VULC ¹ [Hominis est animam præparare,
et Domini gubernare linguam.

WLC ¹ לְאָדָ֥ם מַֽעַרְכֵי־ לֵ֑ב וּ֝מֵיְהוָ֗ה מַעֲנֵ֥ה לָשֽׁוֹן׃

VULC ² Omnes viæ hominis patent oculis ejus ;
spirituum ponderator est Dominus.

WLC ² כָּֽל־ דַּרְכֵי־ אִ֭ישׁ זַ֣ךְ בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן רוּח֣וֹת יְהוָֽה׃

VULC ³ Revela Domino opera tua,
et dirigentur cogitationes tuæ.

WLC ³ גֹּ֣ל אֶל־ יְהוָ֣ה מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝יִכֹּ֗נוּ מַחְשְׁבֹתֶֽיךָ׃

VULC ⁴ Universa propter semetipsum operatus est Dominus ;
impium quoque ad diem malum.

WLC ⁴ כֹּ֤ל פָּעַ֣ל יְ֭הוָה לַֽמַּעֲנֵ֑הוּ וְגַם־ רָ֝שָׁ֗ע לְי֣וֹם רָעָֽה׃

VULC ⁵ Abominatio Domini est omnis arrogans ;
etiamsi manus ad manum fuerit, non est innocens.
Initium viæ bonæ facere justitiam ;
accepta est autem apud Deum magis quam immolare hostias.

WLC ⁵ תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הוָה כָּל־ גְּבַהּ־ לֵ֑ב יָ֥ד לְ֝יָ֗ד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃

VULC ⁶ Misericordia et veritate redimitur iniquitas,
et in timore Domini declinatur a malo.

WLC ⁶ בְּחֶ֣סֶד וֶ֭אֱמֶת יְכֻפַּ֣ר עָוֺ֑ן וּבְיִרְאַ֥ת יְ֝הוָ֗ה ס֣וּר מֵרָֽע׃

VULC ⁷ Cum placuerint Domino viæ hominis,
inimicos quoque ejus convertet ad pacem.

WLC ⁷ בִּרְצ֣וֹת יְ֭הוָה דַּרְכֵי־ אִ֑ישׁ גַּם־ א֝וֹיְבָ֗יו יַשְׁלִ֥ם אִתּֽוֹ׃

VULC ⁸ Melius est parum cum justitia
quam multi fructus cum iniquitate.

WLC ⁸ טוֹב־ מְ֭עַט בִּצְדָקָ֑ה מֵרֹ֥ב תְּ֝בוּא֗וֹת בְּלֹ֣א מִשְׁפָּֽט׃

VULC ⁹ Cor hominis disponit viam suam,
sed Domini est dirigere gressus ejus.]

WLC ⁹ לֵ֣ב אָ֭דָם יְחַשֵּׁ֣ב דַּרְכּ֑וֹ וַֽ֝יהוָ֗ה יָכִ֥ין צַעֲדֽוֹ׃

VULC ¹⁰ [Divinatio in labiis regis ;
in judicio non errabit os ejus.

WLC ¹⁰ קֶ֤סֶם ׀ עַֽל־ שִׂפְתֵי־ מֶ֑לֶךְ בְּ֝מִשְׁפָּ֗ט לֹ֣א יִמְעַל־ פִּֽיו׃

VULC ¹¹ Pondus et statera judicia Domini sunt,
et opera ejus omnes lapides sacculi.

WLC ¹¹ פֶּ֤לֶס ׀ וּמֹאזְנֵ֣י מִ֭שְׁפָּט לַֽיהוָ֑ה מַ֝עֲשֵׂ֗הוּ כָּל־ אַבְנֵי־ כִֽיס׃

VULC ¹² Abominabiles regi qui agunt impie,
quoniam justitia firmatur solium.

WLC ¹² תּוֹעֲבַ֣ת מְ֭לָכִים עֲשׂ֣וֹת רֶ֑שַׁע כִּ֥י בִ֝צְדָקָ֗ה יִכּ֥וֹן כִּסֵּֽא׃

VULC ¹³ Voluntas regum labia justa ;
qui recta loquitur diligetur.

WLC ¹³ רְצ֣וֹן מְ֭לָכִים שִׂפְתֵי־ צֶ֑דֶק וְדֹבֵ֖ר יְשָׁרִ֣ים יֶאֱהָֽב׃

VULC ¹⁴ Indignatio regis nuntii mortis,
et vir sapiens placabit eam.

WLC ¹⁴ חֲמַת־ מֶ֥לֶךְ מַלְאֲכֵי־ מָ֑וֶת וְאִ֖ישׁ חָכָ֣ם יְכַפְּרֶֽנָּה׃

VULC ¹⁵ In hilaritate vultus regis vita,
et clementia ejus quasi imber serotinus.]

WLC ¹⁵ בְּאוֹר־ פְּנֵי־ מֶ֥לֶךְ חַיִּ֑ים וּ֝רְצוֹנ֗וֹ כְּעָ֣ב מַלְקֽוֹשׁ׃

VULC ¹⁶ [Posside sapientiam, quia auro melior est,
et acquire prudentiam, quia pretiosior est argento.

WLC ¹⁶ קְֽנֹה־ חָכְמָ֗ה מַה־ טּ֥וֹב מֵחָר֑וּץ וּקְנ֥וֹת בִּ֝ינָ֗ה נִבְחָ֥ר מִכָּֽסֶף׃

VULC ¹⁷ Semita justorum declinat mala ;
custos animæ suæ servat viam suam.

WLC ¹⁷ מְסִלַּ֣ת יְ֭שָׁרִים ס֣וּר מֵרָ֑ע שֹׁמֵ֥ר נַ֝פְשׁ֗וֹ נֹצֵ֥ר דַּרְכּֽוֹ׃

VULC ¹⁸ Contritionem præcedit superbia,
et ante ruinam exaltatur spiritus.

WLC ¹⁸ לִפְנֵי־ שֶׁ֥בֶר גָּא֑וֹן וְלִפְנֵ֥י כִ֝שָּׁל֗וֹן גֹּ֣בַהּ רֽוּחַ׃

VULC ¹⁹ Melius est humiliari cum mitibus
quam dividere spolia cum superbis.

WLC ¹⁹ ט֣וֹב שְׁפַל־ ר֭וּחַ אֶת־ מֵֽחַלֵּ֥ק שָׁ֝לָ֗ל אֶת־ גֵּאִֽים׃

VULC ²⁰ Eruditus in verbo reperiet bona,
et qui sperat in Domino beatus est.

WLC ²⁰ מַשְׂכִּ֣יל עַל־ דָּ֭בָר יִמְצָא־ ט֑וֹב וּבוֹטֵ֖חַ בַּיהוָ֣ה אַשְׁרָֽיו׃

VULC ²¹ Qui sapiens est corde appellabitur prudens,
et qui dulcis eloquio majora percipiet.

WLC ²¹ לַחֲכַם־ לֵ֭ב יִקָּרֵ֣א נָב֑וֹן וּמֶ֥תֶק שְׂ֝פָתַ֗יִם יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃

VULC ²² Fons vitæ eruditio possidentis ;
doctrina stultorum fatuitas.]

WLC ²² מְק֣וֹר חַ֭יִּים שֵׂ֣כֶל בְּעָלָ֑יו וּמוּסַ֖ר אֱוִלִ֣ים אִוֶּֽלֶת׃

VULC ²³ [Cor sapientis erudiet os ejus,
et labiis ejus addet gratiam.

WLC ²³ לֵ֣ב חָ֭כָם יַשְׂכִּ֣יל פִּ֑יהוּ וְעַל־ שְׂ֝פָתָ֗יו יֹסִ֥יף לֶֽקַח׃

VULC ²⁴ Favus mellis composita verba ;
dulcedo animæ sanitas ossium.

WLC ²⁴ צוּף־ דְּ֭בַשׁ אִמְרֵי־ נֹ֑עַם מָת֥וֹק לַ֝נֶּפֶשׁ וּמַרְפֵּ֥א לָעָֽצֶם׃

VULC ²⁵ Est via quæ videtur homini recta,
et novissima ejus ducunt ad mortem.

WLC ²⁵ יֵ֤שׁ דֶּ֣רֶךְ יָ֭שָׁר לִפְנֵי־ אִ֑ישׁ וְ֝אַחֲרִיתָ֗הּ דַּרְכֵי־ מָֽוֶת׃

VULC ²⁶ Anima laborantis laborat sibi,
quia compulit eum os suum.

WLC ²⁶ נֶ֣פֶשׁ עָ֭מֵל עָ֣מְלָה לּ֑וֹ כִּֽי־ אָכַ֖ף עָלָ֣יו פִּֽיהוּ׃

VULC ²⁷ Vir impius fodit malum,
et in labiis ejus ignis ardescit.

WLC ²⁷ אִ֣ישׁ בְּ֭לִיַּעַל כֹּרֶ֣ה רָעָ֑ה וְעַל־ כְּאֵ֣שׁ צָרָֽבֶת׃

VULC ²⁸ Homo perversus suscitat lites,
et verbosus separat principes.

WLC ²⁸ אִ֣ישׁ תַּ֭הְפֻּכוֹת יְשַׁלַּ֣ח מָד֑וֹן וְ֝נִרְגָּ֗ מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף׃

VULC ²⁹ Vir iniquus lactat amicum suum,
et ducit eum per viam non bonam.

WLC ²⁹ אִ֣ישׁ חָ֭מָס יְפַתֶּ֣ה רֵעֵ֑הוּ וְ֝הוֹלִיכ֗וֹ בְּדֶ֣רֶךְ לֹא־ טֽוֹב׃

VULC ³⁰ Qui attonitis oculis cogitat prava,
mordens labia sua perficit malum.

WLC ³⁰ עֹצֶ֣ה עֵ֭ינָיו לַחְשֹׁ֣ב תַּהְפֻּכ֑וֹת קֹרֵ֥ץ שְׂ֝פָתָ֗יו כִּלָּ֥ה רָעָֽה׃

VULC ³¹ Corona dignitatis senectus,
quæ in viis justitiæ reperietur.

WLC ³¹ עֲטֶ֣רֶת תִּפְאֶ֣רֶת שֵׂיבָ֑ה בְּדֶ֥רֶךְ צְ֝דָקָ֗ה תִּמָּצֵֽא׃

VULC ³² Melior est patiens viro forti,
et qui dominatur animo suo expugnatore urbium.

WLC ³² ט֤וֹב אֶ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם מִגִּבּ֑וֹר וּמֹשֵׁ֥ל בְּ֝רוּח֗וֹ מִלֹּכֵ֥ד עִֽיר׃

VULC ³³ Sortes mittuntur in sinum,
sed a Domino temperantur.]

WLC ³³ בַּ֭חֵיק יוּטַ֣ל אֶת־ הַגּוֹרָ֑ל וּ֝מֵיְהוָ֗ה כָּל־ מִשְׁפָּטֽוֹ׃