּוּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־ אָבִֽי׃