VULC ¹ In finem. Psalmus David.

WLC ¹ לַ֭מְנַצֵּחַ לְדָוִ֣ד מִזְמ֑וֹר יְהוָ֥ה חֲ֝קַרְתַּ֗נִי וַתֵּדָֽע׃

VULC ² [Eripe me, Domine, ab homine malo ;
a viro iniquo eripe me.

WLC ² אַתָּ֣ה יָ֭דַעְתָּ שִׁבְתִּ֣י וְקוּמִ֑י בַּ֥נְתָּה לְ֝רֵעִ֗י מֵרָחֽוֹק׃

VULC ³ Qui cogitaverunt iniquitates in corde,
tota die constituebant prælia.

WLC ³ אָרְחִ֣י וְרִבְעִ֣י זֵרִ֑יתָ וְֽכָל־ דְּרָכַ֥י הִסְכַּֽנְתָּה׃

VULC ⁴ Acuerunt linguas suas sicut serpentis ;
venenum aspidum sub labiis eorum.

WLC ⁴ כִּ֤י אֵ֣ין מִ֭לָּה בִּלְשׁוֹנִ֑י הֵ֥ן יְ֝הוָ֗ה יָדַ֥עְתָּ כֻלָּֽהּ׃

VULC ⁵ Custodi me, Domine, de manu peccatoris,
et ab hominibus iniquis eripe me.
Qui cogitaverunt supplantare gressus meos :

WLC ⁵ אָח֣וֹר וָקֶ֣דֶם צַרְתָּ֑נִי וַתָּ֖שֶׁת עָלַ֣י כַּפֶּֽכָה׃

VULC ⁶ absconderunt superbi laqueum mihi.
Et funes extenderunt in laqueum ;
juxta iter, scandalum posuerunt mihi.

WLC ⁶ דַ֣עַת מִמֶּ֑נִּי נִ֝שְׂגְּבָ֗ה לֹא־ א֥וּכַֽל לָֽהּ׃

VULC ⁷ Dixi Domino : Deus meus es tu ;
exaudi, Domine, vocem deprecationis meæ.

WLC ⁷ אָ֭נָ֥ה אֵלֵ֣ךְ מֵרוּחֶ֑ךָ וְ֝אָ֗נָה מִפָּנֶ֥יךָ אֶבְרָֽח׃

VULC ⁸ Domine, Domine, virtus salutis meæ,
obumbrasti super caput meum in die belli.

WLC ⁸ אִם־ אֶסַּ֣ק שָׁ֭מַיִם שָׁ֣ם אָ֑תָּה וְאַצִּ֖יעָה שְּׁא֣וֹל הִנֶּֽךָּ׃

VULC ⁹ Ne tradas me, Domine, a desiderio meo peccatori :
cogitaverunt contra me ;
ne derelinquas me, ne forte exaltentur.

WLC ⁹ אֶשָּׂ֥א כַנְפֵי־ שָׁ֑חַר אֶ֝שְׁכְּנָ֗ה בְּאַחֲרִ֥ית יָֽם׃

VULC ¹⁰ Caput circuitus eorum :
labor labiorum ipsorum operiet eos.

WLC ¹⁰ גַּם־ שָׁ֭ם יָדְךָ֣ תַנְחֵ֑נִי וְֽתֹאחֲזֵ֥נִי יְמִינֶֽךָ׃

VULC ¹¹ Cadent super eos carbones ;
in ignem dejicies eos :
in miseriis non subsistent.

WLC ¹¹ וָ֭אֹמַר אַךְ־ חֹ֣שֶׁךְ יְשׁוּפֵ֑נִי וְ֝לַ֗יְלָה א֣וֹר בַּעֲדֵֽנִי׃

VULC ¹² Vir linguosus non dirigetur in terra ;
virum injustum mala capient in interitu.

WLC ¹² גַּם־ חֹשֶׁךְ֮ לֹֽא־ יַחְשִׁ֪יךְ מִ֫מֶּ֥ךָ וְ֭לַיְלָה כַּיּ֣וֹם יָאִ֑יר כַּ֝חֲשֵׁיכָ֗ה כָּאוֹרָֽה׃

VULC ¹³ Cognovi quia faciet Dominus judicium inopis,
et vindictam pauperum.

WLC ¹³ כִּֽי־ אַ֭תָּה קָנִ֣יתָ כִלְיֹתָ֑י תְּ֝סֻכֵּ֗נִי בְּבֶ֣טֶן אִמִּֽי׃

VULC ¹⁴ Verumtamen justi confitebuntur nomini tuo,
et habitabunt recti cum vultu tuo.]

WLC ¹⁴ אֽוֹדְךָ֗ עַ֤ל כִּ֥י נוֹרָא֗וֹת נִ֫פְלֵ֥יתִי נִפְלָאִ֥ים מַעֲשֶׂ֑יךָ וְ֝נַפְשִׁ֗י יֹדַ֥עַת מְאֹֽד׃

WLC ¹⁵ לֹא־ נִכְחַ֥ד עָצְמִ֗י מִ֫מֶּ֥ךָּ אֲשֶׁר־ עֻשֵּׂ֥יתִי בַסֵּ֑תֶר רֻ֝קַּ֗מְתִּי בְּֽתַחְתִּיּ֥וֹת אָֽרֶץ׃

WLC ¹⁶ גָּלְמִ֤י ׀ רָ֘א֤וּ עֵינֶ֗יךָ וְעַֽל־ סִפְרְךָ֮ כֻּלָּ֪ם יִכָּ֫תֵ֥בוּ יָמִ֥ים יֻצָּ֑רוּ אֶחָ֣ד בָּהֶֽם׃

WLC ¹⁷ וְלִ֗י מַה־ יָּקְר֣וּ רֵעֶ֣יךָ אֵ֑ל מֶ֥ה עָ֝צְמוּ רָאשֵׁיהֶֽם׃

WLC ¹⁸ אֶ֭סְפְּרֵם מֵח֣וֹל יִרְבּ֑וּן הֱ֝קִיצֹ֗תִי וְעוֹדִ֥י עִמָּֽךְ׃

WLC ¹⁹ אִם־ תִּקְטֹ֖ל אֱל֥וֹהַּ ׀ רָשָׁ֑ע וְאַנְשֵׁ֥י דָ֝מִ֗ים ס֣וּרוּ מֶֽנִּי׃

WLC ²⁰ אֲשֶׁ֣ר יֹ֭אמְרֻךָ לִמְזִמָּ֑ה נָשֻׂ֖א לַשָּׁ֣וְא עָרֶֽיךָ׃

WLC ²¹ הֲלֽוֹא־ מְשַׂנְאֶ֖יךָ יְהוָ֥ה ׀ אֶשְׂנָ֑א וּ֝בִתְקוֹמְמֶ֗יךָ אֶתְקוֹטָֽט׃

WLC ²² תַּכְלִ֣ית שִׂנְאָ֣ה שְׂנֵאתִ֑ים לְ֝אוֹיְבִ֗ים הָ֣יוּ לִֽי׃

WLC ²³ חָקְרֵ֣נִי אֵ֭ל וְדַ֣ע לְבָבִ֑י בְּ֝חָנֵ֗נִי וְדַ֣ע שַׂרְעַפָּֽי׃

WLC ²⁴ וּרְאֵ֗ה אִם־ דֶּֽרֶךְ־ עֹ֥צֶב בִּ֑י וּ֝נְחֵ֗נִי בְּדֶ֣רֶךְ עוֹלָֽם׃