VULC ¹ Dixitque Balaam ad Balac : Ædifica mihi hic septem aras, et para totidem vitulos, ejusdemque numeri arietes.

WLC ¹ וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־ בָּלָ֔ק בְּנֵה־ לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃

VULC ² Cumque fecisset juxta sermonem Balaam, imposuerunt simul vitulum et arietem super aram.

WLC ² וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֨עַל בָּלָ֧ק וּבִלְעָ֛ם פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

VULC ³ Dixitque Balaam ad Balac : Sta paulisper juxta holocaustum tuum, donec vadam, si forte occurrat mihi Dominus, et quodcumque imperaverit, loquar tibi.

WLC ³ וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם לְבָלָ֗ק הִתְיַצֵּב֮ עַל־ עֹלָתֶךָ֒ וְאֵֽלְכָ֗ה אוּלַ֞י יִקָּרֵ֤ה יְהוָה֙ לִקְרָאתִ֔י וּדְבַ֥ר מַה־ יַּרְאֵ֖נִי וְהִגַּ֣דְתִּי לָ֑ךְ וַיֵּ֖לֶךְ שֶֽׁפִי׃

VULC ⁴ Cumque abiisset velociter, occurrit illi Deus. Locutusque ad eum Balaam : Septem, inquit, aras erexi, et imposui vitulum et arietem desuper.

WLC ⁴ וַיִּקָּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל־ בִּלְעָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֶת־ שִׁבְעַ֤ת הַֽמִּזְבְּחֹת֙ עָרַ֔כְתִּי וָאַ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

VULC ⁵ Dominus autem posuit verbum in ore ejus, et ait : Revertere ad Balac, et hæc loqueris.

WLC ⁵ וַיָּ֧שֶׂם יְהוָ֛ה דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־ בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃

VULC ⁶ Reversus invenit stantem Balac juxta holocaustum suum, et omnes principes Moabitarum :

WLC ⁶ וַיָּ֣שָׁב אֵלָ֔יו וְהִנֵּ֥ה נִצָּ֖ב עַל־ עֹלָת֑וֹ ה֖וּא וְכָל־ שָׂרֵ֥י מוֹאָֽב׃

VULC ⁷ assumptaque parabola sua, dixit : [De Aram adduxit me Balac
rex Moabitarum, de montibus orientis :
Veni, inquit, et maledic Jacob ;
propera, et detestare Israël.

WLC ⁷ וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר מִן־ אֲ֠רָם יַנְחֵ֨נִי בָלָ֤ק מֶֽלֶךְ־ מוֹאָב֙ מֵֽהַרְרֵי־ קֶ֔דֶם לְכָה֙ אָֽרָה־ לִּ֣י יַעֲקֹ֔ב וּלְכָ֖ה זֹעֲמָ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ⁸ Quomodo maledicam, cui non maledixit Deus ?
qua ratione detester, quem Dominus non detestatur ?

WLC ⁸ מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְהוָֽה׃

VULC ⁹ De summis silicibus videbo eum,
et de collibus considerabo illum.
Populus solus habitabit,
et inter gentes non reputabitur.

WLC ⁹ כִּֽי־ מֵרֹ֤אשׁ צֻרִים֙ אֶרְאֶ֔נּוּ וּמִגְּבָע֖וֹת אֲשׁוּרֶ֑נּוּ הֶן־ עָם֙ לְבָדָ֣ד יִשְׁכֹּ֔ן וּבַגּוֹיִ֖ם לֹ֥א יִתְחַשָּֽׁב׃

VULC ¹⁰ Quis dinumerare possit pulverem Jacob,
et nosse numerum stirpis Israël ?
Moriatur anima mea morte justorum,
et fiant novissima mea horum similia.]

WLC ¹⁰ מִ֤י מָנָה֙ עֲפַ֣ר יַעֲקֹ֔ב וּמִסְפָּ֖ר אֶת־ רֹ֣בַע יִשְׂרָאֵ֑ל תָּמֹ֤ת נַפְשִׁי֙ מ֣וֹת יְשָׁרִ֔ים וּתְהִ֥י אַחֲרִיתִ֖י כָּמֹֽהוּ׃

VULC ¹¹ Dixitque Balac ad Balaam : Quid est hoc quod agis ? ut malediceres inimicis meis vocavi te, et tu e contrario benedicis eis.

WLC ¹¹ וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־ בִּלְעָ֔ם מֶ֥ה עָשִׂ֖יתָ לִ֑י לָקֹ֤ב אֹיְבַי֙ לְקַחְתִּ֔יךָ וְהִנֵּ֖ה בֵּרַ֥כְתָּ בָרֵֽךְ׃

VULC ¹² Cui ille respondit : Num aliud possum loqui, nisi quod jusserit Dominus ?

WLC ¹² וַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְהוָה֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר׃

VULC ¹³ Dixit ergo Balac : Veni mecum in alterum locum unde partem Israël videas, et totum videre non possis : inde maledicito ei.

WLC ¹³ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו בָּלָ֗ק נָּ֨א אִתִּ֜י אֶל־ מָק֤וֹם אַחֵר֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְאֶ֣נּוּ מִשָּׁ֔ם אֶ֚פֶס קָצֵ֣הוּ תִרְאֶ֔ה וְכֻלּ֖וֹ לֹ֣א תִרְאֶ֑ה וְקָבְנוֹ־ לִ֖י מִשָּֽׁם׃

VULC ¹⁴ Cumque duxisset eum in locum sublimem, super verticem montis Phasga, ædificavit Balaam septem aras, et impositis supra vitulo atque ariete,

WLC ¹⁴ וַיִּקָּחֵ֙הוּ֙ שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים אֶל־ רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וַיִּ֙בֶן֙ שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֔ת וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃

VULC ¹⁵ dixit ad Balac : Sta hic juxta holocaustum tuum, donec ego obvius pergam.

WLC ¹⁵ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־ בָּלָ֔ק הִתְיַצֵּ֥ב כֹּ֖ה עַל־ עֹלָתֶ֑ךָ וְאָנֹכִ֖י אִקָּ֥רֶה כֹּֽה׃

VULC ¹⁶ Cui cum Dominus occurrisset, posuissetque verbum in ore ejus, ait : Revertere ad Balac, et hæc loqueris ei.

WLC ¹⁶ וַיִּקָּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־ בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־ בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר׃

VULC ¹⁷ Reversus invenit eum stantem juxta holocaustum suum, et principes Moabitarum cum eo. Ad quem Balac : Quid, inquit, locutus est Dominus ?

WLC ¹⁷ וַיָּבֹ֣א אֵלָ֗יו וְהִנּ֤וֹ נִצָּב֙ עַל־ עֹ֣לָת֔וֹ וְשָׂרֵ֥י מוֹאָ֖ב אִתּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ בָּלָ֔ק מַה־ דִּבֶּ֖ר יְהוָֽה׃

VULC ¹⁸ At ille, assumpta parabola sua, ait : [Sta, Balac, et ausculta ; audi, fili Sephor :

WLC ¹⁸ וַיִּשָּׂ֥א מְשָׁל֖וֹ וַיֹּאמַ֑ר ק֤וּם בָּלָק֙ וּֽשֲׁמָ֔ע הַאֲזִ֥ינָה עָדַ֖י בְּנ֥וֹ צִפֹּֽר׃

VULC ¹⁹ non est Deus quasi homo, ut mentiatur,
nec ut filius hominis, ut mutetur.
Dixit ergo, et non faciet ?
locutus est, et non implebit ?

WLC ¹⁹ לֹ֣א אִ֥ישׁ אֵל֙ וִֽיכַזֵּ֔ב וּבֶן־ אָדָ֖ם וְיִתְנֶחָ֑ם הַה֤וּא אָמַר֙ וְלֹ֣א יַעֲשֶׂ֔ה וְדִבֶּ֖ר וְלֹ֥א יְקִימֶֽנָּה׃

VULC ²⁰ Ad benedicendum adductus sum :
benedictionem prohibere non valeo.

WLC ²⁰ הִנֵּ֥ה בָרֵ֖ךְ לָקָ֑חְתִּי וּבֵרֵ֖ךְ וְלֹ֥א אֲשִׁיבֶֽנָּה׃

VULC ²¹ Non est idolum in Jacob,
nec videtur simulacrum in Israël.
Dominus Deus ejus cum eo est,
et clangor victoriæ regis in illo.

WLC ²¹ לֹֽא־ הִבִּ֥יט אָ֙וֶן֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־ רָאָ֥ה עָמָ֖ל בְּיִשְׂרָאֵ֑ל יְהוָ֤ה אֱלֹהָיו֙ עִמּ֔וֹ וּתְרוּעַ֥ת מֶ֖לֶךְ בּֽוֹ׃

VULC ²² Deus eduxit illum de Ægypto,
cujus fortitudo similis est rhinocerotis.

WLC ²² אֵ֖ל מוֹצִיאָ֣ם מִמִּצְרָ֑יִם כְּתוֹעֲפֹ֥ת רְאֵ֖ם לֽוֹ׃

VULC ²³ Non est augurium in Jacob,
nec divinatio in Israël :
temporibus suis dicetur Jacob et Israëli quid operatus sit Deus.

WLC ²³ כִּ֤י לֹא־ נַ֙חַשׁ֙ בְּיַעֲקֹ֔ב וְלֹא־ קֶ֖סֶם בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כָּעֵ֗ת יֵאָמֵ֤ר לְיַעֲקֹב֙ וּלְיִשְׂרָאֵ֔ל מַה־ פָּ֖עַל אֵֽל׃

VULC ²⁴ Ecce populus ut leæna consurget,
et quasi leo erigetur :
non accubabit donec devoret prædam,
et occisorum sanguinem bibat.]

WLC ²⁴ הֶן־ עָם֙ כְּלָבִ֣יא יָק֔וּם וְכַאֲרִ֖י יִתְנַשָּׂ֑א לֹ֤א יִשְׁכַּב֙ עַד־ יֹ֣אכַל טֶ֔רֶף וְדַם־ חֲלָלִ֖ים יִשְׁתֶּֽה׃

VULC ²⁵ Dixitque Balac ad Balaam : Nec maledicas ei, nec benedicas.

WLC ²⁵ וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־ בִּלְעָ֔ם גַּם־ קֹ֖ב לֹ֣א תִקֳּבֶ֑נּוּ גַּם־ בָּרֵ֖ךְ לֹ֥א תְבָרֲכֶֽנּוּ׃

VULC ²⁶ Et ille ait : Nonne dixi tibi quod quidquid mihi Deus imperaret, hoc facerem ?

WLC ²⁶ וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֔ם וַיֹּ֖אמֶר אֶל־ בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־ יְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֹת֥וֹ אֶֽעֱשֶֽׂה׃

VULC ²⁷ Et ait Balac ad eum : Veni, et ducam te ad alium locum : si forte placeat Deo ut inde maledicas eis.

WLC ²⁷ וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־ בִּלְעָ֔ם לְכָה־ נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־ מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם׃

VULC ²⁸ Cumque duxisset eum super verticem montis Phogor, qui respicit solitudinem,

WLC ²⁸ וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־ בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־ פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן׃

VULC ²⁹ dixit ei Balaam : Ædifica mihi hic septem aras, et para totidem vitulos, ejusdemque numeri arietes.

WLC ²⁹ וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ אֶל־ בָּלָ֔ק בְּנֵה־ לִ֥י בָזֶ֖ה שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֑ת וְהָכֵ֥ן לִי֙ בָּזֶ֔ה שִׁבְעָ֥ה פָרִ֖ים וְשִׁבְעָ֥ה אֵילִֽים׃

VULC ³⁰ Fecit Balac ut Balaam dixerat : imposuitque vitulos et arietes per singulas aras.

WLC ³⁰ וַיַּ֣עַשׂ בָּלָ֔ק כַּאֲשֶׁ֖ר אָמַ֣ר בִּלְעָ֑ם וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ׃