VULC ¹ Igitur Eliu hæc rursum locutus est :

WLC ¹ וַיַּ֥עַן אֱלִיה֗וּ וַיֹּאמַֽר׃

VULC ² [Numquid æqua tibi videtur tua cogitatio,
ut diceres : Justior sum Deo ?

WLC ² הֲ֭זֹאת חָשַׁ֣בְתָּ לְמִשְׁפָּ֑ט אָ֝מַ֗רְתָּ צִדְקִ֥י מֵאֵֽל׃

VULC ³ Dixisti enim : Non tibi placet quod rectum est :
vel quid tibi proderit, si ego peccavero ?

WLC ³ כִּֽי־ תֹ֭אמַר מַה־ יִּסְכָּן־ לָ֑ךְ מָֽה־ אֹ֝עִ֗יל מֵֽחַטָּאתִֽי׃

VULC ⁴ Itaque ego respondebo sermonibus tuis,
et amicis tuis tecum.

WLC ⁴ אֲ֭נִי אֲשִֽׁיבְךָ֣ מִלִּ֑ין וְֽאֶת־ רֵעֶ֥יךָ עִמָּֽךְ׃

VULC ⁵ Suspice cælum, et intuere :
et contemplare æthera quod altior te sit.

WLC ⁵ הַבֵּ֣ט שָׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וְשׁ֥וּר שְׁ֝חָקִ֗ים גָּבְה֥וּ מִמֶּֽךָּ׃

VULC ⁶ Si peccaveris, quid ei nocebis ?
et si multiplicatæ fuerint iniquitates tuæ, quid facies contra eum ?

WLC ⁶ אִם־ חָ֭טָאתָ מַה־ תִּפְעָל־ בּ֑וֹ וְרַבּ֥וּ פְ֝שָׁעֶ֗יךָ מַה־ תַּעֲשֶׂה־ לּֽוֹ׃

VULC ⁷ Porro si juste egeris, quid donabis ei ?
aut quid de manu tua accipiet ?

WLC ⁷ אִם־ צָ֭דַקְתָּ מַה־ תִּתֶּן־ ל֑וֹ א֥וֹ מַה־ מִיָּדְךָ֥ יִקָּֽח׃

VULC ⁸ Homini qui similis tui est, nocebit impietas tua :
et filium hominis adjuvabit justitia tua.

WLC ⁸ לְאִישׁ־ כָּמ֥וֹךָ רִשְׁעֶ֑ךָ וּלְבֶן־ אָ֝דָ֗ם צִדְקָתֶֽךָ׃

VULC ⁹ Propter multitudinem calumniatorum clamabunt,
et ejulabunt propter vim brachii tyrannorum.

WLC ⁹ מֵ֭רֹב עֲשׁוּקִ֣ים יַזְעִ֑יקוּ יְשַׁוְּע֖וּ מִזְּר֣וֹעַ רַבִּֽים׃

VULC ¹⁰ Et non dixit : Ubi est Deus qui fecit me,
qui dedit carmina in nocte ;

WLC ¹⁰ וְֽלֹא־ אָמַ֗ר אַ֭יֵּה אֱל֣וֹהַּ עֹשָׂ֑י נֹתֵ֖ן זְמִר֣וֹת בַּלָּֽיְלָה׃

VULC ¹¹ qui docet nos super jumenta terræ,
et super volucres cæli erudit nos ?

WLC ¹¹ מַ֭לְּפֵנוּ מִבַּהֲמ֣וֹת אָ֑רֶץ וּמֵע֖וֹף הַשָּׁמַ֣יִם יְחַכְּמֵֽנוּ׃

VULC ¹² Ibi clamabunt, et non exaudiet,
propter superbiam malorum.

WLC ¹² שָׁ֣ם יִ֭צְעֲקוּ וְלֹ֣א יַעֲנֶ֑ה מִ֝פְּנֵ֗י גְּא֣וֹן רָעִֽים׃

VULC ¹³ Non ergo frustra audiet Deus,
et Omnipotens causas singulorum intuebitur.

WLC ¹³ אַךְ־ שָׁ֭וְא לֹא־ יִשְׁמַ֥ע ׀ אֵ֑ל וְ֝שַׁדַּ֗י לֹ֣א יְשׁוּרֶֽנָּה׃

VULC ¹⁴ Etiam cum dixeris : Non considerat :
judicare coram illo, et expecta eum.

WLC ¹⁴ אַ֣ף כִּֽי־ תֹ֭אמַר לֹ֣א תְשׁוּרֶ֑נּוּ דִּ֥ין לְ֝פָנָ֗יו וּתְח֥וֹלֵֽל לֽוֹ׃

VULC ¹⁵ Nunc enim non infert furorem suum,
nec ulciscitur scelus valde.

WLC ¹⁵ וְעַתָּ֗ה כִּי־ אַ֭יִן פָּקַ֣ד אַפּ֑וֹ וְלֹֽא־ יָדַ֖ע בַּפַּ֣שׁ מְאֹֽד׃

VULC ¹⁶ Ergo Job frustra aperit os suum,
et absque scientia verba multiplicat.]

WLC ¹⁶ וְ֭אִיּוֹב הֶ֣בֶל יִפְצֶה־ פִּ֑יהוּ בִּבְלִי־ דַ֝֗עַת מִלִּ֥ין יַכְבִּֽר׃