KJV ¹ And the LORD spake unto Moses, saying,

MAR ¹ Après cela l'Eternel parla à Moïse, en disant :

VULC ¹ Et locutus est Dominus ad Moysen, dicens :

WLC ¹ וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־ מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

KJV ² Speak unto the children of Israel, and take of every one of them a rod according to the house of their fathers, of all their princes according to the house of their fathers twelve rods: write thou every man's name upon his rod.

MAR ² Parle aux enfants d'Israël, et prends une verge de chacun d'eux selon la maison de leur père, de tous ceux qui sont les principaux d'entr'eux selon la maison de leurs pères, douze verges, puis tu écriras le nom de chacun sur sa verge.

VULC ² Loquere ad filios Israël, et accipe ab eis virgas singulas per cognationes suas, a cunctis principibus tribuum, virgas duodecim, et uniuscujusque nomen superscribes virgæ suæ.

WLC ² אֱמֹ֨ר אֶל־ אֶלְעָזָ֜ר בֶּן־ אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן וְיָרֵ֤ם אֶת־ הַמַּחְתֹּת֙ מִבֵּ֣ין הַשְּׂרֵפָ֔ה וְאֶת־ הָאֵ֖שׁ זְרֵה־ הָ֑לְאָה כִּ֖י קָדֵֽשׁוּ׃

KJV ³ And thou shalt write Aaron's name upon the rod of Levi: for one rod shall be for the head of the house of their fathers.

MAR ³ Mais tu écriras le nom d'Aaron sur la verge de Lévi ; car il y aura une verge pour chaque chef de la maison de leurs pères.

VULC ³ Nomen autem Aaron erit in tribu Levi, et una virga cunctas seorsum familias continebit :

WLC ³ אֵ֡ת מַחְתּוֹת֩ הַֽחַטָּאִ֨ים הָאֵ֜לֶּה בְּנַפְשֹׁתָ֗ם וְעָשׂ֨וּ אֹתָ֜ם רִקֻּעֵ֤י פַחִים֙ צִפּ֣וּי לַמִּזְבֵּ֔חַ כִּֽי־ הִקְרִיבֻ֥ם לִפְנֵֽי־ יְהוָ֖ה וַיִּקְדָּ֑שׁוּ וְיִֽהְי֥וּ לְא֖וֹת לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

KJV ⁴ And thou shalt lay them up in the tabernacle of the congregation before the testimony, where I will meet with you.

MAR ⁴ Et tu les poseras au Tabernacle d'assignation devant le Témoignage, où j'ai accoutumé de me trouver avec vous.

VULC ⁴ ponesque eas in tabernaculo fœderis coram testimonio, ubi loquar ad te.

WLC ⁴ וַיִּקַּ֞ח אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֗ן אֵ֚ת מַחְתּ֣וֹת הַנְּחֹ֔שֶׁת אֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יבוּ הַשְּׂרֻפִ֑ים וַֽיְרַקְּע֖וּם צִפּ֥וּי לַמִּזְבֵּֽחַ׃

KJV ⁵ And it shall come to pass, that the man's rod, whom I shall choose, shall blossom: and I will make to cease from me the murmurings of the children of Israel, whereby they murmur against you.

MAR ⁵ Et il arrivera que la verge de l'homme que j'aurai choisi, fleurira ; et je ferai cesser de devant moi les murmures des enfants d'Israël, par lesquels ils murmurent contre vous.

VULC ⁵ Quem ex his elegero, germinabit virga ejus : et cohibebo a me querimonias filiorum Israël, quibus contra vos murmurant.

WLC ⁵ זִכָּר֞וֹן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לְ֠מַעַן אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־ יִקְרַ֜ב אִ֣ישׁ זָ֗ר אֲ֠שֶׁר לֹ֣א מִזֶּ֤רַע אַהֲרֹן֙ ה֔וּא לְהַקְטִ֥יר קְטֹ֖רֶת לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְלֹֽא־ יִהְיֶ֤ה כְקֹ֙רַח֙ וְכַ֣עֲדָת֔וֹ כַּאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהוָ֛ה בְּיַד־ מֹשֶׁ֖ה לֽוֹ׃

KJV ⁶ And Moses spake unto the children of Israel, and every one of their princes gave him a rod apiece, for each prince one, according to their fathers' houses, even twelve rods: and the rod of Aaron was among their rods.

MAR ⁶ Quand Moïse eut parlé aux enfants d'Israël, tous les principaux d'entr'eux lui donnèrent selon la maison de leurs pères, chacun une verge. Ainsi il y eut douze verges. Or la verge d'Aaron fut mise parmi leurs verges.

VULC ⁶ Locutusque est Moyses ad filios Israël : et dederunt ei omnes principes virgas per singulas tribus : fueruntque virgæ duodecim absque virga Aaron.

WLC ⁶ וַיִּלֹּ֜נוּ כָּל־ עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־ יִשְׂרָאֵל֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת עַל־ מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־ אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אַתֶּ֥ם הֲמִתֶּ֖ם אֶת־ עַ֥ם יְהוָֽה׃

KJV ⁷ And Moses laid up the rods before the LORD in the tabernacle of witness.

MAR ⁷ Et Moïse mit les verges devant l'Eternel au Tabernacle du Témoignage.

VULC ⁷ Quas cum posuisset Moyses coram Domino in tabernaculo testimonii,

WLC ⁷ וַיְהִ֗י בְּהִקָּהֵ֤ל הָֽעֵדָה֙ עַל־ מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־ אַהֲרֹ֔ן וַיִּפְנוּ֙ אֶל־ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִנֵּ֥ה כִסָּ֖הוּ הֶעָנָ֑ן וַיֵּרָ֖א כְּב֥וֹד יְהוָֽה׃

KJV ⁸ And it came to pass, that on the morrow Moses went into the tabernacle of witness; and, behold, the rod of Aaron for the house of Levi was budded, and brought forth buds, and bloomed blossoms, and yielded almonds.

MAR ⁸ Et il arriva dès le lendemain, que Moïse étant entré au Tabernacle du Témoignage, voici, la verge d'Aaron avait fleuri pour la maison de Lévi, et elle avait jeté des fleurs, produit des boutons, et mûri des amandes.

VULC ⁸ sequenti die regressus invenit germinasse virgam Aaron in domo Levi : et turgentibus gemmis eruperant flores, qui, foliis dilatatis, in amygdalas deformati sunt.

WLC ⁸ וַיָּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן אֶל־ פְּנֵ֖י אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

KJV ⁹ And Moses brought out all the rods from before the LORD unto all the children of Israel: and they looked, and took every man his rod.

MAR ⁹ Alors Moïse tira hors de devant l'Eternel toutes les verges, et les porta à tous les enfants d'Israël, et les ayant vues, ils reprirent chacun leurs verges.

VULC ⁹ Protulit ergo Moyses omnes virgas de conspectu Domini ad cunctos filios Israël : videruntque, et receperunt singuli virgas suas.

WLC ⁹ וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־ מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

KJV ¹⁰ And the LORD said unto Moses, Bring Aaron's rod again before the testimony, to be kept for a token against the rebels; and thou shalt quite take away their murmurings from me, that they die not.

MAR ¹⁰ Et l'Eternel dit à Moïse : Reporte la verge d'Aaron devant le Témoignage, pour être gardée comme un signe aux enfants de rébellion ; et tu feras cesser leurs murmures de devant moi, et ainsi ils ne mourront plus.

VULC ¹⁰ Dixitque Dominus ad Moysen : Refer virgam Aaron in tabernaculum testimonii, ut servetur ibi in signum rebellium filiorum Israël, et quiescant querelæ eorum a me, ne moriantur.

WLC ¹⁰ הֵרֹ֗מּוּ מִתּוֹךְ֙ הָעֵדָ֣ה הַזֹּ֔את וַאֲכַלֶּ֥ה אֹתָ֖ם כְּרָ֑גַע וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־ פְּנֵיהֶֽם׃

KJV ¹¹ And Moses did so: as the LORD commanded him, so did he.

MAR ¹¹ Et Moïse fit comme l'Eternel lui avait commandé ; il fit ainsi.

VULC ¹¹ Fecitque Moyses sicut præceperat Dominus.

WLC ¹¹ וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־ אַהֲרֹ֗ן קַ֣ח אֶת־ הַ֠מַּחְתָּה וְתֶן־ עָלֶ֨יהָ אֵ֜שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ וְשִׂ֣ים קְטֹ֔רֶת וְהוֹלֵ֧ךְ מְהֵרָ֛ה אֶל־ הָעֵדָ֖ה וְכַפֵּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם כִּֽי־ יָצָ֥א הַקֶּ֛צֶף מִלִּפְנֵ֥י יְהוָ֖ה הֵחֵ֥ל הַנָּֽגֶף׃

KJV ¹² And the children of Israel spake unto Moses, saying, Behold, we die, we perish, we all perish.

MAR ¹² Et les enfants d'Israël parlèrent à Moïse, en disant : Voici, nous défaillons, nous sommes perdus, nous sommes tous perdus.

VULC ¹² Dixerunt autem filii Israël ad Moysen : Ecce consumpti sumus, omnes perivimus.

WLC ¹² וַיִּקַּ֨ח אַהֲרֹ֜ן כַּאֲשֶׁ֣ר ׀ דִּבֶּ֣ר מֹשֶׁ֗ה וַיָּ֙רָץ֙ אֶל־ תּ֣וֹך הַקָּהָ֔ל וְהִנֵּ֛ה הֵחֵ֥ל הַנֶּ֖גֶף בָּעָ֑ם וַיִּתֵּן֙ אֶֽת־ הַקְּטֹ֔רֶת וַיְכַפֵּ֖ר עַל־ הָעָֽם׃

KJV ¹³ Whosoever cometh any thing near unto the tabernacle of the LORD shall die: shall we be consumed with dying?

MAR ¹³ Quiconque s'approche du pavillon de l'Eternel, mourra ; serons-nous tous entièrement consumés ?

VULC ¹³ Quicumque accedit ad tabernaculum Domini, moritur. Num usque ad internecionem cuncti delendi sumus ?

WLC ¹³ וַיַּעֲמֹ֥ד בֵּֽין־ הַמֵּתִ֖ים וּבֵ֣ין הַֽחַיִּ֑ים וַתֵּעָצַ֖ר הַמַּגֵּפָֽה׃

WLC ¹⁴ וַיִּהְי֗וּ הַמֵּתִים֙ בַּמַּגֵּפָ֔ה אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר אֶ֖לֶף וּשְׁבַ֣ע מֵא֑וֹת מִלְּבַ֥ד הַמֵּתִ֖ים עַל־ דְּבַר־ קֹֽרַח׃

WLC ¹⁵ וַיָּ֤שָׁב אַהֲרֹן֙ אֶל־ מֹשֶׁ֔ה אֶל־ פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהַמַּגֵּפָ֖ה נֶעֱצָֽרָה׃

WLC ¹⁶ וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־ מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

WLC ¹⁷ דַּבֵּ֣ר ׀ אֶל־ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְקַ֣ח מֵֽאִתָּ֡ם מַטֶּ֣ה מַטֶּה֩ לְבֵ֨ית אָ֜ב מֵאֵ֤ת כָּל־ נְשִֽׂיאֵהֶם֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר מַטּ֑וֹת אִ֣ישׁ אֶת־ שְׁמ֔וֹ תִּכְתֹּ֖ב עַל־ מַטֵּֽהוּ׃

WLC ¹⁸ וְאֵת֙ שֵׁ֣ם אַהֲרֹ֔ן תִּכְתֹּ֖ב עַל־ מַטֵּ֣ה לֵוִ֑י כִּ֚י מַטֶּ֣ה אֶחָ֔ד לְרֹ֖אשׁ בֵּ֥ית אֲבוֹתָֽם׃

WLC ¹⁹ וְהִנַּחְתָּ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד לִפְנֵי֙ הָֽעֵד֔וּת אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לָכֶ֖ם שָֽׁמָּה׃

WLC ²⁰ וְהָיָ֗ה הָאִ֛ישׁ אֲשֶׁ֥ר אֶבְחַר־ בּ֖וֹ מַטֵּ֣הוּ יִפְרָ֑ח וַהֲשִׁכֹּתִ֣י מֵֽעָלַ֗י אֶת־ תְּלֻנּוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם מַלִּינִ֖ם עֲלֵיכֶֽם׃

WLC ²¹ וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶל־ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וַיִּתְּנ֣וּ אֵלָ֣יו ׀ כָּֽל־ נְשִֽׂיאֵיהֶ֡ם מַטֶּה֩ לְנָשִׂ֨יא אֶחָ֜ד מַטֶּ֨ה לְנָשִׂ֤יא אֶחָד֙ לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֔ם שְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר מַטּ֑וֹת וּמַטֵּ֥ה אַהֲרֹ֖ן בְּת֥וֹךְ מַטּוֹתָֽם׃

WLC ²² וַיַּנַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־ הַמַּטֹּ֖ת לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה בְּאֹ֖הֶל הָעֵדֻֽת׃

WLC ²³ וַיְהִ֣י מִֽמָּחֳרָ֗ת וַיָּבֹ֤א מֹשֶׁה֙ אֶל־ אֹ֣הֶל הָעֵד֔וּת וְהִנֵּ֛ה פָּרַ֥ח מַטֵּֽה־ אַהֲרֹ֖ן לְבֵ֣ית לֵוִ֑י וַיֹּ֤צֵֽא פֶ֙רַח֙ וַיָּ֣צֵֽץ צִ֔יץ וַיִּגְמֹ֖ל שְׁקֵדִֽים׃

WLC ²⁴ וַיֹּצֵ֨א מֹשֶׁ֤ה אֶת־ כָּל־ הַמַּטֹּת֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה אֶֽל־ כָּל־ בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּרְא֥וּ וַיִּקְח֖וּ אִ֥ישׁ מַטֵּֽהוּ׃

WLC ²⁵ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־ מֹשֶׁ֗ה הָשֵׁ֞ב אֶת־ מַטֵּ֤ה אַהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י הָעֵד֔וּת לְמִשְׁמֶ֥רֶת לְא֖וֹת לִבְנֵי־ מֶ֑רִי וּתְכַ֧ל תְּלוּנֹּתָ֛ם מֵעָלַ֖י וְלֹ֥א יָמֻֽתוּ׃

WLC ²⁶ וַיַּ֖עַשׂ מֹשֶׁ֑ה כַּאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה אֹת֖וֹ כֵּ֥ן עָשָֽׂה׃

WLC ²⁷ וַיֹּֽאמְרוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־ מֹשֶׁ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֥ן גָּוַ֛עְנוּ אָבַ֖דְנוּ כֻּלָּ֥נוּ אָבָֽדְנוּ׃

WLC ²⁸ כֹּ֣ל הַקָּרֵ֧ב ׀ הַקָּרֵ֛ב אֶל־ מִשְׁכַּ֥ן יְהוָ֖ה יָמ֑וּת הַאִ֥ם תַּ֖מְנוּ לִגְוֺֽעַ׃