VULC ¹ Profectique castrametati sunt in campestribus Moab, ubi trans Jordanem Jericho sita est.

WLC ¹ וַיִּסְע֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיַּחֲנוּ֙ בְּעַֽרְב֣וֹת מוֹאָ֔ב מֵעֵ֖בֶר לְיַרְדֵּ֥ן יְרֵחֽוֹ׃

VULC ² Videns autem Balac filius Sephor omnia quæ fecerat Israël Amorrhæo,

WLC ² וַיַּ֥רְא בָּלָ֖ק בֶּן־ צִפּ֑וֹר אֵ֛ת כָּל־ אֲשֶׁר־ עָשָׂ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל לָֽאֱמֹרִֽי׃

VULC ³ et quod pertimuissent eum Moabitæ, et impetum ejus ferre non possent,

WLC ³ וַיָּ֨גָר מוֹאָ֜ב מִפְּנֵ֥י הָעָ֛ם מְאֹ֖ד כִּ֣י רַב־ ה֑וּא וַיָּ֣קָץ מוֹאָ֔ב מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ⁴ dixit ad majores natu Madian : Ita delebit hic populus omnes, qui in nostris finibus commorantur, quomodo solet bos herbas usque ad radices carpere. Ipse erat eo tempore rex in Moab.

WLC ⁴ וַיֹּ֨אמֶר מוֹאָ֜ב אֶל־ זִקְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עַתָּ֞ה יְלַחֲכ֤וּ הַקָּהָל֙ אֶת־ כָּל־ סְבִ֣יבֹתֵ֔ינוּ כִּלְחֹ֣ךְ הַשּׁ֔וֹר אֵ֖ת יֶ֣רֶק הַשָּׂדֶ֑ה וּבָלָ֧ק בֶּן־ צִפּ֛וֹר מֶ֥לֶךְ לְמוֹאָ֖ב בָּעֵ֥ת הַהִֽוא׃

VULC ⁵ Misit ergo nuntios ad Balaam filium Beor ariolum, qui habitabat super flumen terræ filiorum Ammon, ut vocarent eum, et dicerent : Ecce egressus est populus ex Ægypto, qui operuit superficiem terræ, sedens contra me.

WLC ⁵ וַיִּשְׁלַ֨ח מַלְאָכִ֜ים אֶל־ בִּלְעָ֣ם בֶּן־ בְּע֗וֹר פְּ֠תוֹרָה אֲשֶׁ֧ר עַל־ הַנָּהָ֛ר אֶ֥רֶץ בְּנֵי־ עַמּ֖וֹ לִקְרֹא־ ל֑וֹ לֵאמֹ֗ר הִ֠נֵּה עַ֣ם יָצָ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הִנֵּ֤ה כִסָּה֙ אֶת־ עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב מִמֻּלִֽי׃

VULC ⁶ Veni igitur, et maledic populo huic, quia fortior me est : si quomodo possim percutere et ejicere eum de terra mea. Novi enim quod benedictus sit cui benedixeris, et maledictus in quem maledicta congesseris.

WLC ⁶ וְעַתָּה֩ לְכָה־ נָּ֨א אָֽרָה־ לִּ֜י אֶת־ הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה כִּֽי־ עָצ֥וּם הוּא֙ מִמֶּ֔נִּי אוּלַ֤י אוּכַל֙ נַכֶּה־ בּ֔וֹ וַאֲגָרְשֶׁ֖נּוּ מִן־ הָאָ֑רֶץ כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר־ תְּבָרֵךְ֙ מְבֹרָ֔ךְ וַאֲשֶׁ֥ר תָּאֹ֖ר יוּאָֽר׃

VULC ⁷ Perrexeruntque seniores Moab, et majores natu Madian, habentes divinationis pretium in manibus. Cumque venissent ad Balaam, et narrassent ei omnia verba Balac,

WLC ⁷ וַיֵּ֨לְכ֜וּ זִקְנֵ֤י מוֹאָב֙ וְזִקְנֵ֣י מִדְיָ֔ן וּקְסָמִ֖ים בְּיָדָ֑ם וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל־ בִּלְעָ֔ם וַיְדַבְּר֥וּ אֵלָ֖יו דִּבְרֵ֥י בָלָֽק׃

VULC ⁸ ille respondit : Manete hic nocte, et respondebo quidquid mihi dixerit Dominus. Manentibus illis apud Balaam, venit Deus, et ait ad eum :

WLC ⁸ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם לִ֤ינוּ פֹה֙ הַלַּ֔יְלָה וַהֲשִׁבֹתִ֤י אֶתְכֶם֙ דָּבָ֔ר כַּאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֵלָ֑י וַיֵּשְׁב֥וּ שָׂרֵֽי־ מוֹאָ֖ב עִם־ בִּלְעָֽם׃

VULC ⁹ Quid sibi volunt homines isti apud te ?

WLC ⁹ וַיָּבֹ֥א אֱלֹהִ֖ים אֶל־ בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֕אמֶר מִ֛י הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה עִמָּֽךְ׃

VULC ¹⁰ Respondit : Balac filius Sephor rex Moabitarum misit ad me,

WLC ¹⁰ וַיֹּ֥אמֶר בִּלְעָ֖ם אֶל־ הָאֱלֹהִ֑ים בָּלָ֧ק בֶּן־ צִפֹּ֛ר מֶ֥לֶךְ מוֹאָ֖ב שָׁלַ֥ח אֵלָֽי׃

VULC ¹¹ dicens : Ecce populus qui egressus est de Ægypto, operuit superficiem terræ : veni, et maledic ei, si quomodo possim pugnans abigere eum.

WLC ¹¹ הִנֵּ֤ה הָעָם֙ הַיֹּצֵ֣א מִמִּצְרַ֔יִם וַיְכַ֖ס אֶת־ עֵ֣ין הָאָ֑רֶץ עַתָּ֗ה לְכָ֤ה קָֽבָה־ לִּי֙ אֹת֔וֹ אוּלַ֥י אוּכַ֛ל לְהִלָּ֥חֶם בּ֖וֹ וְגֵרַשְׁתִּֽיו׃

VULC ¹² Dixitque Deus ad Balaam : Noli ire cum eis, neque maledicas populo : quia benedictus est.

WLC ¹² וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־ בִּלְעָ֔ם לֹ֥א תֵלֵ֖ךְ עִמָּהֶ֑ם לֹ֤א תָאֹר֙ אֶת־ הָעָ֔ם כִּ֥י בָר֖וּךְ הֽוּא׃

VULC ¹³ Qui mane consurgens dixit ad principes : Ite in terram vestram, quia prohibuit me Dominus venire vobiscum.

WLC ¹³ וַיָּ֤קָם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־ שָׂרֵ֣י בָלָ֔ק לְכ֖וּ אֶֽל־ אַרְצְכֶ֑ם כִּ֚י מֵאֵ֣ן יְהוָ֔ה לְתִתִּ֖י לַהֲלֹ֥ךְ עִמָּכֶֽם׃

VULC ¹⁴ Reversi principes dixerunt ad Balac : Noluit Balaam venire nobiscum.

WLC ¹⁴ וַיָּק֙וּמוּ֙ שָׂרֵ֣י מוֹאָ֔ב וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־ בָּלָ֑ק וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵאֵ֥ן בִּלְעָ֖ם הֲלֹ֥ךְ עִמָּֽנוּ׃

VULC ¹⁵ Rursum ille multo plures et nobiliores quam ante miserat, misit.

WLC ¹⁵ וַיֹּ֥סֶף ע֖וֹד בָּלָ֑ק שְׁלֹ֣חַ שָׂרִ֔ים רַבִּ֥ים וְנִכְבָּדִ֖ים מֵאֵֽלֶּה׃

VULC ¹⁶ Qui cum venissent ad Balaam, dixerunt : Sic dicit Balac filius Sephor : Ne cuncteris venire ad me :

WLC ¹⁶ וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־ בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמְרוּ ל֗וֹ כֹּ֤ה אָמַר֙ בָּלָ֣ק בֶּן־ צִפּ֔וֹר אַל־ נָ֥א תִמָּנַ֖ע מֵהֲלֹ֥ךְ אֵלָֽי׃

VULC ¹⁷ paratus sum honorare te, et quidquid volueris, dabo tibi : veni, et maledic populo isti.

WLC ¹⁷ כִּֽי־ כַבֵּ֤ד אֲכַבֶּדְךָ֙ מְאֹ֔ד וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־ תֹּאמַ֥ר אֵלַ֖י אֶֽעֱשֶׂ֑ה וּלְכָה־ נָּא֙ קָֽבָה־ לִּ֔י אֵ֖ת הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃

VULC ¹⁸ Respondit Balaam : Si dederit mihi Balac plenam domum suam argenti et auri, non potero immutare verbum Domini Dei mei, ut vel plus, vel minus loquar.

WLC ¹⁸ וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֗ם וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־ עַבְדֵ֣י בָלָ֔ק אִם־ יִתֶּן־ לִ֥י בָלָ֛ק מְלֹ֥א בֵית֖וֹ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֑ב לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־ פִּי֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהָ֔י לַעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה׃

VULC ¹⁹ Obsecro ut hic maneatis etiam hac nocte, et scire queam quid mihi rursum respondeat Dominus.

WLC ¹⁹ וְעַתָּ֗ה שְׁב֨וּ נָ֥א בָזֶ֛ה גַּם־ אַתֶּ֖ם הַלָּ֑יְלָה וְאֵ֣דְעָ֔ה מַה־ יֹּסֵ֥ף יְהוָ֖ה דַּבֵּ֥ר עִמִּֽי׃

VULC ²⁰ Venit ergo Deus ad Balaam nocte, et ait ei : Si vocare te venerunt homines isti, surge, et vade cum eis : ita dumtaxat, ut quod tibi præcepero, facias.

WLC ²⁰ וַיָּבֹ֨א אֱלֹהִ֥ים ׀ אֶל־ בִּלְעָם֮ לַיְלָה֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אִם־ לִקְרֹ֤א לְךָ֙ בָּ֣אוּ הָאֲנָשִׁ֔ים ק֖וּם לֵ֣ךְ אִתָּ֑ם וְאַ֗ךְ אֶת־ הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־ אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֥וֹ תַעֲשֶֽׂה׃

VULC ²¹ Surrexit Balaam mane, et strata asina sua profectus est cum eis.

WLC ²¹ וַיָּ֤קָם בִּלְעָם֙ בַּבֹּ֔קֶר וַֽיַּחֲבֹ֖שׁ אֶת־ אֲתֹנ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ עִם־ שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃

VULC ²² Et iratus est Deus. Stetitque angelus Domini in via contra Balaam, qui insidebat asinæ, et duos pueros habebat secum.

WLC ²² וַיִּֽחַר־ אַ֣ף אֱלֹהִים֮ כִּֽי־ הוֹלֵ֣ךְ הוּא֒ וַיִּתְיַצֵּ֞ב מַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה בַּדֶּ֖רֶךְ לְשָׂטָ֣ן ל֑וֹ וְהוּא֙ רֹכֵ֣ב עַל־ אֲתֹנ֔וֹ וּשְׁנֵ֥י נְעָרָ֖יו עִמּֽוֹ׃

VULC ²³ Cernens asina angelum stantem in via, evaginato gladio, avertit se de itinere, et ibat per agrum. Quam cum verberaret Balaam, et vellet ad semitam reducere,

WLC ²³ וַתֵּ֣רֶא הָאָתוֹן֩ אֶת־ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה נִצָּ֣ב בַּדֶּ֗רֶךְ וְחַרְבּ֤וֹ שְׁלוּפָה֙ בְּיָד֔וֹ וַתֵּ֤ט הָֽאָתוֹן֙ מִן־ הַדֶּ֔רֶךְ וַתֵּ֖לֶךְ בַּשָּׂדֶ֑ה וַיַּ֤ךְ בִּלְעָם֙ אֶת־ הָ֣אָת֔וֹן לְהַטֹּתָ֖הּ הַדָּֽרֶךְ׃

VULC ²⁴ stetit angelus in angustiis duarum maceriarum, quibus vineæ cingebantur.

WLC ²⁴ וַֽיַּעֲמֹד֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה בְּמִשְׁע֖וֹל הַכְּרָמִ֑ים גָּדֵ֥ר מִזֶּ֖ה וְגָדֵ֥ר מִזֶּֽה׃

VULC ²⁵ Quem videns asina, junxit se parieti, et attrivit sedentis pedem. At ille iterum verberabat eam :

WLC ²⁵ וַתֵּ֨רֶא הָאָת֜וֹן אֶת־ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֗ה וַתִּלָּחֵץ֙ אֶל־ הַקִּ֔יר וַתִּלְחַ֛ץ אֶת־ רֶ֥גֶל בִּלְעָ֖ם אֶל־ הַקִּ֑יר וַיֹּ֖סֶף לְהַכֹּתָֽהּ׃

VULC ²⁶ et nihilominus angelus ad locum angustum transiens, ubi nec ad dexteram, nec ad sinistram poterat deviare, obvius stetit.

WLC ²⁶ וַיּ֥וֹסֶף מַלְאַךְ־ יְהוָ֖ה עֲב֑וֹר וַֽיַּעֲמֹד֙ בְּמָק֣וֹם צָ֔ר אֲשֶׁ֛ר אֵֽין־ דֶּ֥רֶךְ לִנְט֖וֹת יָמִ֥ין וּשְׂמֹֽאול׃

VULC ²⁷ Cumque vidisset asina stantem angelum, concidit sub pedibus sedentis : qui iratus, vehementius cædebat fuste latera ejus.

WLC ²⁷ וַתֵּ֤רֶא הָֽאָתוֹן֙ אֶת־ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה וַתִּרְבַּ֖ץ תַּ֣חַת בִּלְעָ֑ם וַיִּֽחַר־ אַ֣ף בִּלְעָ֔ם וַיַּ֥ךְ אֶת־ הָאָת֖וֹן בַּמַּקֵּֽל׃

VULC ²⁸ Aperuitque Dominus os asinæ, et locuta est : Quid feci tibi ? cur percutis me ecce jam tertio ?

WLC ²⁸ וַיִּפְתַּ֥ח יְהוָ֖ה אֶת־ פִּ֣י הָאָת֑וֹן וַתֹּ֤אמֶר לְבִלְעָם֙ מֶה־ עָשִׂ֣יתִֽי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתַ֔נִי זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ רְגָלִֽים׃

VULC ²⁹ Respondit Balaam : Quia commeruisti, et illusisti mihi : utinam haberem gladium, ut te percuterem !

WLC ²⁹ וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ לָֽאָת֔וֹן כִּ֥י הִתְעַלַּ֖לְתְּ בִּ֑י ל֤וּ יֶשׁ־ חֶ֙רֶב֙ בְּיָדִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה הֲרַגְתִּֽיךְ׃

VULC ³⁰ Dixit asina : Nonne animal tuum sum, cui semper sedere consuevisti usque in præsentem diem ? dic quid simile umquam fecerim tibi. At ille ait : Numquam.

WLC ³⁰ וַתֹּ֨אמֶר הָאָת֜וֹן אֶל־ בִּלְעָ֗ם הֲלוֹא֩ אָנֹכִ֨י אֲתֹֽנְךָ֜ אֲשֶׁר־ רָכַ֣בְתָּ עָלַ֗י מֵעֽוֹדְךָ֙ עַד־ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַֽהַסְכֵּ֣ן הִסְכַּ֔נְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ כֹּ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לֹֽא׃

VULC ³¹ Protinus aperuit Dominus oculos Balaam, et vidit angelum stantem in via, evaginato gladio, adoravitque eum pronus in terram.

WLC ³¹ וַיְגַ֣ל יְהוָה֮ אֶת־ עֵינֵ֣י בִלְעָם֒ וַיַּ֞רְא אֶת־ מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ נִצָּ֣ב בַּדֶּ֔רֶךְ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלֻפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיִּקֹּ֥ד וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לְאַפָּֽיו׃

VULC ³² Cui angelus : Cur, inquit, tertio verberas asinam tuam ? ego veni ut adversarer tibi, quia perversa est via tua, mihique contraria :

WLC ³² וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֔ה עַל־ מָ֗ה הִכִּ֙יתָ֙ אֶת־ אֲתֹ֣נְךָ֔ זֶ֖ה שָׁל֣וֹשׁ רְגָלִ֑ים הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ יָצָ֣אתִי לְשָׂטָ֔ן כִּֽי־ יָרַ֥ט הַדֶּ֖רֶךְ לְנֶגְדִּֽי׃

VULC ³³ et nisi asina declinasset de via, dans locum resistenti, te occidissem, et illa viveret.

WLC ³³ וַתִּרְאַ֙נִי֙ הָֽאָת֔וֹן וַתֵּ֣ט לְפָנַ֔י זֶ֖ה שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֑ים אוּלַי֙ נָטְתָ֣ה מִפָּנַ֔י כִּ֥י עַתָּ֛ה גַּם־ אֹתְכָ֥ה הָרַ֖גְתִּי וְאוֹתָ֥הּ הֶחֱיֵֽיתִי׃

VULC ³⁴ Dixit Balaam : Peccavi, nesciens quod tu stares contra me : et nunc si displicet tibi ut vadam, revertar.

WLC ³⁴ וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־ מַלְאַ֤ךְ יְהוָה֙ חָטָ֔אתִי כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י אַתָּ֛ה נִצָּ֥ב לִקְרָאתִ֖י בַּדָּ֑רֶךְ וְעַתָּ֛ה אִם־ רַ֥ע בְּעֵינֶ֖יךָ אָשׁ֥וּבָה לִּֽי׃

VULC ³⁵ Ait angelus : Vade cum istis, et cave ne aliud quam præcepero tibi loquaris. Ivit igitur cum principibus.

WLC ³⁵ וַיֹּאמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה אֶל־ בִּלְעָ֗ם לֵ֚ךְ עִם־ הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְאֶ֗פֶס אֶת־ הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־ אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֣וֹ תְדַבֵּ֑ר וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־ שָׂרֵ֥י בָלָֽק׃

VULC ³⁶ Quod cum audisset Balac, egressus est in occursum ejus in oppido Moabitarum, quod situm est in extremis finibus Arnon.

WLC ³⁶ וַיִּשְׁמַ֥ע בָּלָ֖ק כִּ֣י בָ֣א בִלְעָ֑ם וַיֵּצֵ֨א לִקְרָאת֜וֹ אֶל־ עִ֣יר מוֹאָ֗ב אֲשֶׁר֙ עַל־ גְּב֣וּל אַרְנֹ֔ן אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֥ה הַגְּבֽוּל׃

VULC ³⁷ Dixitque ad Balaam : Misi nuntios ut vocarent te : cur non statim venisti ad me ? an quia mercedem adventui tuo reddere nequeo ?

WLC ³⁷ וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־ בִּלְעָ֗ם הֲלֹא֩ שָׁלֹ֨חַ שָׁלַ֤חְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לִקְרֹא־ לָ֔ךְ לָ֥מָּה לֹא־ הָלַ֖כְתָּ אֵלָ֑י הַֽאֻמְנָ֔ם לֹ֥א אוּכַ֖ל כַּבְּדֶֽךָ׃

VULC ³⁸ Cui ille respondit : Ecce adsum : numquid loqui potero aliud, nisi quod Deus posuerit in ore meo ?

WLC ³⁸ וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־ בָּלָ֗ק הִֽנֵּה־ בָ֙אתִי֙ אֵלֶ֔יךָ עַתָּ֕ה הֲיָכ֥וֹל אוּכַ֖ל דַּבֵּ֣ר מְא֑וּמָה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֧ים אֱלֹהִ֛ים בְּפִ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר׃

VULC ³⁹ Perrexerunt ergo simul, et venerunt in urbem, quæ in extremis regni ejus finibus erat.

WLC ³⁹ וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־ בָּלָ֑ק וַיָּבֹ֖אוּ קִרְיַ֥ת חֻצֽוֹת׃

VULC ⁴⁰ Cumque occidisset Balac boves et oves, misit ad Balaam, et principes qui cum eo erant, munera.

WLC ⁴⁰ וַיִּזְבַּ֥ח בָּלָ֖ק בָּקָ֣ר וָצֹ֑אן וַיְשַׁלַּ֣ח לְבִלְעָ֔ם וְלַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃

VULC ⁴¹ Mane autem facto, duxit eum ad excelsa Baal, et intuitus est extremam partem populi.

WLC ⁴¹ וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּקַּ֤ח בָּלָק֙ אֶת־ בִּלְעָ֔ם וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ בָּמ֣וֹת בָּ֑עַל וַיַּ֥רְא מִשָּׁ֖ם קְצֵ֥ה הָעָֽם׃