BAN ¹ Et l'Eternel parla à Moïse en disant :

VULC ¹ Et locutus est Dominus ad Moysen, dicens :

WLC ¹ וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־ מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

BAN ² Parle aux fils d'Israël, et fais-toi donner par eux une verge, une verge par maison patriarcale, de la part de tous leurs princes par maisons patriarcales, douze verges ; tu écriras le nom de chacun sur sa verge,

VULC ² Loquere ad filios Israël, et accipe ab eis virgas singulas per cognationes suas, a cunctis principibus tribuum, virgas duodecim, et uniuscujusque nomen superscribes virgæ suæ.

WLC ² אֱמֹ֨ר אֶל־ אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־ אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן וְיָרֵ֤ם אֶת־ הַמַּחְתֹּת֙ מִבֵּ֣ין הַשְּׂרֵפָ֔ה וְאֶת־ הָאֵ֖שׁ זְרֵה־ הָ֑לְאָה כִּ֖י קָדֵֽשׁוּ׃

BAN ³ et tu écriras le nom d'Aaron sur la verge de Lévi ; car il y aura une verge par chef de maison patriarcale.

VULC ³ Nomen autem Aaron erit in tribu Levi, et una virga cunctas seorsum familias continebit :

WLC ³ אֵ֡ת מַחְתּוֹת֩ הַֽחַטָּאִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בְּנַפְשֹׁתָ֗ם וְעָשׂ֨וּ אֹתָ֜ם רִקֻּעֵ֤י פַחִים֙ צִפּ֣וּי לַמִּזְבֵּ֔חַ כִּֽי־ הִקְרִיבֻ֥ם לִפְנֵֽי־ יְהוָ֖ה וַיִּקְדָּ֑שׁוּ וְיִֽהְי֥וּ לְא֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

BAN ⁴ Et tu les déposeras dans la Tente d'assignation, devant le témoignage, où je me rencontre avec vous.

VULC ⁴ ponesque eas in tabernaculo fœderis coram testimonio, ubi loquar ad te.

WLC ⁴ וַיִּקַּ֞ח אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֗ן אֵ֚ת מַחְתּ֣וֹת הַנְּחֹ֔שֶׁת אֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יבוּ הַשְּׂרֻפִ֑ים וַֽיְרַקְּע֖וּם צִפּ֥וּי לַמִּזְבֵּֽחַ׃

BAN ⁵ Et l'homme que je choisirai, sa verge fleurira, et je mettrai un terme à ces murmures que les fils d'Israël profèrent contre vous.

VULC ⁵ Quem ex his elegero, germinabit virga ejus : et cohibebo a me querimonias filiorum Israël, quibus contra vos murmurant.

WLC ⁵ זִכָּר֞וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְ֠מַעַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־ יִקְרַ֜ב אִ֣ישׁ זָ֗ר אֲ֠שֶׁר לֹ֣א מִזֶּ֤רַע אַהֲרֹן֙ ה֔וּא לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֖רֶת לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹֽא־ יִהְיֶ֤ה כְקֹ֙רַח֙ וְכַ֣עֲדָת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה בְּיַד־ מֹשֶׁ֖ה לֽוֹ׃

BAN ⁶ Et Moïse parla aux fils d'Israël, et tous leurs princes lui donnèrent une verge, chaque prince une verge, selon leurs maisons patriarcales, douze verges ; et la verge d'Aaron était parmi les autres.

VULC ⁶ Locutusque est Moyses ad filios Israël : et dederunt ei omnes principes virgas per singulas tribus : fueruntque virgæ duodecim absque virga Aaron.

WLC ⁶ וַיִּלֹּ֜נוּ כָּל־ עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־ יִשְׂרָאֵל֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת עַל־ מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־ אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֥ם הֲמִתֶּ֖ם אֶת־ עַ֥ם יְהוָֽה׃

BAN ⁷ Et Moïse déposa les verges devant l'Eternel, dans la Tente du témoignage.

VULC ⁷ Quas cum posuisset Moyses coram Domino in tabernaculo testimonii,

WLC ⁷ וַיְהִ֗י בְּהִקָּהֵ֤ל הָֽעֵדָה֙ עַל־ מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־ אַהֲרֹ֔ן וַיִּפְנוּ֙ אֶל־ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִנֵּ֥ה כִסָּ֖הוּ הֶעָנָ֑ן וַיֵּרָ֖א כְּב֥וֹד יְהוָֽה׃

BAN ⁸ Et le lendemain, Moïse entra dans la Tente du témoignage, et voici qu'avait fleuri la verge d'Aaron pour la maison de Lévi et il y avait germé des boutons, éclos des fleurs, et mûri des amandes.

VULC ⁸ sequenti die regressus invenit germinasse virgam Aaron in domo Levi : et turgentibus gemmis eruperant flores, qui, foliis dilatatis, in amygdalas deformati sunt.

WLC ⁸ וַיָּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן אֶל־ פְּנֵ֖י אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

BAN ⁹ Et Moïse emporta toutes les verges de devant l'Eternel vers tous les fils d'Israël, et ils les virent et ils prirent chacun sa verge.

VULC ⁹ Protulit ergo Moyses omnes virgas de conspectu Domini ad cunctos filios Israël : videruntque, et receperunt singuli virgas suas.

WLC ⁹ וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־ מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

BAN ¹⁰ Et l'Eternel dit à Moïse : Replace la verge d'Aaron devant le témoignage, pour être gardée comme un signe pour les enfants de rébellion, et tu feras cesser de devant moi leurs murmures, afin qu'ils ne meurent point.

VULC ¹⁰ Dixitque Dominus ad Moysen : Refer virgam Aaron in tabernaculum testimonii, ut servetur ibi in signum rebellium filiorum Israël, et quiescant querelæ eorum a me, ne moriantur.

WLC ¹⁰ הֵרֹ֗מּוּ מִתּוֹךְ֙ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֔את וַאֲכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָ֑גַע וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־ פְּנֵיהֶֽם׃

BAN ¹¹ Et Moïse fit ainsi ; il fit comme l'Eternel le lui avait ordonné.

VULC ¹¹ Fecitque Moyses sicut præceperat Dominus.

WLC ¹¹ וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־ אַהֲרֹ֗ן קַ֣ח אֶת־ הַ֠מַּחְתָּה וְתֶן־ עָלֶ֨יהָ אֵ֜שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וְשִׂ֣ים קְטֹ֔רֶת וְהוֹלֵ֧ךְ מְהֵרָ֛ה אֶל־ הָעֵדָ֖ה וְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם כִּֽי־ יָצָ֥א הַקֶּ֛צֶף מִלִּפְנֵ֥י יְהוָ֖ה הֵחֵ֥ל הַנָּֽגֶף׃

BAN ¹² Et les fils d'Israël dirent à Moïse : Voici, nous périssons, nous sommes perdus, tous perdus !

VULC ¹² Dixerunt autem filii Israël ad Moysen : Ecce consumpti sumus, omnes perivimus.

WLC ¹² וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר ׀ דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֗ה וַיָּ֙רָץ֙ אֶל־ תּ֣וֹך הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶֽת־ הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל־ הָעָֽם׃

BAN ¹³ Quiconque s'approche, s'approche de la Demeure de l'Eternel, meurt. Devrons-nous donc tous périr ?

VULC ¹³ Quicumque accedit ad tabernaculum Domini, moritur. Num usque ad internecionem cuncti delendi sumus ?

WLC ¹³ וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־ הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה׃

WLC ¹⁴ וַיִּהְי֗וּ הַמֵּתִים֙ בַּמַּגֵּפָ֔ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֣ע מֵא֑וֹת מִלְּבַ֥ד הַמֵּתִ֖ים עַל־ דְּבַר־ קֹֽרַח׃

WLC ¹⁵ וַיָּ֤שָׁב אַהֲרֹן֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה אֶל־ פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהַמַּגֵּפָ֖ה נֶעֱצָֽרָה׃

WLC ¹⁶ וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־ מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

WLC ¹⁷ דַּבֵּ֣ר ׀ אֶל־ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְקַ֣ח מֵֽאִתָּ֡ם מַטֶּ֣ה מַטֶּה֩ לְבֵ֨ית אָ֜ב מֵאֵ֤ת כָּל־ נְשִֽׂיאֵהֶם֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר מַטּ֑וֹת אִ֣ישׁ אֶת־ שְׁמ֔וֹ תִּכְתֹּ֖ב עַל־ מַטֵּֽהוּ׃

WLC ¹⁸ וְאֵת֙ שֵׁ֣ם אַהֲרֹ֔ן תִּכְתֹּ֖ב עַל־ מַטֵּ֣ה לֵוִ֑י כִּ֚י מַטֶּ֣ה אֶחָ֔ד לְרֹ֖אשׁ בֵּ֥ית אֲבוֹתָֽם׃

WLC ¹⁹ וְהִנַּחְתָּ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לִפְנֵי֙ הָֽעֵד֔וּת אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לָכֶ֖ם שָֽׁמָּה׃

WLC ²⁰ וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר אֶבְחַר־ בּ֖וֹ מַטֵּ֣הוּ יִפְרָ֑ח וַהֲשִׁכֹּתִ֣י מֵֽעָלַ֗י אֶת־ תְּלֻנּוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם מַלִּינִ֖ם עֲלֵיכֶֽם׃

WLC ²¹ וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶל־ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וַיִּתְּנ֣וּ אֵלָ֣יו ׀ כָּֽל־ נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם מַטֶּה֩ לְנָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד מַטֶּ֨ה לְנָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר מַטּ֑וֹת וּמַטֵּ֥ה אַהֲרֹ֖ן בְּת֥וֹךְ מַטּוֹתָֽם׃

WLC ²² וַיַּנַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־ הַמַּטֹּ֖ת לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה בְּאֹ֖הֶל הָעֵדֻֽת׃

WLC ²³ וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיָּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ אֶל־ אֹ֣הֶל הָעֵד֔וּת וְהִנֵּ֛ה פָּרַ֥ח מַטֵּֽה־ אַהֲרֹ֖ן לְבֵ֣ית לֵוִ֑י וַיֹּ֤צֵֽא פֶ֙רַח֙ וַיָּ֣צֵֽץ צִ֔יץ וַיִּגְמֹ֖ל שְׁקֵדִֽים׃

WLC ²⁴ וַיֹּצֵ֨א מֹשֶׁ֤ה אֶת־ כָּל־ הַמַּטֹּת֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֶֽל־ כָּל־ בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּרְא֥וּ וַיִּקְח֖וּ אִ֥ישׁ מַטֵּֽהוּ׃

WLC ²⁵ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־ מֹשֶׁ֗ה הָשֵׁ֞ב אֶת־ מַטֵּ֤ה אַהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י הָעֵד֔וּת לְמִשְׁמֶ֥רֶת לְא֖וֹת לִבְנֵי־ מֶ֑רִי וּתְכַ֧ל תְּלוּנֹּתָ֛ם מֵעָלַ֖י וְלֹ֥א יָמֻֽתוּ׃

WLC ²⁶ וַיַּ֖עַשׂ מֹשֶׁ֑ה כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹת֖וֹ כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃

WLC ²⁷ וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־ מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֥ן גָּוַ֛עְנוּ אָבַ֖דְנוּ כֻּלָּ֥נוּ אָבָֽדְנוּ׃

WLC ²⁸ כֹּ֣ל הַקָּרֵ֧ב ׀ הַקָּרֵ֛ב אֶל־ מִשְׁכַּ֥ן יְהוָ֖ה יָמ֑וּת הַאִ֥ם תַּ֖מְנוּ לִגְוֺֽעַ׃