VULC ¹ Ipsi David. [Benedic, anima mea, Domino :
Domine Deus meus, magnificatus es vehementer.
Confessionem et decorem induisti,

WLC ¹ לְדָוִ֨ד ׀ בָּרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־ יְהוָ֑ה וְכָל־ קְ֝רָבַ֗י אֶת־ שֵׁ֥ם קָדְשֽׁוֹ׃

VULC ² amictus lumine sicut vestimento.
Extendens cælum sicut pellem,

WLC ² בָּרֲכִ֣י נַ֭פְשִׁי אֶת־ יְהוָ֑ה וְאַל־ תִּ֝שְׁכְּחִ֗י כָּל־ גְּמוּלָֽיו׃

VULC ³ qui tegis aquis superiora ejus :
qui ponis nubem ascensum tuum ;
qui ambulas super pennas ventorum :

WLC ³ הַסֹּלֵ֥חַ לְכָל־ עֲוֺנֵ֑כִי הָ֝רֹפֵ֗א לְכָל־ תַּחֲלֻאָֽיְכִי׃

VULC ⁴ qui facis angelos tuos spiritus,
et ministros tuos ignem urentem.

WLC ⁴ הַגּוֹאֵ֣ל מִשַּׁ֣חַת חַיָּ֑יְכִי הַֽ֝מְעַטְּרֵ֗כִי חֶ֣סֶד וְרַחֲמִֽים׃

VULC ⁵ Qui fundasti terram super stabilitatem suam :
non inclinabitur in sæculum sæculi.

WLC ⁵ הַמַּשְׂבִּ֣יַע בַּטּ֣וֹב עֶדְיֵ֑ךְ תִּתְחַדֵּ֖שׁ כַּנֶּ֣שֶׁר נְעוּרָֽיְכִי׃

VULC ⁶ Abyssus sicut vestimentum amictus ejus ;
super montes stabunt aquæ.

WLC ⁶ עֹשֵׂ֣ה צְדָק֣וֹת יְהוָ֑ה וּ֝מִשְׁפָּטִ֗ים לְכָל־ עֲשׁוּקִֽים׃

VULC ⁷ Ab increpatione tua fugient ;
a voce tonitrui tui formidabunt.

WLC ⁷ יוֹדִ֣יעַ דְּרָכָ֣יו לְמֹשֶׁ֑ה לִבְנֵ֥י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל עֲלִילֽוֹתָיו׃

VULC ⁸ Ascendunt montes, et descendunt campi,
in locum quem fundasti eis.

WLC ⁸ רַח֣וּם וְחַנּ֣וּן יְהוָ֑ה אֶ֖רֶךְ אַפַּ֣יִם וְרַב־ חָֽסֶד׃

VULC ⁹ Terminum posuisti quem non transgredientur,
neque convertentur operire terram.

WLC ⁹ לֹֽא־ לָנֶ֥צַח יָרִ֑יב וְלֹ֖א לְעוֹלָ֣ם יִטּֽוֹר׃

VULC ¹⁰ Qui emittis fontes in convallibus ;
inter medium montium pertransibunt aquæ.

WLC ¹⁰ לֹ֣א כַ֭חֲטָאֵינוּ עָ֣שָׂה לָ֑נוּ וְלֹ֥א כַ֝עֲוֺנֹתֵ֗ינוּ גָּמַ֥ל עָלֵֽינוּ׃

VULC ¹¹ Potabunt omnes bestiæ agri ;
expectabunt onagri in siti sua.

WLC ¹¹ כִּ֤י כִגְבֹ֣הַּ שָׁ֭מַיִם עַל־ הָאָ֑רֶץ גָּבַ֥ר חַ֝סְדּ֗וֹ עַל־ יְרֵאָֽיו׃

VULC ¹² Super ea volucres cæli habitabunt ;
de medio petrarum dabunt voces.

WLC ¹² כִּרְחֹ֣ק מִ֭זְרָח מִֽמַּֽעֲרָ֑ב הִֽרְחִ֥יק מִ֝מֶּ֗נּוּ אֶת־ פְּשָׁעֵֽינוּ׃

VULC ¹³ Rigans montes de superioribus suis ;
de fructu operum tuorum satiabitur terra :

WLC ¹³ כְּרַחֵ֣ם אָ֭ב עַל־ בָּנִ֑ים רִחַ֥ם יְ֝הוָ֗ה עַל־ יְרֵאָֽיו׃

VULC ¹⁴ producens fœnum jumentis,
et herbam servituti hominum,
ut educas panem de terra,

WLC ¹⁴ כִּי־ ה֖וּא יָדַ֣ע יִצְרֵ֑נוּ זָ֝כ֗וּר כִּי־ עָפָ֥ר אֲנָֽחְנוּ׃

VULC ¹⁵ et vinum lætificet cor hominis :
ut exhilaret faciem in oleo,
et panis cor hominis confirmet.

WLC ¹⁵ אֱ֭נוֹשׁ כֶּחָצִ֣יר יָמָ֑יו כְּצִ֥יץ הַ֝שָּׂדֶ֗ה כֵּ֣ן יָצִֽיץ׃

VULC ¹⁶ Saturabuntur ligna campi,
et cedri Libani quas plantavit :

WLC ¹⁶ כִּ֤י ר֣וּחַ עָֽבְרָה־ בּ֣וֹ וְאֵינֶ֑נּוּ וְלֹא־ יַכִּירֶ֖נּוּ ע֣וֹד מְקוֹמֽוֹ׃

VULC ¹⁷ illic passeres nidificabunt :
herodii domus dux est eorum.

WLC ¹⁷ וְחֶ֤סֶד יְהוָ֨ה ׀ מֵעוֹלָ֣ם וְעַד־ ע֭וֹלָם עַל־ יְרֵאָ֑יו וְ֝צִדְקָת֗וֹ לִבְנֵ֥י בָנִֽים׃

VULC ¹⁸ Montes excelsi cervis ;
petra refugium herinaciis.

WLC ¹⁸ לְשֹׁמְרֵ֥י בְרִית֑וֹ וּלְזֹכְרֵ֥י פִ֝קֻּדָ֗יו לַעֲשׂוֹתָֽם׃

VULC ¹⁹ Fecit lunam in tempora ;
sol cognovit occasum suum.

WLC ¹⁹ יְֽהוָ֗ה בַּ֭שָּׁמַיִם הֵכִ֣ין כִּסְא֑וֹ וּ֝מַלְכוּת֗וֹ בַּכֹּ֥ל מָשָֽׁלָה׃

VULC ²⁰ Posuisti tenebras, et facta est nox ;
in ipsa pertransibunt omnes bestiæ silvæ :

WLC ²⁰ בָּרֲכ֥וּ יְהוָ֗ה מַלְאָ֫כָ֥יו גִּבֹּ֣רֵי כֹ֭חַ עֹשֵׂ֣י דְבָר֑וֹ לִ֝שְׁמֹ֗עַ בְּק֣וֹל דְּבָרֽוֹ׃

VULC ²¹ catuli leonum rugientes ut rapiant,
et quærant a Deo escam sibi.

WLC ²¹ בָּרֲכ֣וּ יְ֭הוָה כָּל־ צְבָאָ֑יו מְ֝שָׁרְתָ֗יו עֹשֵׂ֥י רְצוֹנֽוֹ׃

VULC ²² Ortus est sol, et congregati sunt,
et in cubilibus suis collocabuntur.

WLC ²² בָּרֲכ֤וּ יְהוָ֨ה ׀ כָּֽל־ מַעֲשָׂ֗יו בְּכָל־ מְקֹמ֥וֹת מֶמְשַׁלְתּ֑וֹ בָּרֲכִ֥י נַ֝פְשִׁ֗י אֶת־ יְהוָֽה׃

VULC ²³ Exibit homo ad opus suum,
et ad operationem suam usque ad vesperum.

VULC ²⁴ Quam magnificata sunt opera tua, Domine !
omnia in sapientia fecisti ;
impleta est terra possessione tua.

VULC ²⁵ Hoc mare magnum et spatiosum manibus ;
illic reptilia quorum non est numerus :
animalia pusilla cum magnis.

VULC ²⁶ Illic naves pertransibunt ;
draco iste quem formasti ad illudendum ei.

VULC ²⁷ Omnia a te expectant
ut des illis escam in tempore.

VULC ²⁸ Dante te illis, colligent ;
aperiente te manum tuam, omnia implebuntur bonitate.

VULC ²⁹ Avertente autem te faciem, turbabuntur ;
auferes spiritum eorum, et deficient,
et in pulverem suum revertentur.

VULC ³⁰ Emittes spiritum tuum, et creabuntur,
et renovabis faciem terræ.

VULC ³¹ Sit gloria Domini in sæculum ;
lætabitur Dominus in operibus suis.

VULC ³² Qui respicit terram, et facit eam tremere ;
qui tangit montes, et fumigant.

VULC ³³ Cantabo Domino in vita mea ;
psallam Deo meo quamdiu sum.

VULC ³⁴ Jucundum sit ei eloquium meum ;
ego vero delectabor in Domino.

VULC ³⁵ Deficiant peccatores a terra,
et iniqui, ita ut non sint.
Benedic, anima mea, Domino.]