VULC ¹ Locutusque est Dominus ad Moysen, dicens :

WLC ¹ וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־ מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

VULC ² Loquere filiis Israël, et dices ad eos : Homo qui votum fecerit, et spoponderit Deo animam suam, sub æstimatione dabit pretium.

WLC ² דַּבֵּ֞ר אֶל־ בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אִ֕ישׁ כִּ֥י יַפְלִ֖א נֶ֑דֶר בְּעֶרְכְּךָ֥ נְפָשֹׁ֖ת לַֽיהוָֽה׃

VULC ³ Si fuerit masculus a vigesimo anno usque ad sexagesimum annum, dabit quinquaginta siclos argenti ad mensuram sanctuarii :

WLC ³ וְהָיָ֤ה עֶרְכְּךָ֙ הַזָּכָ֔ר מִבֶּן֙ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה וְעַ֖ד בֶּן־ שִׁשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה וְהָיָ֣ה עֶרְכְּךָ֗ חֲמִשִּׁ֛ים שֶׁ֥קֶל כֶּ֖סֶף בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ׃

VULC ⁴ si mulier, triginta.

WLC ⁴ וְאִם־ נְקֵבָ֖ה הִ֑וא וְהָיָ֥ה עֶרְכְּךָ֖ שְׁלֹשִׁ֥ים שָֽׁקֶל׃

VULC ⁵ A quinto autem anno usque ad vigesimum, masculus dabit viginti siclos : femina, decem.

WLC ⁵ וְאִ֨ם מִבֶּן־ חָמֵ֜שׁ שָׁנִ֗ים וְעַד֙ בֶּן־ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה וְהָיָ֧ה עֶרְכְּךָ֛ הַזָּכָ֖ר עֶשְׂרִ֣ים שְׁקָלִ֑ים וְלַנְּקֵבָ֖ה עֲשֶׂ֥רֶת שְׁקָלִֽים׃

VULC ⁶ Ab uno mense usque ad annum quintum, pro masculo dabuntur quinque sicli : pro femina, tres.

WLC ⁶ וְאִ֣ם מִבֶּן־ חֹ֗דֶשׁ וְעַד֙ בֶּן־ חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְהָיָ֤ה עֶרְכְּךָ֙ הַזָּכָ֔ר חֲמִשָּׁ֥ה שְׁקָלִ֖ים כָּ֑סֶף וְלַנְּקֵבָ֣ה עֶרְכְּךָ֔ שְׁלֹ֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים כָּֽסֶף׃

VULC ⁷ Sexagenarius et ultra masculus dabit quindecim siclos : femina, decem.

WLC ⁷ וְ֠אִם מִבֶּן־ שִׁשִּׁ֨ים שָׁנָ֤ה וָמַ֙עְלָה֙ אִם־ זָכָ֔ר וְהָיָ֣ה עֶרְכְּךָ֔ חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר שָׁ֑קֶל וְלַנְּקֵבָ֖ה עֲשָׂרָ֥ה שְׁקָלִֽים׃

VULC ⁸ Si pauper fuerit, et æstimationem reddere non valebit, stabit coram sacerdote : et quantum ille æstimaverit, et viderit eum posse reddere, tantum dabit.

WLC ⁸ וְאִם־ מָ֥ךְ הוּא֙ מֵֽעֶרְכֶּ֔ךָ וְהֶֽעֱמִידוֹ֙ לִפְנֵ֣י הַכֹּהֵ֔ן וְהֶעֱרִ֥יךְ אֹת֖וֹ הַכֹּהֵ֑ן עַל־ פִּ֗י אֲשֶׁ֤ר תַּשִּׂיג֙ יַ֣ד הַנֹּדֵ֔ר יַעֲרִיכֶ֖נּוּ הַכֹּהֵֽן׃

VULC ⁹ Animal autem, quod immolari potest Domino, si quis voverit, sanctum erit,

WLC ⁹ וְאִם־ בְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר יַקְרִ֧יבוּ מִמֶּ֛נָּה קָרְבָּ֖ן לַֽיהוָ֑ה כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֥ן מִמֶּ֛נּוּ לַיהוָ֖ה יִֽהְיֶה־ קֹּֽדֶשׁ׃

VULC ¹⁰ et mutari non poterit, id est, nec melius malo, nec pejus bono : quod si mutaverit, et ipsum quod mutatum est, et illud pro quo mutatum est, consecratum erit Domino.

WLC ¹⁰ לֹ֣א יַחֲלִיפֶ֗נּוּ וְלֹֽא־ יָמִ֥יר אֹת֛וֹ ט֥וֹב בְּרָ֖ע אוֹ־ רַ֣ע בְּט֑וֹב וְאִם־ הָמֵ֨ר יָמִ֤יר בְּהֵמָה֙ בִּבְהֵמָ֔ה וְהָֽיָה־ ה֥וּא וּתְמוּרָת֖וֹ יִֽהְיֶה־ קֹּֽדֶשׁ׃

VULC ¹¹ Animal immundum, quod immolari Domino non potest, si quis voverit, adducetur ante sacerdotem :

WLC ¹¹ וְאִם֙ כָּל־ בְּהֵמָ֣ה טְמֵאָ֔ה אֲ֠שֶׁר לֹא־ יַקְרִ֧יבוּ מִמֶּ֛נָּה קָרְבָּ֖ן לַֽיהוָ֑ה וְהֶֽעֱמִ֥יד אֶת־ הַבְּהֵמָ֖ה לִפְנֵ֥י הַכֹּהֵֽן׃

VULC ¹² qui judicans utrum bonum an malum sit, statuet pretium.

WLC ¹² וְהֶעֱרִ֤יךְ הַכֹּהֵן֙ אֹתָ֔הּ בֵּ֥ין ט֖וֹב וּבֵ֣ין רָ֑ע כְּעֶרְכְּךָ֥ הַכֹּהֵ֖ן כֵּ֥ן יִהְיֶֽה׃

VULC ¹³ Quod si dare voluerit is qui offert, addet supra æstimationem quintam partem.

WLC ¹³ וְאִם־ גָּאֹ֖ל יִגְאָלֶ֑נָּה וְיָסַ֥ף חֲמִישִׁת֖וֹ עַל־ עֶרְכֶּֽךָ׃

VULC ¹⁴ Homo si voverit domum suam, et sanctificaverit Domino, considerabit eam sacerdos utrum bona an mala sit, et juxta pretium, quod ab eo fuerit constitutum, venundabitur :

WLC ¹⁴ וְאִ֗ישׁ כִּֽי־ יַקְדִּ֨שׁ אֶת־ בֵּית֥וֹ קֹ֙דֶשׁ֙ לַֽיהוָ֔ה וְהֶעֱרִיכוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן בֵּ֥ין ט֖וֹב וּבֵ֣ין רָ֑ע כַּאֲשֶׁ֨ר יַעֲרִ֥יךְ אֹת֛וֹ הַכֹּהֵ֖ן כֵּ֥ן יָקֽוּם׃

VULC ¹⁵ sin autem ille qui voverat, voluerit redimere eam, dabit quintam partem æstimationis supra, et habebit domum.

WLC ¹⁵ וְאִ֨ם־ הַמַּקְדִּ֔ישׁ יִגְאַ֖ל אֶת־ בֵּית֑וֹ וְ֠יָסַף חֲמִישִׁ֧ית כֶּֽסֶף־ עֶרְכְּךָ֛ עָלָ֖יו וְהָ֥יָה לֽוֹ׃

VULC ¹⁶ Quod si agrum possessionis suæ voverit, et consecraverit Domino, juxta mensuram sementis æstimabitur pretium : si triginta modiis hordei seritur terra, quinquaginta siclis venundetur argenti.

WLC ¹⁶ וְאִ֣ם ׀ מִשְּׂדֵ֣ה אֲחֻזָּת֗וֹ יַקְדִּ֥ישׁ אִישׁ֙ לַֽיהוָ֔ה וְהָיָ֥ה עֶרְכְּךָ֖ לְפִ֣י זַרְע֑וֹ זֶ֚רַע חֹ֣מֶר שְׂעֹרִ֔ים בַּחֲמִשִּׁ֖ים שֶׁ֥קֶל כָּֽסֶף׃

VULC ¹⁷ Si statim ab anno incipientis jubilæi voverit agrum, quanto valere potest, tanto æstimabitur.

WLC ¹⁷ אִם־ מִשְּׁנַ֥ת הַיֹּבֵ֖ל יַקְדִּ֣ישׁ שָׂדֵ֑הוּ כְּעֶרְכְּךָ֖ יָקֽוּם׃

VULC ¹⁸ Sin autem post aliquantum temporis, supputabit sacerdos pecuniam juxta annorum, qui reliqui sunt, numerum usque ad jubilæum, et detrahetur ex pretio.

WLC ¹⁸ וְאִם־ אַחַ֣ר הַיֹּבֵל֮ יַקְדִּ֣ישׁ שָׂדֵהוּ֒ וְחִשַּׁב־ ל֨וֹ הַכֹּהֵ֜ן אֶת־ הַכֶּ֗סֶף עַל־ פִּ֤י הַשָּׁנִים֙ הַנּ֣וֹתָרֹ֔ת עַ֖ד שְׁנַ֣ת הַיֹּבֵ֑ל וְנִגְרַ֖ע מֵֽעֶרְכֶּֽךָ׃

VULC ¹⁹ Quod si voluerit redimere agrum ille qui voverat, addet quintam partem æstimatæ pecuniæ, et possidebit eum.

WLC ¹⁹ וְאִם־ גָּאֹ֤ל יִגְאַל֙ אֶת־ הַשָּׂדֶ֔ה הַמַּקְדִּ֖ישׁ אֹת֑וֹ וְ֠יָסַף חֲמִשִׁ֧ית כֶּֽסֶף־ עֶרְכְּךָ֛ עָלָ֖יו וְקָ֥ם לֽוֹ׃

VULC ²⁰ Sin autem noluerit redimere, sed alteri cuilibet fuerit venundatus, ultra eum qui voverat redimere non poterit.

WLC ²⁰ וְאִם־ לֹ֤א יִגְאַל֙ אֶת־ הַשָּׂדֶ֔ה וְאִם־ מָכַ֥ר אֶת־ הַשָּׂדֶ֖ה לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר לֹ֥א יִגָּאֵ֖ל עֽוֹד׃

VULC ²¹ Quia cum jubilæi venerit dies, sanctificatus erit Domino, et possessio consecrata ad jus pertinet sacerdotum.

WLC ²¹ וְהָיָ֨ה הַשָּׂדֶ֜ה בְּצֵאת֣וֹ בַיֹּבֵ֗ל קֹ֛דֶשׁ לַֽיהוָ֖ה כִּשְׂדֵ֣ה הַחֵ֑רֶם לַכֹּהֵ֖ן תִּהְיֶ֥ה אֲחֻזָּתֽוֹ׃

VULC ²² Si ager emptus est, et non de possessione majorum sanctificatus fuerit Domino,

WLC ²² וְאִם֙ אֶת־ שְׂדֵ֣ה מִקְנָת֔וֹ אֲשֶׁ֕ר לֹ֖א מִשְּׂדֵ֣ה אֲחֻזָּת֑וֹ יַקְדִּ֖ישׁ לַֽיהוָֽה׃

VULC ²³ supputabit sacerdos juxta annorum numerum usque ad jubilæum, pretium : et dabit ille qui voverat eum, Domino.

WLC ²³ וְחִשַּׁב־ ל֣וֹ הַכֹּהֵ֗ן אֵ֚ת מִכְסַ֣ת הָֽעֶרְכְּךָ֔ עַ֖ד שְׁנַ֣ת הַיֹּבֵ֑ל וְנָתַ֤ן אֶת־ הָעֶרְכְּךָ֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא קֹ֖דֶשׁ לַיהוָֽה׃

VULC ²⁴ In jubilæo autem revertetur ad priorem dominum, qui vendiderat eum, et habuerat in sorte possessionis suæ.

WLC ²⁴ בִּשְׁנַ֤ת הַיּוֹבֵל֙ יָשׁ֣וּב הַשָּׂדֶ֔ה לַאֲשֶׁ֥ר קָנָ֖הוּ מֵאִתּ֑וֹ לַאֲשֶׁר־ ל֖וֹ אֲחֻזַּ֥ת הָאָֽרֶץ׃

VULC ²⁵ Omnis æstimatio siclo sanctuarii ponderabitur. Siclus viginti obolos habet.

WLC ²⁵ וְכָל־ עֶרְכְּךָ֔ יִהְיֶ֖ה בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֥ים גֵּרָ֖ה יִהְיֶ֥ה הַשָּֽׁקֶל׃

VULC ²⁶ Primogenita, quæ ad Dominum pertinent, nemo sanctificare poterit et vovere : sive bos, sive ovis fuerit, Domini sunt.

WLC ²⁶ אַךְ־ בְּכ֞וֹר אֲשֶׁר־ יְבֻכַּ֤ר לַֽיהוָה֙ בִּבְהֵמָ֔ה לֹֽא־ יַקְדִּ֥ישׁ אִ֖ישׁ אֹת֑וֹ אִם־ שׁ֣וֹר אִם־ שֶׂ֔ה לַֽיהוָ֖ה הֽוּא׃

VULC ²⁷ Quod si immundum est animal, redimet qui obtulit, juxta æstimationem tuam, et addet quintam partem pretii : si redimere noluerit, vendetur alteri quantocumque a te fuerit æstimatum.

WLC ²⁷ וְאִ֨ם בַּבְּהֵמָ֤ה הַטְּמֵאָה֙ וּפָדָ֣ה בְעֶרְכֶּ֔ךָ וְיָסַ֥ף חֲמִשִׁת֖וֹ עָלָ֑יו וְאִם־ לֹ֥א יִגָּאֵ֖ל וְנִמְכַּ֥ר בְּעֶרְכֶּֽךָ׃

VULC ²⁸ Omne quod Domino consecratur, sive homo fuerit, sive animal, sive ager, non vendetur, nec redimi poterit. Quidquid semel fuerit consecratum, Sanctum sanctorum erit Domino :

WLC ²⁸ אַךְ־ כָּל־ חֵ֡רֶם אֲשֶׁ֣ר יַחֲרִם֩ אִ֨ישׁ לַֽיהוָ֜ה מִכָּל־ אֲשֶׁר־ ל֗וֹ מֵאָדָ֤ם וּבְהֵמָה֙ וּמִשְּׂדֵ֣ה אֲחֻזָּת֔וֹ לֹ֥א יִמָּכֵ֖ר וְלֹ֣א יִגָּאֵ֑ל כָּל־ חֵ֕רֶם קֹֽדֶשׁ־ קָֽדָשִׁ֥ים ה֖וּא לַיהוָֽה׃

VULC ²⁹ et omnis consecratio, quæ offertur ab homine, non redimetur, sed morte morietur.

WLC ²⁹ כָּל־ חֵ֗רֶם אֲשֶׁ֧ר יָחֳרַ֛ם מִן־ הָאָדָ֖ם לֹ֣א יִפָּדֶ֑ה מ֖וֹת יוּמָֽת׃

VULC ³⁰ Omnes decimæ terræ, sive de frugibus, sive de pomis arborum, Domini sunt, et illi sanctificantur.

WLC ³⁰ וְכָל־ מַעְשַׂ֨ר הָאָ֜רֶץ מִזֶּ֤רַע הָאָ֙רֶץ֙ מִפְּרִ֣י הָעֵ֔ץ לַיהוָ֖ה ה֑וּא קֹ֖דֶשׁ לַֽיהוָֽה׃

VULC ³¹ Si quis autem voluerit redimere decimas suas, addet quintam partem earum.

WLC ³¹ וְאִם־ גָּאֹ֥ל יִגְאַ֛ל אִ֖ישׁ מִמַּֽעַשְׂר֑וֹ חֲמִשִׁית֖וֹ יֹסֵ֥ף עָלָֽיו׃

VULC ³² Omnium decimarum bovis et ovis et capræ, quæ sub pastoris virga transeunt, quidquid decimum venerit, sanctificabitur Domino.

WLC ³² וְכָל־ מַעְשַׂ֤ר בָּקָר֙ וָצֹ֔אן כֹּ֥ל אֲשֶׁר־ יַעֲבֹ֖ר תַּ֣חַת הַשָּׁ֑בֶט הָֽעֲשִׂירִ֕י יִֽהְיֶה־ קֹּ֖דֶשׁ לַֽיהוָֽה׃

VULC ³³ Non eligetur nec bonum nec malum, nec altero commutabitur, si quis mutaverit : et quod mutatum est, et pro quo mutatum est, sanctificabitur Domino, et non redimetur.

WLC ³³ לֹ֧א יְבַקֵּ֛ר בֵּֽין־ ט֥וֹב לָרַ֖ע וְלֹ֣א יְמִירֶ֑נּוּ וְאִם־ הָמֵ֣ר יְמִירֶ֔נּוּ וְהָֽיָה־ ה֧וּא וּתְמוּרָת֛וֹ יִֽהְיֶה־ קֹ֖דֶשׁ לֹ֥א יִגָּאֵֽל׃

VULC ³⁴ Hæc sunt præcepta, quæ mandavit Dominus Moysi ad filios Israël in monte Sinai.

WLC ³⁴ אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֺ֗ת אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֶת־ מֹשֶׁ֖ה אֶל־ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר סִינָֽי׃