VULC ¹ Addidit quoque Job, assumens parabolam suam, et dixit :

WLC ¹ וַיֹּ֣סֶף אִ֭יּוֹב שְׂאֵ֥ת מְשָׁל֗וֹ וַיֹּאמַֽר׃

VULC ² [Quis mihi tribuat ut sim juxta menses pristinos,
secundum dies quibus Deus custodiebat me ?

WLC ² מִֽי־ יִתְּנֵ֥נִי כְיַרְחֵי־ קֶ֑דֶם כִּ֝ימֵ֗י אֱל֣וֹהַּ יִשְׁמְרֵֽנִי׃

VULC ³ Quando splendebat lucerna ejus super caput meum,
et ad lumen ejus ambulabam in tenebris :

WLC ³ בְּהִלּ֣וֹ נֵ֭רוֹ עֲלֵ֣י רֹאשִׁ֑י לְ֝אוֹרוֹ אֵ֣לֶךְ חֹֽשֶׁךְ׃

VULC ⁴ sicut fui in diebus adolescentiæ meæ,
quando secreto Deus erat in tabernaculo meo :

WLC ⁴ כַּאֲשֶׁ֣ר הָ֭יִיתִי בִּימֵ֣י חָרְפִּ֑י בְּס֥וֹד אֱ֝ל֗וֹהַּ עֲלֵ֣י אָהֳלִֽי׃

VULC ⁵ quando erat Omnipotens mecum,
et in circuitu meo pueri mei :

WLC ⁵ בְּע֣וֹד שַׁ֭דַּי עִמָּדִ֑י סְבִ֖יבוֹתַ֣י נְעָרָֽי׃

VULC ⁶ quando lavabam pedes meos butyro,
et petra fundebat mihi rivos olei :

WLC ⁶ בִּרְחֹ֣ץ הֲלִיכַ֣י בְּחֵמָ֑ה וְצ֥וּר יָצ֥וּק עִ֝מָּדִ֗י פַּלְגֵי־ שָֽׁמֶן׃

VULC ⁷ quando procedebam ad portam civitatis,
et in platea parabant cathedram mihi.

WLC ⁷ בְּצֵ֣אתִי שַׁ֣עַר עֲלֵי־ קָ֑רֶת בָּ֝רְח֗וֹב אָכִ֥ין מוֹשָׁבִֽי׃

VULC ⁸ Videbant me juvenes, et abscondebantur :
et senes assurgentes stabant.

WLC ⁸ רָא֣וּנִי נְעָרִ֣ים וְנֶחְבָּ֑אוּ וִֽ֝ישִׁישִׁים קָ֣מוּ עָמָֽדוּ׃

VULC ⁹ Principes cessabant loqui,
et digitum superponebant ori suo.

WLC ⁹ שָׂ֭רִים עָצְר֣וּ בְמִלִּ֑ים וְ֝כַ֗ף יָשִׂ֥ימוּ לְפִיהֶֽם׃

VULC ¹⁰ Vocem suam cohibebant duces,
et lingua eorum gutturi suo adhærebat.

WLC ¹⁰ קוֹל־ נְגִידִ֥ים נֶחְבָּ֑אוּ וּ֝לְשׁוֹנָ֗ם לְחִכָּ֥ם דָּבֵֽקָה׃

VULC ¹¹ Auris audiens beatificabat me,
et oculus videns testimonium reddebat mihi :

WLC ¹¹ כִּ֤י אֹ֣זֶן שָׁ֭מְעָה וַֽתְּאַשְּׁרֵ֑נִי וְעַ֥יִן רָ֝אֲתָ֗ה וַתְּעִידֵֽנִי׃

VULC ¹² eo quod liberassem pauperem vociferantem,
et pupillum cui non esset adjutor.

WLC ¹² כִּֽי־ אֲ֭מַלֵּט עָנִ֣י מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝יָת֗וֹם וְֽלֹא־ עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃

VULC ¹³ Benedictio perituri super me veniebat,
et cor viduæ consolatus sum.

WLC ¹³ בִּרְכַּ֣ת אֹ֭בֵד עָלַ֣י תָּבֹ֑א וְלֵ֖ב אַלְמָנָ֣ה אַרְנִֽן׃

VULC ¹⁴ Justitia indutus sum,
et vestivi me, sicut vestimento et diademate, judicio meo.

WLC ¹⁴ צֶ֣דֶק לָ֭בַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁ֑נִי כִּֽמְעִ֥יל וְ֝צָנִ֗יף מִשְׁפָּטִֽי׃

VULC ¹⁵ Oculus fui cæco, et pes claudo.

WLC ¹⁵ עֵינַ֣יִם הָ֭יִיתִי לַֽעִוֵּ֑ר וְרַגְלַ֖יִם לַפִּסֵּ֣חַ אָֽנִי׃

VULC ¹⁶ Pater eram pauperum,
et causam quam nesciebam diligentissime investigabam.

WLC ¹⁶ אָ֣ב אָ֭נֹכִֽי לָֽאֶבְיוֹנִ֑ים וְרִ֖ב לֹא־ יָדַ֣עְתִּי אֶחְקְרֵֽהוּ׃

VULC ¹⁷ Conterebam molas iniqui,
et de dentibus illius auferebam prædam.

WLC ¹⁷ וָֽ֭אֲשַׁבְּרָה מְתַלְּע֣וֹת עַוָּ֑ל וּ֝מִשִּׁנָּ֗יו אַשְׁלִ֥יךְ טָֽרֶף׃

VULC ¹⁸ Dicebamque : In nidulo meo moriar,
et sicut palma multiplicabo dies.

WLC ¹⁸ וָ֭אֹמַר עִם־ קִנִּ֣י אֶגְוָ֑ע וְ֝כַח֗וֹל אַרְבֶּ֥ה יָמִֽים׃

VULC ¹⁹ Radix mea aperta est secus aquas,
et ros morabitur in messione mea.

WLC ¹⁹ שָׁרְשִׁ֣י פָת֣וּחַ אֱלֵי־ מָ֑יִם וְ֝טַ֗ל יָלִ֥ין בִּקְצִירִֽי׃

VULC ²⁰ Gloria mea semper innovabitur,
et arcus meus in manu mea instaurabitur.

WLC ²⁰ כְּ֭בוֹדִי חָדָ֣שׁ עִמָּדִ֑י וְ֝קַשְׁתִּ֗י בְּיָדִ֥י תַחֲלִֽיף׃

VULC ²¹ Qui me audiebant, expectabant sententiam,
et intenti tacebant ad consilium meum.

WLC ²¹ לִֽי־ שָׁמְע֥וּ וְיִחֵ֑לּוּ וְ֝יִדְּמ֗וּ לְמ֣וֹ עֲצָתִֽי׃

VULC ²² Verbis meis addere nihil audebant,
et super illos stillabat eloquium meum.

WLC ²² אַחֲרֵ֣י דְ֭בָרִי לֹ֣א יִשְׁנ֑וּ וְ֝עָלֵ֗ימוֹ תִּטֹּ֥ף מִלָּתִֽי׃

VULC ²³ Expectabant me sicut pluviam,
et os suum aperiebant quasi ad imbrem serotinum.

WLC ²³ וְיִֽחֲל֣וּ כַמָּטָ֣ר לִ֑י וּ֝פִיהֶ֗ם פָּעֲר֥וּ לְמַלְקֽוֹשׁ׃

VULC ²⁴ Siquando ridebam ad eos, non credebant :
et lux vultus mei non cadebat in terram.

WLC ²⁴ אֶשְׂחַ֣ק אֲ֭לֵהֶם לֹ֣א יַאֲמִ֑ינוּ וְא֥וֹר פָּ֝נַ֗י לֹ֣א יַפִּילֽוּן׃

VULC ²⁵ Si voluissem ire ad eos, sedebam primus :
cumque sederem quasi rex, circumstante exercitu,
eram tamen mœrentium consolator.]

WLC ²⁵ אֶֽבֲחַ֣ר דַּרְכָּם֮ וְאֵשֵׁ֪ב רֹ֥אשׁ וְ֭אֶשְׁכּוֹן כְּמֶ֣לֶךְ בַּגְּד֑וּד כַּאֲשֶׁ֖ר אֲבֵלִ֣ים יְנַחֵֽם׃