VULC ¹ Hæ quoque parabolæ Salomonis, quas transtulerunt viri Ezechiæ regis Juda.

WLC ¹ גַּם־ אֵ֭לֶּה מִשְׁלֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה אֲשֶׁ֥ר הֶ֝עְתִּ֗יקוּ אַנְשֵׁ֤י ׀ חִזְקִיָּ֬ה מֶֽלֶךְ־ יְהוּדָֽה׃

VULC ² [Gloria Dei est celare verbum,
et gloria regum investigare sermonem.

WLC ² כְּבֹ֣ד אֱ֭לֹהִים הַסְתֵּ֣ר דָּבָ֑ר וּכְבֹ֥ד מְ֝לָכִ֗ים חֲקֹ֣ר דָּבָֽר׃

VULC ³ Cælum sursum, et terra deorsum,
et cor regum inscrutabile.

WLC ³ שָׁמַ֣יִם לָ֭רוּם וָאָ֣רֶץ לָעֹ֑מֶק וְלֵ֥ב מְ֝לָכִ֗ים אֵ֣ין חֵֽקֶר׃

VULC ⁴ Aufer rubiginem de argento,
et egredietur vas purissimum.

WLC ⁴ הָג֣וֹ סִיגִ֣ים מִכָּ֑סֶף וַיֵּצֵ֖א לַצֹּרֵ֣ף כֶּֽלִי׃

VULC ⁵ Aufer impietatem de vultu regis,
et firmabitur justitia thronus ejus.

WLC ⁵ הָג֣וֹ רָ֭שָׁע לִפְנֵי־ מֶ֑לֶךְ וְיִכּ֖וֹן בַּצֶּ֣דֶק כִּסְאֽוֹ׃

VULC ⁶ Ne gloriosus appareas coram rege,
et in loco magnorum ne steteris.

WLC ⁶ אַל־ תִּתְהַדַּ֥ר לִפְנֵי־ מֶ֑לֶךְ וּבִמְק֥וֹם גְּ֝דֹלִ֗ים אַֽל־ תַּעֲמֹֽד׃

VULC ⁷ Melius est enim ut dicatur tibi : Ascende huc,
quam ut humilieris coram principe.]

WLC ⁷ כִּ֤י ט֥וֹב אֲמָר־ לְךָ֗ עֲ‍ֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה מֵֽ֭הַשְׁפִּ֣ילְךָ לִפְנֵ֣י נָדִ֑יב אֲשֶׁ֖ר רָא֣וּ עֵינֶֽיךָ׃

VULC ⁸ [Quæ viderunt oculi tui ne proferas in jurgio cito,
ne postea emendare non possis,
cum dehonestaveris amicum tuum.

WLC ⁸ אַל־ תֵּצֵ֥א לָרִ֗ב מַ֫הֵ֥ר פֶּ֣ן מַה־ תַּ֭עֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָ֑הּ בְּהַכְלִ֖ים אֹתְךָ֣ רֵעֶֽךָ׃

VULC ⁹ Causam tuam tracta cum amico tuo,
et secretum extraneo ne reveles :

WLC ⁹ רִֽ֭יבְךָ רִ֣יב אֶת־ רֵעֶ֑ךָ וְס֖וֹד אַחֵ֣ר אַל־ תְּגָֽל׃

VULC ¹⁰ ne forte insultet tibi cum audierit,
et exprobrare non cesset.
Gratia et amicitia liberant :
quas tibi serva, ne exprobrabilis fias.

WLC ¹⁰ פֶּֽן־ יְחַסֶּדְךָ֥ שֹׁמֵ֑עַ וְ֝דִבָּתְךָ֗ לֹ֣א תָשֽׁוּב׃

VULC ¹¹ Mala aurea in lectis argenteis,
qui loquitur verbum in tempore suo.

WLC ¹¹ תַּפּוּחֵ֣י זָ֭הָב בְּמַשְׂכִּיּ֥וֹת כָּ֑סֶף דָּ֝בָ֗ר דָּבֻ֥ר עַל־ אָפְנָֽיו׃

VULC ¹² Inauris aurea, et margaritum fulgens,
qui arguit sapientem et aurem obedientem.

WLC ¹² נֶ֣זֶם זָ֭הָב וַחֲלִי־ כָ֑תֶם מוֹכִ֥יחַ חָ֝כָ֗ם עַל־ אֹ֥זֶן שֹׁמָֽעַת׃

VULC ¹³ Sicut frigus nivis in die messis,
ita legatus fidelis ei qui misit eum :
animam ipsius requiescere facit.

WLC ¹³ כְּצִנַּת־ שֶׁ֨לֶג ׀ בְּי֬וֹם קָצִ֗יר צִ֣יר נֶ֭אֱמָן לְשֹׁלְחָ֑יו וְנֶ֖פֶשׁ אֲדֹנָ֣יו יָשִֽׁיב׃

VULC ¹⁴ Nubes, et ventus, et pluviæ non sequentes,
vir gloriosus et promissa non complens.

WLC ¹⁴ נְשִׂיאִ֣ים וְ֭רוּחַ וְגֶ֣שֶׁם אָ֑יִן אִ֥ישׁ מִ֝תְהַלֵּ֗ל בְּמַתַּת־ שָֽׁקֶר׃

VULC ¹⁵ Patientia lenietur princeps,
et lingua mollis confringet duritiam.]

WLC ¹⁵ בְּאֹ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם יְפֻתֶּ֣ה קָצִ֑ין וְלָשׁ֥וֹן רַ֝כָּ֗ה תִּשְׁבָּר־ גָּֽרֶם׃

VULC ¹⁶ [Mel invenisti : comede quod sufficit tibi,
ne forte satiatus evomas illud.

WLC ¹⁶ דְּבַ֣שׁ מָ֭צָאתָ אֱכֹ֣ל דַּיֶּ֑ךָּ פֶּן־ תִּ֝שְׂבָּעֶ֗נּוּ וַהֲקֵֽאתֽוֹ׃

VULC ¹⁷ Subtrahe pedem tuum de domo proximi tui,
nequando satiatus oderit te.

WLC ¹⁷ הֹקַ֣ר רַ֭גְלְךָ מִבֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ פֶּן־ יִ֝שְׂבָּעֲךָ֗ וּשְׂנֵאֶֽךָ׃

VULC ¹⁸ Jaculum, et gladius, et sagitta acuta,
homo qui loquitur contra proximum suum falsum testimonium.

WLC ¹⁸ מֵפִ֣יץ וְ֭חֶרֶב וְחֵ֣ץ שָׁנ֑וּן אִ֥ישׁ עֹנֶ֥ה בְ֝רֵעֵ֗הוּ עֵ֣ד שָֽׁקֶר׃

VULC ¹⁹ Dens putridus, et pes lassus,
qui sperat super infideli in die angustiæ,

WLC ¹⁹ שֵׁ֣ן רֹ֭עָה וְרֶ֣גֶל מוּעָ֑דֶת מִבְטָ֥ח בּ֝וֹגֵ֗ד בְּי֣וֹם צָרָֽה׃

VULC ²⁰ et amittit pallium in die frigoris.
Acetum in nitro,
qui cantat carmina cordi pessimo.
Sicut tinea vestimento, et vermis ligno,
ita tristitia viri nocet cordi.

WLC ²⁰ מַ֥עֲדֶה בֶּ֨גֶד ׀ בְּי֣וֹם קָ֭רָה חֹ֣מֶץ עַל־ נָ֑תֶר וְשָׁ֥ר בַּ֝שִּׁרִ֗ים עַ֣ל לֶב־ רָֽע׃

VULC ²¹ Si esurierit inimicus tuus, ciba illum ;
si sitierit, da ei aquam bibere :

WLC ²¹ אִם־ רָעֵ֣ב שֹׂ֭נַאֲךָ הַאֲכִלֵ֣הוּ לָ֑חֶם וְאִם־ צָ֝מֵ֗א הַשְׁקֵ֥הוּ מָֽיִם׃

VULC ²² prunas enim congregabis super caput ejus,
et Dominus reddet tibi.

WLC ²² כִּ֤י גֶֽחָלִ֗ים אַ֭תָּה חֹתֶ֣ה עַל־ רֹאשׁ֑וֹ וַֽ֝יהוָ֗ה יְשַׁלֶּם־ לָֽךְ׃

VULC ²³ Ventus aquilo dissipat pluvias,
et facies tristis linguam detrahentem.

WLC ²³ ר֣וּחַ צָ֭פוֹן תְּח֣וֹלֵֽל גָּ֑שֶׁם וּפָנִ֥ים נִ֝זְעָמִ֗ים לְשׁ֣וֹן סָֽתֶר׃

VULC ²⁴ Melius est sedere in angulo domatis
quam cum muliere litigiosa et in domo communi.

WLC ²⁴ ט֗וֹב שֶׁ֥בֶת עַל־ פִּנַּת־ גָּ֑ג מֵאֵ֥שֶׁת וּבֵ֥ית חָֽבֶר׃

VULC ²⁵ Aqua frigida animæ sitienti,
et nuntius bonus de terra longinqua.

WLC ²⁵ מַ֣יִם קָ֭רִים עַל־ נֶ֣פֶשׁ עֲיֵפָ֑ה וּשְׁמוּעָ֥ה ט֝וֹבָ֗ה מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָֽק׃

VULC ²⁶ Fons turbatus pede et vena corrupta,
justus cadens coram impio.

WLC ²⁶ מַעְיָ֣ן נִ֭רְפָּשׂ וּמָק֣וֹר מָשְׁחָ֑ת צַ֝דִּ֗יק מָ֣ט לִפְנֵֽי־ רָשָֽׁע׃

VULC ²⁷ Sicut qui mel multum comedit non est ei bonum,
sic qui scrutator est majestatis opprimetur a gloria.

WLC ²⁷ אָ֘כֹ֤ל דְּבַ֣שׁ הַרְבּ֣וֹת לֹא־ ט֑וֹב וְחֵ֖קֶר כְּבֹדָ֣ם כָּבֽוֹד׃

VULC ²⁸ Sicut urbs patens et absque murorum ambitu,
ita vir qui non potest in loquendo cohibere spiritum suum.]

WLC ²⁸ עִ֣יר פְּ֭רוּצָה אֵ֣ין חוֹמָ֑ה אִ֝֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר אֵ֖ין מַעְצָ֣ר לְרוּחֽוֹ׃