VULC ¹ Respondens autem Job, dixit :

WLC ¹ וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃

VULC ² [Usquequo affligitis animam meam,
et atteritis me sermonibus ?

WLC ² עַד־ אָ֭נָה תּוֹגְי֣וּן נַפְשִׁ֑י וּֽתְדַכְּאוּנַ֥נִי בְמִלִּֽים׃

VULC ³ En decies confunditis me,
et non erubescitis opprimentes me.

WLC ³ זֶ֤ה עֶ֣שֶׂר פְּ֭עָמִים תַּכְלִימ֑וּנִי לֹֽא־ תֵ֝בֹ֗שׁוּ תַּהְכְּרוּ־ לִֽי׃

VULC ⁴ Nempe etsi ignoravi,
mecum erit ignorantia mea.

WLC ⁴ וְאַף־ אָמְנָ֥ם שָׁגִ֑יתִי אִ֝תִּ֗י תָּלִ֥ין מְשׁוּגָתִֽי׃

VULC ⁵ At vos contra me erigimini,
et arguitis me opprobriis meis.

WLC ⁵ אִם־ אָ֭מְנָם עָלַ֣י תַּגְדִּ֑ילוּ וְתוֹכִ֥יחוּ עָ֝לַ֗י חֶרְפָּתִּֽי׃

VULC ⁶ Saltem nunc intelligite quia Deus non æquo judicio afflixerit me,
et flagellis suis me cinxerit.

WLC ⁶ דְּֽעוּ־ אֵ֭פוֹ כִּי־ אֱל֣וֹהַּ עִוְּתָ֑נִי וּ֝מְצוּד֗וֹ עָלַ֥י הִקִּֽיף׃

VULC ⁷ Ecce clamabo, vim patiens, et nemo audiet ;
vociferabor, et non est qui judicet.

WLC ⁷ הֵ֤ן אֶצְעַ֣ק חָ֭מָס וְלֹ֣א אֵעָנֶ֑ה אֲ֝שַׁוַּ֗ע וְאֵ֣ין מִשְׁפָּֽט׃

VULC ⁸ Semitam meam circumsepsit, et transire non possum :
et in calle meo tenebras posuit.

WLC ⁸ אָרְחִ֣י גָ֭דַר וְלֹ֣א אֶעֱב֑וֹר וְעַ֥ל נְ֝תִיבוֹתַ֗י חֹ֣שֶׁךְ יָשִֽׂים׃

VULC ⁹ Spoliavit me gloria mea,
et abstulit coronam de capite meo.

WLC ⁹ כְּ֭בוֹדִי מֵעָלַ֣י הִפְשִׁ֑יט וַ֝יָּ֗סַר עֲטֶ֣רֶת רֹאשִֽׁי׃

VULC ¹⁰ Destruxit me undique, et pereo :
et quasi evulsæ arbori abstulit spem meam.

WLC ¹⁰ יִתְּצֵ֣נִי סָ֭בִיב וָאֵלַ֑ךְ וַיַּסַּ֥ע כָּ֝עֵ֗ץ תִּקְוָתִֽי׃

VULC ¹¹ Iratus est contra me furor ejus,
et sic me habuit quasi hostem suum.

WLC ¹¹ וַיַּ֣חַר עָלַ֣י אַפּ֑וֹ וַיַּחְשְׁבֵ֖נִי ל֣וֹ כְצָרָֽיו׃

VULC ¹² Simul venerunt latrones ejus,
et fecerunt sibi viam per me,
et obsederunt in gyro tabernaculum meum.

WLC ¹² יַ֤חַד ׀ יָ֘בֹ֤אוּ גְדוּדָ֗יו וַיָּסֹ֣לּוּ עָלַ֣י דַּרְכָּ֑ם וַיַּחֲנ֖וּ סָבִ֣יב לְאָהֳלִֽי׃

VULC ¹³ Fratres meos longe fecit a me,
et noti mei quasi alieni recesserunt a me.

WLC ¹³ אַ֭חַי מֵעָלַ֣י הִרְחִ֑יק וְ֝יֹדְעַ֗י אַךְ־ זָ֥רוּ מִמֶּֽנִּי׃

VULC ¹⁴ Dereliquerunt me propinqui mei,
et qui me noverant obliti sunt mei.

WLC ¹⁴ חָדְל֥וּ קְרוֹבָ֑י וּֽמְיֻדָּעַ֥י שְׁכֵחֽוּנִי׃

VULC ¹⁵ Inquilini domus meæ et ancillæ meæ sicut alienum habuerunt me,
et quasi peregrinus fui in oculis eorum.

WLC ¹⁵ גָּ֘רֵ֤י בֵיתִ֣י וְ֭אַמְהֹתַי לְזָ֣ר תַּחְשְׁבֻ֑נִי נָ֝כְרִ֗י הָיִ֥יתִי בְעֵינֵיהֶֽם׃

VULC ¹⁶ Servum meum vocavi, et non respondit :
ore proprio deprecabar illum.

WLC ¹⁶ לְעַבְדִּ֣י קָ֭רָאתִי וְלֹ֣א יַעֲנֶ֑ה בְּמוֹ־ פִ֝֗י אֶתְחַנֶּן־ לֽוֹ׃

VULC ¹⁷ Halitum meum exhorruit uxor mea,
et orabam filios uteri mei.

WLC ¹⁷ ר֭וּחִֽי זָ֣רָה לְאִשְׁתִּ֑י וְ֝חַנֹּתִ֗י לִבְנֵ֥י בִטְנִֽי׃

VULC ¹⁸ Stulti quoque despiciebant me :
et cum ab eis recessissem, detrahebant mihi.

WLC ¹⁸ גַּם־ עֲ֭וִילִים מָ֣אֲסוּ בִ֑י אָ֝ק֗וּמָה וַיְדַבְּרוּ־ בִֽי׃

VULC ¹⁹ Abominati sunt me quondam consiliarii mei,
et quem maxime diligebam, aversatus est me.

WLC ¹⁹ תִּֽ֭עֲבוּנִי כָּל־ מְתֵ֣י סוֹדִ֑י וְזֶֽה־ אָ֝הַ֗בְתִּי נֶהְפְּכוּ־ בִֽי׃

VULC ²⁰ Pelli meæ, consumptis carnibus, adhæsit os meum,
et derelicta sunt tantummodo labia circa dentes meos.

WLC ²⁰ בְּעוֹרִ֣י וּ֭בִבְשָׂרִי דָּבְקָ֣ה עַצְמִ֑י וָ֝אֶתְמַלְּטָ֗ה בְּע֣וֹר שִׁנָּֽי׃

VULC ²¹ Miseremini mei, miseremini mei saltem vos, amici mei,
quia manus Domini tetigit me.

WLC ²¹ חָנֻּ֬נִי חָנֻּ֣נִי אַתֶּ֣ם רֵעָ֑י כִּ֥י יַד־ אֱ֝ל֗וֹהַּ נָ֣גְעָה בִּֽי׃

VULC ²² Quare persequimini me sicut Deus,
et carnibus meis saturamini ?

WLC ²² לָ֭מָּה תִּרְדְּפֻ֣נִי כְמוֹ־ אֵ֑ל וּ֝מִבְּשָׂרִ֗י לֹ֣א תִשְׂבָּֽעוּ׃

VULC ²³ Quis mihi tribuat ut scribantur sermones mei ?
quis mihi det ut exarentur in libro

WLC ²³ מִֽי־ יִתֵּ֣ן אֵ֭פוֹ וְיִכָּתְב֣וּן מִלָּ֑י מִֽי־ יִתֵּ֖ן בַּסֵּ֣פֶר וְיֻחָֽקוּ׃

VULC ²⁴ stylo ferreo et plumbi lamina,
vel celte sculpantur in silice ?

WLC ²⁴ בְּעֵט־ בַּרְזֶ֥ל וְעֹפָ֑רֶת לָ֝עַ֗ד בַּצּ֥וּר יֵחָצְבֽוּן׃

VULC ²⁵ Scio enim quod redemptor meus vivit,
et in novissimo die de terra surrecturus sum :

WLC ²⁵ וַאֲנִ֣י יָ֭דַעְתִּי גֹּ֣אֲלִי חָ֑י וְ֝אַחֲר֗וֹן עַל־ עָפָ֥ר יָקֽוּם׃

VULC ²⁶ et rursum circumdabor pelle mea,
et in carne mea videbo Deum meum :

WLC ²⁶ וְאַחַ֣ר ע֭וֹרִֽי נִקְּפוּ־ זֹ֑את וּ֝מִבְּשָׂרִ֗י אֶֽחֱזֶ֥ה אֱלֽוֹהַּ׃

VULC ²⁷ quem visurus sum ego ipse,
et oculi mei conspecturi sunt, et non alius :
reposita est hæc spes mea in sinu meo.

WLC ²⁷ אֲשֶׁ֤ר אֲנִ֨י ׀ אֶֽחֱזֶה־ לִּ֗י וְעֵינַ֣י רָא֣וּ וְלֹא־ זָ֑ר כָּל֖וּ כִלְיֹתַ֣י בְּחֵקִֽי׃

VULC ²⁸ Quare ergo nunc dicitis : Persequamur eum,
et radicem verbi inveniamus contra eum ?

WLC ²⁸ כִּ֣י תֹ֭אמְרוּ מַה־ נִּרְדָּף־ ל֑וֹ וְשֹׁ֥רֶשׁ דָּ֝בָ֗ר נִמְצָא־ בִֽי׃

VULC ²⁹ Fugite ergo a facie gladii,
quoniam ultor iniquitatum gladius est :
et scitote esse judicium.]

WLC ²⁹ גּ֤וּרוּ לָכֶ֨ם ׀ מִפְּנֵי־ חֶ֗רֶב כִּֽי־ חֵ֭מָה עֲוֺנ֣וֹת חָ֑רֶב לְמַ֖עַן תֵּדְע֣וּן