VULC ⁹ Hæ sunt generationes Noë : Noë vir justus atque perfectus fuit in generationibus suis ; cum Deo ambulavit.

WLC ⁹ אֵ֚לֶּה תּוֹלְדֹ֣ת נֹ֔חַ נֹ֗חַ אִ֥ישׁ צַדִּ֛יק תָּמִ֥ים הָיָ֖ה בְּדֹֽרֹתָ֑יו אֶת־ הָֽאֱלֹהִ֖ים הִֽתְהַלֶּךְ־ נֹֽחַ׃

VULC ¹⁰ Et genuit tres filios, Sem, Cham et Japheth.

WLC ¹⁰ וַיּ֥וֹלֶד נֹ֖חַ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים אֶת־ שֵׁ֖ם אֶת־ חָ֥ם וְאֶת־ יָֽפֶת׃

VULC ¹¹ Corrupta est autem terra coram Deo, et repleta est iniquitate.

WLC ¹¹ וַתִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ לִפְנֵ֣י הָֽאֱלֹהִ֑ים וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ חָמָֽס׃

VULC ¹² Cumque vidisset Deus terram esse corruptam (omnis quippe caro corruperat viam suam super terram),

WLC ¹² וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־ הָאָ֖רֶץ וְהִנֵּ֣ה נִשְׁחָ֑תָה כִּֽי־ הִשְׁחִ֧ית כָּל־ בָּשָׂ֛ר אֶת־ דַּרְכּ֖וֹ עַל־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ¹³ dixit ad Noë : Finis universæ carnis venit coram me : repleta est terra iniquitate a facie eorum, et ego disperdam eos cum terra.

WLC ¹³ וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל־ בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּֽי־ מָלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ¹⁴ Fac tibi arcam de lignis lævigatis ; mansiunculas in arca facies, et bitumine linies intrinsecus et extrinsecus.

WLC ¹⁴ עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי־ גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת־ הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר׃

VULC ¹⁵ Et sic facies eam : trecentorum cubitorum erit longitudo arcæ, quinquaginta cubitorum latitudo, et triginta cubitorum altitudo illius.

WLC ¹⁵ וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ה אֹתָ֑הּ שְׁלֹ֧שׁ מֵא֣וֹת אַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַתֵּבָ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רָחְבָּ֔הּ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָתָֽהּ׃

VULC ¹⁶ Fenestram in arca facies, et in cubito consummabis summitatem ejus : ostium autem arcæ pones ex latere ; deorsum, cœnacula et tristega facies in ea.

WLC ¹⁶ צֹ֣הַר ׀ תַּֽעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל־ אַמָּה֙ תְּכַלֶ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ׃

VULC ¹⁷ Ecce ego adducam aquas diluvii super terram, ut interficiam omnem carnem, in qua spiritus vitæ est subter cælum : universa quæ in terra sunt, consumentur.

WLC ¹⁷ וַאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת־ הַמַּבּ֥וּל מַ֙יִם֙ עַל־ הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כָּל־ בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר־ בּוֹ֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר־ בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע׃

VULC ¹⁸ Ponamque fœdus meum tecum : et ingredieris arcam tu et filii tui, uxor tua, et uxores filiorum tuorum tecum.

WLC ¹⁸ וַהֲקִמֹתִ֥י אֶת־ בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל־ הַתֵּבָ֔ה אַתָּ֕ה וּבָנֶ֛יךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי־ בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃

VULC ¹⁹ Et ex cunctis animantibus universæ carnis bina induces in arcam, ut vivant tecum : masculini sexus et feminini.

WLC ¹⁹ וּמִכָּל־ הָ֠חַי מִֽכָּל־ בָּשָׂ֞ר שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל תָּבִ֥יא אֶל־ הַתֵּבָ֖ה לְהַחֲיֹ֣ת אִתָּ֑ךְ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃

VULC ²⁰ De volucribus juxta genus suum, et de jumentis in genere suo, et ex omni reptili terræ secundum genus suum : bina de omnibus ingredientur tecum, ut possint vivere.

WLC ²⁰ מֵהָע֣וֹף לְמִינֵ֗הוּ וּמִן־ הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ מִכֹּ֛ל רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ שְׁנַ֧יִם מִכֹּ֛ל יָבֹ֥אוּ אֵלֶ֖יךָ לְהַֽחֲיֽוֹת׃

VULC ²¹ Tolles igitur tecum ex omnibus escis, quæ mandi possunt, et comportabis apud te : et erunt tam tibi, quam illis in cibum.

WLC ²¹ וְאַתָּ֣ה קַח־ לְךָ֗ מִכָּל־ מַֽאֲכָל֙ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֔ל וְאָסַפְתָּ֖ אֵלֶ֑יךָ וְהָיָ֥ה לְךָ֛ וְלָהֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃

VULC ²² Fecit igitur Noë omnia quæ præceperat illi Deus.

WLC ²² וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃

VULC ¹ Dixitque Dominus ad eum : Ingredere tu et omnis domus tua in arcam : te enim vidi justum coram me in generatione hac.

WLC ¹ וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ לְנֹ֔חַ בֹּֽא־ אַתָּ֥ה וְכָל־ בֵּיתְךָ֖ אֶל־ הַתֵּבָ֑ה כִּֽי־ אֹתְךָ֥ רָאִ֛יתִי צַדִּ֥יק לְפָנַ֖י בַּדּ֥וֹר הַזֶּֽה׃

VULC ² Ex omnibus animantibus mundis tolle septena et septena, masculum et feminam : de animantibus vero immundis duo et duo, masculum et feminam.

WLC ² מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח־ לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ וּמִן־ הַבְּהֵמָ֡ה אֲ֠שֶׁר לֹ֣א טְהֹרָ֥ה הִ֛וא שְׁנַ֖יִם אִ֥ישׁ וְאִשְׁתּֽוֹ׃

VULC ³ Sed et de volatilibus cæli septena et septena, masculum et feminam : ut salvetur semen super faciem universæ terræ.

WLC ³ גַּ֣ם מֵע֧וֹף הַשָּׁמַ֛יִם שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה לְחַיּ֥וֹת זֶ֖רַע עַל־ פְּנֵ֥י כָל־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ⁴ Adhuc enim, et post dies septem ego pluam super terram quadraginta diebus et quadraginta noctibus : et delebo omnem substantiam, quam feci, de superficie terræ.

WLC ⁴ כִּי֩ לְיָמִ֨ים ע֜וֹד שִׁבְעָ֗ה אָֽנֹכִי֙ מַמְטִ֣יר עַל־ הָאָ֔רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָ֑יְלָה וּמָחִ֗יתִי אֶֽת־ כָּל־ הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֔יתִי מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃

VULC ⁵ Fecit ergo Noë omnia quæ mandaverat ei Dominus.

WLC ⁵ וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־ צִוָּ֖הוּ יְהוָֽה׃

VULC ⁶ Eratque sexcentorum annorum quando diluvii aquæ inundaverunt super terram.

WLC ⁶ וְנֹ֕חַ בֶּן־ שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וְהַמַּבּ֣וּל הָיָ֔ה מַ֖יִם עַל־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ⁷ Et ingressus est Noë et filii ejus, uxor ejus et uxores filiorum ejus cum eo in arcam propter aquas diluvii.

WLC ⁷ וַיָּ֣בֹא נֹ֗חַ וּ֠בָנָיו וְאִשְׁתּ֧וֹ וּנְשֵֽׁי־ בָנָ֛יו אִתּ֖וֹ אֶל־ הַתֵּבָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֵ֥י הַמַּבּֽוּל׃

VULC ⁸ De animantibus quoque mundis et immundis, et de volucribus, et ex omni quod movetur super terram,

WLC ⁸ מִן־ הַבְּהֵמָה֙ הַטְּהוֹרָ֔ה וּמִן־ הַ֨בְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֖נָּה טְהֹרָ֑ה וּמִ֨ן־ הָע֔וֹף וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־ רֹמֵ֖שׂ עַל־ הָֽאֲדָמָֽה׃

VULC ⁹ duo et duo ingressa sunt ad Noë in arcam, masculus et femina, sicut præceperat Dominus Noë.

WLC ⁹ שְׁנַ֨יִם שְׁנַ֜יִם בָּ֧אוּ אֶל־ נֹ֛חַ אֶל־ הַתֵּבָ֖ה זָכָ֣ר וּנְקֵבָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶת־ נֹֽחַ׃

VULC ¹⁰ Cumque transissent septem dies, aquæ diluvii inundaverunt super terram.

WLC ¹⁰ וַֽיְהִ֖י לְשִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וּמֵ֣י הַמַּבּ֔וּל הָי֖וּ עַל־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ¹¹ Anno sexcentesimo vitæ Noë, mense secundo, septimodecimo die mensis, rupti sunt omnes fontes abyssi magnæ, et cataractæ cæli apertæ sunt :

WLC ¹¹ בִּשְׁנַ֨ת שֵׁשׁ־ מֵא֤וֹת שָׁנָה֙ לְחַיֵּי־ נֹ֔חַ בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָֽה־ עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה נִבְקְעוּ֙ כָּֽל־ מַעְיְנֹת֙ תְּה֣וֹם רַבָּ֔ה וַאֲרֻבֹּ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם נִפְתָּֽחוּ׃

VULC ¹² et facta est pluvia super terram quadraginta diebus et quadraginta noctibus.

WLC ¹² וַֽיְהִ֥י הַגֶּ֖שֶׁם עַל־ הָאָ֑רֶץ אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃

VULC ¹³ In articulo diei illius ingressus est Noë, et Sem, et Cham, et Japheth filii ejus ; uxor illius, et tres uxores filiorum ejus cum eis in arcam :

WLC ¹³ בְּעֶ֨צֶם הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ בָּ֣א נֹ֔חַ וְשֵׁם־ וְחָ֥ם וָיֶ֖פֶת בְּנֵי־ נֹ֑חַ וְאֵ֣שֶׁת נֹ֗חַ וּשְׁלֹ֧שֶׁת נְשֵֽׁי־ בָנָ֛יו אִתָּ֖ם אֶל־ הַתֵּבָֽה׃

VULC ¹⁴ ipsi et omne animal secundum genus suum, universaque jumenta in genere suo, et omne quod movetur super terram in genere suo, cunctumque volatile secundum genus suum, universæ aves, omnesque volucres,

WLC ¹⁴ הֵ֜מָּה וְכָל־ הַֽחַיָּ֣ה לְמִינָ֗הּ וְכָל־ הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְכָל־ הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־ הָאָ֖רֶץ לְמִינֵ֑הוּ וְכָל־ הָע֣וֹף לְמִינֵ֔הוּ כֹּ֖ל צִפּ֥וֹר כָּל־ כָּנָֽף׃

VULC ¹⁵ ingressæ sunt ad Noë in arcam, bina et bina ex omni carne, in qua erat spiritus vitæ.

WLC ¹⁵ וַיָּבֹ֥אוּ אֶל־ נֹ֖חַ אֶל־ הַתֵּבָ֑ה שְׁנַ֤יִם שְׁנַ֙יִם֙ מִכָּל־ הַבָּשָׂ֔ר אֲשֶׁר־ בּ֖וֹ ר֥וּחַ חַיִּֽים׃

VULC ¹⁶ Et quæ ingressa sunt, masculus et femina ex omni carne introierunt, sicut præceperat ei Deus : et inclusit eum Dominus deforis.

WLC ¹⁶ וְהַבָּאִ֗ים זָכָ֨ר וּנְקֵבָ֤ה מִכָּל־ בָּשָׂר֙ בָּ֔אוּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה אֹת֖וֹ אֱלֹהִ֑ים וַיִּסְגֹּ֥ר יְהוָ֖ה בַּֽעֲדֽוֹ׃

VULC ¹⁷ Factumque est diluvium quadraginta diebus super terram : et multiplicatæ sunt aquæ, et elevaverunt arcam in sublime a terra.

WLC ¹⁷ וַֽיְהִ֧י הַמַּבּ֛וּל אַרְבָּעִ֥ים י֖וֹם עַל־ הָאָ֑רֶץ וַיִּרְבּ֣וּ הַמַּ֗יִם וַיִּשְׂאוּ֙ אֶת־ הַתֵּבָ֔ה וַתָּ֖רָם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃

VULC ¹⁸ Vehementer enim inundaverunt, et omnia repleverunt in superficie terræ : porro arca ferebatur super aquas.

WLC ¹⁸ וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֛יִם וַיִּרְבּ֥וּ מְאֹ֖ד עַל־ הָאָ֑רֶץ וַתֵּ֥לֶךְ הַתֵּבָ֖ה עַל־ פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃

VULC ¹⁹ Et aquæ prævaluerunt nimis super terram : opertique sunt omnes montes excelsi sub universo cælo.

WLC ¹⁹ וְהַמַּ֗יִם גָּֽבְר֛וּ מְאֹ֥ד מְאֹ֖ד עַל־ הָאָ֑רֶץ וַיְכֻסּ֗וּ כָּל־ הֶֽהָרִים֙ הַגְּבֹהִ֔ים אֲשֶׁר־ תַּ֖חַת כָּל־ הַשָּׁמָֽיִם׃

VULC ²⁰ Quindecim cubitis altior fuit aqua super montes, quos operuerat.

WLC ²⁰ חֲמֵ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה אַמָּה֙ מִלְמַ֔עְלָה גָּבְר֖וּ הַמָּ֑יִם וַיְכֻסּ֖וּ הֶהָרִֽים׃

VULC ²¹ Consumptaque est omnis caro quæ movebatur super terram, volucrum, animantium, bestiarum, omniumque reptilium, quæ reptant super terram : universi homines,

WLC ²¹ וַיִּגְוַ֞ע כָּל־ בָּשָׂ֣ר ׀ הָרֹמֵ֣שׂ עַל־ הָאָ֗רֶץ בָּע֤וֹף וּבַבְּהֵמָה֙ וּבַ֣חַיָּ֔ה וּבְכָל־ הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל־ הָאָ֑רֶץ וְכֹ֖ל הָאָדָֽם׃

VULC ²² et cuncta, in quibus spiraculum vitæ est in terra, mortua sunt.

WLC ²² כֹּ֡ל אֲשֶׁר֩ נִשְׁמַת־ ר֨וּחַ חַיִּ֜ים בְּאַפָּ֗יו מִכֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר בֶּחָֽרָבָ֖ה מֵֽתוּ׃

VULC ²³ Et delevit omnem substantiam quæ erat super terram, ab homine usque ad pecus, tam reptile quam volucres cæli : et deleta sunt de terra. Remansit autem solus Noë, et qui cum eo erant in arca.

WLC ²³ וַיִּ֜מַח אֶֽת־ כָּל־ הַיְק֣וּם ׀ אֲשֶׁ֣ר ׀ עַל־ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֗ה מֵאָדָ֤ם עַד־ בְּהֵמָה֙ עַד־ רֶ֙מֶשׂ֙ וְעַד־ ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּמָּח֖וּ מִן־ הָאָ֑רֶץ וַיִשָּׁ֧אֶר אַךְ־ נֹ֛חַ וַֽאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָֽה׃

VULC ²⁴ Obtinueruntque aquæ terram centum quinquaginta diebus.

WLC ²⁴ וַיִּגְבְּר֥וּ הַמַּ֖יִם עַל־ הָאָ֑רֶץ חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃

VULC ¹ Recordatus autem Deus Noë, cunctorumque animantium, et omnium jumentorum, quæ erant cum eo in arca, adduxit spiritum super terram, et imminutæ sunt aquæ.

WLC ¹ וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת־ נֹ֔חַ וְאֵ֤ת כָּל־ הַֽחַיָּה֙ וְאֶת־ כָּל־ הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָ֑ה וַיַּעֲבֵ֨ר אֱלֹהִ֥ים ר֙וּחַ֙ עַל־ הָאָ֔רֶץ וַיָּשֹׁ֖כּוּ הַמָּֽיִם׃

VULC ² Et clausi sunt fontes abyssi, et cataractæ cæli : et prohibitæ sunt pluviæ de cælo.

WLC ² וַיִּסָּֽכְרוּ֙ מַעְיְנֹ֣ת תְּה֔וֹם וַֽאֲרֻבֹּ֖ת הַשָּׁמָ֑יִם וַיִּכָּלֵ֥א הַגֶּ֖שֶׁם מִן־ הַשָּׁמָֽיִם׃

VULC ³ Reversæque sunt aquæ de terra euntes et redeuntes : et cœperunt minui post centum quinquaginta dies.

WLC ³ וַיָּשֻׁ֧בוּ הַמַּ֛יִם מֵעַ֥ל הָאָ֖רֶץ הָל֣וֹךְ וָשׁ֑וֹב וַיַּחְסְר֣וּ הַמַּ֔יִם מִקְצֵ֕ה חֲמִשִּׁ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם׃

VULC ⁴ Requievitque arca mense septimo, vigesimo septimo die mensis, super montes Armeniæ.

WLC ⁴ וַתָּ֤נַח הַתֵּבָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י בְּשִׁבְעָה־ עָשָׂ֥ר י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ עַ֖ל הָרֵ֥י אֲרָרָֽט׃

VULC ⁵ At vero aquæ ibant et decrescebant usque ad decimum mensem : decimo enim mense, primo die mensis, apparuerunt cacumina montium.

WLC ⁵ וְהַמַּ֗יִם הָיוּ֙ הָל֣וֹךְ וְחָס֔וֹר עַ֖ד הַחֹ֣דֶשׁ הָֽעֲשִׂירִ֑י בָּֽעֲשִׂירִי֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ נִרְא֖וּ רָאשֵׁ֥י הֶֽהָרִֽים׃

VULC ⁶ Cumque transissent quadraginta dies, aperiens Noë fenestram arcæ, quam fecerat, dimisit corvum,

WLC ⁶ וַֽיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים י֑וֹם וַיִּפְתַּ֣ח נֹ֔חַ אֶת־ חַלּ֥וֹן הַתֵּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃

VULC ⁷ qui egrediebatur, et non revertebatur, donec siccarentur aquæ super terram.

WLC ⁷ וַיְשַׁלַּ֖ח אֶת־ הָֽעֹרֵ֑ב וַיֵּצֵ֤א יָצוֹא֙ וָשׁ֔וֹב עַד־ יְבֹ֥שֶׁת הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃

VULC ⁸ Emisit quoque columbam post eum, ut videret si jam cessassent aquæ super faciem terræ.

WLC ⁸ וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־ הַיּוֹנָ֖ה מֵאִתּ֑וֹ לִרְאוֹת֙ הֲקַ֣לּוּ הַמַּ֔יִם מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃

VULC ⁹ Quæ cum non invenisset ubi requiesceret pes ejus, reversa est ad eum in arcam : aquæ enim erant super universam terram : extenditque manum, et apprehensam intulit in arcam.

WLC ⁹ וְלֹֽא־ מָצְאָה֩ הַיּוֹנָ֨ה מָנ֜וֹחַ לְכַף־ רַגְלָ֗הּ וַתָּ֤שָׁב אֵלָיו֙ אֶל־ הַתֵּבָ֔ה כִּי־ מַ֖יִם עַל־ פְּנֵ֣י כָל־ הָאָ֑רֶץ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיִּקָּחֶ֔הָ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛הּ אֵלָ֖יו אֶל־ הַתֵּבָֽה׃

VULC ¹⁰ Expectatis autem ultra septem diebus aliis, rursum dimisit columbam ex arca.

WLC ¹⁰ וַיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיֹּ֛סֶף שַׁלַּ֥ח אֶת־ הַיּוֹנָ֖ה מִן־ הַתֵּבָֽה׃

VULC ¹¹ At illa venit ad eum ad vesperam, portans ramum olivæ virentibus foliis in ore suo : intellexit ergo Noë quod cessassent aquæ super terram.

WLC ¹¹ וַתָּבֹ֨א אֵלָ֤יו הַיּוֹנָה֙ לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב וְהִנֵּ֥ה עֲלֵה־ זַ֖יִת טָרָ֣ף בְּפִ֑יהָ וַיֵּ֣דַע נֹ֔חַ כִּי־ קַ֥לּוּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֥ל הָאָֽרֶץ׃

VULC ¹² Expectavitque nihilominus septem alios dies : et emisit columbam, quæ non est reversa ultra ad eum.

WLC ¹² וַיִּיָּ֣חֶל ע֔וֹד שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים אֲחֵרִ֑ים וַיְשַׁלַּח֙ אֶת־ הַיּוֹנָ֔ה וְלֹֽא־ יָסְפָ֥ה שׁוּב־ אֵלָ֖יו עֽוֹד׃

VULC ¹³ Igitur sexcentesimo primo anno, primo mense, prima die mensis, imminutæ sunt aquæ super terram : et aperiens Noë tectum arcæ, aspexit, viditque quod exsiccata esset superficies terræ.

WLC ¹³ וַֽ֠יְהִי בְּאַחַ֨ת וְשֵׁשׁ־ מֵא֜וֹת שָׁנָ֗ה בָּֽרִאשׁוֹן֙ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֔דֶשׁ חָֽרְב֥וּ הַמַּ֖יִם מֵעַ֣ל הָאָ֑רֶץ וַיָּ֤סַר נֹ֙חַ֙ אֶת־ מִכְסֵ֣ה הַתֵּבָ֔ה וַיַּ֕רְא וְהִנֵּ֥ה חָֽרְב֖וּ פְּנֵ֥י הָֽאֲדָמָֽה׃

VULC ¹⁴ Mense secundo, septimo et vigesimo die mensis arefacta est terra.

WLC ¹⁴ וּבַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י בְּשִׁבְעָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים י֖וֹם לַחֹ֑דֶשׁ יָבְשָׁ֖ה הָאָֽרֶץ׃

VULC ¹⁵ Locutus est autem Deus ad Noë, dicens :

WLC ¹⁵ וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־ נֹ֥חַ לֵאמֹֽר׃

VULC ¹⁶ Egredere de arca, tu et uxor tua, filii tui et uxores filiorum tuorum tecum.

WLC ¹⁶ צֵ֖א מִן־ הַתֵּבָ֑ה אַתָּ֕ה וְאִשְׁתְּךָ֛ וּבָנֶ֥יךָ וּנְשֵֽׁי־ בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ׃

VULC ¹⁷ Cuncta animantia, quæ sunt apud te, ex omni carne, tam in volatilibus quam in bestiis et universis reptilibus, quæ reptant super terram, educ tecum, et ingredimini super terram : crescite et multiplicamini super eam.

WLC ¹⁷ כָּל־ הַחַיָּ֨ה אֲשֶֽׁר־ אִתְּךָ֜ מִכָּל־ בָּשָׂ֗ר בָּע֧וֹף וּבַבְּהֵמָ֛ה וּבְכָל־ הָרֶ֛מֶשׂ הָרֹמֵ֥שׂ עַל־ הָאָ֖רֶץ אִתָּ֑ךְ וְשָֽׁרְצ֣וּ בָאָ֔רֶץ וּפָר֥וּ וְרָב֖וּ עַל־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ¹⁸ Egressus est ergo Noë, et filii ejus : uxor illius, et uxores filiorum ejus cum eo.

WLC ¹⁸ וַיֵּ֖צֵא־ נֹ֑חַ וּבָנָ֛יו וְאִשְׁתּ֥וֹ וּנְשֵֽׁי־ בָנָ֖יו אִתּֽוֹ׃

VULC ¹⁹ Sed et omnia animantia, jumenta, et reptilia quæ reptant super terram, secundum genus suum, egressa sunt de arca.

WLC ¹⁹ כָּל־ הַֽחַיָּ֗ה כָּל־ הָרֶ֙מֶשׂ֙ וְכָל־ הָע֔וֹף כֹּ֖ל רוֹמֵ֣שׂ עַל־ הָאָ֑רֶץ לְמִשְׁפְּחֹ֣תֵיהֶ֔ם יָצְא֖וּ מִן־ הַתֵּבָֽה׃

VULC ²⁰ Ædificavit autem Noë altare Domino : et tollens de cunctis pecoribus et volucribus mundis, obtulit holocausta super altare.

WLC ²⁰ וַיִּ֥בֶן נֹ֛חַ מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהוָ֑ה וַיִּקַּ֞ח מִכֹּ֣ל ׀ הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה וּמִכֹּל֙ הָע֣וֹף הַטָּהֹ֔ר וַיַּ֥עַל עֹלֹ֖ת בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

VULC ²¹ Odoratusque est Dominus odorem suavitatis, et ait : Nequaquam ultra maledicam terræ propter homines : sensus enim et cogitatio humani cordis in malum prona sunt ab adolescentia sua : non igitur ultra percutiam omnem animam viventem sicut feci.

WLC ²¹ וַיָּ֣רַח יְהוָה֮ אֶת־ רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־ לִבּ֗וֹ לֹֽא־ אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־ הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־ אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־ כָּל־ חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי׃

VULC ²² Cunctis diebus terræ, sementis et messis, frigus et æstus, æstas et hiems, nox et dies non requiescent.

WLC ²² עֹ֖ד כָּל־ יְמֵ֣י הָאָ֑רֶץ זֶ֡רַע וְ֠קָצִיר וְקֹ֨ר וָחֹ֜ם וְקַ֧יִץ וָחֹ֛רֶף וְי֥וֹם וָלַ֖יְלָה לֹ֥א יִשְׁבֹּֽתוּ׃