VULC ¹ Quod cum audisset Chananæus rex Arad, qui habitabat ad meridiem, venisse scilicet Israël per exploratorum viam, pugnavit contra illum, et victor existens, duxit ex eo prædam.

WLC ¹ וַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־ עֲרָד֙ יֹשֵׁ֣ב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָאֲתָרִ֑ים וַיִּלָּ֙חֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּ֥שְׁבְּ ׀ מִמֶּ֖נּוּ שֶֽׁבִי׃

VULC ² At Israël voto se Domino obligans, ait : Si tradideris populum istum in manu mea, delebo urbes ejus.

WLC ² וַיִּדַּ֨ר יִשְׂרָאֵ֥ל נֶ֛דֶר לַֽיהוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אִם־ נָתֹ֨ן תִּתֵּ֜ן אֶת־ הָעָ֤ם הַזֶּה֙ בְּיָדִ֔י וְהַֽחֲרַמְתִּ֖י אֶת־ עָרֵיהֶֽם׃

VULC ³ Exaudivitque Dominus preces Israël, et tradidit Chananæum, quem ille interfecit subversis urbibus ejus : et vocavit nomen loci illius Horma, id est, anathema.

WLC ³ וַיִּשְׁמַ֨ע יְהוָ֜ה בְּק֣וֹל יִשְׂרָאֵ֗ל וַיִּתֵּן֙ אֶת־ הַֽכְּנַעֲנִ֔י וַיַּחֲרֵ֥ם אֶתְהֶ֖ם וְאֶת־ עָרֵיהֶ֑ם וַיִּקְרָ֥א שֵׁם־ הַמָּק֖וֹם חָרְמָֽה׃

VULC ⁴ Profecti sunt autem et de monte Hor, per viam quæ ducit ad mare Rubrum, ut circumirent terram Edom. Et tædere cœpit populum itineris ac laboris :

WLC ⁴ וַיִּסְע֞וּ מֵהֹ֤ר הָהָר֙ דֶּ֣רֶךְ יַם־ ס֔וּף לִסְבֹ֖ב אֶת־ אֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם וַתִּקְצַ֥ר נֶֽפֶשׁ־ הָעָ֖ם בַּדָּֽרֶךְ׃

VULC ⁵ locutusque contra Deum et Moysen, ait : Cur eduxisti nos de Ægypto, ut moreremur in solitudine ? deest panis, non sunt aquæ : anima nostra jam nauseat super cibo isto levissimo.

WLC ⁵ וַיְדַבֵּ֣ר הָעָ֗ם בֵּֽאלֹהִים֮ וּבְמֹשֶׁה֒ לָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לָמ֖וּת בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֣י אֵ֥ין לֶ֙חֶם֙ וְאֵ֣ין מַ֔יִם וְנַפְשֵׁ֣נוּ קָ֔צָה בַּלֶּ֖חֶם הַקְּלֹקֵֽל׃

VULC ⁶ Quam ob rem misit Dominus in populum ignitos serpentes, ad quorum plagas et mortes plurimorum,

WLC ⁶ וַיְשַׁלַּ֨ח יְהוָ֜ה בָּעָ֗ם אֵ֚ת הַנְּחָשִׁ֣ים הַשְּׂרָפִ֔ים וַֽיְנַשְּׁכ֖וּ אֶת־ הָעָ֑ם וַיָּ֥מָת עַם־ רָ֖ב מִיִּשְׂרָאֵֽל׃

VULC ⁷ venerunt ad Moysen, atque dixerunt : Peccavimus, quia locuti sumus contra Dominum et te : ora ut tollat a nobis serpentes. Oravitque Moyses pro populo,

WLC ⁷ וַיָּבֹא֩ הָעָ֨ם אֶל־ מֹשֶׁ֜ה וַיֹּאמְר֣וּ חָטָ֗אנוּ כִּֽי־ דִבַּ֤רְנוּ בַֽיהוָה֙ וָבָ֔ךְ הִתְפַּלֵּל֙ אֶל־ יְהוָ֔ה וְיָסֵ֥ר מֵעָלֵ֖ינוּ אֶת־ הַנָּחָ֑שׁ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל מֹשֶׁ֖ה בְּעַ֥ד הָעָֽם׃

VULC ⁸ et locutus est Dominus ad eum : Fac serpentem æneum, et pone eum pro signo : qui percussus aspexerit eum, vivet.

WLC ⁸ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־ מֹשֶׁ֗ה עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ שָׂרָ֔ף וְשִׂ֥ים אֹת֖וֹ עַל־ נֵ֑ס וְהָיָה֙ כָּל־ הַנָּשׁ֔וּךְ וְרָאָ֥ה אֹת֖וֹ וָחָֽי׃

VULC ⁹ Fecit ergo Moyses serpentem æneum, et posuit eum pro signo : quem cum percussi aspicerent, sanabantur.

WLC ⁹ וַיַּ֤עַשׂ מֹשֶׁה֙ נְחַ֣שׁ נְחֹ֔שֶׁת וַיְשִׂמֵ֖הוּ עַל־ הַנֵּ֑ס וְהָיָ֗ה אִם־ נָשַׁ֤ךְ הַנָּחָשׁ֙ אֶת־ אִ֔ישׁ וְהִבִּ֛יט אֶל־ נְחַ֥שׁ הַנְּחֹ֖שֶׁת וָחָֽי׃

VULC ¹⁰ Profectique filii Israël castrametati sunt in Oboth.

WLC ¹⁰ וַיִּסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּאֹבֹֽת׃

VULC ¹¹ Unde egressi fixere tentoria in Jeabarim, in solitudine quæ respicit Moab contra orientalem plagam.

WLC ¹¹ וַיִּסְע֖וּ מֵאֹבֹ֑ת וַֽיַּחֲנ֞וּ בְּעִיֵּ֣י הָֽעֲבָרִ֗ים בַּמִּדְבָּר֙ אֲשֶׁר֙ עַל־ פְּנֵ֣י מוֹאָ֔ב מִמִּזְרַ֖ח הַשָּֽׁמֶשׁ׃

VULC ¹² Et inde moventes, venerunt ad torrentem Zared.

WLC ¹² מִשָּׁ֖ם נָסָ֑עוּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּנַ֥חַל זָֽרֶד׃

VULC ¹³ Quem relinquentes castrametati sunt contra Arnon, quæ est in deserto, et prominet in finibus Amorrhæi. Siquidem Arnon terminus est Moab, dividens Moabitas et Amorrhæos.

WLC ¹³ מִשָּׁם֮ נָסָעוּ֒ וַֽיַּחֲנ֗וּ מֵעֵ֤בֶר אַרְנוֹן֙ אֲשֶׁ֣ר בַּמִּדְבָּ֔ר הַיֹּצֵ֖א מִגְּב֣וּל הָֽאֱמֹרִ֑י כִּ֤י אַרְנוֹן֙ גְּב֣וּל מוֹאָ֔ב בֵּ֥ין מוֹאָ֖ב וּבֵ֥ין הָאֱמֹרִֽי׃

VULC ¹⁴ Unde dicitur in libro bellorum Domini : [Sicut fecit in mari Rubro,
sic faciet in torrentibus Arnon.

WLC ¹⁴ עַל־ כֵּן֙ יֵֽאָמַ֔ר בְּסֵ֖פֶר מִלְחֲמֹ֣ת יְהוָ֑ה אֶת־ וָהֵ֣ב בְּסוּפָ֔ה וְאֶת־ הַנְּחָלִ֖ים אַרְנֽוֹן׃

VULC ¹⁵ Scopuli torrentium inclinati sunt, ut requiescerent in Ar,
et recumberent in finibus Moabitarum.]

WLC ¹⁵ וְאֶ֙שֶׁד֙ הַנְּחָלִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָטָ֖ה לְשֶׁ֣בֶת עָ֑ר וְנִשְׁעַ֖ן לִגְב֥וּל מוֹאָֽב׃

VULC ¹⁶ Ex eo loco apparuit puteus, super quo locutus est Dominus ad Moysen : Congrega populum, et dabo ei aquam.

WLC ¹⁶ וּמִשָּׁ֖ם בְּאֵ֑רָה הִ֣וא הַבְּאֵ֗ר אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר יְהוָה֙ לְמֹשֶׁ֔ה אֱסֹף֙ אֶת־ הָעָ֔ם וְאֶתְּנָ֥ה לָהֶ֖ם מָֽיִם׃

VULC ¹⁷ Tunc cecinit Israël carmen istud : [Ascendat puteus.] Concinebant :

WLC ¹⁷ אָ֚ז יָשִׁ֣יר יִשְׂרָאֵ֔ל אֶת־ הַשִּׁירָ֖ה הַזֹּ֑את עֲלִ֥י בְאֵ֖ר עֱנוּ־ לָֽהּ׃

VULC ¹⁸ [Puteus, quem foderunt principes
et paraverunt duces multitudinis
in datore legis, et in baculis suis.] De solitudine, Matthana.

WLC ¹⁸ בְּאֵ֞ר חֲפָר֣וּהָ שָׂרִ֗ים כָּר֙וּהָ֙ נְדִיבֵ֣י הָעָ֔ם בִּמְחֹקֵ֖ק בְּמִשְׁעֲנֹתָ֑ם וּמִמִּדְבָּ֖ר מַתָּנָֽה׃

VULC ¹⁹ De Matthana in Nahaliel : de Nahaliel in Bamoth.

WLC ¹⁹ וּמִמַּתָּנָ֖ה נַחֲלִיאֵ֑ל וּמִנַּחֲלִיאֵ֖ל בָּמֽוֹת׃

VULC ²⁰ De Bamoth, vallis est in regione Moab, in vertice Phasga, quod respicit contra desertum.

WLC ²⁰ וּמִבָּמ֗וֹת הַגַּיְא֙ אֲשֶׁר֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וְנִשְׁקָ֖פָה עַל־ פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃

VULC ²¹ Misit autem Israël nuntios ad Sehon regem Amorrhæorum, dicens :

WLC ²¹ וַיִּשְׁלַ֤ח יִשְׂרָאֵל֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־ סִיחֹ֥ן מֶֽלֶךְ־ הָאֱמֹרִ֖י לֵאמֹֽר׃

VULC ²² Obsecro ut transire mihi liceat per terram tuam : non declinabimus in agros et vineas ; non bibemus aquas ex puteis : via regia gradiemur, donec transeamus terminos tuos.

WLC ²² אֶעְבְּרָ֣ה בְאַרְצֶ֗ךָ לֹ֤א נִטֶּה֙ בְּשָׂדֶ֣ה וּבְכֶ֔רֶם לֹ֥א נִשְׁתֶּ֖ה מֵ֣י בְאֵ֑ר בְּדֶ֤רֶךְ הַמֶּ֙לֶךְ֙ נֵלֵ֔ךְ עַ֥ד אֲשֶֽׁר־ נַעֲבֹ֖ר גְּבֻלֶֽךָ׃

VULC ²³ Qui concedere noluit ut transiret Israël per fines suos : quin potius exercitu congregato, egressus est obviam in desertum, et venit in Jasa, pugnavitque contra eum.

WLC ²³ וְלֹא־ נָתַ֨ן סִיחֹ֣ן אֶת־ יִשְׂרָאֵל֮ עֲבֹ֣ר בִּגְבֻלוֹ֒ וַיֶּאֱסֹ֨ף סִיחֹ֜ן אֶת־ כָּל־ עַמּ֗וֹ וַיֵּצֵ֞א לִקְרַ֤את יִשְׂרָאֵל֙ הַמִּדְבָּ֔רָה וַיָּבֹ֖א יָ֑הְצָה וַיִּלָּ֖חֶם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ²⁴ A quo percussus est in ore gladii, et possessa est terra ejus ab Arnon usque Jeboc, et filios Ammon : quia forti præsidio tenebantur termini Ammonitarum.

WLC ²⁴ וַיַּכֵּ֥הוּ יִשְׂרָאֵ֖ל לְפִי־ חָ֑רֶב וַיִּירַ֨שׁ אֶת־ אַרְצ֜וֹ מֵֽאַרְנֹ֗ן עַד־ יַבֹּק֙ עַד־ בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן כִּ֣י עַ֔ז גְּב֖וּל בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃

VULC ²⁵ Tulit ergo Israël omnes civitates ejus, et habitavit in urbibus Amorrhæi, in Hesebon scilicet, et viculis ejus.

WLC ²⁵ וַיִּקַּח֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֥ת כָּל־ הֶעָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֵּ֤שֶׁב יִשְׂרָאֵל֙ בְּכָל־ עָרֵ֣י הָֽאֱמֹרִ֔י בְּחֶשְׁבּ֖וֹן וּבְכָל־ בְּנֹתֶֽיהָ׃

VULC ²⁶ Urbs Hesebon fuit Sehon regis Amorrhæi, qui pugnavit contra regem Moab : et tulit omnem terram, quæ ditionis illius fuerat usque Arnon.

WLC ²⁶ כִּ֣י חֶשְׁבּ֔וֹן עִ֗יר סִיחֹ֛ן מֶ֥לֶךְ הָאֱמֹרִ֖י הִ֑וא וְה֣וּא נִלְחַ֗ם בְּמֶ֤לֶךְ מוֹאָב֙ הָֽרִאשׁ֔וֹן וַיִּקַּ֧ח אֶת־ כָּל־ אַרְצ֛וֹ מִיָּד֖וֹ עַד־ אַרְנֹֽן׃

VULC ²⁷ Idcirco dicitur in proverbio : [Venite in Hesebon : ædificetur, et construatur civitas Sehon :

WLC ²⁷ עַל־ כֵּ֛ן יֹאמְר֥וּ הַמֹּשְׁלִ֖ים בֹּ֣אוּ חֶשְׁבּ֑וֹן תִּבָּנֶ֥ה וְתִכּוֹנֵ֖ן עִ֥יר סִיחֽוֹן׃

VULC ²⁸ ignis egressus est de Hesebon, flamma de oppido Sehon,
et devoravit Ar Moabitarum, et habitatores excelsorum Arnon.

WLC ²⁸ כִּי־ אֵשׁ֙ יָֽצְאָ֣ה מֵֽחֶשְׁבּ֔וֹן לֶהָבָ֖ה מִקִּרְיַ֣ת סִיחֹ֑ן אָֽכְלָה֙ עָ֣ר מוֹאָ֔ב בַּעֲלֵ֖י בָּמ֥וֹת אַרְנֹֽן׃

VULC ²⁹ Væ tibi Moab ; peristi popule Chamos.
Dedit filios ejus in fugam, et filias in captivitatem regi Amorrhæorum Sehon.

WLC ²⁹ אוֹי־ לְךָ֣ מוֹאָ֔ב אָבַ֖דְתָּ עַם־ כְּמ֑וֹשׁ נָתַ֨ן בָּנָ֤יו פְּלֵיטִם֙ וּבְנֹתָ֣יו בַּשְּׁבִ֔ית לְמֶ֥לֶךְ אֱמֹרִ֖י סִיחֽוֹן׃

VULC ³⁰ Jugum ipsorum disperiit ad Hesebon usque Dibon :
lassi pervenerunt in Nophe, et usque Medaba.]

WLC ³⁰ וַנִּירָ֛ם אָבַ֥ד חֶשְׁבּ֖וֹן עַד־ דִּיב֑וֹן וַנַּשִּׁ֣ים עַד־ נֹ֔פַח אֲשֶׁ֖רׄ עַד־ מֵֽידְבָֽא׃

VULC ³¹ Habitavit itaque Israël in terra Amorrhæi.

WLC ³¹ וַיֵּ֙שֶׁב֙ יִשְׂרָאֵ֔ל בְּאֶ֖רֶץ הָאֱמֹרִֽי׃

VULC ³² Misitque Moyses qui explorarent Jazer : cujus ceperunt viculos, et possederunt habitatores.

WLC ³² וַיִּשְׁלַ֤ח מֹשֶׁה֙ לְרַגֵּ֣ל אֶת־ יַעְזֵ֔ר וַֽיִּלְכְּד֖וּ בְּנֹתֶ֑יהָ אֶת־ הָאֱמֹרִ֥י אֲשֶׁר־ שָֽׁם׃

VULC ³³ Verteruntque se, et ascenderunt per viam Basan, et occurrit eis Og, rex Basan, cum omni populo suo, pugnaturus in Edrai.

WLC ³³ וַיִּפְנוּ֙ וַֽיַּעֲל֔וּ דֶּ֖רֶךְ הַבָּשָׁ֑ן וַיֵּצֵ֣א עוֹג֩ מֶֽלֶךְ־ הַבָּשָׁ֨ן לִקְרָאתָ֜ם ה֧וּא וְכָל־ עַמּ֛וֹ לַמִּלְחָמָ֖ה אֶדְרֶֽעִי׃

VULC ³⁴ Dixitque Dominus ad Moysen : Ne timeas eum, quia in manu tua tradidi illum, et omnem populum ac terram ejus : faciesque illi sicut fecisti Sehon, regi Amorrhæorum habitatori Hesebon.

WLC ³⁴ וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֤ה אֶל־ מֹשֶׁה֙ אַל־ תִּירָ֣א אֹת֔וֹ כִּ֣י בְיָדְךָ֞ נָתַ֧תִּי אֹת֛וֹ וְאֶת־ כָּל־ עַמּ֖וֹ וְאֶת־ אַרְצ֑וֹ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֣ר עָשִׂ֗יתָ לְסִיחֹן֙ מֶ֣לֶךְ הָֽאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר יוֹשֵׁ֖ב בְּחֶשְׁבּֽוֹן׃

VULC ³⁵ Percusserunt igitur et hunc cum filiis suis, universumque populum ejus usque ad internecionem, et possederunt terram illius.

WLC ³⁵ וַיַּכּ֨וּ אֹת֤וֹ וְאֶת־ בָּנָיו֙ וְאֶת־ כָּל־ עַמּ֔וֹ עַד־ בִּלְתִּ֥י הִשְׁאִֽיר־ ל֖וֹ שָׂרִ֑יד וַיִּֽירְשׁ֖וּ אֶת־ אַרְצֽוֹ׃