VULC ¹ Respondens autem Job, dixit :

WLC ¹ וַיַּ֥עַן אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃

VULC ² [Utinam appenderentur peccata mea quibus iram merui,
et calamitas quam patior, in statera !

WLC ² ל֗וּ שָׁק֣וֹל יִשָּׁקֵ֣ל כַּעְשִׂ֑י בְּֽמֹאזְנַ֥יִם יִשְׂאוּ־ יָֽחַד׃

VULC ³ Quasi arena maris hæc gravior appareret ;
unde et verba mea dolore sunt plena :

WLC ³ כִּֽי־ עַתָּ֗ה מֵח֣וֹל יַמִּ֣ים יִכְבָּ֑ד עַל־ כֵּ֝֗ן דְּבָרַ֥י לָֽעוּ׃

VULC ⁴ quia sagittæ Domini in me sunt,
quarum indignatio ebibit spiritum meum ;
et terrores Domini militant contra me.

WLC ⁴ כִּ֤י חִצֵּ֪י שַׁדַּ֡י עִמָּדִ֗י אֲשֶׁ֣ר חֲ֭מָתָם שֹׁתָ֣ה רוּחִ֑י בִּעוּתֵ֖י אֱל֣וֹהַּ יַֽעַרְכֽוּנִי׃

VULC ⁵ Numquid rugiet onager cum habuerit herbam ?
aut mugiet bos cum ante præsepe plenum steterit ?

WLC ⁵ הֲיִֽנְהַק־ פֶּ֥רֶא עֲלֵי־ דֶ֑שֶׁא אִ֥ם יִגְעֶה־ שּׁ֝֗וֹר עַל־ בְּלִילֽוֹ׃

VULC ⁶ aut poterit comedi insulsum, quod non est sale conditum ?
aut potest aliquis gustare quod gustatum affert mortem ?

WLC ⁶ הֲיֵאָכֵ֣ל תָּ֭פֵל מִבְּלִי־ מֶ֑לַח אִם־ יֶשׁ־ טַ֝֗עַם בְּרִ֣יר חַלָּמֽוּת׃

VULC ⁷ Quæ prius nolebat tangere anima mea,
nunc, præ angustia, cibi mei sunt.

WLC ⁷ מֵאֲנָ֣ה לִנְגּ֣וֹעַ נַפְשִׁ֑י הֵ֝֗מָּה כִּדְוֵ֥י לַחְמִֽי׃

VULC ⁸ Quis det ut veniat petitio mea,
et quod expecto tribuat mihi Deus ?

WLC ⁸ מִֽי־ יִ֭תֵּן תָּב֣וֹא שֶֽׁאֱלָתִ֑י וְ֝תִקְוָתִ֗י יִתֵּ֥ן אֱלֽוֹהַּ׃

VULC ⁹ et qui cœpit, ipse me conterat ;
solvat manum suam, et succidat me ?

WLC ⁹ וְיֹאֵ֣ל אֱ֭לוֹהַּ וִֽידַכְּאֵ֑נִי יַתֵּ֥ר יָ֝ד֗וֹ וִֽיבַצְּעֵֽנִי׃

VULC ¹⁰ Et hæc mihi sit consolatio, ut affligens me dolore, non parcat,
nec contradicam sermonibus Sancti.

WLC ¹⁰ וּ֥תְהִי ע֨וֹד ׀ נֶ֘חָ֤מָתִ֗י וַאֲסַלְּדָ֣ה בְ֭חִילָה לֹ֣א יַחְמ֑וֹל כִּי־ לֹ֥א כִ֝חַ֗דְתִּי אִמְרֵ֥י קָדֽוֹשׁ׃

VULC ¹¹ Quæ est enim fortitudo mea, ut sustineam ?
aut quis finis meus, ut patienter agam ?

WLC ¹¹ מַה־ כֹּחִ֥י כִֽי־ אֲיַחֵ֑ל וּמַה־ קִּ֝צִּ֗י כִּֽי־ אַאֲרִ֥יךְ נַפְשִֽׁי׃

VULC ¹² Nec fortitudo lapidum fortitudo mea,
nec caro mea ænea est.

WLC ¹² אִם־ כֹּ֣חַ אֲבָנִ֣ים כֹּחִ֑י אִֽם־ בְּשָׂרִ֥י נָחֽוּשׁ׃

VULC ¹³ Ecce non est auxilium mihi in me,
et necessarii quoque mei recesserunt a me.

WLC ¹³ הַאִ֬ם אֵ֣ין עֶזְרָתִ֣י בִ֑י וְ֝תֻשִׁיָּ֗ה נִדְּחָ֥ה מִמֶּֽנִּי׃

VULC ¹⁴ Qui tollit ab amico suo misericordiam,
timorem Domini derelinquit.

WLC ¹⁴ לַמָּ֣ס מֵרֵעֵ֣הוּ חָ֑סֶד וְיִרְאַ֖ת שַׁדַּ֣י יַעֲזֽוֹב׃

VULC ¹⁵ Fratres mei præterierunt me,
sicut torrens qui raptim transit in convallibus.

WLC ¹⁵ אַ֭חַי בָּגְד֣וּ כְמוֹ־ נָ֑חַל כַּאֲפִ֖יק נְחָלִ֣ים יַעֲבֹֽרוּ׃

VULC ¹⁶ Qui timent pruinam,
irruet super eos nix.

WLC ¹⁶ הַקֹּדְרִ֥ים מִנִּי־ קָ֑רַח עָ֝לֵ֗ימוֹ יִתְעַלֶּם־ שָֽׁלֶג׃

VULC ¹⁷ Tempore quo fuerint dissipati, peribunt ;
et ut incaluerit, solventur de loco suo.

WLC ¹⁷ בְּ֭עֵת יְזֹרְב֣וּ נִצְמָ֑תוּ בְּ֝חֻמּ֗וֹ נִדְעֲכ֥וּ מִמְּקוֹמָֽם׃

VULC ¹⁸ Involutæ sunt semitæ gressuum eorum ;
ambulabunt in vacuum, et peribunt.

WLC ¹⁸ יִ֭לָּ֣פְתוּ אָרְח֣וֹת דַּרְכָּ֑ם יַעֲל֖וּ בַתֹּ֣הוּ וְיֹאבֵֽדוּ׃

VULC ¹⁹ Considerate semitas Thema, itinera Saba,
et expectate paulisper.

WLC ¹⁹ הִ֭בִּיטוּ אָרְח֣וֹת תֵּמָ֑א הֲלִיכֹ֥ת שְׁ֝בָ֗א קִוּוּ־ לָֽמוֹ׃

VULC ²⁰ Confusi sunt, quia speravi :
venerunt quoque usque ad me, et pudore cooperti sunt.

WLC ²⁰ בֹּ֥שׁוּ כִּֽי־ בָטָ֑ח בָּ֥אוּ עָ֝דֶ֗יהָ וַיֶּחְפָּֽרוּ׃

VULC ²¹ Nunc venistis ;
et modo videntes plagam meam, timetis.

WLC ²¹ כִּֽי־ עַ֭תָּה הֱיִ֣יתֶם תִּֽרְא֥וּ חֲ֝תַ֗ת וַתִּירָֽאוּ׃

VULC ²² Numquid dixi : Afferte mihi,
et de substantia vestra donate mihi ?

WLC ²² הֲ‍ֽכִי־ אָ֭מַרְתִּי הָ֣בוּ לִ֑י וּ֝מִכֹּחֲכֶ֗ם שִׁחֲד֥וּ בַעֲדִֽי׃

VULC ²³ vel : Liberate me de manu hostis,
et de manu robustorum eruite me ?

WLC ²³ וּמַלְּט֥וּנִי מִיַּד־ צָ֑ר וּמִיַּ֖ד עָרִיצִ֣ים תִּפְדּֽוּנִי׃

VULC ²⁴ Docete me, et ego tacebo :
et si quid forte ignoravi, instruite me.

WLC ²⁴ ה֭וֹרוּנִי וַאֲנִ֣י אַחֲרִ֑ישׁ וּמַה־ שָּׁ֝גִ֗יתִי הָבִ֥ינוּ לִֽי׃

VULC ²⁵ Quare detraxistis sermonibus veritatis,
cum e vobis nullus sit qui possit arguere me ?

WLC ²⁵ מַה־ נִּמְרְצ֥וּ אִמְרֵי־ יֹ֑שֶׁר וּמַה־ יּוֹכִ֖יחַ הוֹכֵ֣חַ מִכֶּֽם׃

VULC ²⁶ Ad increpandum tantum eloquia concinnatis,
et in ventum verba profertis.

WLC ²⁶ הַלְהוֹכַ֣ח מִלִּ֣ים תַּחְשֹׁ֑בוּ וּ֝לְר֗וּחַ אִמְרֵ֥י נֹאָֽשׁ׃

VULC ²⁷ Super pupillum irruitis,
et subvertere nitimini amicum vestrum.

WLC ²⁷ אַף־ עַל־ יָת֥וֹם תַּפִּ֑ילוּ וְ֝תִכְר֗וּ עַל־ רֵֽיעֲכֶֽם׃

VULC ²⁸ Verumtamen quod cœpistis explete :
præbete aurem, et videte an mentiar.

WLC ²⁸ וְ֭עַתָּה הוֹאִ֣ילוּ פְנוּ־ בִ֑י וְעַל־ פְּ֝נֵיכֶ֗ם אִם־ אֲכַזֵּֽב׃

VULC ²⁹ Respondete, obsecro, absque contentione ;
et loquentes id quod justum est, judicate.

WLC ²⁹ שֻֽׁבוּ־ נָ֭א אַל־ תְּהִ֣י עַוְלָ֑ה ע֝וֹד צִדְקִי־ בָֽהּ׃

VULC ³⁰ Et non invenietis in lingua mea iniquitatem,
nec in faucibus meis stultitia personabit.]

WLC ³⁰ הֲיֵשׁ־ בִּלְשׁוֹנִ֥י עַוְלָ֑ה אִם־ חִ֝כִּ֗י לֹא־ יָבִ֥ין הַוּֽוֹת׃