VULC ¹ Locutus est Dominus ad Moysen, dicens :

WLC ¹ וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־ מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר

VULC ² Loquere ad omnem cœtum filiorum Israël, et dices ad eos : Sancti estote, quia ego sanctus sum, Dominus Deus vester.

WLC ² דַּבֵּ֞ר אֶל־ כָּל־ עֲדַ֧ת בְּנֵי־ יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

VULC ³ Unusquisque patrem suum, et matrem suam timeat. Sabbata mea custodite. Ego Dominus Deus vester.

WLC ³ אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ וְאֶת־ שַׁבְּתֹתַ֖י תִּשְׁמֹ֑רוּ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

VULC ⁴ Nolite converti ad idola, nec deos conflatiles faciatis vobis. Ego Dominus Deus vester.

WLC ⁴ אַל־ תִּפְנוּ֙ אֶל־ הָ֣אֱלִילִ֔ים וֵֽאלֹהֵי֙ מַסֵּכָ֔ה לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

VULC ⁵ Si immolaveritis hostiam pacificorum Domino, ut sit placabilis,

WLC ⁵ וְכִ֧י תִזְבְּח֛וּ זֶ֥בַח שְׁלָמִ֖ים לַיהוָ֑ה לִֽרְצֹנְכֶ֖ם תִּזְבָּחֻֽהוּ׃

VULC ⁶ eo die quo fuerit immolata, comedetis eam, et die altero : quidquid autem residuum fuerit in diem tertium, igne comburetis.

WLC ⁶ בְּי֧וֹם זִבְחֲכֶ֛ם יֵאָכֵ֖ל וּמִֽמָּחֳרָ֑ת וְהַנּוֹתָר֙ עַד־ י֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף׃

VULC ⁷ Si quis post biduum comederit ex ea, profanus erit, et impietatis reus :

WLC ⁷ וְאִ֛ם הֵאָכֹ֥ל יֵאָכֵ֖ל בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י פִּגּ֥וּל ה֖וּא לֹ֥א יֵרָצֶֽה׃

VULC ⁸ portabitque iniquitatem suam, quia sanctum Domini polluit, et peribit anima illa de populo suo.

WLC ⁸ וְאֹֽכְלָיו֙ עֲוֺנ֣וֹ יִשָּׂ֔א כִּֽי־ אֶת־ קֹ֥דֶשׁ יְהוָ֖ה חִלֵּ֑ל וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵעַמֶּֽיהָ׃

VULC ⁹ Cumque messueris segetes terræ tuæ, non tondebis usque ad solum superficiem terræ, nec remanentes spicas colliges,

WLC ⁹ וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־ קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט׃

VULC ¹⁰ neque in vinea tua racemos et grana decidentia congregabis : sed pauperibus et peregrinis carpenda dimittes. Ego Dominus Deus vester.

WLC ¹⁰ וְכַרְמְךָ֙ לֹ֣א תְעוֹלֵ֔ל וּפֶ֥רֶט כַּרְמְךָ֖ לֹ֣א תְלַקֵּ֑ט לֶֽעָנִ֤י וְלַגֵּר֙ תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֔ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

VULC ¹¹ Non facietis furtum. Non mentiemini, nec decipiet unusquisque proximum suum.

WLC ¹¹ לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ וְלֹא־ תְכַחֲשׁ֥וּ וְלֹֽא־ תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּעֲמִיתֽוֹ׃

VULC ¹² Non perjurabis in nomine meo, nec pollues nomen Dei tui. Ego Dominus.

WLC ¹² וְלֹֽא־ תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת־ שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

VULC ¹³ Non facies calumniam proximo tuo nec vi opprimes eum. Non morabitur opus mercenarii tui apud te usque mane.

WLC ¹³ לֹֽא־ תַעֲשֹׁ֥ק אֶת־ רֵֽעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא־ תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד־ בֹּֽקֶר׃

VULC ¹⁴ Non maledices surdo, nec coram cæco pones offendiculum : sed timebis Dominum Deum tuum, quia ego sum Dominus.

WLC ¹⁴ לֹא־ תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

VULC ¹⁵ Non facies quod iniquum est, nec injuste judicabis. Non consideres personam pauperis, nec honores vultum potentis. Juste judica proximo tuo.

WLC ¹⁵ לֹא־ תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־ תִשָּׂ֣א פְנֵי־ דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ׃

VULC ¹⁶ Non eris criminator, nec susurro in populo. Non stabis contra sanguinem proximi tui. Ego Dominus.

WLC ¹⁶ לֹא־ תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־ דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃

VULC ¹⁷ Non oderis fratrem tuum in corde tuo, sed publice argue eum, ne habeas super illo peccatum.

WLC ¹⁷ לֹֽא־ תִשְׂנָ֥א אֶת־ אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙ אֶת־ עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹא־ תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא׃

VULC ¹⁸ Non quæras ultionem, nec memor eris injuriæ civium tuorum. Diliges amicum tuum sicut teipsum. Ego Dominus.

WLC ¹⁸ לֹֽא־ תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־ תִטֹּר֙ אֶת־ בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃

VULC ¹⁹ Leges meas custodite. Jumentum tuum non facies coire cum alterius generis animantibus. Agrum tuum non seres diverso semine. Veste, quæ ex duobus texta est, non indueris.

WLC ¹⁹ אֶֽת־ חֻקֹּתַי֮ תִּשְׁמֹרוּ֒ בְּהֶמְתְּךָ֙ לֹא־ תַרְבִּ֣יעַ כִּלְאַ֔יִם שָׂדְךָ֖ לֹא־ תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֙יִם֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ׃

VULC ²⁰ Homo, si dormierit cum muliere coitu seminis, quæ sit ancilla etiam nubilis, et tamen pretio non redempta, nec libertate donata : vapulabunt ambo, et non morientur, quia non fuit libera.

WLC ²⁰ וְ֠אִישׁ כִּֽי־ יִשְׁכַּ֨ב אֶת־ אִשָּׁ֜ה שִׁכְבַת־ זֶ֗רַע וְהִ֤וא שִׁפְחָה֙ נֶחֱרֶ֣פֶת לְאִ֔ישׁ וְהָפְדֵּה֙ לֹ֣א נִפְדָּ֔תָה א֥וֹ חֻפְשָׁ֖ה לֹ֣א נִתַּן־ לָ֑הּ בִּקֹּ֧רֶת תִּהְיֶ֛ה לֹ֥א יוּמְת֖וּ כִּי־ לֹ֥א חֻפָּֽשָׁה׃

VULC ²¹ Pro delicto autem suo offeret Domino ad ostium tabernaculi testimonii arietem :

WLC ²¹ וְהֵבִ֤יא אֶת־ אֲשָׁמוֹ֙ לַֽיהוָ֔ה אֶל־ פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֵ֖יל אָשָֽׁם׃

VULC ²² orabitque pro eo sacerdos, et pro peccato ejus coram Domino, et repropitiabitur ei, dimitteturque peccatum.

WLC ²² וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן בְּאֵ֤יל הָֽאָשָׁם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה עַל־ חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְנִסְלַ֣ח ל֔וֹ מֵחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא׃

VULC ²³ Quando ingressi fueritis terram, et plantaveritis in ea ligna pomifera, auferetis præputia eorum : poma, quæ germinant, immunda erunt vobis, nec edetis ex eis.

WLC ²³ וְכִי־ תָבֹ֣אוּ אֶל־ הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־ עֵ֣ץ מַאֲכָ֔ל וַעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת־ פִּרְי֑וֹ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵאָכֵֽל׃

VULC ²⁴ Quarto autem anno omnis fructus eorum sanctificabitur, laudabilis Domino.

WLC ²⁴ וּבַשָּׁנָה֙ הָרְבִיעִ֔ת יִהְיֶ֖ה כָּל־ פִּרְי֑וֹ קֹ֥דֶשׁ הִלּוּלִ֖ים לַיהוָֽה׃

VULC ²⁵ Quinto autem anno comedetis fructus, congregantes poma, quæ proferunt. Ego Dominus Deus vester.

WLC ²⁵ וּבַשָּׁנָ֣ה הַחֲמִישִׁ֗ת תֹּֽאכְלוּ֙ אֶת־ פִּרְי֔וֹ לְהוֹסִ֥יף לָכֶ֖ם תְּבוּאָת֑וֹ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

VULC ²⁶ Non comedetis cum sanguine. Non augurabimini, nec observabitis somnia.

WLC ²⁶ לֹ֥א תֹאכְל֖וּ עַל־ הַדָּ֑ם לֹ֥א תְנַחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ׃

VULC ²⁷ Neque in rotundum attondebitis comam, nec radetis barbam.

WLC ²⁷ לֹ֣א תַקִּ֔פוּ פְּאַ֖ת רֹאשְׁכֶ֑ם וְלֹ֣א תַשְׁחִ֔ית אֵ֖ת פְּאַ֥ת זְקָנֶֽךָ׃

VULC ²⁸ Et super mortuo non incidetis carnem vestram, neque figuras aliquas aut stigmata facietis vobis. Ego Dominus.

WLC ²⁸ וְשֶׂ֣רֶט לָנֶ֗פֶשׁ לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בִּבְשַׂרְכֶ֔ם וּכְתֹ֣בֶת קַֽעֲקַ֔ע לֹ֥א תִתְּנ֖וּ בָּכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃

VULC ²⁹ Ne prostituas filiam tuam, ne contaminetur terra et impleatur piaculo.

WLC ²⁹ אַל־ תְּחַלֵּ֥ל אֶֽת־ בִּתְּךָ֖ לְהַזְנוֹתָ֑הּ וְלֹא־ תִזְנֶ֣ה הָאָ֔רֶץ וּמָלְאָ֥ה הָאָ֖רֶץ זִמָּֽה׃

VULC ³⁰ Sabbata mea custodite, et sanctuarium meum metuite. Ego Dominus.

WLC ³⁰ אֶת־ שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָֽה׃

VULC ³¹ Non declinetis ad magos, nec ab ariolis aliquid sciscitemini, ut polluamini per eos. Ego Dominus Deus vester.

WLC ³¹ אַל־ תִּפְנ֤וּ אֶל־ הָאֹבֹת֙ וְאֶל־ הַיִּדְּעֹנִ֔ים אַל־ תְּבַקְשׁ֖וּ לְטָמְאָ֣ה בָהֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

VULC ³² Coram cano capite consurge, et honora personam senis : et time Dominum Deum tuum. Ego sum Dominus.

WLC ³² מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃

VULC ³³ Si habitaverit advena in terra vestra, et moratus fuerit inter vos, non exprobretis ei :

WLC ³³ וְכִֽי־ יָג֧וּר אִתְּךָ֛ גֵּ֖ר בְּאַרְצְכֶ֑ם לֹ֥א תוֹנ֖וּ אֹתֽוֹ׃

VULC ³⁴ sed sit inter vos quasi indigena, et diligetis eum quasi vosmetipsos : fuistis enim et vos advenæ in terra Ægypti. Ego Dominus Deus vester.

WLC ³⁴ כְּאֶזְרָ֣ח מִכֶּם֩ יִהְיֶ֨ה לָכֶ֜ם הַגֵּ֣ר ׀ הַגָּ֣ר אִתְּכֶ֗ם וְאָהַבְתָּ֥ לוֹ֙ כָּמ֔וֹךָ כִּֽי־ גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

VULC ³⁵ Nolite facere iniquum aliquid in judicio, in regula, in pondere, in mensura.

WLC ³⁵ לֹא־ תַעֲשׂ֥וּ עָ֖וֶל בַּמִּשְׁפָּ֑ט בַּמִּדָּ֕ה בַּמִּשְׁקָ֖ל וּבַמְּשׂוּרָֽה׃

VULC ³⁶ Statera justa, et æqua sint pondera, justus modius, æquusque sextarius. Ego Dominus Deus vester, qui eduxi vos de terra Ægypti.

WLC ³⁶ מֹ֧אזְנֵי צֶ֣דֶק אַבְנֵי־ צֶ֗דֶק אֵ֥יפַת צֶ֛דֶק וְהִ֥ין צֶ֖דֶק יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם אֲנִי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־ הוֹצֵ֥אתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

VULC ³⁷ Custodite omnia præcepta mea, et universa judicia, et facite ea. Ego Dominus.

WLC ³⁷ וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־ כָּל־ חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־ כָּל־ מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה׃