VULC ¹ Filii autem Ruben et Gad habebant pecora multa, et erat illis in jumentis infinita substantia. Cumque vidissent Jazer et Galaad aptas animalibus alendis terras,

WLC ¹ וּמִקְנֶ֣ה ׀ רַ֗ב הָיָ֞ה לִבְנֵ֧י רְאוּבֵ֛ן וְלִבְנֵי־ גָ֖ד עָצ֣וּם מְאֹ֑ד וַיִּרְא֞וּ אֶת־ אֶ֤רֶץ יַעְזֵר֙ וְאֶת־ אֶ֣רֶץ גִּלְעָ֔ד וְהִנֵּ֥ה הַמָּק֖וֹם מְק֥וֹם מִקְנֶֽה׃

VULC ² venerunt ad Moysen, et ad Eleazarum sacerdotem, et principes multitudinis, atque dixerunt :

WLC ² וַיָּבֹ֥אוּ בְנֵֽי־ גָ֖ד וּבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן וַיֹּאמְר֤וּ אֶל־ מֹשֶׁה֙ וְאֶל־ אֶלְעָזָ֣ר הַכֹּהֵ֔ן וְאֶל־ נְשִׂיאֵ֥י הָעֵדָ֖ה לֵאמֹֽר׃

VULC ³ Ataroth, et Dibon, et Jazer, et Nemra, Hesebon, et Eleale, et Saban, et Nebo, et Beon,

WLC ³ עֲטָר֤וֹת וְדִיבֹן֙ וְיַעְזֵ֣ר וְנִמְרָ֔ה וְחֶשְׁבּ֖וֹן וְאֶלְעָלֵ֑ה וּשְׂבָ֥ם וּנְב֖וֹ וּבְעֹֽן׃

VULC ⁴ terra, quam percussit Dominus in conspectu filiorum Israël, regio uberrima est ad pastum animalium : et nos servi tui habemus jumenta plurima,

WLC ⁴ הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר הִכָּ֤ה יְהוָה֙ לִפְנֵי֙ עֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֥רֶץ מִקְנֶ֖ה הִ֑וא וְלַֽעֲבָדֶ֖יךָ מִקְנֶֽה׃

VULC ⁵ precamurque si invenimus gratiam coram te, ut des nobis famulis tuis eam in possessionem, nec facias nos transire Jordanem.

WLC ⁵ וַיֹּאמְר֗וּ אִם־ מָצָ֤אנוּ חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ יֻתַּ֞ן אֶת־ הָאָ֧רֶץ הַזֹּ֛את לַעֲבָדֶ֖יךָ לַאֲחֻזָּ֑ה אַל־ תַּעֲבִרֵ֖נוּ אֶת־ הַיַּרְדֵּֽן׃

VULC ⁶ Quibus respondit Moyses : Numquid fratres vestri ibunt ad pugnam, et vos hic sedebitis ?

WLC ⁶ וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה לִבְנֵי־ גָ֖ד וְלִבְנֵ֣י רְאוּבֵ֑ן הַאַֽחֵיכֶ֗ם יָבֹ֙אוּ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה וְאַתֶּ֖ם תֵּ֥שְׁבוּ פֹֽה׃

VULC ⁷ cur subvertitis mentes filiorum Israël, ne transire audeant in locum, quem eis daturus est Dominus ?

WLC ⁷ וְלָ֣מָּה אֶת־ לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל מֵֽעֲבֹר֙ אֶל־ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־ נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהוָֽה׃

VULC ⁸ Nonne ita egerunt patres vestri, quando misi de Cadesbarne ad explorandam terram ?

WLC ⁸ כֹּ֥ה עָשׂ֖וּ אֲבֹתֵיכֶ֑ם בְּשָׁלְחִ֥י אֹתָ֛ם מִקָּדֵ֥שׁ בַּרְנֵ֖עַ לִרְא֥וֹת אֶת־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ⁹ cumque venissent usque ad Vallem botri, lustrata omni regione, subverterunt cor filiorum Israël, ut non intrarent fines, quos eis Dominus dedit.

WLC ⁹ וַֽיַּעֲל֞וּ עַד־ נַ֣חַל אֶשְׁכּ֗וֹל וַיִּרְאוּ֙ אֶת־ הָאָ֔רֶץ וַיָּנִ֕יאוּ אֶת־ לֵ֖ב בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְבִלְתִּי־ בֹא֙ אֶל־ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־ נָתַ֥ן לָהֶ֖ם יְהוָֽה׃

VULC ¹⁰ Qui iratus juravit, dicens :

WLC ¹⁰ וַיִּֽחַר־ אַ֥ף יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּשָּׁבַ֖ע לֵאמֹֽר׃

VULC ¹¹ Si videbunt homines isti, qui ascenderunt ex Ægypto a viginti annis et supra, terram, quam sub juramento pollicitus sum Abraham, Isaac, et Jacob : et noluerunt sequi me,

WLC ¹¹ אִם־ יִרְא֨וּ הָאֲנָשִׁ֜ים הָעֹלִ֣ים מִמִּצְרַ֗יִם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה אֵ֚ת הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַעֲקֹ֑ב כִּ֥י לֹא־ מִלְא֖וּ אַחֲרָֽי׃

VULC ¹² præter Caleb filium Jephone Cenezæum, et Josue filium Nun : isti impleverunt voluntatem meam.

WLC ¹² בִּלְתִּ֞י כָּלֵ֤ב בֶּן־ יְפֻנֶּה֙ הַקְּנִזִּ֔י וִיהוֹשֻׁ֖עַ בִּן־ נ֑וּן כִּ֥י מִלְא֖וּ אַחֲרֵ֥י יְהוָֽה׃

VULC ¹³ Iratusque Dominus adversum Israël, circumduxit eum per desertum quadraginta annis, donec consumeretur universa generatio, quæ fecerat malum in conspectu ejus.

WLC ¹³ וַיִּֽחַר־ אַ֤ף יְהוָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיְנִעֵם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה עַד־ תֹּם֙ כָּל־ הַדּ֔וֹר הָעֹשֶׂ֥ה הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֥י יְהוָֽה׃

VULC ¹⁴ Et ecce, inquit, vos surrexistis pro patribus vestris, incrementa et alumni hominum peccatorum, ut augeretis furorem Domini contra Israël.

WLC ¹⁴ וְהִנֵּ֣ה קַמְתֶּ֗ם תַּ֚חַת אֲבֹ֣תֵיכֶ֔ם תַּרְבּ֖וּת אֲנָשִׁ֣ים חַטָּאִ֑ים לִסְפּ֣וֹת ע֗וֹד עַ֛ל חֲר֥וֹן אַף־ יְהוָ֖ה אֶל־ יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ¹⁵ Quod si nolueritis sequi eum, in solitudine populum derelinquet, et vos causa eritis necis omnium.

WLC ¹⁵ כִּ֤י תְשׁוּבֻן֙ מֵֽאַחֲרָ֔יו וְיָסַ֣ף ע֔וֹד לְהַנִּיח֖וֹ בַּמִּדְבָּ֑ר וְשִֽׁחַתֶּ֖ם לְכָל־ הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃