VULC ¹ [Numquid nosti tempus partus ibicum in petris,
vel parturientes cervas observasti ?

WLC ¹ הֲיָדַ֗עְתָּ עֵ֭ת לֶ֣דֶת יַעֲלֵי־ סָ֑לַע חֹלֵ֖ל אַיָּל֣וֹת תִּשְׁמֹֽר׃

VULC ² Dinumerasti menses conceptus earum,
et scisti tempus partus earum ?

WLC ² תִּסְפֹּ֣ר יְרָחִ֣ים תְּמַלֶּ֑אנָה וְ֝יָדַ֗עְתָּ עֵ֣ת לִדְתָּֽנָה׃

VULC ³ Incurvantur ad fœtum, et pariunt,
et rugitus emittunt.

WLC ³ תִּ֭כְרַעְנָה יַלְדֵיהֶ֣ן תְּפַלַּ֑חְנָה חֶבְלֵיהֶ֥ם תְּשַׁלַּֽחְנָה׃

VULC ⁴ Separantur filii earum, et pergunt ad pastum :
egrediuntur, et non revertuntur ad eas.

WLC ⁴ יַחְלְמ֣וּ בְ֭נֵיהֶם יִרְבּ֣וּ בַבָּ֑ר יָ֝צְא֗וּ וְלֹא־ שָׁ֥בוּ לָֽמוֹ׃

VULC ⁵ Quis dimisit onagrum liberum,
et vincula ejus quis solvit ?

WLC ⁵ מִֽי־ שִׁלַּ֣ח פֶּ֣רֶא חָפְשִׁ֑י וּמֹסְר֥וֹת עָ֝ר֗וֹד מִ֣י פִתֵּֽחַ׃

VULC ⁶ cui dedi in solitudine domum,
et tabernacula ejus in terra salsuginis.

WLC ⁶ אֲשֶׁר־ שַׂ֣מְתִּי עֲרָבָ֣ה בֵית֑וֹ וּֽמִשְׁכְּנוֹתָ֥יו מְלֵֽחָה׃

VULC ⁷ Contemnit multitudinem civitatis :
clamorem exactoris non audit.

WLC ⁷ יִ֭שְׂחַק לַהֲמ֣וֹן קִרְיָ֑ה תְּשֻׁא֥וֹת נ֝וֹגֵ֗שׂ לֹ֣א יִשְׁמָֽע׃

VULC ⁸ Circumspicit montes pascuæ suæ,
et virentia quæque perquirit.

WLC ⁸ יְת֣וּר הָרִ֣ים מִרְעֵ֑הוּ וְאַחַ֖ר כָּל־ יָר֣וֹק יִדְרֽוֹשׁ׃

VULC ⁹ Numquid volet rhinoceros servire tibi,
aut morabitur ad præsepe tuum ?

WLC ⁹ הֲיֹ֣אבֶה רֵּ֣ים עָבְדֶ֑ךָ אִם־ יָ֝לִ֗ין עַל־ אֲבוּסֶֽךָ׃

VULC ¹⁰ Numquid alligabis rhinocerota ad arandum loro tuo,
aut confringet glebas vallium post te ?

WLC ¹⁰ הֲ‍ֽתִקְשָׁר־ רֵ֭ים בְּתֶ֣לֶם עֲבֹת֑וֹ אִם־ יְשַׂדֵּ֖ד עֲמָקִ֣ים אַחֲרֶֽיךָ׃

VULC ¹¹ Numquid fiduciam habebis in magna fortitudine ejus,
et derelinques ei labores tuos ?

WLC ¹¹ הֲֽתִבְטַח־ בּ֭וֹ כִּי־ רַ֣ב כֹּח֑וֹ וְתַעֲזֹ֖ב אֵלָ֣יו יְגִיעֶֽךָ׃

VULC ¹² Numquid credes illi quod sementem reddat tibi,
et aream tuam congreget ?

WLC ¹² הֲתַאֲמִ֣ין בּ֭וֹ כִּי־ זַרְעֶ֑ךָ וְֽגָרְנְךָ֥ יֶאֱסֹֽף׃

VULC ¹³ Penna struthionis similis est
pennis herodii et accipitris.

WLC ¹³ כְּנַף־ רְנָנִ֥ים נֶעֱלָ֑סָה אִם־ אֶ֝בְרָ֗ה חֲסִידָ֥ה וְנֹצָֽה׃

VULC ¹⁴ Quando derelinquit ova sua in terra,
tu forsitan in pulvere calefacies ea ?

WLC ¹⁴ כִּֽי־ תַעֲזֹ֣ב לָאָ֣רֶץ בֵּצֶ֑יהָ וְֽעַל־ עָפָ֥ר תְּחַמֵּֽם׃

VULC ¹⁵ Obliviscitur quod pes conculcet ea,
aut bestia agri conterat.

WLC ¹⁵ וַ֭תִּשְׁכַּח כִּי־ רֶ֣גֶל תְּזוּרֶ֑הָ וְחַיַּ֖ת הַשָּׂדֶ֣ה תְּדוּשֶֽׁהָ׃

VULC ¹⁶ Duratur ad filios suos, quasi non sint sui :
frustra laboravit, nullo timore cogente.

WLC ¹⁶ הִקְשִׁ֣יחַ בָּנֶ֣יהָ לְּלֹא־ לָ֑הּ לְרִ֖יק יְגִיעָ֣הּ בְּלִי־ פָֽחַד׃

VULC ¹⁷ Privavit enim eam Deus sapientia,
nec dedit illi intelligentiam.

WLC ¹⁷ כִּֽי־ הִשָּׁ֣הּ אֱל֣וֹהַּ חָכְמָ֑ה וְלֹא־ חָ֥לַק לָ֝֗הּ בַּבִּינָֽה׃

VULC ¹⁸ Cum tempus fuerit, in altum alas erigit :
deridet equum et ascensorem ejus.

WLC ¹⁸ כָּ֭עֵת בַּמָּר֣וֹם תַּמְרִ֑יא תִּֽשְׂחַ֥ק לַ֝סּ֗וּס וּלְרֹֽכְבֽוֹ׃

VULC ¹⁹ Numquid præbebis equo fortitudinem,
aut circumdabis collo ejus hinnitum ?

WLC ¹⁹ הֲתִתֵּ֣ן לַסּ֣וּס גְּבוּרָ֑ה הֲתַלְבִּ֖ישׁ צַוָּאר֣וֹ רַעְמָֽה׃

VULC ²⁰ Numquid suscitabis eum quasi locustas ?
gloria narium ejus terror.

WLC ²⁰ הְֽ֭תַרְעִישֶׁנּוּ כָּאַרְבֶּ֑ה ה֖וֹד נַחְר֣וֹ אֵימָֽה׃

VULC ²¹ Terram ungula fodit ; exsultat audacter :
in occursum pergit armatis.

WLC ²¹ יַחְפְּר֣וּ בָ֭עֵמֶק וְיָשִׂ֣ישׂ בְּכֹ֑חַ יֵ֝צֵ֗א לִקְרַאת־ נָֽשֶׁק׃

VULC ²² Contemnit pavorem,
nec cedit gladio.

WLC ²² יִשְׂחַ֣ק לְ֭פַחַד וְלֹ֣א יֵחָ֑ת וְלֹֽא־ יָ֝שׁ֗וּב מִפְּנֵי־ חָֽרֶב׃

VULC ²³ Super ipsum sonabit pharetra ;
vibrabit hasta et clypeus :

WLC ²³ עָ֭לָיו תִּרְנֶ֣ה אַשְׁפָּ֑ה לַ֖הַב חֲנִ֣ית וְכִידֽוֹן׃

VULC ²⁴ fervens et fremens sorbet terram,
nec reputat tubæ sonare clangorem.

WLC ²⁴ בְּרַ֣עַשׁ וְ֭רֹגֶז יְגַמֶּא־ אָ֑רֶץ וְלֹֽא־ יַ֝אֲמִ֗ין כִּי־ ק֥וֹל שׁוֹפָֽר׃

VULC ²⁵ Ubi audierit buccinam, dicit : Vah !
procul odoratur bellum :
exhortationem ducum, et ululatum exercitus.

WLC ²⁵ בְּדֵ֤י שֹׁפָ֨ר ׀ יֹ֘אמַ֤ר הֶאָ֗ח וּֽ֭מֵרָחוֹק יָרִ֣יחַ מִלְחָמָ֑ה רַ֥עַם שָׂ֝רִים וּתְרוּעָֽה׃

VULC ²⁶ Numquid per sapientiam tuam plumescit accipiter,
expandens alas suas ad austrum ?

WLC ²⁶ הֲ‍ֽ֭מִבִּינָ֣תְךָ יַֽאֲבֶר־ נֵ֑ץ יִפְרֹ֖שׂ לְתֵימָֽן׃

VULC ²⁷ Numquid ad præceptum tuum elevabitur aquila,
et in arduis ponet nidum suum ?

WLC ²⁷ אִם־ עַל־ פִּ֭יךָ יַגְבִּ֣יהַּ נָ֑שֶׁר וְ֝כִ֗י יָרִ֥ים קִנּֽוֹ׃

VULC ²⁸ In petris manet,
et in præruptis silicibus commoratur,
atque inaccessis rupibus.

WLC ²⁸ סֶ֣לַע יִ֭שְׁכֹּן וְיִתְלֹנָ֑ן עַֽל־ שֶׁן־ סֶ֝֗לַע וּמְצוּדָֽה׃

VULC ²⁹ Inde contemplatur escam,
et de longe oculi ejus prospiciunt.

WLC ²⁹ מִשָּׁ֥ם חָֽפַר־ אֹ֑כֶל לְ֝מֵרָח֗וֹק עֵינָ֥יו יַבִּֽיטוּ׃

VULC ³⁰ Pulli ejus lambent sanguinem :
et ubicumque cadaver fuerit, statim adest.]

WLC ³⁰ יְעַלְעוּ־ דָ֑ם וּבַאֲשֶׁ֥ר חֲ֝לָלִ֗ים שָׁ֣ם הֽוּא׃

VULC ³¹ Et adjecit Dominus, et locutus est ad Job :

VULC ³² [Numquid qui contendit cum Deo, tam facile conquiescit ?
utique qui arguit Deum, debet respondere ei.]

VULC ³³ Respondens autem Job Domino, dixit :

VULC ³⁴ [Qui leviter locutus sum, respondere quid possum ?
manum meam ponam super os meum.

VULC ³⁵ Unum locutus sum, quod utinam non dixissem :
et alterum, quibus ultra non addam.]