VULC ¹ Rursumque filii Israël fecerunt malum in conspectu Domini : qui tradidit eos in manus Philisthinorum quadraginta annis.

WLC ¹ וַיֹּסִ֙פוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהוָ֛ה בְּיַד־ פְּלִשְׁתִּ֖ים אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃

VULC ² Erat autem quidam vir de Saraa, et de stirpe Dan, nomine Manue, habens uxorem sterilem.

WLC ² וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֧ד מִצָּרְעָ֛ה מִמִּשְׁפַּ֥חַת הַדָּנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ מָנ֑וֹחַ וְאִשְׁתּ֥וֹ עֲקָרָ֖ה וְלֹ֥א יָלָֽדָה׃

VULC ³ Cui apparuit angelus Domini, et dixit ad eam : Sterilis es et absque liberis : sed concipies, et paries filium.

WLC ³ וַיֵּרָ֥א מַלְאַךְ־ יְהוָ֖ה אֶל־ הָאִשָּׁ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלֶ֗יהָ הִנֵּה־ נָ֤א אַתְּ־ עֲקָרָה֙ וְלֹ֣א יָלַ֔דְתְּ וְהָרִ֖ית וְיָלַ֥דְתְּ בֵּֽן׃

VULC ⁴ Cave ergo ne bibas vinum ac siceram, nec immundum quidquam comedas :

WLC ⁴ וְעַתָּה֙ הִשָּׁ֣מְרִי נָ֔א וְאַל־ תִּשְׁתִּ֖י יַ֣יִן וְשֵׁכָ֑ר וְאַל־ תֹּאכְלִ֖י כָּל־ טָמֵֽא׃

VULC ⁵ quia concipies, et paries filium, cujus non tanget caput novacula : erit enim nazaræus Dei ab infantia sua et ex matris utero, et ipse incipiet liberare Israël de manu Philisthinorum.

WLC ⁵ כִּי֩ הִנָּ֨ךְ הָרָ֜ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֗ן וּמוֹרָה֙ לֹא־ יַעֲלֶ֣ה עַל־ רֹאשׁ֔וֹ כִּֽי־ נְזִ֧יר אֱלֹהִ֛ים יִהְיֶ֥ה הַנַּ֖עַר מִן־ הַבָּ֑טֶן וְה֗וּא יָחֵ֛ל לְהוֹשִׁ֥יעַ אֶת־ יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃

VULC ⁶ Quæ cum venisset ad maritum suum, dixit ei : Vir Dei venit ad me, habens vultum angelicum, terribilis nimis. Quem cum interrogassem quis esset, et unde venisset, et quo nomine vocaretur, noluit mihi dicere :

WLC ⁶ וַתָּבֹ֣א הָאִשָּׁ֗ה וַתֹּ֣אמֶר לְאִישָׁהּ֮ לֵאמֹר֒ אִ֤ישׁ הָאֱלֹהִים֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וּמַרְאֵ֕הוּ כְּמַרְאֵ֛ה מַלְאַ֥ךְ הָאֱלֹהִ֖ים נוֹרָ֣א מְאֹ֑ד וְלֹ֤א שְׁאִלְתִּ֙יהוּ֙ אֵֽי־ מִזֶּ֣ה ה֔וּא וְאֶת־ שְׁמ֖וֹ לֹֽא־ הִגִּ֥יד לִֽי׃

VULC ⁷ sed hoc respondit : Ecce concipies et paries filium : cave ne vinum bibas, nec siceram, et ne aliquo vescaris immundo : erit enim puer nazaræus Dei ab infantia sua, ex utero matris suæ usque ad diem mortis suæ.

WLC ⁷ וַיֹּ֣אמֶר לִ֔י הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְעַתָּ֞ה אַל־ תִּשְׁתִּ֣י ׀ יַ֣יִן וְשֵׁכָ֗ר וְאַל־ תֹּֽאכְלִי֙ כָּל־ טֻמְאָ֔ה כִּֽי־ נְזִ֤יר אֱלֹהִים֙ יִהְיֶ֣ה הַנַּ֔עַר מִן־ הַבֶּ֖טֶן עַד־ י֥וֹם מוֹתֽוֹ׃

VULC ⁸ Oravit itaque Manue Dominum, et ait : Obsecro, Domine, ut vir Dei, quem misisti, veniat iterum, et doceat nos quid debeamus facere de puero, qui nasciturus est.

WLC ⁸ וַיֶּעְתַּ֥ר מָנ֛וֹחַ אֶל־ יְהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר בִּ֣י אֲדוֹנָ֔י אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֞ים אֲשֶׁ֣ר שָׁלַ֗חְתָּ יָבוֹא־ נָ֥א עוֹד֙ אֵלֵ֔ינוּ וְיוֹרֵ֕נוּ מַֽה־ נַּעֲשֶׂ֖ה לַנַּ֥עַר הַיּוּלָּֽד׃

VULC ⁹ Exaudivitque Dominus deprecantem Manue, et apparuit rursum angelus Dei uxori ejus sedenti in agro : Manue autem maritus ejus non erat cum ea. Quæ cum vidisset angelum,

WLC ⁹ וַיִּשְׁמַ֥ע הָאֱלֹהִ֖ים בְּק֣וֹל מָנ֑וֹחַ וַיָּבֹ֣א מַלְאַךְ֩ הָאֱלֹהִ֨ים ע֜וֹד אֶל־ הָאִשָּׁ֗ה וְהִיא֙ יוֹשֶׁ֣בֶת בַּשָּׂדֶ֔ה וּמָנ֥וֹחַ אִישָׁ֖הּ אֵ֥ין עִמָּֽהּ׃

VULC ¹⁰ festinavit, et cucurrit ad virum suum : nuntiavitque ei, dicens : Ecce apparuit mihi vir, quem ante videram.

WLC ¹⁰ וַתְּמַהֵר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֣ד לְאִישָׁ֑הּ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה נִרְאָ֤ה אֵלַי֙ הָאִ֔ישׁ אֲשֶׁר־ בָּ֥א בַיּ֖וֹם אֵלָֽי׃

VULC ¹¹ Qui surrexit, et secutus est uxorem suam : veniensque ad virum, dixit ei : Tu es qui locutus es mulieri ? Et ille respondit : Ego sum.

WLC ¹¹ וַיָּ֛קָם וַיֵּ֥לֶךְ מָנ֖וֹחַ אַחֲרֵ֣י אִשְׁתּ֑וֹ וַיָּבֹא֙ אֶל־ הָאִ֔ישׁ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הַאַתָּ֥ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁר־ דִּבַּ֥רְתָּ אֶל־ הָאִשָּׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר אָֽנִי׃

VULC ¹² Cui Manue : Quando, inquit, sermo tuus fuerit expletus, quid vis ut faciat puer ? aut a quo se observare debebit ?

WLC ¹² וַיֹּ֣אמֶר מָנ֔וֹחַ עַתָּ֖ה יָבֹ֣א דְבָרֶ֑יךָ מַה־ יִּֽהְיֶ֥ה מִשְׁפַּט־ הַנַּ֖עַר וּמַעֲשֵֽׂהוּ׃

VULC ¹³ Dixitque angelus Domini ad Manue : Ab omnibus, quæ locutus sum uxori tuæ, abstineat se,

WLC ¹³ וַיֹּ֛אמֶר מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה אֶל־ מָנ֑וֹחַ מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר־ אָמַ֥רְתִּי אֶל־ הָאִשָּׁ֖ה תִּשָּׁמֵֽר׃

VULC ¹⁴ et quidquid ex vinea nascitur, non comedat : vinum et siceram non bibat ; nullo vescatur immundo : et quod ei præcepi, impleat atque custodiat.

WLC ¹⁴ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־ יֵצֵא֩ מִגֶּ֨פֶן הַיַּ֜יִן לֹ֣א תֹאכַ֗ל וְיַ֤יִן וְשֵׁכָר֙ אַל־ תֵּ֔שְׁתְּ וְכָל־ טֻמְאָ֖ה אַל־ תֹּאכַ֑ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר־ צִוִּיתִ֖יהָ תִּשְׁמֹֽר׃

VULC ¹⁵ Dixitque Manue ad angelum Domini : Obsecro te ut acquiescas precibus meis, et faciamus tibi hædum de capris.

WLC ¹⁵ וַיֹּ֥אמֶר מָנ֖וֹחַ אֶל־ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה נַעְצְרָה־ נָּ֣א אוֹתָ֔ךְ וְנַעֲשֶׂ֥ה לְפָנֶ֖יךָ גְּדִ֥י עִזִּֽים׃

VULC ¹⁶ Cui respondit angelus : Si me cogis, non comedam panes tuos : si autem vis holocaustum facere, offer illud Domino. Et nesciebat Manue quod angelus Domini esset.

WLC ¹⁶ וַיֹּאמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה אֶל־ מָנ֗וֹחַ אִם־ תַּעְצְרֵ֙נִי֙ לֹא־ אֹכַ֣ל בְּלַחְמֶ֔ךָ וְאִם־ תַּעֲשֶׂ֣ה עֹלָ֔ה לַיהוָ֖ה תַּעֲלֶ֑נָּה כִּ֚י לֹא־ יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי־ מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא׃

VULC ¹⁷ Dixitque ad eum : Quod est tibi nomen, ut, si sermo tuus fuerit expletus, honoremus te ?

WLC ¹⁷ וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־ מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה מִ֣י שְׁמֶ֑ךָ כִּֽי־ יָבֹ֥א וְכִבַּדְנֽוּךָ׃

VULC ¹⁸ Cui ille respondit : Cur quæris nomen meum, quod est mirabile ?

WLC ¹⁸ וַיֹּ֤אמֶר לּוֹ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וְהוּא־ פֶ֛לִאי׃

VULC ¹⁹ Tulit itaque Manue hædum de capris, et libamenta, et posuit super petram, offerens Domino, qui facit mirabilia : ipse autem et uxor ejus intuebantur.

WLC ¹⁹ וַיִּקַּ֨ח מָנ֜וֹחַ אֶת־ גְּדִ֤י הָעִזִּים֙ וְאֶת־ הַמִּנְחָ֔ה וַיַּ֥עַל עַל־ הַצּ֖וּר לַֽיהוָ֑ה וּמַפְלִ֣א לַעֲשׂ֔וֹת וּמָנ֥וֹחַ וְאִשְׁתּ֖וֹ רֹאִֽים׃

VULC ²⁰ Cumque ascenderet flamma altaris in cælum, angelus Domini pariter in flamma ascendit. Quod cum vidissent Manue et uxor ejus, proni ceciderunt in terram,

WLC ²⁰ וַיְהִי֩ בַעֲל֨וֹת הַלַּ֜הַב מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ הַשָּׁמַ֔יְמָה וַיַּ֥עַל מַלְאַךְ־ יְהוָ֖ה בְּלַ֣הַב הַמִּזְבֵּ֑חַ וּמָנ֤וֹחַ וְאִשְׁתּוֹ֙ רֹאִ֔ים וַיִּפְּל֥וּ עַל־ פְּנֵיהֶ֖ם אָֽרְצָה׃

VULC ²¹ et ultra eis non apparuit angelus Domini. Statimque intellexit Manue angelum Domini esse,

WLC ²¹ וְלֹא־ יָ֤סַף עוֹד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה לְהֵרָאֹ֖ה אֶל־ מָנ֣וֹחַ וְאֶל־ אִשְׁתּ֑וֹ אָ֚ז יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי־ מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא׃

VULC ²² et dixit ad uxorem suam : Morte moriemur, quia vidimus Deum.

WLC ²² וַיֹּ֧אמֶר מָנ֛וֹחַ אֶל־ אִשְׁתּ֖וֹ מ֣וֹת נָמ֑וּת כִּ֥י אֱלֹהִ֖ים רָאִֽינוּ׃

VULC ²³ Cui respondit mulier : Si Dominus nos vellet occidere, de manibus nostris holocaustum et libamenta non suscepisset, nec ostendisset nobis hæc omnia, neque ea quæ sunt ventura dixisset.

WLC ²³ וַתֹּ֧אמֶר ל֣וֹ אִשְׁתּ֗וֹ לוּ֩ חָפֵ֨ץ יְהוָ֤ה לַהֲמִיתֵ֙נוּ֙ לֹֽא־ לָקַ֤ח מִיָּדֵ֙נוּ֙ עֹלָ֣ה וּמִנְחָ֔ה וְלֹ֥א הֶרְאָ֖נוּ אֶת־ כָּל־ אֵ֑לֶּה וְכָעֵ֕ת לֹ֥א הִשְׁמִיעָ֖נוּ כָּזֹֽאת׃

VULC ²⁴ Peperit itaque filium, et vocavit nomen ejus Samson. Crevitque puer, et benedixit ei Dominus.

WLC ²⁴ וַתֵּ֤לֶד הָֽאִשָּׁה֙ בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־ שְׁמ֖וֹ שִׁמְשׁ֑וֹן וַיִּגְדַּ֣ל הַנַּ֔עַר וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ יְהוָֽה׃

VULC ²⁵ Cœpitque spiritus Domini esse cum eo in castris Dan inter Saraa et Esthaol.

WLC ²⁵ וַתָּ֙חֶל֙ ר֣וּחַ יְהוָ֔ה לְפַעֲמ֖וֹ בְּמַחֲנֵה־ דָ֑ן בֵּ֥ין צָרְעָ֖ה וּבֵ֥ין אֶשְׁתָּאֹֽל׃