VULC ¹ Dicite fratribus vestris : Populus meus ; et sorori vestræ : Misericordiam consecuta.

WLC ¹ וְֽ֠הָיָה מִסְפַּ֤ר בְּנֵֽי־ יִשְׂרָאֵל֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־ יִמַּ֖ד וְלֹ֣א יִסָּפֵ֑ר וְֽ֠הָיָה בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁר־ יֵאָמֵ֤ר לָהֶם֙ לֹֽא־ עַמִּ֣י אַתֶּ֔ם יֵאָמֵ֥ר לָהֶ֖ם בְּנֵ֥י אֵֽל־ חָֽי׃

VULC ² [Judicate matrem vestram, judicate,
quoniam ipsa non uxor mea,
et ego non vir ejus.
Auferat fornicationes suas a facie sua,
et adulteria sua de medio uberum suorum ;

WLC ² וְ֠נִקְבְּצוּ בְּנֵֽי־ יְהוּדָ֤ה וּבְנֵֽי־ יִשְׂרָאֵל֙ יַחְדָּ֔ו וְשָׂמ֥וּ לָהֶ֛ם רֹ֥אשׁ אֶחָ֖ד וְעָל֣וּ מִן־ הָאָ֑רֶץ כִּ֥י גָד֖וֹל י֥וֹם יִזְרְעֶֽאל׃

VULC ³ ne forte expoliem eam nudam,
et statuam eam secundum diem nativitatis suæ,
et ponam eam quasi solitudinem,
et statuam eam velut terram inviam,
et interficiam eam siti.

WLC ³ אִמְר֥וּ לַאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַאֲחֽוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה׃

VULC ⁴ Et filiorum illius non miserebor,
quoniam filii fornicationum sunt.

WLC ⁴ רִ֤יבוּ בְאִמְּכֶם֙ רִ֔יבוּ כִּֽי־ הִיא֙ לֹ֣א אִשְׁתִּ֔י וְאָנֹכִ֖י לֹ֣א אִישָׁ֑הּ וְתָסֵ֤ר זְנוּנֶ֙יהָ֙ מִפָּנֶ֔יה וְנַאֲפוּפֶ֖יהָ מִבֵּ֥ין שָׁדֶֽיהָ׃

VULC ⁵ Quia fornicata est mater eorum,
confusa est quæ concepit eos ;
quia dixit : Vadam post amatores meos,
qui dant panes mihi, et aquas meas,
lanam meam, et linum meum,
oleum meum, et potum meum.

WLC ⁵ פֶּן־ אַפְשִׁיטֶ֣נָּה עֲרֻמָּ֔ה וְהִ֨צַּגְתִּ֔יהָ כְּי֖וֹם הִוָּֽלְדָ֑הּ וְשַׂמְתִּ֣יהָ כַמִּדְבָּ֗ר וְשַׁתִּ֙הָ֙ כְּאֶ֣רֶץ צִיָּ֔ה וַהֲמִתִּ֖יהָ בַּצָּמָֽא׃

VULC ⁶ Propter hoc ecce ego sepiam viam tuam spinis,
et sepiam eam maceria, et semitas suas non inveniet.

WLC ⁶ וְאֶת־ בָּנֶ֖יהָ לֹ֣א אֲרַחֵ֑ם כִּֽי־ בְנֵ֥י זְנוּנִ֖ים הֵֽמָּה׃

VULC ⁷ Et sequetur amatores suos, et non apprehendet eos ;
et quæret eos, et non inveniet :
et dicet : Vadam, et revertar ad virum meum priorem,
quia bene mihi erat tunc magis quam nunc.

WLC ⁷ כִּ֤י זָֽנְתָה֙ אִמָּ֔ם הֹבִ֖ישָׁה הֽוֹרָתָ֑ם כִּ֣י אָמְרָ֗ה אֵלְכָ֞ה אַחֲרֵ֤י מְאַהֲבַי֙ נֹתְנֵ֤י לַחְמִי֙ וּמֵימַ֔י צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י שַׁמְנִ֖י וְשִׁקּוּיָֽי׃

VULC ⁸ Et hæc nescivit, quia ego dedi ei frumentum, et vinum, et oleum,
et argentum multiplicavi ei, et aurum,
quæ fecerunt Baal.

WLC ⁸ לָכֵ֛ן הִנְנִי־ שָׂ֥ךְ אֶת־ דַּרְכֵּ֖ךְ בַּסִּירִ֑ים וְגָֽדַרְתִּי֙ אֶת־ גְּדֵרָ֔הּ וּנְתִיבוֹתֶ֖יהָ לֹ֥א תִמְצָֽא׃

VULC ⁹ Idcirco convertar, et sumam frumentum meum in tempore suo,
et vinum meum in tempore suo.
Et liberabo lanam meam et linum meum,
quæ operiebant ignominiam ejus.

WLC ⁹ וְרִדְּפָ֤ה אֶת־ מְאַהֲבֶ֙יהָ֙ וְלֹֽא־ תַשִּׂ֣יג אֹתָ֔ם וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹ֣א תִמְצָ֑א וְאָמְרָ֗ה אֵלְכָ֤ה וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־ אִישִׁ֣י הָֽרִאשׁ֔וֹן כִּ֣י ט֥וֹב לִ֛י אָ֖ז מֵעָֽתָּה׃

VULC ¹⁰ Et nunc revelabo stultitiam ejus in oculis amatorum ejus ;
et vir non eruet eam de manu mea ;

WLC ¹⁰ וְהִיא֙ לֹ֣א יָֽדְעָ֔ה כִּ֤י אָֽנֹכִי֙ נָתַ֣תִּי לָ֔הּ הַדָּגָ֖ן וְהַתִּיר֣וֹשׁ וְהַיִּצְהָ֑ר וְכֶ֨סֶף הִרְבֵּ֥יתִי לָ֛הּ וְזָהָ֖ב עָשׂ֥וּ לַבָּֽעַל׃

VULC ¹¹ et cessare faciam omne gaudium ejus,
solemnitatem ejus, neomeniam ejus, sabbatum ejus,
et omnia festa tempora ejus.

WLC ¹¹ לָכֵ֣ן אָשׁ֔וּב וְלָקַחְתִּ֤י דְגָנִי֙ בְּעִתּ֔וֹ וְתִירוֹשִׁ֖י בְּמֽוֹעֲד֑וֹ וְהִצַּלְתִּי֙ צַמְרִ֣י וּפִשְׁתִּ֔י לְכַסּ֖וֹת אֶת־ עֶרְוָתָֽהּ׃

VULC ¹² Et corrumpam vineam ejus, et ficum ejus,
de quibus dixit : Mercedes hæ meæ sunt,
quas dederunt mihi amatores mei ;
et ponam eam in saltum,
et comedet eam bestia agri.

WLC ¹² וְעַתָּ֛ה אֲגַלֶּ֥ה אֶת־ נַבְלֻתָ֖הּ לְעֵינֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאִ֖ישׁ לֹֽא־ יַצִּילֶ֥נָּה מִיָּדִֽי׃

VULC ¹³ Et visitabo super eam dies Baalim,
quibus accendebat incensum,
et ornabatur inaure sua, et monili suo.
Et ibat post amatores suos,
et mei obliviscebatur, dicit Dominus.

WLC ¹³ וְהִשְׁבַּתִּי֙ כָּל־ מְשׂוֹשָׂ֔הּ חַגָּ֖הּ חָדְשָׁ֣הּ וְשַׁבַּתָּ֑הּ וְכֹ֖ל מוֹעֲדָֽהּ׃

VULC ¹⁴ Propter hoc ecce ego lactabo eam,
et ducam eam in solitudinem,
et loquar ad cor ejus.

WLC ¹⁴ וַהֲשִׁמֹּתִ֗י גַּפְנָהּ֙ וּתְאֵ֣נָתָ֔הּ אֲשֶׁ֣ר אָמְרָ֗ה אֶתְנָ֥ה הֵ֙מָּה֙ לִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָֽתְנוּ־ לִ֖י מְאַֽהֲבָ֑י וְשַׂמְתִּ֣ים לְיַ֔עַר וַאֲכָלָ֖תַם חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶֽה׃

VULC ¹⁵ Et dabo ei vinitores ejus ex eodem loco,
et vallem Achor, ad aperiendam spem ;
et canet ibi juxta dies juventutis suæ,
et juxta dies ascensionis suæ de terra Ægypti.

WLC ¹⁵ וּפָקַדְתִּ֣י עָלֶ֗יהָ אֶת־ יְמֵ֤י הַבְּעָלִים֙ אֲשֶׁ֣ר תַּקְטִ֣יר לָהֶ֔ם וַתַּ֤עַד נִזְמָהּ֙ וְחֶלְיָתָ֔הּ וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֣י מְאַהֲבֶ֑יהָ וְאֹתִ֥י שָׁכְחָ֖ה נְאֻם־ יְהוָֽה׃

VULC ¹⁶ Et erit in die illa, ait Dominus :
vocabit me, Vir meus,
et non vocabit me ultra Baali.

WLC ¹⁶ לָכֵ֗ן הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ מְפַתֶּ֔יהָ וְהֹֽלַכְתִּ֖יהָ הַמִּדְבָּ֑ר וְדִבַּרְתִּ֖י עַל לִבָּֽהּ׃

VULC ¹⁷ Et auferam nomina Baalim de ore ejus,
et non recordabitur ultra nominis eorum.

WLC ¹⁷ וְנָתַ֨תִּי לָ֤הּ אֶת־ כְּרָמֶ֙יהָ֙ מִשָּׁ֔ם וְאֶת־ עֵ֥מֶק עָכ֖וֹר לְפֶ֣תַח תִּקְוָ֑ה וְעָ֤נְתָה שָּׁ֙מָּה֙ כִּימֵ֣י נְעוּרֶ֔יהָ וִּכְי֖וֹם עֲלֹתָ֥הּ מֵאֶֽרֶץ־ מִצְרָֽיִם׃

VULC ¹⁸ Et percutiam cum eis fœdus in die illa, cum bestia agri,
et cum volucre cæli, et cum reptili terræ ;
et arcum, et gladium, et bellum conteram de terra,
et dormire eos faciam fiducialiter.

WLC ¹⁸ וְהָיָ֤ה בַיּוֹם־ הַהוּא֙ נְאֻם־ יְהוָ֔ה תִּקְרְאִ֖י אִישִׁ֑י וְלֹֽא־ תִקְרְאִי־ לִ֥י ע֖וֹד בַּעְלִֽי׃

VULC ¹⁹ Et sponsabo te mihi in sempiternum ;
et sponsabo te mihi in justitia, et judicio,
et in misericordia, et in miserationibus.

WLC ¹⁹ וַהֲסִרֹתִ֛י אֶת־ שְׁמ֥וֹת הַבְּעָלִ֖ים מִפִּ֑יהָ וְלֹֽא־ יִזָּכְר֥וּ ע֖וֹד בִּשְׁמָֽם׃

VULC ²⁰ Et sponsabo te mihi in fide ;
et scies quia ego Dominus.

WLC ²⁰ וְכָרַתִּ֨י לָהֶ֤ם בְּרִית֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עִם־ חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְעִם־ ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְרֶ֖מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֑ה וְקֶ֨שֶׁת וְחֶ֤רֶב וּמִלְחָמָה֙ אֶשְׁבּ֣וֹר מִן־ הָאָ֔רֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח׃

VULC ²¹ Et erit in die illa :
exaudiam, dicit Dominus, exaudiam cælos,
et illi exaudient terram.

WLC ²¹ וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃

VULC ²² Et terra exaudiet triticum, et vinum, et oleum,
et hæc exaudient Jezrahel.

WLC ²² וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י בֶּאֱמוּנָ֑ה וְיָדַ֖עַתְּ אֶת־ יְהוָֽה׃

VULC ²³ Et seminabo eam mihi in terra,
et miserebor ejus quæ fuit Absque misericordia.

WLC ²³ וְהָיָ֣ה ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא אֶֽעֱנֶה֙ נְאֻם־ יְהוָ֔ה אֶעֱנֶ֖ה אֶת־ הַשָּׁמָ֑יִם וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶת־ הָאָֽרֶץ׃

VULC ²⁴ Et dicam Non populo meo : Populus meus es tu ;
et ipse dicet : Deus meus es tu.]

WLC ²⁴ וְהָאָ֣רֶץ תַּעֲנֶ֔ה אֶת־ הַדָּגָ֖ן וְאֶת־ הַתִּיר֣וֹשׁ וְאֶת־ הַיִּצְהָ֑ר וְהֵ֖ם יַעֲנ֥וּ אֶֽת־ יִזְרְעֶֽאל׃

WLC ²⁵ וּזְרַעְתִּ֤יהָ לִּי֙ בָּאָ֔רֶץ וְרִֽחַמְתִּ֖י אֶת־ לֹ֣א רֻחָ֑מָה וְאָמַרְתִּ֤י לְלֹֽא־ עַמִּי֙ עַמִּי־ אַ֔תָּה וְה֖וּא יֹאמַ֥ר אֱלֹהָֽי׃