VULC ¹ Respondens autem Baldad Suhites, dixit :

WLC ¹ וַ֭יַּעַן בִּלְדַּ֥ד הַשּׁוּחִ֗י וַיֹאמַֽר׃

VULC ² [Usquequo loqueris talia,
et spiritus multiplex sermones oris tui ?

WLC ² עַד־ אָ֥ן תְּמַלֶּל־ אֵ֑לֶּה וְר֥וּחַ כַּ֝בִּיר אִמְרֵי־ פִֽיךָ׃

VULC ³ Numquid Deus supplantat judicium ?
aut Omnipotens subvertit quod justum est ?

WLC ³ הַ֭אֵל יְעַוֵּ֣ת מִשְׁפָּ֑ט וְאִם־ שַׁ֝דַּ֗י יְעַוֵּֽת־ צֶֽדֶק׃

VULC ⁴ Etiam si filii tui peccaverunt ei,
et dimisit eos in manu iniquitatis suæ :

WLC ⁴ אִם־ בָּנֶ֥יךָ חָֽטְאוּ־ ל֑וֹ וַֽ֝יְשַׁלְּחֵ֗ם בְּיַד־ פִּשְׁעָֽם׃

VULC ⁵ tu tamen si diluculo consurrexeris ad Deum,
et Omnipotentem fueris deprecatus ;

WLC ⁵ אִם־ אַ֭תָּה תְּשַׁחֵ֣ר אֶל־ אֵ֑ל וְאֶל־ שַׁ֝דַּ֗י תִּתְחַנָּֽן׃

VULC ⁶ si mundus et rectus incesseris :
statim evigilabit ad te,
et pacatum reddet habitaculum justitiæ tuæ,

WLC ⁶ אִם־ זַ֥ךְ וְיָשָׁ֗ר אָ֥תָּה כִּי־ עַ֭תָּה יָעִ֣יר עָלֶ֑יךָ וְ֝שִׁלַּ֗ם נְוַ֣ת צִדְקֶֽךָ׃

VULC ⁷ in tantum ut si priora tua fuerint parva,
et novissima tua multiplicentur nimis.

WLC ⁷ וְהָיָ֣ה רֵאשִׁיתְךָ֣ מִצְעָ֑ר וְ֝אַחֲרִיתְךָ֗ יִשְׂגֶּ֥ה מְאֹֽד׃

VULC ⁸ Interroga enim generationem pristinam,
et diligenter investiga patrum memoriam

WLC ⁸ כִּֽי־ שְׁאַל־ נָ֭א לְדֹ֣ר רִישׁ֑וֹן וְ֝כוֹנֵ֗ן לְחֵ֣קֶר אֲבוֹתָֽם׃

VULC ⁹ (hesterni quippe sumus, et ignoramus,
quoniam sicut umbra dies nostri sunt super terram),

WLC ⁹ כִּֽי־ תְמ֣וֹל אֲ֭נַחְנוּ וְלֹ֣א נֵדָ֑ע כִּ֤י צֵ֖ל יָמֵ֣ינוּ עֲלֵי־ אָֽרֶץ׃

VULC ¹⁰ et ipsi docebunt te, loquentur tibi,
et de corde suo proferent eloquia.

WLC ¹⁰ הֲלֹא־ הֵ֣ם י֭וֹרוּךָ יֹ֣אמְרוּ לָ֑ךְ וּ֝מִלִּבָּ֗ם יוֹצִ֥אוּ מִלִּֽים׃

VULC ¹¹ Numquid virere potest scirpus absque humore ?
aut crescere carectum sine aqua ?

WLC ¹¹ הֲיִֽגְאֶה־ גֹּ֭מֶא בְּלֹ֣א בִצָּ֑ה יִשְׂגֶּה־ אָ֥חוּ בְלִי־ מָֽיִם׃

VULC ¹² Cum adhuc sit in flore, nec carpatur manu,
ante omnes herbas arescit.

WLC ¹² עֹדֶ֣נּוּ בְ֭אִבּוֹ לֹ֣א יִקָּטֵ֑ף וְלִפְנֵ֖י כָל־ חָצִ֣יר יִיבָֽשׁ׃

VULC ¹³ Sic viæ omnium qui obliviscuntur Deum,
et spes hypocritæ peribit.

WLC ¹³ כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל־ שֹׁ֣כְחֵי אֵ֑ל וְתִקְוַ֖ת חָנֵ֣ף תֹּאבֵֽד׃

VULC ¹⁴ Non ei placebit vecordia sua,
et sicut tela aranearum fiducia ejus.

WLC ¹⁴ אֲשֶׁר־ יָק֥וֹט כִּסְל֑וֹ וּבֵ֥ית עַ֝כָּבִ֗ישׁ מִבְטַחֽוֹ׃

VULC ¹⁵ Innitetur super domum suam, et non stabit ;
fulciet eam, et non consurget.

WLC ¹⁵ יִשָּׁעֵ֣ן עַל־ בֵּ֭יתוֹ וְלֹ֣א יַעֲמֹ֑ד יַחֲזִ֥יק בּ֝֗וֹ וְלֹ֣א יָקֽוּם׃

VULC ¹⁶ Humectus videtur antequam veniat sol,
et in ortu suo germen ejus egredietur.

WLC ¹⁶ רָטֹ֣ב ה֭וּא לִפְנֵי־ שָׁ֑מֶשׁ וְעַ֥ל גַּ֝נָּת֗וֹ יֹֽנַקְתּ֥וֹ תֵצֵֽא׃

VULC ¹⁷ Super acervum petrarum radices ejus densabuntur,
et inter lapides commorabitur.

WLC ¹⁷ עַל־ גַּ֭ל שָֽׁרָשָׁ֣יו יְסֻבָּ֑כוּ בֵּ֖ית אֲבָנִ֣ים יֶחֱזֶֽה׃

VULC ¹⁸ Si absorbuerit eum de loco suo,
negabit eum, et dicet : Non novi te.

WLC ¹⁸ אִם־ יְבַלְּעֶ֥נּוּ מִמְּקוֹמ֑וֹ וְכִ֥חֶשׁ בּ֝֗וֹ לֹ֣א רְאִיתִֽיךָ׃

VULC ¹⁹ Hæc est enim lætitia viæ ejus,
ut rursum de terra alii germinentur.

WLC ¹⁹ הֶן־ ה֭וּא מְשׂ֣וֹשׂ דַּרְכּ֑וֹ וּ֝מֵעָפָ֗ר אַחֵ֥ר יִצְמָֽחוּ׃

VULC ²⁰ Deus non projiciet simplicem,
nec porriget manum malignis,

WLC ²⁰ הֶן־ אֵ֭ל לֹ֣א יִמְאַס־ תָּ֑ם וְלֹֽא־ יַ֝חֲזִ֗יק בְּיַד־ מְרֵעִֽים׃

VULC ²¹ donec impleatur risu os tuum,
et labia tua jubilo.

WLC ²¹ עַד־ יְמַלֵּ֣ה שְׂח֣וֹק פִּ֑יךָ וּשְׂפָתֶ֥יךָ תְרוּעָֽה׃

VULC ²² Qui oderunt te induentur confusione,
et tabernaculum impiorum non subsistet.]

WLC ²² שֹׂנְאֶ֥יךָ יִלְבְּשׁוּ־ בֹ֑שֶׁת וְאֹ֖הֶל רְשָׁעִ֣ים אֵינֶֽנּוּ׃