VULC ¹ [Parabolæ Salomonis, filii David, regis Israël,

WLC ¹ מִ֭שְׁלֵי שְׁלֹמֹ֣ה בֶן־ דָּוִ֑ד מֶ֝֗לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃

VULC ² ad sciendam sapientiam et disciplinam ;

WLC ² לָדַ֣עַת חָכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה׃

VULC ³ ad intelligenda verba prudentiæ,
et suscipiendam eruditionem doctrinæ,
justitiam, et judicium, et æquitatem :

WLC ³ לָ֭קַחַת מוּסַ֣ר הַשְׂכֵּ֑ל צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט וּמֵישָׁרִֽים׃

VULC ⁴ ut detur parvulis astutia,
adolescenti scientia et intellectus.

WLC ⁴ לָתֵ֣ת לִפְתָאיִ֣ם עָרְמָ֑ה לְ֝נַ֗עַר דַּ֣עַת וּמְזִמָּֽה׃

VULC ⁵ Audiens sapiens, sapientior erit,
et intelligens gubernacula possidebit.

WLC ⁵ יִשְׁמַ֣ע חָ֭כָם וְי֣וֹסֶף לֶ֑קַח וְ֝נָב֗וֹן תַּחְבֻּל֥וֹת יִקְנֶֽה׃

VULC ⁶ Animadvertet parabolam et interpretationem,
verba sapientum et ænigmata eorum.

WLC ⁶ לְהָבִ֣ין מָ֭שָׁל וּמְלִיצָ֑ה דִּבְרֵ֥י חֲ֝כָמִ֗ים וְחִידֹתָֽם׃

VULC ⁷ Timor Domini principium sapientiæ ;
sapientiam atque doctrinam stulti despiciunt.]

WLC ⁷ יִרְאַ֣ת יְ֭הוָה רֵאשִׁ֣ית דָּ֑עַת חָכְמָ֥ה וּ֝מוּסָ֗ר אֱוִילִ֥ים בָּֽזוּ׃

VULC ⁸ [Audi, fili mi, disciplinam patris tui,
et ne dimittas legem matris tuæ :

WLC ⁸ שְׁמַ֣ע בְּ֭נִי מוּסַ֣ר אָבִ֑יךָ וְאַל־ תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃

VULC ⁹ ut addatur gratia capiti tuo,
et torques collo tuo.

WLC ⁹ כִּ֤י ׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ וַ֝עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽיךָ׃

VULC ¹⁰ Fili mi, si te lactaverint peccatores,
ne acquiescas eis.

WLC ¹⁰ בְּנִ֡י אִם־ יְפַתּ֥וּךָ חַ֝טָּאִ֗ים אַל־ תֹּבֵֽא׃

VULC ¹¹ Si dixerint : Veni nobiscum, insidiemur sanguini ;
abscondamus tendiculas contra insontem frustra ;

WLC ¹¹ אִם־ יֹאמְרוּ֮ לְכָ֪ה אִ֫תָּ֥נוּ נֶאֶרְבָ֥ה לְדָ֑ם נִצְפְּנָ֖ה לְנָקִ֣י חִנָּֽם׃

VULC ¹² deglutiamus eum sicut infernus viventem,
et integrum quasi descendentem in lacum ;

WLC ¹² נִ֭בְלָעֵם כִּשְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים וּ֝תְמִימִ֗ים כְּי֣וֹרְדֵי בֽוֹר׃

VULC ¹³ omnem pretiosam substantiam reperiemus ;
implebimus domos nostras spoliis :

WLC ¹³ כָּל־ ה֣וֹן יָקָ֣ר נִמְצָ֑א נְמַלֵּ֖א בָתֵּ֣ינוּ שָׁלָֽל׃

VULC ¹⁴ sortem mitte nobiscum,
marsupium unum sit omnium nostrum :

WLC ¹⁴ גּ֭וֹרָ֣לְךָ תַּפִּ֣יל בְּתוֹכֵ֑נוּ כִּ֥יס אֶ֝חָ֗ד יִהְיֶ֥ה לְכֻלָּֽנוּ׃

VULC ¹⁵ fili mi, ne ambules cum eis ;
prohibe pedem tuum a semitis eorum :

WLC ¹⁵ בְּנִ֗י אַל־ תֵּלֵ֣ךְ בְּדֶ֣רֶךְ אִתָּ֑ם מְנַ֥ע רַ֝גְלְךָ֗ מִנְּתִיבָתָֽם׃

VULC ¹⁶ pedes enim illorum ad malum currunt,
et festinant ut effundant sanguinem.

WLC ¹⁶ כִּ֣י רַ֭גְלֵיהֶם לָרַ֣ע יָר֑וּצוּ וִֽ֝ימַהֲר֗וּ לִשְׁפָּךְ־ דָּֽם׃

VULC ¹⁷ Frustra autem jacitur rete
ante oculos pennatorum.

WLC ¹⁷ כִּֽי־ חִ֭נָּם מְזֹרָ֣ה הָרָ֑שֶׁת בְּ֝עֵינֵ֗י כָל־ בַּ֥עַל כָּנָֽף׃

VULC ¹⁸ Ipsi quoque contra sanguinem suum insidiantur,
et moliuntur fraudes contra animas suas.

WLC ¹⁸ וְ֭הֵם לְדָמָ֣ם יֶאֱרֹ֑בוּ יִ֝צְפְּנ֗וּ לְנַפְשֹׁתָֽם׃

VULC ¹⁹ Sic semitæ omnis avari :
animas possidentium rapiunt.]

WLC ¹⁹ כֵּ֗ן אָ֭רְחוֹת כָּל־ בֹּ֣צֵֽעַ בָּ֑צַע אֶת־ נֶ֖פֶשׁ בְּעָלָ֣יו יִקָּֽח׃

VULC ²⁰ [Sapientia foris prædicat ;
in plateis dat vocem suam :

WLC ²⁰ חָ֭כְמוֹת בַּח֣וּץ תָּרֹ֑נָּה בָּ֝רְחֹב֗וֹת תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ׃

VULC ²¹ in capite turbarum clamitat ;
in foribus portarum urbis profert verba sua, dicens :

WLC ²¹ בְּרֹ֥אשׁ הֹמִיּ֗וֹת תִּ֫קְרָ֥א בְּפִתְחֵ֖י שְׁעָרִ֥ים בָּעִ֗יר אֲמָרֶ֥יהָ תֹאמֵֽר׃

VULC ²² Usquequo, parvuli, diligitis infantiam,
et stulti ea quæ sibi sunt noxia cupient,
et imprudentes odibunt scientiam ?

WLC ²² עַד־ מָתַ֣י ׀ פְּתָיִם֮ תְּֽאֵהֲב֫וּ פֶ֥תִי וְלֵצִ֗ים לָ֭צוֹן חָמְד֣וּ לָהֶ֑ם וּ֝כְסִילִ֗ים יִשְׂנְאוּ־ דָֽעַת׃

VULC ²³ convertimini ad correptionem meam.
En proferam vobis spiritum meum,
et ostendam vobis verba mea.

WLC ²³ תָּשׁ֗וּבוּ לְֽת֫וֹכַחְתִּ֥י הִנֵּ֤ה אַבִּ֣יעָה לָכֶ֣ם רוּחִ֑י אוֹדִ֖יעָה דְבָרַ֣י אֶתְכֶֽם׃

VULC ²⁴ Quia vocavi, et renuistis ;
extendi manum meam, et non fuit qui aspiceret :

WLC ²⁴ יַ֣עַן קָ֭רָאתִי וַתְּמָאֵ֑נוּ נָטִ֥יתִי יָ֝דִ֗י וְאֵ֣ין מַקְשִֽׁיב׃

VULC ²⁵ despexistis omne consilium meum,
et increpationes meas neglexistis.

WLC ²⁵ וַתִּפְרְע֥וּ כָל־ עֲצָתִ֑י וְ֝תוֹכַחְתִּ֗י לֹ֣א אֲבִיתֶֽם׃

VULC ²⁶ Ego quoque in interitu vestro ridebo,
et subsannabo cum vobis id quod timebatis advenerit.

WLC ²⁶ גַּם־ אֲ֭נִי בְּאֵידְכֶ֣ם אֶשְׂחָ֑ק אֶ֝לְעַ֗ג בְּבֹ֣א פַחְדְּכֶֽם׃

VULC ²⁷ Cum irruerit repentina calamitas,
et interitus quasi tempestas ingruerit ;
quando venerit super vos tribulatio et angustia :

WLC ²⁷ בְּבֹ֤א פַּחְדְּכֶ֗ם וְֽ֭אֵידְכֶם כְּסוּפָ֣ה יֶאֱתֶ֑ה בְּבֹ֥א עֲ֝לֵיכֶ֗ם צָרָ֥ה וְצוּקָֽה׃

VULC ²⁸ tunc invocabunt me, et non exaudiam ;
mane consurgent, et non invenient me :

WLC ²⁸ אָ֣ז יִ֭קְרָאֻנְנִי וְלֹ֣א אֶֽעֱנֶ֑ה יְ֝שַׁחֲרֻ֗נְנִי וְלֹ֣א יִמְצָאֻֽנְנִי׃

VULC ²⁹ eo quod exosam habuerint disciplinam,
et timorem Domini non susceperint,

WLC ²⁹ תַּ֭חַת כִּי־ שָׂ֣נְאוּ דָ֑עַת וְיִרְאַ֥ת יְ֝הֹוָ֗ה לֹ֣א בָחָֽרוּ׃

VULC ³⁰ nec acquieverint consilio meo,
et detraxerint universæ correptioni meæ.

WLC ³⁰ לֹא־ אָב֥וּ לַעֲצָתִ֑י נָ֝אֲצ֗וּ כָּל־ תּוֹכַחְתִּֽי׃

VULC ³¹ Comedent igitur fructus viæ suæ,
suisque consiliis saturabuntur.

WLC ³¹ וְֽ֭יֹאכְלוּ מִפְּרִ֣י דַרְכָּ֑ם וּֽמִמֹּעֲצֹ֖תֵיהֶ֣ם יִשְׂבָּֽעוּ׃

VULC ³² Aversio parvulorum interficiet eos,
et prosperitas stultorum perdet illos.

WLC ³² כִּ֤י מְשׁוּבַ֣ת פְּתָיִ֣ם תַּֽהַרְגֵ֑ם וְשַׁלְוַ֖ת כְּסִילִ֣ים תְּאַבְּדֵֽם׃

VULC ³³ Qui autem me audierit, absque terrore requiescet,
et abundantia perfruetur, timore malorum sublato.]

WLC ³³ וְשֹׁמֵ֣עַֽ לִ֭י יִשְׁכָּן־ בֶּ֑טַח וְ֝שַׁאֲנַ֗ן מִפַּ֥חַד רָעָֽה׃