VULC ¹ Veneruntque filii Israël et omnis multitudo in desertum Sin, mense primo, et mansit populus in Cades. Mortuaque est ibi Maria, et sepulta in eodem loco.

WLC ¹ וַיָּבֹ֣אוּ בְנֵֽי־ יִ֠שְׂרָאֵל כָּל־ הָ֨עֵדָ֤ה מִדְבַּר־ צִן֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיֵּ֥שֶׁב הָעָ֖ם בְּקָדֵ֑שׁ וַתָּ֤מָת שָׁם֙ מִרְיָ֔ם וַתִּקָּבֵ֖ר שָֽׁם׃

VULC ² Cumque indigeret aqua populus, convenerunt adversum Moysen et Aaron :

WLC ² וְלֹא־ הָ֥יָה מַ֖יִם לָעֵדָ֑ה וַיִּקָּ֣הֲל֔וּ עַל־ מֹשֶׁ֖ה וְעַֽל־ אַהֲרֹֽן׃

VULC ³ et versi in seditionem, dixerunt : Utinam periissemus inter fratres nostros coram Domino.

WLC ³ וַיָּ֥רֶב הָעָ֖ם עִם־ מֹשֶׁ֑ה וַיֹּאמְר֣וּ לֵאמֹ֔ר וְל֥וּ גָוַ֛עְנוּ בִּגְוַ֥ע אַחֵ֖ינוּ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃

VULC ⁴ Cur eduxistis ecclesiam Domini in solitudinem, ut et nos et nostra jumenta moriamur ?

WLC ⁴ וְלָמָ֤ה הֲבֵאתֶם֙ אֶת־ קְהַ֣ל יְהוָ֔ה אֶל־ הַמִּדְבָּ֖ר הַזֶּ֑ה לָמ֣וּת שָׁ֔ם אֲנַ֖חְנוּ וּבְעִירֵֽנוּ׃

VULC ⁵ quare nos fecistis ascendere de Ægypto, et adduxistis in locum istum pessimum, qui seri non potest, qui nec ficum gignit, nec vineas, nec malogranata, insuper et aquam non habet ad bibendum ?

WLC ⁵ וְלָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָבִ֣יא אֹתָ֔נוּ אֶל־ הַמָּק֥וֹם הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה לֹ֣א ׀ מְק֣וֹם זֶ֗רַע וּתְאֵנָ֤ה וְגֶ֙פֶן֙ וְרִמּ֔וֹן וּמַ֥יִם אַ֖יִן לִשְׁתּֽוֹת׃

VULC ⁶ Ingressusque Moyses et Aaron, dimissa multitudine, tabernaculum fœderis, corruerunt proni in terram, clamaveruntque ad Dominum, atque dixerunt : Domine Deus, audi clamorem hujus populi, et aperi eis thesaurum tuum fontem aquæ vivæ, ut satiati, cesset murmuratio eorum. Et apparuit gloria Domini super eos.

WLC ⁶ וַיָּבֹא֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַהֲרֹ֜ן מִפְּנֵ֣י הַקָּהָ֗ל אֶל־ פֶּ֙תַח֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ עַל־ פְּנֵיהֶ֑ם וַיֵּרָ֥א כְבוֹד־ יְהוָ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃

VULC ⁷ Locutusque est Dominus ad Moysen, dicens :

WLC ⁷ וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־ מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

VULC ⁸ Tolle virgam, et congrega populum, tu et Aaron frater tuus, et loquimini ad petram coram eis, et illa dabit aquas. Cumque eduxeris aquam de petra, bibet omnis multitudo et jumenta ejus.

WLC ⁸ קַ֣ח אֶת־ הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־ הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־ הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֨ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־ הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־ הָעֵדָ֖ה וְאֶת־ בְּעִירָֽם׃

VULC ⁹ Tulit igitur Moyses virgam, quæ erat in conspectu Domini, sicut præceperat ei,

WLC ⁹ וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־ הַמַּטֶּ֖ה מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּֽהוּ׃

VULC ¹⁰ congregata multitudine ante petram : dixitque eis : Audite, rebelles et increduli : num de petra hac vobis aquam poterimus ejicere ?

WLC ¹⁰ וַיַּקְהִ֜לוּ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן אֶת־ הַקָּהָ֖ל אֶל־ פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְעוּ־ נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־ הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם׃

VULC ¹¹ Cumque elevasset Moyses manum, percutiens virga bis silicem, egressæ sunt aquæ largissimæ, ita ut populus biberet et jumenta.

WLC ¹¹ וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־ יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־ הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם וַיֵּצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם׃

VULC ¹² Dixitque Dominus ad Moysen et Aaron : Quia non credidistis mihi, ut sanctificaretis me coram filiis Israël, non introducetis hos populos in terram, quam dabo eis.

WLC ¹² וַיֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶל־ מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־ אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־ הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־ הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־ הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־ נָתַ֥תִּי לָהֶֽם׃

VULC ¹³ Hæc est aqua contradictionis, ubi jurgati sunt filii Israël contra Dominum, et sanctificatus est in eis.

WLC ¹³ הֵ֚מָּה מֵ֣י מְרִיבָ֔ה אֲשֶׁר־ רָב֥וּ בְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֖ל אֶת־ יְהוָ֑ה וַיִּקָּדֵ֖שׁ בָּֽם׃

VULC ¹⁴ Misit interea nuntios Moyses de Cades ad regem Edom, qui dicerent : Hæc mandat frater tuus Israël : Nosti omnem laborem qui apprehendit nos,

WLC ¹⁴ וַיִּשְׁלַ֨ח מֹשֶׁ֧ה מַלְאָכִ֛ים מִקָּדֵ֖שׁ אֶל־ מֶ֣לֶךְ אֱד֑וֹם כֹּ֤ה אָמַר֙ אָחִ֣יךָ יִשְׂרָאֵ֔ל אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֵ֥ת כָּל־ הַתְּלָאָ֖ה אֲשֶׁ֥ר מְצָאָֽתְנוּ׃

VULC ¹⁵ quomodo descenderint patres nostri in Ægyptum, et habitaverimus ibi multo tempore, afflixerintque nos Ægyptii, et patres nostros :

WLC ¹⁵ וַיֵּרְד֤וּ אֲבֹתֵ֙ינוּ֙ מִצְרַ֔יְמָה וַנֵּ֥שֶׁב בְּמִצְרַ֖יִם יָמִ֣ים רַבִּ֑ים וַיָּרֵ֥עוּ לָ֛נוּ מִצְרַ֖יִם וְלַאֲבֹתֵֽינוּ׃

VULC ¹⁶ et quomodo clamaverimus ad Dominum, et exaudierit nos, miseritque angelum, qui eduxerit nos de Ægypto. Ecce in urbe Cades, quæ est in extremis finibus tuis, positi,

WLC ¹⁶ וַנִּצְעַ֤ק אֶל־ יְהוָה֙ וַיִּשְׁמַ֣ע קֹלֵ֔נוּ וַיִּשְׁלַ֣ח מַלְאָ֔ךְ וַיֹּצִאֵ֖נוּ מִמִּצְרָ֑יִם וְהִנֵּה֙ אֲנַ֣חְנוּ בְקָדֵ֔שׁ עִ֖יר קְצֵ֥ה גְבוּלֶֽךָ׃

VULC ¹⁷ obsecramus ut nobis transire liceat per terram tuam. Non ibimus per agros, nec per vineas ; non bibemus aquas de puteis tuis : sed gradiemur via publica, nec ad dexteram nec ad sinistram declinantes, donec transeamus terminos tuos.

WLC ¹⁷ נַעְבְּרָה־ נָּ֣א בְאַרְצֶ֗ךָ לֹ֤א נַעֲבֹר֙ בְּשָׂדֶ֣ה וּבְכֶ֔רֶם וְלֹ֥א נִשְׁתֶּ֖ה מֵ֣י בְאֵ֑ר דֶּ֧רֶךְ הַמֶּ֣לֶךְ נֵלֵ֗ךְ לֹ֤א נִטֶּה֙ יָמִ֣ין וּשְׂמֹ֔אול עַ֥ד אֲשֶֽׁר־ נַעֲבֹ֖ר גְּבוּלֶֽךָ׃

VULC ¹⁸ Cui respondit Edom : Non transibis per me, alioquin armatus occurram tibi.

WLC ¹⁸ וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱד֔וֹם לֹ֥א תַעֲבֹ֖ר בִּ֑י פֶּן־ בַּחֶ֖רֶב אֵצֵ֥א לִקְרָאתֶֽךָ׃

VULC ¹⁹ Dixeruntque filii Israël : Per tritam gradiemur viam : et si biberimus aquas tuas, nos et pecora nostra, dabimus quod justum est : nulla erit in pretio difficultas, tantum velociter transeamus.

WLC ¹⁹ וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֥יו בְּנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֘ל בַּֽמְסִלָּ֣ה נַעֲלֶה֒ וְאִם־ מֵימֶ֤יךָ נִשְׁתֶּה֙ אֲנִ֣י וּמִקְנַ֔י וְנָתַתִּ֖י מִכְרָ֑ם רַ֥ק אֵין־ דָּבָ֖ר בְּרַגְלַ֥י אֶֽעֱבֹֽרָה׃

VULC ²⁰ At ille respondit : Non transibis. Statimque egressus est obvius, cum infinita multitudine, et manu forti,

WLC ²⁰ וַיֹּ֖אמֶר לֹ֣א תַעֲבֹ֑ר וַיֵּצֵ֤א אֱדוֹם֙ לִקְרָאת֔וֹ בְּעַ֥ם כָּבֵ֖ד וּבְיָ֥ד חֲזָקָֽה׃

VULC ²¹ nec voluit acquiescere deprecanti, ut concederet transitum per fines suos. Quam ob rem divertit ab eo Israël.

WLC ²¹ וַיְמָאֵ֣ן ׀ אֱד֗וֹם נְתֹן֙ אֶת־ יִשְׂרָאֵ֔ל עֲבֹ֖ר בִּגְבֻל֑וֹ וַיֵּ֥ט יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעָלָֽיו׃

VULC ²² Cumque castra movissent de Cades, venerunt in montem Hor, qui est in finibus terræ Edom :

WLC ²² וַיִּסְע֖וּ מִקָּדֵ֑שׁ וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֛ל כָּל־ הָעֵדָ֖ה הֹ֥ר הָהָֽר׃

VULC ²³ ubi locutus est Dominus ad Moysen :

WLC ²³ וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֶל־ מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־ אַהֲרֹ֖ן בְּהֹ֣ר הָהָ֑ר עַל־ גְּב֥וּל אֶֽרֶץ־ אֱד֖וֹם לֵאמֹֽר׃

VULC ²⁴ Pergat, inquit, Aaron ad populos suos : non enim intrabit terram, quam dedi filiis Israël, eo quod incredulus fuerit ori meo, ad aquas contradictionis.

WLC ²⁴ יֵאָסֵ֤ף אַהֲרֹן֙ אֶל־ עַמָּ֔יו כִּ֣י לֹ֤א יָבֹא֙ אֶל־ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עַ֛ל אֲשֶׁר־ מְרִיתֶ֥ם אֶת־ פִּ֖י לְמֵ֥י מְרִיבָֽה׃

VULC ²⁵ Tolle Aaron et filium ejus cum eo, et duces eos in montem Hor.

WLC ²⁵ קַ֚ח אֶֽת־ אַהֲרֹ֔ן וְאֶת־ אֶלְעָזָ֖ר בְּנ֑וֹ וְהַ֥עַל אֹתָ֖ם הֹ֥ר הָהָֽר׃

VULC ²⁶ Cumque nudaveris patrem veste sua, indues ea Eleazarum filium ejus : Aaron colligetur, et morietur ibi.

WLC ²⁶ וְהַפְשֵׁ֤ט אֶֽת־ אַהֲרֹן֙ אֶת־ בְּגָדָ֔יו וְהִלְבַּשְׁתָּ֖ם אֶת־ אֶלְעָזָ֣ר בְּנ֑וֹ וְאַהֲרֹ֥ן יֵאָסֵ֖ף וּמֵ֥ת שָֽׁם׃

VULC ²⁷ Fecit Moyses ut præceperat Dominus : et ascenderunt in montem Hor coram omni multitudine.

WLC ²⁷ וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה יְהוָ֑ה וַֽיַּעֲלוּ֙ אֶל־ הֹ֣ר הָהָ֔ר לְעֵינֵ֖י כָּל־ הָעֵדָֽה׃

VULC ²⁸ Cumque Aaron spoliasset vestibus suis, induit eis Eleazarum filium ejus.

WLC ²⁸ וַיַּפְשֵׁט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶֽת־ אַהֲרֹ֜ן אֶת־ בְּגָדָ֗יו וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֶת־ אֶלְעָזָ֣ר בְּנ֔וֹ וַיָּ֧מָת אַהֲרֹ֛ן שָׁ֖ם בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה וְאֶלְעָזָ֖ר מִן־ הָהָֽר׃

VULC ²⁹ Illo mortuo in montis supercilio, descendit cum Eleazaro.

WLC ²⁹ וַיִּרְאוּ֙ כָּל־ הָ֣עֵדָ֔ה כִּ֥י גָוַ֖ע אַהֲרֹ֑ן וַיִּבְכּ֤וּ אֶֽת־ אַהֲרֹן֙ שְׁלֹשִׁ֣ים י֔וֹם כֹּ֖ל בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ³⁰ Omnis autem multitudo videns occubuisse Aaron, flevit super eo triginta diebus per cunctas familias suas.