VULC ¹ [Audite verbum quod locutus est Dominus super vos, domus Israël.

WLC ¹ שִׁמְע֣וּ אֶת־ הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה עֲלֵיכֶ֖ם בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ² Hæc dicit Dominus :
Juxta vias gentium nolite discere,
et a signis cæli nolite metuere, quæ timent gentes,

WLC ² כֹּ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אֶל־ דֶּ֤רֶךְ הַגּוֹיִם֙ אַל־ תִּלְמָ֔דוּ וּמֵאֹת֥וֹת הַשָּׁמַ֖יִם אַל־ תֵּחָ֑תּוּ כִּֽי־ יֵחַ֥תּוּ הַגּוֹיִ֖ם מֵהֵֽמָּה׃

VULC ³ quia leges populorum vanæ sunt.
Quia lignum de saltu præcidit opus manus artificis in ascia :

WLC ³ כִּֽי־ חֻקּ֥וֹת הָֽעַמִּ֖ים הֶ֣בֶל ה֑וּא כִּֽי־ עֵץ֙ מִיַּ֣עַר כְּרָת֔וֹ מַעֲשֵׂ֥ה יְדֵ֥י־ חָרָ֖שׁ בַּֽמַּעֲצָֽד׃

VULC ⁴ argento et auro decoravit illud :
clavis et malleis compegit, ut non dissolvatur :

WLC ⁴ בְּכֶ֥סֶף וּבְזָהָ֖ב יְיַפֵּ֑הוּ בְּמַסְמְר֧וֹת וּבְמַקָּב֛וֹת יְחַזְּק֖וּם וְל֥וֹא יָפִֽיק׃

VULC ⁵ in similitudinem palmæ fabricata sunt,
et non loquentur :
portata tollentur,
quia incedere non valent.
Nolite ergo timere ea,
quia nec male possunt facere, nec bene.

WLC ⁵ כְּתֹ֨מֶר מִקְשָׁ֥ה הֵ֙מָּה֙ וְלֹ֣א יְדַבֵּ֔רוּ נָשׂ֥וֹא יִנָּשׂ֖וּא כִּ֣י לֹ֣א יִצְעָ֑דוּ אַל־ תִּֽירְא֤וּ מֵהֶם֙ כִּי־ לֹ֣א יָרֵ֔עוּ וְגַם־ הֵיטֵ֖יב אֵ֥ין אוֹתָֽם׃

VULC ⁶ Non est similis tui, Domine :
magnus es tu,
et magnum nomen tuum in fortitudine.

WLC ⁶ מֵאֵ֥ין כָּמ֖וֹךָ יְהוָ֑ה גָּד֥וֹל אַתָּ֛ה וְגָד֥וֹל שִׁמְךָ֖ בִּגְבוּרָֽה׃

VULC ⁷ Quis non timebit te, o Rex gentium ?
tuum est enim decus :
inter cunctos sapientes gentium,
et in universis regnis eorum,
nullus est similis tui.

WLC ⁷ מִ֣י לֹ֤א יִֽרָאֲךָ֙ מֶ֣לֶךְ הַגּוֹיִ֔ם כִּ֥י לְךָ֖ יָאָ֑תָה כִּ֣י בְכָל־ חַכְמֵ֧י הַגּוֹיִ֛ם וּבְכָל־ מַלְכוּתָ֖ם מֵאֵ֥ין כָּמֽוֹךָ׃

VULC ⁸ Pariter insipientes et fatui probabuntur :
doctrina vanitatis eorum lignum est.

WLC ⁸ וּבְאַחַ֖ת יִבְעֲר֣וּ וְיִכְסָ֑לוּ מוּסַ֥ר הֲבָלִ֖ים עֵ֥ץ הֽוּא׃

VULC ⁹ Argentum involutum de Tharsis affertur,
et aurum de Ophaz :
opus artificis et manus ærarii.
Hyacinthus et purpura indumentum eorum :
opus artificum universa hæc.

WLC ⁹ כֶּ֣סֶף מְרֻקָּ֞ע מִתַּרְשִׁ֣ישׁ יוּבָ֗א וְזָהָב֙ מֵֽאוּפָ֔ז מַעֲשֵׂ֥ה חָרָ֖שׁ וִידֵ֣י צוֹרֵ֑ף תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ לְבוּשָׁ֔ם מַעֲשֵׂ֥ה חֲכָמִ֖ים כֻּלָּֽם׃

VULC ¹⁰ Dominus autem Deus verus est,
ipse Deus vivens,
et rex sempiternus.
Ab indignatione ejus commovebitur terra,
et non sustinebunt gentes comminationem ejus.

WLC ¹⁰ וַֽיהוָ֤ה אֱלֹהִים֙ אֱמֶ֔ת הֽוּא־ אֱלֹהִ֥ים חַיִּ֖ים וּמֶ֣לֶךְ עוֹלָ֑ם מִקִּצְפּוֹ֙ תִּרְעַ֣שׁ הָאָ֔רֶץ וְלֹֽא־ יָכִ֥לוּ גוֹיִ֖ם זַעְמֽוֹ׃

VULC ¹¹ Sic ergo dicetis eis :
Dii qui cælos et terram non fecerunt,
pereant de terra et de his quæ sub cælo sunt !

WLC ¹¹ כִּדְנָה֙ תֵּאמְר֣וּן לְה֔וֹם אֱלָ֣הַיָּ֔א דִּֽי־ שְׁמַיָּ֥א וְאַרְקָ֖א לָ֣א עֲבַ֑דוּ יֵאבַ֧דוּ מֵֽאַרְעָ֛א וּמִן־ תְּח֥וֹת שְׁמַיָּ֖א אֵֽלֶּה׃

VULC ¹² Qui facit terram in fortitudine sua,
præparat orbem in sapientia sua,
et prudentia sua extendit cælos :

WLC ¹² עֹשֵׂ֥ה אֶ֙רֶץ֙ בְּכֹח֔וֹ מֵכִ֥ין תֵּבֵ֖ל בְּחָכְמָת֑וֹ וּבִתְבוּנָת֖וֹ נָטָ֥ה שָׁמָֽיִם׃

VULC ¹³ ad vocem suam dat multitudinem aquarum in cælo,
et elevat nebulas ab extremitatibus terræ :
fulgura in pluviam facit,
et educit ventum de thesauris suis.

WLC ¹³ לְק֨וֹל תִּתּ֜וֹ הֲמ֥וֹן מַ֙יִם֙ בַּשָּׁמַ֔יִם וַיַּעֲלֶ֥ה נְשִׂאִ֖ים מִקְצֵ֣ה בְּרָקִ֤ים לַמָּטָר֙ עָשָׂ֔ה וַיּ֥וֹצֵא ר֖וּחַ מֵאֹצְרֹתָֽיו׃

VULC ¹⁴ Stultus factus est omnis homo a scientia :
confusus est artifex omnis in sculptili,
quoniam falsum est quod conflavit,
et non est spiritus in eis.

WLC ¹⁴ נִבְעַ֤ר כָּל־ אָדָם֙ מִדַּ֔עַת הֹבִ֥ישׁ כָּל־ צוֹרֵ֖ף מִפָּ֑סֶל כִּ֛י שֶׁ֥קֶר נִסְכּ֖וֹ וְלֹא־ ר֥וּחַ בָּֽם׃

VULC ¹⁵ Vana sunt, et opus risu dignum :
in tempore visitationis suæ peribunt.

WLC ¹⁵ הֶ֣בֶל הֵ֔מָּה מַעֲשֵׂ֖ה תַּעְתֻּעִ֑ים בְּעֵ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם יֹאבֵֽדוּ׃

VULC ¹⁶ Non est his similis pars Jacob :
qui enim formavit omnia, ipse est,
et Israël virga hæreditatis ejus :
Dominus exercituum nomen illi.

WLC ¹⁶ לֹֽא־ כְאֵ֜לֶּה חֵ֣לֶק יַעֲקֹ֗ב כִּֽי־ יוֹצֵ֤ר הַכֹּל֙ ה֔וּא וְיִ֨שְׂרָאֵ֔ל שֵׁ֖בֶט נַֽחֲלָת֑וֹ יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃

VULC ¹⁷ Congrega de terra confusionem tuam,
quæ habitas in obsidione :

WLC ¹⁷ אִסְפִּ֥י מֵאֶ֖רֶץ כִּנְעָתֵ֑ךְ בַּמָּצֽוֹר׃

VULC ¹⁸ quia hæc dicit Dominus :
Ecce ego longe projiciam habitatores terræ in hac vice,
et tribulabo eos ita ut inveniantur.

WLC ¹⁸ כִּֽי־ כֹה֙ אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֥י קוֹלֵ֛עַ אֶת־ יוֹשְׁבֵ֥י הָאָ֖רֶץ בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֑את וַהֲצֵר֥וֹתִי לָהֶ֖ם לְמַ֥עַן יִמְצָֽאוּ׃

VULC ¹⁹ Væ mihi super contritione mea :
pessima plaga mea.
Ego autem dixi :
Plane hæc infirmitas mea est, et portabo illam.

WLC ¹⁹ א֥וֹי לִי֙ עַל־ שִׁבְרִ֔י נַחְלָ֖ה מַכָּתִ֑י וַאֲנִ֣י אָמַ֔רְתִּי אַ֛ךְ זֶ֥ה חֳלִ֖י וְאֶשָּׂאֶֽנּוּ׃

VULC ²⁰ Tabernaculum meum vastatum est ;
omnes funiculi mei dirupti sunt :
filii mei exierunt a me, et non subsistunt.
Non est qui extendat ultra tentorium meum,
et erigat pelles meas.

WLC ²⁰ אָהֳלִ֣י שֻׁדָּ֔ד וְכָל־ מֵיתָרַ֖י נִתָּ֑קוּ בָּנַ֤י יְצָאֻ֙נִי֙ וְאֵינָ֔ם אֵין־ נֹטֶ֥ה עוֹד֙ אָהֳלִ֔י וּמֵקִ֖ים יְרִיעוֹתָֽי׃

VULC ²¹ Quia stulte egerunt pastores,
et Dominum non quæsierunt :
propterea non intellexerunt,
et omnis grex eorum dispersus est.

WLC ²¹ כִּ֤י נִבְעֲרוּ֙ הָֽרֹעִ֔ים וְאֶת־ יְהוָ֖ה לֹ֣א דָרָ֑שׁוּ עַל־ כֵּן֙ לֹ֣א הִשְׂכִּ֔ילוּ וְכָל־ מַרְעִיתָ֖ם נָפֽוֹצָה׃

VULC ²² Vox auditionis ecce venit,
et commotio magna de terra aquilonis :
ut ponat civitates Juda solitudinem,
et habitaculum draconum.

WLC ²² ק֤וֹל שְׁמוּעָה֙ הִנֵּ֣ה בָאָ֔ה וְרַ֥עַשׁ גָּד֖וֹל מֵאֶ֣רֶץ צָפ֑וֹן לָשׂ֞וּם אֶת־ עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה שְׁמָמָ֖ה מְע֥וֹן תַּנִּֽים׃

VULC ²³ Scio, Domine,
quia non est hominis via ejus,
nec viri est ut ambulet,
et dirigat gressus suos.

WLC ²³ יָדַ֣עְתִּי יְהוָ֔ה כִּ֛י לֹ֥א לָאָדָ֖ם דַּרְכּ֑וֹ לֹֽא־ לְאִ֣ישׁ הֹלֵ֔ךְ וְהָכִ֖ין אֶֽת־ צַעֲדֽוֹ׃

VULC ²⁴ Corripe me, Domine, verumtamen in judicio,
et non in furore tuo, ne forte ad nihilum redigas me.

WLC ²⁴ יַסְּרֵ֥נִי יְהוָ֖ה אַךְ־ בְּמִשְׁפָּ֑ט אַל־ בְּאַפְּךָ֖ פֶּן־ תַּמְעִטֵֽנִי׃

VULC ²⁵ Effunde indignationem tuam super gentes quæ non cognoverunt te,
et super provincias quæ nomen tuum non invocaverunt :
quia comederunt Jacob, et devoraverunt eum,
et consumpserunt illum, et decus ejus dissipaverunt.]

WLC ²⁵ שְׁפֹ֣ךְ חֲמָתְךָ֗ עַל־ הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־ יְדָע֔וּךָ וְעַל֙ מִשְׁפָּח֔וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּשִׁמְךָ֖ לֹ֣א קָרָ֑אוּ כִּֽי־ אָכְל֣וּ אֶֽת־ יַעֲקֹ֗ב וַאֲכָלֻ֙הוּ֙ וַיְכַלֻּ֔הוּ וְאֶת־ נָוֵ֖הוּ הֵשַֽׁמּוּ׃