VULC ¹ Et factum est, postquam in captivitatem redactus est Israël, et Jerusalem deserta est, sedit Jeremias propheta flens, et planxit lamentatione hac in Jerusalem : et amaro animo suspirans et ejulans, dixit : [Quomodo sedet sola
civitas plena populo !
Facta est quasi vidua
domina gentium ;
princeps provinciarum
facta est sub tributo.

WLC ¹ אֵיכָ֣ה ׀ יָשְׁבָ֣ה בָדָ֗ד הָעִיר֙ רַבָּ֣תִי עָ֔ם הָיְתָ֖ה כְּאַלְמָנָ֑ה רַּבָּ֣תִי בַגּוֹיִ֗ם שָׂרָ֙תִי֙ בַּמְּדִינ֔וֹת הָיְתָ֖ה לָמַֽס׃

VULC ² Plorans ploravit in nocte,
et lacrimæ ejus in maxillis ejus :
non est qui consoletur eam
ex omnibus caris ejus ;
omnes amici ejus spreverunt eam,
et facti sunt ei inimici.

WLC ² בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־ לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־ אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־ רֵעֶ֙יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים׃

VULC ³ Migravit Judas propter afflictionem,
et multitudinem servitutis ;
habitavit inter gentes,
nec invenit requiem :
omnes persecutores ejus apprehenderunt eam
inter angustias.

WLC ³ גָּֽלְתָ֨ה יְהוּדָ֤ה מֵעֹ֙נִי֙ וּמֵרֹ֣ב עֲבֹדָ֔ה הִ֚יא יָשְׁבָ֣ה בַגּוֹיִ֔ם לֹ֥א מָצְאָ֖ה מָנ֑וֹחַ כָּל־ רֹדְפֶ֥יהָ הִשִּׂיג֖וּהָ בֵּ֥ין הַמְּצָרִֽים׃

VULC ⁴ Viæ Sion lugent, eo quod non sint
qui veniant ad solemnitatem :
omnes portæ ejus destructæ,
sacerdotes ejus gementes ;
virgines ejus squalidæ,
et ipsa oppressa amaritudine.

WLC ⁴ דַּרְכֵ֨י צִיּ֜וֹן אֲבֵל֗וֹת מִבְּלִי֙ בָּאֵ֣י מוֹעֵ֔ד כָּל־ שְׁעָרֶ֙יהָ֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ין כֹּהֲנֶ֖יהָ נֶאֱנָחִ֑ים בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נּוּג֖וֹת וְהִ֥יא מַר־ לָֽהּ׃

VULC ⁵ Facti sunt hostes ejus in capite ;
inimici ejus locupletati sunt :
quia Dominus locutus est super eam
propter multitudinem iniquitatum ejus.
Parvuli ejus ducti sunt in captivitatem
ante faciem tribulantis.

WLC ⁵ הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־ יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־ פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־ צָֽר׃

VULC ⁶ Et egressus est a filia Sion
omnis decor ejus ;
facti sunt principes ejus velut arietes
non invenientes pascua,
et abierunt absque fortitudine
ante faciem subsequentis.

WLC ⁶ וַיֵּצֵ֥א צִיּ֖וֹן כָּל־ הֲדָרָ֑הּ הָי֣וּ שָׂרֶ֗יהָ כְּאַיָּלִים֙ לֹא־ מָצְא֣וּ מִרְעֶ֔ה וַיֵּלְכ֥וּ בְלֹא־ כֹ֖חַ לִפְנֵ֥י רוֹדֵֽף׃

VULC ⁷ Recordata est Jerusalem dierum afflictionis suæ,
et prævaricationis,
omnium desiderabilium suorum,
quæ habuerat a diebus antiquis,
cum caderet populus ejus in manu hostili,
et non esset auxiliator :
viderunt eam hostes,
et deriserunt sabbata ejus.

WLC ⁷ זָֽכְרָ֣ה יְרוּשָׁלִַ֗ם יְמֵ֤י עָנְיָהּ֙ וּמְרוּדֶ֔יהָ כֹּ֚ל מַחֲמֻדֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר הָי֖וּ מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם בִּנְפֹ֧ל עַמָּ֣הּ בְּיַד־ צָ֗ר וְאֵ֤ין עוֹזֵר֙ לָ֔הּ רָא֣וּהָ צָרִ֔ים שָׂחֲק֖וּ עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ׃

VULC ⁸ Peccatum peccavit Jerusalem,
propterea instabilis facta est ;
omnes qui glorificabant eam spreverunt illam,
quia viderunt ignominiam ejus :
ipsa autem gemens
conversa est retrorsum.

WLC ⁸ חֵ֤טְא חָֽטְאָה֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם עַל־ כֵּ֖ן לְנִידָ֣ה הָיָ֑תָה כָּֽל־ מְכַבְּדֶ֤יהָ הִזִּיל֙וּהָ֙ כִּי־ רָא֣וּ עֶרְוָתָ֔הּ גַּם־ הִ֥יא נֶאֶנְחָ֖ה וַתָּ֥שָׁב אָחֽוֹר׃

VULC ⁹ Sordes ejus in pedibus ejus,
nec recordata est finis sui ;
deposita est vehementer,
non habens consolatorem.
Vide, Domine, afflictionem meam,
quoniam erectus est inimicus.

WLC ⁹ טֻמְאָתָ֣הּ בְּשׁוּלֶ֗יהָ לֹ֤א זָֽכְרָה֙ אַחֲרִיתָ֔הּ וַתֵּ֣רֶד פְּלָאִ֔ים אֵ֥ין מְנַחֵ֖ם לָ֑הּ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ אֶת־ עָנְיִ֔י כִּ֥י הִגְדִּ֖יל אוֹיֵֽב׃

VULC ¹⁰ Manum suam misit hostis
ad omnia desiderabilia ejus,
quia vidit gentes
ingressas sanctuarium suum,
de quibus præceperas
ne intrarent in ecclesiam tuam.

WLC ¹⁰ יָדוֹ֙ פָּ֣רַשׂ צָ֔ר עַ֖ל כָּל־ מַחֲמַדֶּ֑יהָ כִּֽי־ רָאֲתָ֤ה גוֹיִם֙ בָּ֣אוּ מִקְדָּשָׁ֔הּ אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֔יתָה לֹא־ יָבֹ֥אוּ בַקָּהָ֖ל לָֽךְ׃

VULC ¹¹ Omnis populus ejus gemens,
et quærens panem ;
dederunt pretiosa quæque pro cibo
ad refocillandam animam.
Vide, Domine, et considera
quoniam facta sum vilis !

WLC ¹¹ כָּל־ עַמָּ֤הּ נֶאֱנָחִים֙ מְבַקְּשִׁ֣ים לֶ֔חֶם נָתְנ֧וּ בְּאֹ֖כֶל לְהָשִׁ֣יב נָ֑פֶשׁ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה כִּ֥י הָיִ֖יתִי זוֹלֵלָֽה׃

VULC ¹² O vos omnes qui transitis per viam,
attendite, et videte
si est dolor sicut dolor meus !
quoniam vindemiavit me,
ut locutus est Dominus,
in die iræ furoris sui.

WLC ¹² ל֣וֹא אֲלֵיכֶם֮ כָּל־ עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒ הַבִּ֣יטוּ וּרְא֗וּ אִם־ יֵ֤שׁ מַכְאוֹב֙ כְּמַכְאֹבִ֔י אֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֖ל לִ֑י אֲשֶׁר֙ הוֹגָ֣ה יְהוָ֔ה בְּי֖וֹם חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃

VULC ¹³ De excelso misit ignem in ossibus meis,
et erudivit me :
expandit rete pedibus meis,
convertit me retrorsum ;
posuit me desolatam,
tota die mœrore confectam.

WLC ¹³ מִמָּר֛וֹם שָֽׁלַח־ אֵ֥שׁ בְּעַצְמֹתַ֖י וַיִּרְדֶּ֑נָּה פָּרַ֨שׂ רֶ֤שֶׁת לְרַגְלַי֙ הֱשִׁיבַ֣נִי אָח֔וֹר נְתָנַ֙נִי֙ שֹֽׁמֵמָ֔ה כָּל־ הַיּ֖וֹם דָּוָֽה׃

VULC ¹⁴ Vigilavit jugum iniquitatum mearum ;
in manu ejus convolutæ sunt,
et impositæ collo meo.
Infirmata est virtus mea :
dedit me Dominus in manu
de qua non potero surgere.

WLC ¹⁴ נִשְׂקַד֩ עֹ֨ל פְּשָׁעַ֜י בְּיָד֗וֹ יִשְׂתָּֽרְג֛וּ עָל֥וּ עַל־ צַוָּארִ֖י הִכְשִׁ֣יל כֹּחִ֑י נְתָנַ֣נִי אֲדֹנָ֔י בִּידֵ֖י לֹא־ אוּכַ֥ל קֽוּם׃

VULC ¹⁵ Abstulit omnes magnificos meos Dominus
de medio mei ;
vocavit adversum me tempus
ut contereret electos meos.
Torcular calcavit Dominus
virgini filiæ Juda.

WLC ¹⁵ סִלָּ֨ה כָל־ אַבִּירַ֤י ׀ אֲדֹנָי֙ בְּקִרְבִּ֔י קָרָ֥א עָלַ֛י מוֹעֵ֖ד לִשְׁבֹּ֣ר בַּחוּרָ֑י גַּ֚ת דָּרַ֣ךְ אֲדֹנָ֔י לִבְתוּלַ֖ת בַּת־ יְהוּדָֽה׃

VULC ¹⁶ Idcirco ego plorans,
et oculus meus deducens aquas,
quia longe factus est a me consolator,
convertens animam meam.
Facti sunt filii mei perditi,
quoniam invaluit inimicus.

WLC ¹⁶ עַל־ אֵ֣לֶּה ׀ אֲנִ֣י בוֹכִיָּ֗ה עֵינִ֤י ׀ עֵינִי֙ יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם כִּֽי־ רָחַ֥ק מִמֶּ֛נִּי מְנַחֵ֖ם מֵשִׁ֣יב נַפְשִׁ֑י הָי֤וּ בָנַי֙ שֽׁוֹמֵמִ֔ים כִּ֥י גָבַ֖ר אוֹיֵֽב׃

VULC ¹⁷ Expandit Sion manus suas ;
non est qui consoletur eam.
Mandavit Dominus adversum Jacob
in circuitu ejus hostes ejus ;
facta est Jerusalem
quasi polluta menstruis inter eos.

WLC ¹⁷ פֵּֽרְשָׂ֨ה צִיּ֜וֹן בְּיָדֶ֗יהָ אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לָ֔הּ צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לְיַעֲקֹ֖ב סְבִיבָ֣יו צָרָ֑יו הָיְתָ֧ה יְרוּשָׁלִַ֛ם לְנִדָּ֖ה בֵּינֵיהֶֽם׃

VULC ¹⁸ Justus est Dominus,
quia os ejus ad iracundiam provocavi.
Audite, obsecro, universi populi,
et videte dolorem meum :
virgines meæ et juvenes mei abierunt
in captivitatem.

WLC ¹⁸ צַדִּ֥יק ה֛וּא יְהוָ֖ה כִּ֣י פִ֣יהוּ מָרִ֑יתִי שִׁמְעוּ־ נָ֣א כָל־ וּרְאוּ֙ מַכְאֹבִ֔י בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י הָלְכ֥וּ בַשֶּֽׁבִי׃

VULC ¹⁹ Vocavi amicos meos,
et ipsi deceperunt me ;
sacerdotes mei et senes mei
in urbe consumpti sunt,
quia quæsierunt cibum sibi
ut refocillarent animam suam.

WLC ¹⁹ קָרָ֤אתִי לַֽמְאַהֲבַי֙ הֵ֣מָּה רִמּ֔וּנִי כֹּהֲנַ֥י וּזְקֵנַ֖י בָּעִ֣יר גָּוָ֑עוּ כִּֽי־ בִקְשׁ֥וּ אֹ֙כֶל֙ לָ֔מוֹ וְיָשִׁ֖יבוּ אֶת־ נַפְשָֽׁם׃

VULC ²⁰ Vide, Domine, quoniam tribulor :
conturbatus est venter meus,
subversum est cor meum in memetipsa,
quoniam amaritudine plena sum.
Foris interfecit gladius,
et domi mors similis est.

WLC ²⁰ רְאֵ֨ה יְהוָ֤ה כִּֽי־ צַר־ לִי֙ מֵעַ֣י חֳמַרְמָ֔רוּ נֶהְפַּ֤ךְ לִבִּי֙ בְּקִרְבִּ֔י כִּ֥י מָר֖וֹ מָרִ֑יתִי מִח֥וּץ שִׁכְּלָה־ חֶ֖רֶב בַּבַּ֥יִת כַּמָּֽוֶת׃

VULC ²¹ Audierunt quia ingemisco ego,
et non est qui consoletur me ;
omnes inimici mei audierunt malum meum,
lætati sunt quoniam tu fecisti :
adduxisti diem consolationis,
et fient similes mei.

WLC ²¹ שָׁמְע֞וּ כִּ֧י נֶאֱנָחָ֣ה אָ֗נִי אֵ֤ין מְנַחֵם֙ לִ֔י כָּל־ אֹ֨יְבַ֜י שָׁמְע֤וּ רָֽעָתִי֙ שָׂ֔שׂוּ כִּ֥י אַתָּ֖ה עָשִׂ֑יתָ הֵבֵ֥אתָ יוֹם־ קָרָ֖אתָ וְיִֽהְי֥וּ כָמֽוֹנִי׃

VULC ²² Ingrediatur omne malum eorum coram te :
et vindemia eos, sicut vindemiasti me
propter omnes iniquitates meas :
multi enim gemitus mei,
et cor meum mœrens.]

WLC ²² תָּבֹ֨א כָל־ רָעָתָ֤ם לְפָנֶ֙יךָ֙ וְעוֹלֵ֣ל לָ֔מוֹ כַּאֲשֶׁ֥ר עוֹלַ֛לְתָּ לִ֖י עַ֣ל כָּל־ פְּשָׁעָ֑י כִּֽי־ רַבּ֥וֹת אַנְחֹתַ֖י וְלִבִּ֥י דַוָּֽי׃

VULC ¹ [Quomodo obtexit caligine in furore suo
Dominus filiam Sion ;
projecit de cælo in terram
inclytam Israël,
et non est recordatus scabelli pedum suorum
in die furoris sui !

WLC ¹ אֵיכָה֩ יָעִ֨יב בְּאַפּ֤וֹ ׀ אֲדֹנָי֙ אֶת־ בַּת־ צִיּ֔וֹן הִשְׁלִ֤יךְ מִשָּׁמַ֙יִם֙ אֶ֔רֶץ תִּפְאֶ֖רֶת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹא־ זָכַ֥ר הֲדֹם־ רַגְלָ֖יו בְּי֥וֹם אַפּֽוֹ׃

VULC ² Præcipitavit Dominus, nec pepercit
omnia speciosa Jacob :
destruxit in furore suo
munitiones virginis Juda,
et dejecit in terram ;
polluit regnum et principes ejus.

WLC ² בִּלַּ֨ע אֲדֹנָ֜י חָמַ֗ל אֵ֚ת כָּל־ נְא֣וֹת יַעֲקֹ֔ב הָרַ֧ס בְּעֶבְרָת֛וֹ מִבְצְרֵ֥י בַת־ יְהוּדָ֖ה הִגִּ֣יעַ לָאָ֑רֶץ חִלֵּ֥ל מַמְלָכָ֖ה וְשָׂרֶֽיהָ׃

VULC ³ Confregit in ira furoris sui
omne cornu Israël ;
avertit retrorsum dexteram suam
a facie inimici,
et succendit in Jacob quasi ignem
flammæ devorantis in gyro.

WLC ³ גָּדַ֣ע בָּֽחֳרִי אַ֗ף כֹּ֚ל קֶ֣רֶן יִשְׂרָאֵ֔ל הֵשִׁ֥יב אָח֛וֹר יְמִינ֖וֹ מִפְּנֵ֣י אוֹיֵ֑ב וַיִּבְעַ֤ר בְּיַעֲקֹב֙ כְּאֵ֣שׁ לֶֽהָבָ֔ה אָכְלָ֖ה סָבִֽיב׃

VULC ⁴ Tetendit arcum suum quasi inimicus,
firmavit dexteram suam quasi hostis,
et occidit omne quod pulchrum erat visu
in tabernaculo filiæ Sion ;
effudit quasi ignem
indignationem suam.

WLC ⁴ דָּרַ֨ךְ קַשְׁתּ֜וֹ כְּאוֹיֵ֗ב נִצָּ֤ב יְמִינוֹ֙ כְּצָ֔ר וַֽיַּהֲרֹ֔ג כֹּ֖ל מַחֲמַדֵּי־ עָ֑יִן בְּאֹ֙הֶל֙ בַּת־ צִיּ֔וֹן שָׁפַ֥ךְ כָּאֵ֖שׁ חֲמָתֽוֹ׃

VULC ⁵ Factus est Dominus velut inimicus,
præcipitavit Israël :
præcipitavit omnia mœnia ejus,
dissipavit munitiones ejus,
et replevit in filia Juda
humiliatum et humiliatam.

WLC ⁵ הָיָ֨ה אֲדֹנָ֤י ׀ כְּאוֹיֵב֙ בִּלַּ֣ע יִשְׂרָאֵ֔ל בִּלַּע֙ כָּל־ אַרְמְנוֹתֶ֔יהָ שִׁחֵ֖ת מִבְצָרָ֑יו וַיֶּ֙רֶב֙ בְּבַת־ יְהוּדָ֔ה תַּאֲנִיָּ֖ה וַאֲנִיָּֽה׃

VULC ⁶ Et dissipavit quasi hortum tentorium suum ;
demolitus est tabernaculum suum.
Oblivioni tradidit Dominus in Sion
festivitatem et sabbatum ;
et in opprobrium, et in indignationem furoris sui,
regem et sacerdotem.

WLC ⁶ וַיַּחְמֹ֤ס כַּגַּן֙ שֻׂכּ֔וֹ שִׁחֵ֖ת מוֹעֲד֑וֹ שִׁכַּ֨ח יְהוָ֤ה ׀ בְּצִיּוֹן֙ מוֹעֵ֣ד וְשַׁבָּ֔ת וַיִּנְאַ֥ץ בְּזַֽעַם־ אַפּ֖וֹ מֶ֥לֶךְ וְכֹהֵֽן׃

VULC ⁷ Repulit Dominus altare suum ;
maledixit sanctificationi suæ :
tradidit in manu inimici
muros turrium ejus.
Vocem dederunt in domo Domini
sicut in die solemni.

WLC ⁷ זָנַ֨ח אֲדֹנָ֤י ׀ מִזְבְּחוֹ֙ נִאֵ֣ר מִקְדָּשׁ֔וֹ הִסְגִּיר֙ בְּיַד־ אוֹיֵ֔ב חוֹמֹ֖ת אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ ק֛וֹל נָתְנ֥וּ בְּבֵית־ יְהוָ֖ה כְּי֥וֹם מוֹעֵֽד׃

VULC ⁸ Cogitavit Dominus dissipare
murum filiæ Sion ;
tetendit funiculum suum,
et non avertit manum suam a perditione :
luxitque antemurale,
et murus pariter dissipatus est.

WLC ⁸ חָשַׁ֨ב יְהוָ֤ה ׀ לְהַשְׁחִית֙ חוֹמַ֣ת בַּת־ צִיּ֔וֹן נָ֣טָה קָ֔ו לֹא־ הֵשִׁ֥יב יָד֖וֹ מִבַּלֵּ֑עַ וַיַּֽאֲבֶל־ חֵ֥ל וְחוֹמָ֖ה יַחְדָּ֥ו אֻמְלָֽלוּ׃

VULC ⁹ Defixæ sunt in terra portæ ejus,
perdidit et contrivit vectes ejus ;
regem ejus et principes ejus in gentibus :
non est lex,
et prophetæ ejus non invenerunt
visionem a Domino.

WLC ⁹ טָבְע֤וּ בָאָ֙רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־ נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־ מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְהוָֽה׃

VULC ¹⁰ Sederunt in terra, conticuerunt
senes filiæ Sion ;
consperserunt cinere capita sua,
accincti sunt ciliciis :
abjecerunt in terram capita sua
virgines Jerusalem.

WLC ¹⁰ יֵשְׁב֨וּ לָאָ֤רֶץ יִדְּמוּ֙ זִקְנֵ֣י בַת־ צִיּ֔וֹן הֶֽעֱל֤וּ עָפָר֙ עַל־ רֹאשָׁ֔ם חָגְר֖וּ שַׂקִּ֑ים הוֹרִ֤ידוּ לָאָ֙רֶץ֙ רֹאשָׁ֔ן בְּתוּלֹ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם׃

VULC ¹¹ Defecerunt præ lacrimis oculi mei,
conturbata sunt viscera mea ;
effusum est in terra jecur meum
super contritione filiæ populi mei,
cum deficeret parvulus et lactens
in plateis oppidi.

WLC ¹¹ כָּל֨וּ בַדְּמָע֤וֹת עֵינַי֙ חֳמַרְמְר֣וּ מֵעַ֔י נִשְׁפַּ֤ךְ לָאָ֙רֶץ֙ כְּבֵדִ֔י עַל־ שֶׁ֖בֶר בַּת־ עַמִּ֑י בֵּֽעָטֵ֤ף עוֹלֵל֙ וְיוֹנֵ֔ק בִּרְחֹב֖וֹת קִרְיָֽה׃

VULC ¹² Matribus suis dixerunt :
Ubi est triticum et vinum ?
cum deficerent quasi vulnerati
in plateis civitatis,
cum exhalarent animas suas
in sinu matrum suarum.

WLC ¹² לְאִמֹּתָם֙ יֹֽאמְר֔וּ אַיֵּ֖ה דָּגָ֣ן וָיָ֑יִן בְּהִֽתְעַטְּפָ֤ם כֶּֽחָלָל֙ בִּרְחֹב֣וֹת עִ֔יר בְּהִשְׁתַּפֵּ֣ךְ נַפְשָׁ֔ם אֶל־ חֵ֖יק אִמֹּתָֽם׃

VULC ¹³ Cui comparabo te, vel cui assimilabo te,
filia Jerusalem ?
cui exæquabo te, et consolabor te,
virgo, filia Sion ?
magna est enim velut mare contritio tua :
quis medebitur tui ?

WLC ¹³ מָֽה־ אֲעִידֵ֞ךְ מָ֣ה אֲדַמֶּה־ לָּ֗ךְ הַבַּת֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם מָ֤ה אַשְׁוֶה־ לָּךְ֙ וַאֲנַֽחֲמֵ֔ךְ בְּתוּלַ֖ת בַּת־ צִיּ֑וֹן כִּֽי־ גָד֥וֹל כַּיָּ֛ם שִׁבְרֵ֖ךְ מִ֥י יִרְפָּא־ לָֽךְ׃

VULC ¹⁴ Prophetæ tui viderunt tibi
falsa et stulta ;
nec aperiebant iniquitatem tuam,
ut te ad pœnitentiam provocarent ;
viderunt autem tibi assumptiones falsas,
et ejectiones.

WLC ¹⁴ נְבִיאַ֗יִךְ חָ֤זוּ לָךְ֙ שָׁ֣וְא וְתָפֵ֔ל וְלֹֽא־ גִלּ֥וּ עַל־ עֲוֺנֵ֖ךְ לְהָשִׁ֣יב וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ מַשְׂא֥וֹת שָׁ֖וְא וּמַדּוּחִֽים׃

VULC ¹⁵ Plauserunt super te manibus
omnes transeuntes per viam ;
sibilaverunt et moverunt caput suum
super filiam Jerusalem :
Hæccine est urbs, dicentes, perfecti decoris,
gaudium universæ terræ ?

WLC ¹⁵ סָֽפְק֨וּ עָלַ֤יִךְ כַּפַּ֙יִם֙ כָּל־ עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיָּנִ֣עוּ רֹאשָׁ֔ם עַל־ בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָ֑ם הֲזֹ֣את הָעִ֗יר שֶׁיֹּֽאמְרוּ֙ כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי מָשׂ֖וֹשׂ לְכָל־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ¹⁶ Aperuerunt super te os suum
omnes inimici tui :
sibilaverunt, et fremuerunt dentibus,
et dixerunt : Devorabimus :
en ista est dies quam exspectabamus ;
invenimus, vidimus.

WLC ¹⁶ פָּצ֨וּ עָלַ֤יִךְ פִּיהֶם֙ כָּל־ א֣וֹיְבַ֔יִךְ שָֽׁרְקוּ֙ וַיַּֽחַרְקוּ־ שֵׁ֔ן אָמְר֖וּ בִּלָּ֑עְנוּ אַ֣ךְ זֶ֥ה הַיּ֛וֹם שֶׁקִּוִּינֻ֖הוּ מָצָ֥אנוּ רָאִֽינוּ׃

VULC ¹⁷ Fecit Dominus quæ cogitavit ;
complevit sermonem suum,
quem præceperat a diebus antiquis :
destruxit, et non pepercit,
et lætificavit super te inimicum,
et exaltavit cornu hostium tuorum.

WLC ¹⁷ עָשָׂ֨ה יְהוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר זָמָ֗ם בִּצַּ֤ע אֶמְרָתוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מִֽימֵי־ קֶ֔דֶם הָרַ֖ס וְלֹ֣א חָמָ֑ל וַיְשַׂמַּ֤ח עָלַ֙יִךְ֙ אוֹיֵ֔ב הֵרִ֖ים קֶ֥רֶן צָרָֽיִךְ׃

VULC ¹⁸ Clamavit cor eorum ad Dominum
super muros filiæ Sion :
Deduc quasi torrentem lacrimas
per diem et noctem ;
non des requiem tibi,
neque taceat pupilla oculi tui.

WLC ¹⁸ צָעַ֥ק לִבָּ֖ם אֶל־ אֲדֹנָ֑י חוֹמַ֣ת בַּת־ צִ֠יּוֹן הוֹרִ֨ידִי כַנַּ֤חַל דִּמְעָה֙ יוֹמָ֣ם וָלַ֔יְלָה אַֽל־ תִּתְּנִ֤י פוּגַת֙ לָ֔ךְ אַל־ תִּדֹּ֖ם בַּת־ עֵינֵֽךְ׃

VULC ¹⁹ Consurge, lauda in nocte,
in principio vigiliarum ;
effunde sicut aquam cor tuum
ante conspectum Domini :
leva ad eum manus tuas
pro anima parvulorum tuorum,
qui defecerunt in fame
in capite omnium compitorum.

WLC ¹⁹ ק֣וּמִי ׀ רֹ֣נִּי לְרֹאשׁ֙ אַשְׁמֻר֔וֹת שִׁפְכִ֤י כַמַּ֙יִם֙ לִבֵּ֔ךְ נֹ֖כַח פְּנֵ֣י אֲדֹנָ֑י שְׂאִ֧י אֵלָ֣יו כַּפַּ֗יִךְ עַל־ נֶ֙פֶשׁ֙ עֽוֹלָלַ֔יִךְ הָעֲטוּפִ֥ים בְּרָעָ֖ב בְּרֹ֥אשׁ כָּל־ חוּצֽוֹת׃

VULC ²⁰ Vide, Domine, et considera
quem vindemiaveris ita.
Ergone comedent mulieres fructum suum,
parvulos ad mensuram palmæ ?
si occiditur in sanctuario Domini
sacerdos et propheta ?

WLC ²⁰ רְאֵ֤ה יְהוָה֙ וְֽהַבִּ֔יטָה לְמִ֖י עוֹלַ֣לְתָּ כֹּ֑ה אִם־ תֹּאכַ֨לְנָה נָשִׁ֤ים פִּרְיָם֙ עֹלֲלֵ֣י טִפֻּחִ֔ים אִם־ יֵהָרֵ֛ג בְּמִקְדַּ֥שׁ אֲדֹנָ֖י כֹּהֵ֥ן וְנָבִֽיא׃

VULC ²¹ Jacuerunt in terra foris
puer et senex ;
virgines meæ et juvenes mei
ceciderunt in gladio :
interfecisti in die furoris tui,
percussisti, nec misertus es.

WLC ²¹ שָׁכְב֨וּ לָאָ֤רֶץ חוּצוֹת֙ נַ֣עַר וְזָקֵ֔ן בְּתוּלֹתַ֥י וּבַחוּרַ֖י נָפְל֣וּ בֶחָ֑רֶב הָרַ֙גְתָּ֙ בְּי֣וֹם אַפֶּ֔ךָ טָבַ֖חְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ׃

VULC ²² Vocasti quasi ad diem solemnem,
qui terrerent me de circuitu ;
et non fuit in die furoris Domini qui effugeret,
et relinqueretur :
quos educavi et enutrivi,
inimicus meus consumpsit eos.]

WLC ²² תִּקְרָא֩ כְי֨וֹם מוֹעֵ֤ד מְגוּרַי֙ מִסָּבִ֔יב וְלֹ֥א הָיָ֛ה בְּי֥וֹם אַף־ יְהוָ֖ה פָּלִ֣יט וְשָׂרִ֑יד אֲשֶׁר־ טִפַּ֥חְתִּי וְרִבִּ֖יתִי אֹיְבִ֥י כִלָּֽם׃

VULC ¹ [Ego vir videns paupertatem meam
in virga indignationis ejus.

WLC ¹ אֲנִ֤י הַגֶּ֙בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ׃

VULC ² Me minavit, et adduxit in tenebras,
et non in lucem.

WLC ² אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־ אֽוֹר׃

VULC ³ Tantum in me vertit et convertit
manum suam tota die.

WLC ³ אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כָּל־ הַיּֽוֹם׃

VULC ⁴ Vetustam fecit pellem meam et carnem meam ;
contrivit ossa mea.

WLC ⁴ בִּלָּ֤ה בְשָׂרִי֙ וְעוֹרִ֔י שִׁבַּ֖ר עַצְמוֹתָֽי׃

VULC ⁵ Ædificavit in gyro meo, et circumdedit me
felle et labore.

WLC ⁵ בָּנָ֥ה עָלַ֛י וַיַּקַּ֖ף רֹ֥אשׁ וּתְלָאָֽה׃

VULC ⁶ In tenebrosis collocavit me,
quasi mortuos sempiternos.

WLC ⁶ בְּמַחֲשַׁכִּ֥ים הוֹשִׁיבַ֖נִי כְּמֵתֵ֥י עוֹלָֽם׃

VULC ⁷ Circumædificavit adversum me, ut non egrediar ;
aggravavit compedem meum.

WLC ⁷ גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי׃

VULC ⁸ Sed et cum clamavero, et rogavero,
exclusit orationem meam.

WLC ⁸ גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי׃

VULC ⁹ Conclusit vias meas lapidibus quadris ;
semitas meas subvertit.

WLC ⁹ גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה׃

VULC ¹⁰ Ursus insidians factus est mihi,
leo in absconditis.

WLC ¹⁰ דֹּ֣ב אֹרֵ֥ב הוּא֙ לִ֔י בְּמִסְתָּרִֽים׃

VULC ¹¹ Semitas meas subvertit, et confregit me ;
posuit me desolatam.

WLC ¹¹ דְּרָכַ֥י סוֹרֵ֛ר וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי שָׂמַ֥נִי שֹׁמֵֽם׃

VULC ¹² Tetendit arcum suum, et posuit me
quasi signum ad sagittam.

WLC ¹² דָּרַ֤ךְ קַשְׁתוֹ֙ וַיַּצִּיבֵ֔נִי כַּמַּטָּרָ֖א לַחֵֽץ׃

VULC ¹³ Misit in renibus meis
filias pharetræ suæ.

WLC ¹³ הֵבִיא֙ בְּכִלְיוֹתָ֔י בְּנֵ֖י אַשְׁפָּתֽוֹ׃

VULC ¹⁴ Factus sum in derisum omni populo meo,
canticum eorum tota die.

WLC ¹⁴ הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙ לְכָל־ עַמִּ֔י נְגִינָתָ֖ם כָּל־ הַיּֽוֹם׃

VULC ¹⁵ Replevit me amaritudinibus ;
inebriavit me absinthio.

WLC ¹⁵ הִשְׂבִּיעַ֥נִי בַמְּרוֹרִ֖ים הִרְוַ֥נִי לַעֲנָֽה׃

VULC ¹⁶ Et fregit ad numerum dentes meos ;
cibavit me cinere.

WLC ¹⁶ וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר׃

VULC ¹⁷ Et repulsa est a pace anima mea ;
oblitus sum bonorum.

WLC ¹⁷ וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה׃

VULC ¹⁸ Et dixi : Periit finis meus,
et spes mea a Domino.

WLC ¹⁸ וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְהוָֽה׃

VULC ¹⁹ Recordare paupertatis, et transgressionis meæ,
absinthii et fellis.

WLC ¹⁹ זְכָר־ עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ׃

VULC ²⁰ Memoria memor ero, et tabescet
in me anima mea.

WLC ²⁰ זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר עָלַ֖י נַפְשִֽׁי׃

VULC ²¹ Hæc recolens in corde meo,
ideo sperabo.

WLC ²¹ זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־ לִבִּ֖י עַל־ כֵּ֥ן אוֹחִֽיל׃

VULC ²² Misericordiæ Domini, quia non sumus consumpti ;
quia non defecerunt miserationes ejus.

WLC ²² חַֽסְדֵ֤י יְהוָה֙ כִּ֣י לֹא־ תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־ כָל֖וּ רַחֲמָֽיו׃

VULC ²³ Novi diluculo,
multa est fides tua.

WLC ²³ חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ׃

VULC ²⁴ Pars mea Dominus, dixit anima mea ;
propterea exspectabo eum.

WLC ²⁴ חֶלְקִ֤י יְהוָה֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־ כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ׃

VULC ²⁵ Bonus est Dominus sperantibus in eum,
animæ quærenti illum.

WLC ²⁵ ט֤וֹב יְהוָה֙ לְקוָֹ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ׃

VULC ²⁶ Bonum est præstolari cum silentio
salutare Dei.

WLC ²⁶ ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְהוָֽה׃

VULC ²⁷ Bonum est viro cum portaverit jugum
ab adolescentia sua.

WLC ²⁷ ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־ יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו׃

VULC ²⁸ Sedebit solitarius, et tacebit,
quia levavit super se.

WLC ²⁸ יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו׃

VULC ²⁹ Ponet in pulvere os suum,
si forte sit spes.

WLC ²⁹ יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה׃

VULC ³⁰ Dabit percutienti se maxillam :
saturabitur opprobriis.

WLC ³⁰ יִתֵּ֧ן לְמַכֵּ֛הוּ לֶ֖חִי יִשְׂבַּ֥ע בְּחֶרְפָּֽה׃

VULC ³¹ Quia non repellet
in sempiternum Dominus.

WLC ³¹ כִּ֣י לֹ֥א יִזְנַ֛ח לְעוֹלָ֖ם אֲדֹנָֽי׃

VULC ³² Quia si abjecit, et miserebitur,
secundum multitudinem misericordiarum suarum.

WLC ³² כִּ֣י אִם־ הוֹגָ֔ה וְרִחַ֖ם כְּרֹ֥ב

VULC ³³ Non enim humiliavit ex corde suo
et abjecit filios hominum.

WLC ³³ כִּ֣י לֹ֤א עִנָּה֙ מִלִּבּ֔וֹ וַיַּגֶּ֖ה בְנֵי־ אִֽישׁ׃

VULC ³⁴ Ut conteret sub pedibus suis
omnes vinctos terræ.

WLC ³⁴ לְדַכֵּא֙ תַּ֣חַת רַגְלָ֔יו כֹּ֖ל אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ׃

VULC ³⁵ Ut declinaret judicium viri
in conspectu vultus Altissimi.

WLC ³⁵ לְהַטּוֹת֙ מִשְׁפַּט־ גָּ֔בֶר נֶ֖גֶד פְּנֵ֥י עֶלְיֽוֹן׃

VULC ³⁶ Ut perverteret hominem in judicio suo ;
Dominus ignoravit.

WLC ³⁶ לְעַוֵּ֤ת אָדָם֙ בְּרִיב֔וֹ אֲדֹנָ֖י לֹ֥א רָאָֽה׃

VULC ³⁷ Quis est iste qui dixit ut fieret,
Domino non jubente ?

WLC ³⁷ מִ֣י זֶ֤ה אָמַר֙ וַתֶּ֔הִי אֲדֹנָ֖י לֹ֥א צִוָּֽה׃

VULC ³⁸ Ex ore Altissimi non egredientur
nec mala nec bona ?

WLC ³⁸ מִפִּ֤י עֶלְיוֹן֙ לֹ֣א תֵצֵ֔א הָרָע֖וֹת וְהַטּֽוֹב׃

VULC ³⁹ Quid murmuravit homo vivens,
vir pro peccatis suis ?

WLC ³⁹ מַה־ יִּתְאוֹנֵן֙ אָדָ֣ם חָ֔י גֶּ֖בֶר עַל־

VULC ⁴⁰ Scrutemur vias nostras, et quæramus,
et revertamur ad Dominum.

WLC ⁴⁰ נַחְפְּשָׂ֤ה דְרָכֵ֙ינוּ֙ וְֽנַחְקֹ֔רָה וְנָשׁ֖וּבָה עַד־ יְהוָֽה׃

VULC ⁴¹ Levemus corda nostra cum manibus
ad Dominum in cælos.

WLC ⁴¹ נִשָּׂ֤א לְבָבֵ֙נוּ֙ אֶל־ כַּפָּ֔יִם אֶל־ אֵ֖ל בַּשָּׁמָֽיִם׃

VULC ⁴² Nos inique egimus, et ad iracundiam provocavimus ;
idcirco tu inexorabilis es.

WLC ⁴² נַ֤חְנוּ פָשַׁ֙עְנוּ֙ וּמָרִ֔ינוּ אַתָּ֖ה לֹ֥א סָלָֽחְתָּ׃

VULC ⁴³ Operuisti in furore, et percussisti nos ;
occidisti, nec pepercisti.

WLC ⁴³ סַכֹּ֤תָה בָאַף֙ וַֽתִּרְדְּפֵ֔נוּ הָרַ֖גְתָּ לֹ֥א חָמָֽלְתָּ׃

VULC ⁴⁴ Opposuisti nubem tibi,
ne transeat oratio.

WLC ⁴⁴ סַכּ֤וֹתָה בֶֽעָנָן֙ לָ֔ךְ מֵעֲב֖וֹר תְּפִלָּֽה׃

VULC ⁴⁵ Eradicationem et abjectionem posuisti me
in medio populorum.

WLC ⁴⁵ סְחִ֧י וּמָא֛וֹס תְּשִׂימֵ֖נוּ בְּקֶ֥רֶב הָעַמִּֽים׃

VULC ⁴⁶ Aperuerunt super nos os suum
omnes inimici.

WLC ⁴⁶ פָּצ֥וּ עָלֵ֛ינוּ פִּיהֶ֖ם כָּל־ אֹיְבֵֽינוּ׃

VULC ⁴⁷ Formido et laqueus facta est nobis
vaticinatio, et contritio.

WLC ⁴⁷ פַּ֧חַד וָפַ֛חַת הָ֥יָה לָ֖נוּ הַשֵּׁ֥את וְהַשָּֽׁבֶר׃

VULC ⁴⁸ Divisiones aquarum deduxit oculus meus,
in contritione filiæ populi mei.

WLC ⁴⁸ פַּלְגֵי־ מַ֙יִם֙ תֵּרַ֣ד עֵינִ֔י עַל־ שֶׁ֖בֶר בַּת־ עַמִּֽי׃

VULC ⁴⁹ Oculus meus afflictus est, nec tacuit,
eo quod non esset requies.

WLC ⁴⁹ עֵינִ֧י נִגְּרָ֛ה וְלֹ֥א תִדְמֶ֖ה מֵאֵ֥ין הֲפֻגֽוֹת׃

VULC ⁵⁰ Donec respiceret et videret
Dominus de cælis.

WLC ⁵⁰ עַד־ יַשְׁקִ֣יף וְיֵ֔רֶא יְהוָ֖ה מִשָּׁמָֽיִם׃

VULC ⁵¹ Oculus meus deprædatus est animam meam
in cunctis filiabus urbis meæ.

WLC ⁵¹ עֵינִי֙ עֽוֹלְלָ֣ה לְנַפְשִׁ֔י מִכֹּ֖ל בְּנ֥וֹת עִירִֽי׃

VULC ⁵² Venatione ceperunt me quasi avem
inimici mei gratis.

WLC ⁵² צ֥וֹד צָד֛וּנִי כַּצִּפּ֖וֹר אֹיְבַ֥י חִנָּֽם׃

VULC ⁵³ Lapsa est in lacum vita mea,
et posuerunt lapidem super me.

WLC ⁵³ צָֽמְת֤וּ בַבּוֹר֙ חַיָּ֔י וַיַּדּוּ־ אֶ֖בֶן בִּֽי׃

VULC ⁵⁴ Inundaverunt aquæ super caput meum ;
dixi : Perii.

WLC ⁵⁴ צָֽפוּ־ מַ֥יִם עַל־ רֹאשִׁ֖י אָמַ֥רְתִּי נִגְזָֽרְתִּי׃

VULC ⁵⁵ Invocavi nomen tuum, Domine,
de lacu novissimo.

WLC ⁵⁵ קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְהוָ֔ה מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת׃

VULC ⁵⁶ Vocem meam audisti ; ne avertas aurem tuam
a singultu meo et clamoribus.

WLC ⁵⁶ קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־ תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי׃

VULC ⁵⁷ Appropinquasti in die quando invocavi te ;
dixisti : Ne timeas.

WLC ⁵⁷ קָרַ֙בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־ תִּירָֽא׃

VULC ⁵⁸ Judicasti, Domine, causam animæ meæ,
redemptor vitæ meæ.

WLC ⁵⁸ רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי׃

VULC ⁵⁹ Vidisti, Domine, iniquitatem illorum adversum me :
judica judicium meum.

WLC ⁵⁹ רָאִ֤יתָה יְהוָה֙ עַוָּ֣תָתִ֔י שָׁפְטָ֖ה מִשְׁפָּטִֽי׃

VULC ⁶⁰ Vidisti omnem furorem,
universas cogitationes eorum adversum me.

WLC ⁶⁰ רָאִ֙יתָה֙ כָּל־ נִקְמָתָ֔ם כָּל־ מַחְשְׁבֹתָ֖ם לִֽי׃

VULC ⁶¹ Audisti opprobrium eorum, Domine,
omnes cogitationes eorum adversum me.

WLC ⁶¹ שָׁמַ֤עְתָּ חֶרְפָּתָם֙ יְהוָ֔ה כָּל־ מַחְשְׁבֹתָ֖ם עָלָֽי׃

VULC ⁶² Labia insurgentium mihi, et meditationes eorum
adversum me tota die.

WLC ⁶² שִׂפְתֵ֤י קָמַי֙ וְהֶגְיוֹנָ֔ם עָלַ֖י כָּל־ הַיּֽוֹם׃

VULC ⁶³ Sessionem eorum et resurrectionem eorum vide ;
ego sum psalmus eorum.

WLC ⁶³ שִׁבְתָּ֤ם וְקִֽימָתָם֙ הַבִּ֔יטָה אֲנִ֖י מַנְגִּינָתָֽם׃

VULC ⁶⁴ Reddes eis vicem, Domine,
juxta opera manuum suarum.

WLC ⁶⁴ תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל יְהוָ֖ה כְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם׃

VULC ⁶⁵ Dabis eis scutum cordis,
laborem tuum.

WLC ⁶⁵ תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־ לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם׃

VULC ⁶⁶ Persequeris in furore, et conteres eos
sub cælis, Domine.]

WLC ⁶⁶ תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י יְהוָֽה׃

VULC ¹ [Quomodo obscuratum est aurum,
mutatus est color optimus !
dispersi sunt lapides sanctuarii
in capite omnium platearum !

WLC ¹ אֵיכָה֙ יוּעַ֣ם זָהָ֔ב יִשְׁנֶ֖א הַכֶּ֣תֶם הַטּ֑וֹב תִּשְׁתַּפֵּ֙כְנָה֙ אַבְנֵי־ קֹ֔דֶשׁ בְּרֹ֖אשׁ כָּל־ חוּצֽוֹת׃

VULC ² Filii Sion inclyti,
et amicti auro primo :
quomodo reputati sunt in vasa testea,
opus manuum figuli !

WLC ² בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים הַמְסֻלָּאִ֖ים בַּפָּ֑ז אֵיכָ֤ה נֶחְשְׁבוּ֙ לְנִבְלֵי־ חֶ֔רֶשׂ מַעֲשֵׂ֖ה יְדֵ֥י יוֹצֵֽר׃

VULC ³ Sed et lamiæ nudaverunt mammam,
lactaverunt catulos suos :
filia populi mei crudelis
quasi struthio in deserto.

WLC ³ גַּם־ חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד הֵינִ֖יקוּ גּוּרֵיהֶ֑ן בַּת־ עַמִּ֣י לְאַכְזָ֔ר בַּמִּדְבָּֽר׃

VULC ⁴ Adhæsit lingua lactentis
ad palatum ejus in siti ;
parvuli petierunt panem,
et non erat qui frangeret eis.

WLC ⁴ דָּבַ֨ק לְשׁ֥וֹן יוֹנֵ֛ק אֶל־ חכּ֖וֹ בַּצָּמָ֑א עֽוֹלָלִים֙ שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם פֹּרֵ֖שׂ אֵ֥ין לָהֶֽם׃

VULC ⁵ Qui vescebantur voluptuose,
interierunt in viis ;
qui nutriebantur in croceis,
amplexati sunt stercora.

WLC ⁵ הָאֹֽכְלִים֙ לְמַ֣עֲדַנִּ֔ים נָשַׁ֖מּוּ בַּחוּצ֑וֹת הָאֱמֻנִים֙ עֲלֵ֣י תוֹלָ֔ע חִבְּק֖וּ אַשְׁפַּתּֽוֹת׃

VULC ⁶ Et major effecta est iniquitas filiæ populi mei
peccato Sodomorum,
quæ subversa est in momento,
et non ceperunt in ea manus.

WLC ⁶ וַיִּגְדַּל֙ עֲוֺ֣ן בַּת־ עַמִּ֔י מֵֽחַטַּ֖את סְדֹ֑ם הַֽהֲפוּכָ֣ה כְמוֹ־ רָ֔גַע וְלֹא־ חָ֥לוּ בָ֖הּ יָדָֽיִם׃

VULC ⁷ Candidiores Nazaræi ejus nive,
nitidiores lacte,
rubicundiores ebore antiquo,
sapphiro pulchriores.

WLC ⁷ זַכּ֤וּ נְזִירֶ֙יהָ֙ מִשֶּׁ֔לֶג צַח֖וּ מֵחָלָ֑ב אָ֤דְמוּ עֶ֙צֶם֙ מִפְּנִינִ֔ים סַפִּ֖יר גִּזְרָתָֽם׃

VULC ⁸ Denigrata est super carbones facies eorum
et non sunt cogniti in plateis ;
adhæsit cutis eorum ossibus :
aruit, et facta est quasi lignum.

WLC ⁸ חָשַׁ֤ךְ מִשְּׁחוֹר֙ תָּֽאֳרָ֔ם לֹ֥א נִכְּר֖וּ בַּחוּצ֑וֹת צָפַ֤ד עוֹרָם֙ עַל־ עַצְמָ֔ם יָבֵ֖שׁ הָיָ֥ה כָעֵֽץ׃

VULC ⁹ Melius fuit occisis gladio
quam interfectis fame,
quoniam isti extabuerunt consumpti
a sterilitate terræ.

WLC ⁹ טוֹבִ֤ים הָיוּ֙ חַלְלֵי־ חֶ֔רֶב מֵֽחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב שֶׁ֣הֵ֤ם יָז֙וּבוּ֙ מְדֻקָּרִ֔ים מִתְּנוּבֹ֖ת שָׂדָֽי׃

VULC ¹⁰ Manus mulierum misericordium
coxerunt filios suos ;
facti sunt cibus earum
in contritione filiæ populi mei.

WLC ¹⁰ יְדֵ֗י נָשִׁים֙ רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת בִּשְּׁל֖וּ יַלְדֵיהֶ֑ן הָי֤וּ לְבָרוֹת֙ לָ֔מוֹ בְּשֶׁ֖בֶר בַּת־ עַמִּֽי׃

VULC ¹¹ Complevit Dominus furorem suum,
effudit iram indignationis suæ :
et succendit ignem in Sion,
et devoravit fundamenta ejus.

WLC ¹¹ כִּלָּ֤ה יְהוָה֙ אֶת־ חֲמָת֔וֹ שָׁפַ֖ךְ חֲר֣וֹן אַפּ֑וֹ וַיַּצֶּת־ אֵ֣שׁ בְּצִיּ֔וֹן וַתֹּ֖אכַל יְסוֹדֹתֶֽיהָ׃

VULC ¹² Non crediderunt reges terræ,
et universi habitatores orbis,
quoniam ingrederetur hostis et inimicus
per portas Jerusalem.

WLC ¹² לֹ֤א הֶאֱמִ֙ינוּ֙ מַלְכֵי־ אֶ֔רֶץ יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלִָֽם׃

VULC ¹³ Propter peccata prophetarum ejus,
et iniquitates sacerdotum ejus,
qui effuderunt in medio ejus
sanguinem justorum.

WLC ¹³ מֵֽחַטֹּ֣את נְבִיאֶ֔יהָ עֲוֺנ֖וֹת כֹּהֲנֶ֑יהָ הַשֹּׁפְכִ֥ים בְּקִרְבָּ֖הּ דַּ֥ם צַדִּיקִֽים׃

VULC ¹⁴ Erraverunt cæci in plateis,
polluti sunt in sanguine ;
cumque non possent,
tenuerunt lacinias suas.

WLC ¹⁴ נָע֤וּ עִוְרִים֙ בַּֽחוּצ֔וֹת נְגֹֽאֲל֖וּ בַּדָּ֑ם בְּלֹ֣א יֽוּכְל֔וּ יִגְּע֖וּ בִּלְבֻשֵׁיהֶֽם׃

VULC ¹⁵ Recedite polluti, clamaverunt eis ;
recedite, abite, nolite tangere :
jurgati quippe sunt, et commoti dixerunt inter gentes :
Non addet ultra ut habitet in eis.

WLC ¹⁵ ס֣וּרוּ טָמֵ֞א קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ ס֤וּרוּ ס֙וּרוּ֙ אַל־ תִּגָּ֔עוּ כִּ֥י נָצ֖וּ גַּם־ נָ֑עוּ אָֽמְרוּ֙ בַּגּוֹיִ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יפוּ לָגֽוּר׃

VULC ¹⁶ Facies Domini divisit eos,
non addet ut respiciat eos ;
facies sacerdotum non erubuerunt,
neque senum miserti sunt.

WLC ¹⁶ פְּנֵ֤י יְהוָה֙ חִלְּקָ֔ם לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַבִּיטָ֑ם פְּנֵ֤י כֹהֲנִים֙ לֹ֣א נָשָׂ֔אוּ לֹ֥א חָנָֽנוּ׃

VULC ¹⁷ Cum adhuc subsisteremus, defecerunt oculi nostri
ad auxilium nostrum vanum ;
cum respiceremus attenti ad gentem
quæ salvare non poterat.

WLC ¹⁷ תִּכְלֶ֣ינָה עֵינֵ֔ינוּ אֶל־ עֶזְרָתֵ֖נוּ הָ֑בֶל בְּצִפִּיָּתֵ֣נוּ צִפִּ֔ינוּ אֶל־ גּ֖וֹי לֹ֥א יוֹשִֽׁעַ׃

VULC ¹⁸ Lubricaverunt vestigia nostra
in itinere platearum nostrarum ;
appropinquavit finis noster, completi sunt dies nostri,
quia venit finis noster.

WLC ¹⁸ צָד֣וּ צְעָדֵ֔ינוּ מִלֶּ֖כֶת בִּרְחֹבֹתֵ֑ינוּ קָרַ֥ב קִצֵּ֛ינוּ מָלְא֥וּ יָמֵ֖ינוּ כִּי־ בָ֥א קִצֵּֽינוּ׃

VULC ¹⁹ Velociores fuerunt persecutores nostri
aquilis cæli ;
super montes persecuti sunt nos,
in deserto insidiati sunt nobis.

WLC ¹⁹ קַלִּ֤ים הָיוּ֙ רֹדְפֵ֔ינוּ מִנִּשְׁרֵ֖י שָׁמָ֑יִם עַל־ הֶהָרִ֣ים דְּלָקֻ֔נוּ בַּמִּדְבָּ֖ר אָ֥רְבוּ לָֽנוּ׃

VULC ²⁰ Spiritus oris nostri, christus Dominus,
captus est in peccatis nostris,
cui diximus : In umbra tua
vivemus in gentibus.

WLC ²⁰ ר֤וּחַ אַפֵּ֙ינוּ֙ מְשִׁ֣יחַ יְהוָ֔ה נִלְכַּ֖ד בִּשְׁחִיתוֹתָ֑ם אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔רְנוּ בְּצִלּ֖וֹ נִֽחְיֶ֥ה בַגּוֹיִֽם׃

VULC ²¹ Gaude et lætare, filia Edom,
quæ habitas in terra Hus !
ad te quoque perveniet calix : inebriaberis,
atque nudaberis.

WLC ²¹ שִׂ֤ישִׂי וְשִׂמְחִי֙ בַּת־ אֱד֔וֹם בְּאֶ֣רֶץ ע֑וּץ גַּם־ עָלַ֙יִךְ֙ תַּעֲבָר־ כּ֔וֹס תִּשְׁכְּרִ֖י וְתִתְעָרִֽי׃

VULC ²² Completa est iniquitas tua, filia Sion :
non addet ultra ut transmigret te.
Visitavit iniquitatem tuam, filia Edom ;
discooperuit peccata tua.]

WLC ²² תַּם־ עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־ צִיּ֔וֹן לֹ֥א יוֹסִ֖יף לְהַגְלוֹתֵ֑ךְ פָּקַ֤ד עֲוֺנֵךְ֙ בַּת־ אֱד֔וֹם גִּלָּ֖ה עַל־ חַטֹּאתָֽיִךְ׃

VULC ¹ [Recordare, Domine, quid acciderit nobis ;
intuere et respice opprobrium nostrum.

WLC ¹ זְכֹ֤ר יְהוָה֙ מֶֽה־ הָ֣יָה לָ֔נוּ וּרְאֵ֥ה אֶת־ חֶרְפָּתֵֽנוּ׃

VULC ² Hæreditas nostra versa est ad alienos,
domus nostræ ad extraneos.

WLC ² נַחֲלָתֵ֙נוּ֙ נֶֽהֶפְכָ֣ה לְזָרִ֔ים בָּתֵּ֖ינוּ לְנָכְרִֽים׃

VULC ³ Pupilli facti sumus absque patre,
matres nostræ quasi viduæ.

WLC ³ יְתוֹמִ֤ים הָיִ֙ינוּ֙ אָ֔ב אִמֹּתֵ֖ינוּ כְּאַלְמָנֽוֹת׃

VULC ⁴ Aquam nostram pecunia bibimus ;
ligna nostra pretio comparavimus.

WLC ⁴ מֵימֵ֙ינוּ֙ בְּכֶ֣סֶף שָׁתִ֔ינוּ עֵצֵ֖ינוּ בִּמְחִ֥יר יָבֹֽאוּ׃

VULC ⁵ Cervicibus nostris minabamur,
lassis non dabatur requies.

WLC ⁵ עַ֤ל צַוָּארֵ֙נוּ֙ נִרְדָּ֔פְנוּ יָגַ֖עְנוּ הֽוּנַ֖ח לָֽנוּ׃

VULC ⁶ Ægypto dedimus manum et Assyriis,
ut saturaremur pane.

WLC ⁶ מִצְרַ֙יִם֙ נָתַ֣נּוּ יָ֔ד אַשּׁ֖וּר לִשְׂבֹּ֥עַֽ לָֽחֶם׃

VULC ⁷ Patres nostri peccaverunt, et non sunt :
et nos iniquitates eorum portavimus.

WLC ⁷ אֲבֹתֵ֤ינוּ חָֽטְאוּ֙ עֲוֺנֹתֵיהֶ֥ם סָבָֽלְנוּ׃

VULC ⁸ Servi dominati sunt nostri :
non fuit qui redimeret de manu eorum.

WLC ⁸ עֲבָדִים֙ מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ פֹּרֵ֖ק אֵ֥ין מִיָּדָֽם׃

VULC ⁹ In animabus nostris afferebamus panem nobis,
a facie gladii in deserto.

WLC ⁹ בְּנַפְשֵׁ֙נוּ֙ נָבִ֣יא לַחְמֵ֔נוּ מִפְּנֵ֖י חֶ֥רֶב הַמִּדְבָּֽר׃

VULC ¹⁰ Pellis nostra quasi clibanus exusta est,
a facie tempestatum famis.

WLC ¹⁰ עוֹרֵ֙נוּ֙ כְּתַנּ֣וּר נִכְמָ֔רוּ מִפְּנֵ֖י זַלְעֲפ֥וֹת רָעָֽב׃

VULC ¹¹ Mulieres in Sion humiliaverunt,
et virgines in civitatibus Juda.

WLC ¹¹ נָשִׁים֙ בְּצִיּ֣וֹן עִנּ֔וּ בְּתֻלֹ֖ת בְּעָרֵ֥י יְהוּדָֽה׃

VULC ¹² Principes manu suspensi sunt ;
facies senum non erubuerunt.

WLC ¹² שָׂרִים֙ בְּיָדָ֣ם נִתְל֔וּ פְּנֵ֥י זְקֵנִ֖ים לֹ֥א נֶהְדָּֽרוּ׃

VULC ¹³ Adolescentibus impudice abusi sunt,
et pueri in ligno corruerunt.

WLC ¹³ בַּחוּרִים֙ טְח֣וֹן נָשָׂ֔אוּ וּנְעָרִ֖ים בָּעֵ֥ץ כָּשָֽׁלוּ׃

VULC ¹⁴ Senes defecerunt de portis,
juvenes de choro psallentium.

WLC ¹⁴ זְקֵנִים֙ מִשַּׁ֣עַר שָׁבָ֔תוּ בַּחוּרִ֖ים מִנְּגִינָתָֽם׃

VULC ¹⁵ Defecit gaudium cordis nostri ;
versus est in luctum chorus noster.

WLC ¹⁵ שָׁבַת֙ מְשׂ֣וֹשׂ לִבֵּ֔נוּ נֶהְפַּ֥ךְ לְאֵ֖בֶל מְחֹלֵֽנוּ׃

VULC ¹⁶ Cecidit corona capitis nostri :
væ nobis, quia peccavimus !

WLC ¹⁶ נָֽפְלָה֙ עֲטֶ֣רֶת רֹאשֵׁ֔נוּ אֽוֹי־ נָ֥א לָ֖נוּ כִּ֥י חָטָֽאנוּ׃

VULC ¹⁷ Propterea mœstum factum est cor nostrum ;
ideo contenebrati sunt oculi nostri,

WLC ¹⁷ עַל־ זֶ֗ה הָיָ֤ה דָוֶה֙ לִבֵּ֔נוּ עַל־ אֵ֖לֶּה חָשְׁכ֥וּ עֵינֵֽינוּ׃

VULC ¹⁸ propter montem Sion quia disperiit ;
vulpes ambulaverunt in eo.

WLC ¹⁸ עַ֤ל הַר־ צִיּוֹן֙ שֶׁשָּׁמֵ֔ם שׁוּעָלִ֖ים הִלְּכוּ־ בֽוֹ׃

VULC ¹⁹ Tu autem, Domine, in æternum permanebis,
solium tuum in generationem et generationem.

WLC ¹⁹ אַתָּ֤ה יְהוָה֙ לְעוֹלָ֣ם תֵּשֵׁ֔ב כִּסְאֲךָ֖ לְדֹ֥ר וָדֽוֹר׃

VULC ²⁰ Quare in perpetuum oblivisceris nostri,
derelinques nos in longitudine dierum ?

WLC ²⁰ לָ֤מָּה לָנֶ֙צַח֙ תִּשְׁכָּחֵ֔נוּ תַּֽעַזְבֵ֖נוּ לְאֹ֥רֶךְ יָמִֽים׃

VULC ²¹ Converte nos, Domine, ad te, et convertemur ;
innova dies nostros, sicut a principio.

WLC ²¹ הֲשִׁיבֵ֨נוּ יְהוָ֤ה ׀ אֵלֶ֙יךָ֙ חַדֵּ֥שׁ יָמֵ֖ינוּ כְּקֶֽדֶם׃

VULC ²² Sed projiciens repulisti nos :
iratus es contra nos vehementer.]

WLC ²² כִּ֚י אִם־ מָאֹ֣ס מְאַסְתָּ֔נוּ קָצַ֥פְתָּ עָלֵ֖ינוּ עַד־ מְאֹֽד׃