VULC ¹ [Nunc autem derident me juniores tempore,
quorum non dignabar patres ponere cum canibus gregis mei :

WLC ¹ וְעַתָּ֤ה ׀ שָֽׂחֲק֣וּ עָלַי֮ צְעִירִ֥ים מִמֶּ֗נִּי לְיָ֫מִ֥ים אֲשֶׁר־ מָאַ֥סְתִּי אֲבוֹתָ֑ם לָ֝שִׁ֗ית עִם־ כַּלְבֵ֥י צֹאנִֽי׃

VULC ² quorum virtus manuum mihi erat pro nihilo,
et vita ipsa putabantur indigni :

WLC ² גַּם־ כֹּ֣חַ יְ֭דֵיהֶם לָ֣מָּה לִּ֑י עָ֝לֵ֗ימוֹ אָ֣בַד כָּֽלַח׃

VULC ³ egestate et fame steriles, qui rodebant in solitudine,
squallentes calamitate et miseria.

WLC ³ בְּחֶ֥סֶר וּבְכָפָ֗ן גַּ֫לְמ֥וּד הַֽעֹרְקִ֥ים צִיָּ֑ה אֶ֝֗מֶשׁ שׁוֹאָ֥ה וּמְשֹׁאָֽה׃

VULC ⁴ Et mandebant herbas, et arborum cortices,
et radix juniperorum erat cibus eorum :

WLC ⁴ הַקֹּטְפִ֣ים מַלּ֣וּחַ עֲלֵי־ שִׂ֑יחַ וְשֹׁ֖רֶשׁ רְתָמִ֣ים לַחְמָֽם׃

VULC ⁵ qui de convallibus ista rapientes,
cum singula reperissent, ad ea cum clamore currebant.

WLC ⁵ מִן־ גֵּ֥ו יְגֹרָ֑שׁוּ יָרִ֥יעוּ עָ֝לֵ֗ימוֹ כַּגַּנָּֽב׃

VULC ⁶ In desertis habitabant torrentium,
et in cavernis terræ, vel super glaream :

WLC ⁶ בַּעֲר֣וּץ נְחָלִ֣ים לִשְׁכֹּ֑ן חֹרֵ֖י עָפָ֣ר וְכֵפִֽים׃

VULC ⁷ qui inter hujuscemodi lætabantur,
et esse sub sentibus delicias computabant :

WLC ⁷ בֵּין־ שִׂיחִ֥ים יִנְהָ֑קוּ תַּ֖חַת חָר֣וּל יְסֻפָּֽחוּ׃

VULC ⁸ filii stultorum et ignobilium,
et in terra penitus non parentes.

WLC ⁸ בְּֽנֵי־ נָ֭בָל גַּם־ בְּנֵ֣י בְלִי־ שֵׁ֑ם נִ֝כְּא֗וּ מִן־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ⁹ Nunc in eorum canticum versus sum,
et factus sum eis in proverbium.

WLC ⁹ וְ֭עַתָּה נְגִינָתָ֣ם הָיִ֑יתִי וָאֱהִ֖י לָהֶ֣ם לְמִלָּֽה׃

VULC ¹⁰ Abominantur me, et longe fugiunt a me,
et faciem meam conspuere non verentur.

WLC ¹⁰ תִּֽ֭עֲבוּנִי רָ֣חֲקוּ מֶ֑נִּי וּ֝מִפָּנַ֗י לֹא־ חָ֥שְׂכוּ רֹֽק׃

VULC ¹¹ Pharetram enim suam aperuit, et afflixit me,
et frenum posuit in os meum.

WLC ¹¹ כִּֽי־ פִ֭תַּח וַיְעַנֵּ֑נִי וְ֝רֶ֗סֶן מִפָּנַ֥י שִׁלֵּֽחוּ׃

VULC ¹² Ad dexteram orientis calamitates meæ illico surrexerunt :
pedes meos subverterunt,
et oppresserunt quasi fluctibus semitis suis.

WLC ¹² עַל־ יָמִין֮ פִּרְחַ֪ח יָ֫ק֥וּמוּ רַגְלַ֥י שִׁלֵּ֑חוּ וַיָּסֹ֥לּוּ עָ֝לַ֗י אָרְח֥וֹת אֵידָֽם׃

VULC ¹³ Dissipaverunt itinera mea ;
insidiati sunt mihi, et prævaluerunt :
et non fuit qui ferret auxilium.

WLC ¹³ נָתְס֗וּ נְֽתִיבָ֫תִ֥י לְהַוָּתִ֥י יֹעִ֑ילוּ לֹ֖א עֹזֵ֣ר לָֽמוֹ׃

VULC ¹⁴ Quasi rupto muro, et aperta janua, irruerunt super me,
et ad meas miserias devoluti sunt.

WLC ¹⁴ כְּפֶ֣רֶץ רָחָ֣ב יֶאֱתָ֑יוּ תַּ֥חַת שֹׁ֝אָ֗ה הִתְגַּלְגָּֽלוּ׃