VULC ¹ [Ne glorieris in crastinum,
ignorans quid superventura pariat dies.

WLC ¹ אַֽל־ תִּ֭תְהַלֵּל בְּי֣וֹם מָחָ֑ר כִּ֤י לֹא־ תֵ֝דַ֗ע מַה־ יֵּ֥לֶד יֽוֹם׃

VULC ² Laudet te alienus, et non os tuum ;
extraneus, et non labia tua.

WLC ² יְהַלֶּלְךָ֣ זָ֣ר וְלֹא־ פִ֑יךָ נָ֝כְרִ֗י וְאַל־ שְׂפָתֶֽיךָ׃

VULC ³ Grave est saxum, et onerosa arena,
sed ira stulti utroque gravior.

WLC ³ כֹּֽבֶד־ אֶ֭בֶן וְנֵ֣טֶל הַח֑וֹל וְכַ֥עַס אֱ֝וִ֗יל כָּבֵ֥ד מִשְּׁנֵיהֶֽם׃

VULC ⁴ Ira non habet misericordiam nec erumpens furor,
et impetum concitati ferre quis poterit ?

WLC ⁴ אַכְזְרִיּ֣וּת חֵ֭מָה וְשֶׁ֣טֶף אָ֑ף וּמִ֥י יַ֝עֲמֹד לִפְנֵ֥י קִנְאָֽה׃

VULC ⁵ Melior est manifesta correptio
quam amor absconditus.

WLC ⁵ ט֭וֹבָה תּוֹכַ֣חַת מְגֻלָּ֑ה מֵֽאַהֲבָ֥ה מְסֻתָּֽרֶת׃

VULC ⁶ Meliora sunt vulnera diligentis
quam fraudulenta oscula odientis.

WLC ⁶ נֶ֭אֱמָנִים פִּצְעֵ֣י אוֹהֵ֑ב וְ֝נַעְתָּר֗וֹת נְשִׁיק֥וֹת שׂוֹנֵֽא׃

VULC ⁷ Anima saturata calcabit favum,
et anima esuriens etiam amarum pro dulci sumet.

WLC ⁷ נֶ֣פֶשׁ שְׂ֭בֵעָה תָּב֣וּס נֹ֑פֶת וְנֶ֥פֶשׁ רְ֝עֵבָ֗ה כָּל־ מַ֥ר מָתֽוֹק׃

VULC ⁸ Sicut avis transmigrans de nido suo,
sic vir qui derelinquit locum suum.

WLC ⁸ כְּ֭צִפּוֹר נוֹדֶ֣דֶת מִן־ קִנָּ֑הּ כֵּֽן־ אִ֝֗ישׁ נוֹדֵ֥ד מִמְּקוֹמֽוֹ׃

VULC ⁹ Unguento et variis odoribus delectatur cor,
et bonis amici consiliis anima dulcoratur.]

WLC ⁹ שֶׁ֣מֶן וּ֭קְטֹרֶת יְשַׂמַּֽח־ לֵ֑ב וּמֶ֥תֶק רֵ֝עֵ֗הוּ מֵֽעֲצַת־ נָֽפֶשׁ׃

VULC ¹⁰ [Amicum tuum et amicum patris tui ne dimiseris,
et domum fratris tui ne ingrediaris in die afflictionis tuæ.
Melior est vicinus juxta
quam frater procul.

WLC ¹⁰ רֵֽעֲךָ֨ אָבִ֡יךָ אַֽל־ תַּעֲזֹ֗ב וּבֵ֥ית אָחִ֗יךָ אַל־ תָּ֭בוֹא בְּי֣וֹם אֵידֶ֑ךָ ט֥וֹב שָׁכֵ֥ן קָ֝ר֗וֹב מֵאָ֥ח רָחֽוֹק׃

VULC ¹¹ Stude sapientiæ, fili mi, et lætifica cor meum,
ut possis exprobranti respondere sermonem.

WLC ¹¹ חֲכַ֣ם בְּ֭נִי וְשַׂמַּ֣ח לִבִּ֑י וְאָשִׁ֖יבָה חֹרְפִ֣י דָבָֽר׃

VULC ¹² Astutus videns malum, absconditus est :
parvuli transeuntes sustinuerunt dispendia.

WLC ¹² עָר֤וּם רָאָ֣ה רָעָ֣ה נִסְתָּ֑ר פְּ֝תָאיִ֗ם עָבְר֥וּ נֶעֱנָֽשׁוּ׃

VULC ¹³ Tolle vestimentum ejus qui spopondit pro extraneo,
et pro alienis aufer ei pignus.

WLC ¹³ קַח־ בִּ֭גְדוֹ כִּי־ עָ֣רַב זָ֑ר וּבְעַ֖ד נָכְרִיָּ֣ה חַבְלֵֽהוּ׃

VULC ¹⁴ Qui benedicit proximo suo voce grandi,
de nocte consurgens maledicenti similis erit.

WLC ¹⁴ מְבָ֘רֵ֤ךְ רֵעֵ֨הוּ ׀ בְּק֣וֹל גָּ֭דוֹל בַּבֹּ֣קֶר הַשְׁכֵּ֑ים קְ֝לָלָ֗ה תֵּחָ֥שֶׁב לֽוֹ׃

VULC ¹⁵ Tecta perstillantia in die frigoris
et litigiosa mulier comparantur.

WLC ¹⁵ דֶּ֣לֶף ט֭וֹרֵד בְּי֣וֹם סַגְרִ֑יר וְאֵ֥שֶׁת נִשְׁתָּוָֽה׃

VULC ¹⁶ Qui retinet eam quasi qui ventum teneat,
et oleum dexteræ suæ vocabit.

WLC ¹⁶ צֹפְנֶ֥יהָ צָֽפַן־ ר֑וּחַ וְשֶׁ֖מֶן יְמִינ֣וֹ יִקְרָֽא׃

VULC ¹⁷ Ferrum ferro exacuitur,
et homo exacuit faciem amici sui.

WLC ¹⁷ בַּרְזֶ֣ל בְּבַרְזֶ֣ל יָ֑חַד וְ֝אִ֗ישׁ יַ֣חַד פְּנֵֽי־ רֵעֵֽהוּ׃

VULC ¹⁸ Qui servat ficum comedet fructus ejus,
et qui custos est domini sui glorificabitur.

WLC ¹⁸ נֹצֵ֣ר תְּ֭אֵנָה יֹאכַ֣ל פִּרְיָ֑הּ וְשֹׁמֵ֖ר אֲדֹנָ֣יו יְכֻבָּֽד׃

VULC ¹⁹ Quomodo in aquis resplendent vultus prospicientium,
sic corda hominum manifesta sunt prudentibus.

WLC ¹⁹ כַּ֭מַּיִם הַפָּנִ֣ים לַפָּנִ֑ים כֵּ֤ן לֵֽב־ הָ֝אָדָ֗ם לָאָדָֽם׃

VULC ²⁰ Infernus et perditio numquam implentur :
similiter et oculi hominum insatiabiles.

WLC ²⁰ שְׁא֣וֹל לֹ֣א תִשְׂבַּ֑עְנָה וְעֵינֵ֥י הָ֝אָדָ֗ם לֹ֣א תִשְׂבַּֽעְנָה׃

VULC ²¹ Quomodo probatur in conflatorio argentum et in fornace aurum,
sic probatur homo ore laudantis.
Cor iniqui inquirit mala,
cor autem rectum inquirit scientiam.

WLC ²¹ מַצְרֵ֣ף לַ֭כֶּסֶף וְכ֣וּר לַזָּהָ֑ב וְ֝אִ֗ישׁ לְפִ֣י מַהֲלָלֽוֹ׃

VULC ²² Si contuderis stultum in pila
quasi ptisanas feriente desuper pilo,
non auferetur ab eo stultitia ejus.]

WLC ²² אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־ אֶת־ הָאֱוִ֨יל ׀ בַּֽמַּכְתֵּ֡שׁ בְּת֣וֹךְ הָ֭רִיפוֹת בַּֽעֱלִ֑י לֹא־ תָס֥וּר מֵ֝עָלָ֗יו אִוַּלְתּֽוֹ׃

VULC ²³ [Diligenter agnosce vultum pecoris tui,
tuosque greges considera :

WLC ²³ יָדֹ֣עַ תֵּ֭דַע פְּנֵ֣י צֹאנֶ֑ךָ שִׁ֥ית לִ֝בְּךָ֗ לַעֲדָרִֽים׃

VULC ²⁴ non enim habebis jugiter potestatem,
sed corona tribuetur in generationem et generationem.

WLC ²⁴ כִּ֤י לֹ֣א לְעוֹלָ֣ם חֹ֑סֶן וְאִם־ נֵ֝֗זֶר לְד֣וֹר

VULC ²⁵ Aperta sunt prata, et apparuerunt herbæ virentes,
et collecta sunt fœna de montibus.

WLC ²⁵ גָּלָ֣ה חָ֭צִיר וְנִרְאָה־ דֶ֑שֶׁא וְ֝נֶאֶסְפ֗וּ עִשְּׂב֥וֹת הָרִֽים׃

VULC ²⁶ Agni ad vestimentum tuum,
et hædi ad agri pretium.

WLC ²⁶ כְּבָשִׂ֥ים לִלְבוּשֶׁ֑ךָ וּמְחִ֥יר שָׂ֝דֶ֗ה עַתּוּדִֽים׃

VULC ²⁷ Sufficiat tibi lac caprarum in cibos tuos,
et in necessaria domus tuæ, et ad victum ancillis tuis.]

WLC ²⁷ וְדֵ֤י ׀ חֲלֵ֬ב עִזִּ֗ים לְֽ֭לַחְמְךָ לְלֶ֣חֶם בֵּיתֶ֑ךָ וְ֝חַיִּ֗ים לְנַעֲרוֹתֶֽיךָ׃