VULC ¹ In finem. Intellectus filiis Core.

WLC ¹ לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃

VULC ² [Quemadmodum desiderat cervus ad fontes aquarum,
ita desiderat anima mea ad te, Deus.

WLC ² אַ֭שְׁרֵי מַשְׂכִּ֣יל אֶל־ דָּ֑ל בְּי֥וֹם רָ֝עָ֗ה יְֽמַלְּטֵ֥הוּ יְהוָֽה׃

VULC ³ Sitivit anima mea ad Deum fortem, vivum ;
quando veniam, et apparebo ante faciem Dei ?

WLC ³ יְהוָ֤ה ׀ יִשְׁמְרֵ֣הוּ וִֽ֭יחַיֵּהוּ בָּאָ֑רֶץ וְאַֽל־ תִּ֝תְּנֵ֗הוּ בְּנֶ֣פֶשׁ אֹיְבָֽיו׃

VULC ⁴ Fuerunt mihi lacrimæ meæ panes die ac nocte,
dum dicitur mihi quotidie : Ubi est Deus tuus ?

WLC ⁴ יְֽהוָ֗ה יִ֭סְעָדֶנּוּ עַל־ עֶ֣רֶשׂ דְּוָ֑י כָּל־ מִ֝שְׁכָּב֗וֹ הָפַ֥כְתָּ בְחָלְיֽוֹ׃

VULC ⁵ Hæc recordatus sum, et effudi in me animam meam,
quoniam transibo in locum tabernaculi admirabilis, usque ad domum Dei,
in voce exsultationis et confessionis, sonus epulantis.

WLC ⁵ אֲ‍ֽנִי־ אָ֭מַרְתִּי יְהוָ֣ה חָנֵּ֑נִי רְפָאָ֥ה נַ֝פְשִׁ֗י כִּי־ חָטָ֥אתִי לָֽךְ׃

VULC ⁶ Quare tristis es, anima mea ?
et quare conturbas me ?
Spera in Deo, quoniam adhuc confitebor illi,
salutare vultus mei,

WLC ⁶ אוֹיְבַ֗י יֹאמְר֣וּ רַ֣ע לִ֑י מָתַ֥י יָ֝מ֗וּת וְאָבַ֥ד שְׁמֽוֹ׃

VULC ⁷ et Deus meus.
Ad meipsum anima mea conturbata est :
propterea memor ero tui de terra Jordanis et Hermoniim a monte modico.

WLC ⁷ וְאִם־ בָּ֤א לִרְא֨וֹת ׀ שָׁ֤וְא יְדַבֵּ֗ר לִבּ֗וֹ יִקְבָּץ־ אָ֥וֶן ל֑וֹ יֵצֵ֖א לַח֣וּץ יְדַבֵּֽר׃

VULC ⁸ Abyssus abyssum invocat, in voce cataractarum tuarum ;
omnia excelsa tua, et fluctus tui super me transierunt.

WLC ⁸ יַ֗חַד עָלַ֣י יִ֭תְלַחֲשׁוּ כָּל־ שֹׂנְאָ֑י עָלַ֓י ׀ יַחְשְׁב֖וּ רָעָ֣ה לִֽי׃

VULC ⁹ In die mandavit Dominus misericordiam suam,
et nocte canticum ejus ;
apud me oratio Deo vitæ meæ.

WLC ⁹ דְּֽבַר־ בְּ֭לִיַּעַל יָצ֣וּק בּ֑וֹ וַאֲשֶׁ֥ר שָׁ֝כַ֗ב לֹא־ יוֹסִ֥יף לָקֽוּם׃

VULC ¹⁰ Dicam Deo : Susceptor meus es ;
quare oblitus es mei ?
et quare contristatus incedo, dum affligit me inimicus ?

WLC ¹⁰ גַּם־ אִ֤ישׁ שְׁלוֹמִ֨י ׀ אֲשֶׁר־ בָּטַ֣חְתִּי ב֭וֹ אוֹכֵ֣ל לַחְמִ֑י הִגְדִּ֖יל עָלַ֣י עָקֵֽב׃

VULC ¹¹ Dum confringuntur ossa mea,
exprobraverunt mihi qui tribulant me inimici mei,
dum dicunt mihi per singulos dies : Ubi est Deus tuus ?

WLC ¹¹ וְאַתָּ֤ה יְהוָ֗ה חָנֵּ֥נִי וַהֲקִימֵ֑נִי וַֽאֲשַׁלְּמָ֥ה לָהֶֽם׃

VULC ¹² Quare tristis es, anima mea ?
et quare conturbas me ?
Spera in Deo, quoniam adhuc confitebor illi,
salutare vultus mei, et Deus meus.]

WLC ¹² בְּזֹ֣את יָ֭דַעְתִּי כִּֽי־ חָפַ֣צְתָּ בִּ֑י כִּ֤י לֹֽא־ יָרִ֖יעַ אֹיְבִ֣י עָלָֽי׃

WLC ¹³ וַאֲנִ֗י בְּ֭תֻמִּי תָּמַ֣כְתָּ בִּ֑י וַתַּצִּיבֵ֖נִי לְפָנֶ֣יךָ לְעוֹלָֽם׃

WLC ¹⁴ בָּ֘ר֤וּךְ יְהוָ֨ה ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל מֵֽ֭הָעוֹלָם וְעַ֥ד הָעוֹלָ֗ם אָ֘מֵ֥ן ׀ וְאָמֵֽן׃