VULC ¹ [Melior est buccella sicca cum gaudio
quam domus plena victimis cum jurgio.

WLC ¹ ט֤וֹב פַּ֣ת חֲ֭רֵבָה וְשַׁלְוָה־ בָ֑הּ מִ֝בַּ֗יִת מָלֵ֥א זִבְחֵי־ רִֽיב׃

VULC ² Servus sapiens dominabitur filiis stultis,
et inter fratres hæreditatem dividet.

WLC ² עֶֽבֶד־ מַשְׂכִּ֗יל יִ֭מְשֹׁל בְּבֵ֣ן מֵבִ֑ישׁ וּבְת֥וֹךְ אַ֝חִ֗ים יַחֲלֹ֥ק נַחֲלָֽה׃

VULC ³ Sicut igne probatur argentum et aurum camino,
ita corda probat Dominus.

WLC ³ מַצְרֵ֣ף לַ֭כֶּסֶף וְכ֣וּר לַזָּהָ֑ב וּבֹחֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהוָֽה׃

VULC ⁴ Malus obedit linguæ iniquæ,
et fallax obtemperat labiis mendacibus.

WLC ⁴ מֵ֭רַע מַקְשִׁ֣יב עַל־ שְׂפַת־ אָ֑וֶן שֶׁ֥קֶר מֵ֝זִין עַל־ לְשׁ֥וֹן הַוֺּֽת׃

VULC ⁵ Qui despicit pauperem exprobrat factori ejus,
et qui ruina lætatur alterius non erit impunitus.

WLC ⁵ לֹעֵ֣ג לָ֭רָשׁ חֵרֵ֣ף עֹשֵׂ֑הוּ שָׂמֵ֥חַ לְ֝אֵ֗יד לֹ֣א יִנָּקֶֽה׃

VULC ⁶ Corona senum filii filiorum,
et gloria filiorum patres eorum.

WLC ⁶ עֲטֶ֣רֶת זְ֭קֵנִים בְּנֵ֣י בָנִ֑ים וְתִפְאֶ֖רֶת בָּנִ֣ים אֲבוֹתָֽם׃

VULC ⁷ Non decent stultum verba composita,
nec principem labium mentiens.

WLC ⁷ לֹא־ נָאוָ֣ה לְנָבָ֣ל שְׂפַת־ יֶ֑תֶר אַ֝֗ף כִּֽי־ לְנָדִ֥יב שְׂפַת־ שָֽׁקֶר׃

VULC ⁸ Gemma gratissima exspectatio præstolantis ;
quocumque se vertit, prudenter intelligit.

WLC ⁸ אֶֽבֶן־ חֵ֣ן הַ֭שֹּׁחַד בְּעֵינֵ֣י בְעָלָ֑יו אֶֽל־ כָּל־ אֲשֶׁ֖ר יִפְנֶ֣ה יַשְׂכִּֽיל׃

VULC ⁹ Qui celat delictum quærit amicitias ;
qui altero sermone repetit, separat fœderatos.

WLC ⁹ מְֽכַסֶּה־ פֶּ֭שַׁע מְבַקֵּ֣שׁ אַהֲבָ֑ה וְשֹׁנֶ֥ה בְ֝דָבָ֗ר מַפְרִ֥יד אַלּֽוּף׃

VULC ¹⁰ Plus proficit correptio apud prudentem,
quam centum plagæ apud stultum.

WLC ¹⁰ תֵּ֣חַת גְּעָרָ֣ה בְמֵבִ֑ין מֵהַכּ֖וֹת כְּסִ֣יל מֵאָֽה׃

VULC ¹¹ Semper jurgia quærit malus :
angelus autem crudelis mittetur contra eum.

WLC ¹¹ אַךְ־ מְרִ֥י יְבַקֶּשׁ־ רָ֑ע וּמַלְאָ֥ךְ אַ֝כְזָרִ֗י יְשֻׁלַּח־ בּֽוֹ׃

VULC ¹² Expedit magis ursæ occurrere raptis fœtibus,
quam fatuo confidenti in stultitia sua.

WLC ¹² פָּג֬וֹשׁ דֹּ֣ב שַׁכּ֣וּל בְּאִ֑ישׁ וְאַל־ כְּ֝סִ֗יל בְּאִוַּלְתּֽוֹ׃

VULC ¹³ Qui reddit mala pro bonis,
non recedet malum de domo ejus.

WLC ¹³ מֵשִׁ֣יב רָ֭עָה תַּ֣חַת טוֹבָ֑ה לֹא־ רָ֝עָ֗ה מִבֵּיתֽוֹ׃

VULC ¹⁴ Qui dimittit aquam caput est jurgiorum,
et antequam patiatur contumeliam judicium deserit.]

WLC ¹⁴ פּ֣וֹטֵֽר מַ֭יִם רֵאשִׁ֣ית מָד֑וֹן וְלִפְנֵ֥י הִ֝תְגַּלַּ֗ע הָרִ֥יב נְטֽוֹשׁ׃

VULC ¹⁵ [Qui justificat impium, et qui condemnat justum,
abominabilis est uterque apud Deum.

WLC ¹⁵ מַצְדִּ֣יק רָ֭שָׁע וּמַרְשִׁ֣יעַ צַדִּ֑יק תּוֹעֲבַ֥ת יְ֝הוָ֗ה גַּם־ שְׁנֵיהֶֽם׃

VULC ¹⁶ Quid prodest stulto habere divitias,
cum sapientiam emere non possit ?
Qui altum facit domum suam quærit ruinam,
et qui evitat discere incidet in mala.

WLC ¹⁶ לָמָּה־ זֶּ֣ה מְחִ֣יר בְּיַד־ כְּסִ֑יל לִקְנ֖וֹת חָכְמָ֣ה וְלֶב־ אָֽיִן׃

VULC ¹⁷ Omni tempore diligit qui amicus est,
et frater in angustiis comprobatur.

WLC ¹⁷ בְּכָל־ עֵ֭ת אֹהֵ֣ב הָרֵ֑עַ וְאָ֥ח לְ֝צָרָ֗ה יִוָּלֵֽד׃

VULC ¹⁸ Stultus homo plaudet manibus,
cum spoponderit pro amico suo.

WLC ¹⁸ אָדָ֣ם חֲסַר־ לֵ֭ב תּוֹקֵ֣עַ כָּ֑ף עֹרֵ֥ב עֲ֝רֻבָּ֗ה לִפְנֵ֥י רֵעֵֽהוּ׃

VULC ¹⁹ Qui meditatur discordias diligit rixas,
et qui exaltat ostium quærit ruinam.

WLC ¹⁹ אֹ֣הֵֽב פֶּ֭שַׁע אֹהֵ֣ב מַצָּ֑ה מַגְבִּ֥יהַּ פִּ֝תְח֗וֹ מְבַקֶּשׁ־ שָֽׁבֶר׃

VULC ²⁰ Qui perversi cordis est non inveniet bonum,
et qui vertit linguam incidet in malum.

WLC ²⁰ עִקֶּשׁ־ לֵ֭ב לֹ֣א יִמְצָא־ ט֑וֹב וְנֶהְפָּ֥ךְ בִּ֝לְשׁוֹנ֗וֹ יִפּ֥וֹל בְּרָעָֽה׃

VULC ²¹ Natus est stultus in ignominiam suam ;
sed nec pater in fatuo lætabitur.

WLC ²¹ יֹלֵ֣ד כְּ֭סִיל לְת֣וּגָה ל֑וֹ וְלֹֽא־ יִ֝שְׂמַ֗ח אֲבִ֣י נָבָֽל׃

VULC ²² Animus gaudens ætatem floridam facit ;
spiritus tristis exsiccat ossa.

WLC ²² לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב גֵּהָ֑ה וְר֥וּחַ נְ֝כֵאָ֗ה תְּיַבֶּשׁ־ גָּֽרֶם׃

VULC ²³ Munera de sinu impius accipit,
ut pervertat semitas judicii.

WLC ²³ שֹׁ֣חַד מֵ֭חֵיק רָשָׁ֣ע יִקָּ֑ח לְ֝הַטּ֗וֹת אָרְח֥וֹת מִשְׁפָּֽט׃

VULC ²⁴ In facie prudentis lucet sapientia ;
oculi stultorum in finibus terræ.

WLC ²⁴ אֶת־ פְּנֵ֣י מֵבִ֣ין חָכְמָ֑ה וְעֵינֵ֥י כְ֝סִ֗יל בִּקְצֵה־ אָֽרֶץ׃

VULC ²⁵ Ira patris filius stultus,
et dolor matris quæ genuit eum.

WLC ²⁵ כַּ֣עַס לְ֭אָבִיו בֵּ֣ן כְּסִ֑יל וּ֝מֶ֗מֶר לְיוֹלַדְתּֽוֹ׃

VULC ²⁶ Non est bonum damnum inferre justo,
nec percutere principem qui recta judicat.

WLC ²⁶ גַּ֤ם עֲנ֣וֹשׁ לַצַּדִּ֣יק לֹא־ ט֑וֹב לְהַכּ֖וֹת נְדִיבִ֣ים עַל־ יֹֽשֶׁר׃

VULC ²⁷ Qui moderatur sermones suos doctus et prudens est,
et pretiosi spiritus vir eruditus.

WLC ²⁷ חוֹשֵׂ֣ךְ אֲ֭מָרָיו יוֹדֵ֣עַ דָּ֑עַת ר֝֗וּחַ אִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה׃

VULC ²⁸ Stultus quoque, si tacuerit, sapiens reputabitur,
et si compresserit labia sua, intelligens.]

WLC ²⁸ גַּ֤ם אֱוִ֣יל מַ֭חֲרִישׁ חָכָ֣ם יֵחָשֵׁ֑ב אֹטֵ֖ם שְׂפָתָ֣יו נָבֽוֹן׃