VULC ¹ In finem, filiis Core. Psalmus.

WLC ¹ שִׁ֥יר מִ֝זְמוֹר לִבְנֵי־ קֹֽרַח׃

VULC ² [Audite hæc, omnes gentes ;
auribus percipite, omnes qui habitatis orbem :

WLC ² גָּ֘ד֤וֹל יְהוָ֣ה וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד בְּעִ֥יר אֱ֝לֹהֵ֗ינוּ הַר־ קָדְשֽׁוֹ׃

VULC ³ quique terrigenæ et filii hominum,
simul in unum dives et pauper.

WLC ³ יְפֵ֥ה נוֹף֮ מְשׂ֪וֹשׂ כָּל־ הָ֫אָ֥רֶץ הַר־ צִ֭יּוֹן יַרְכְּתֵ֣י צָפ֑וֹן קִ֝רְיַ֗ת מֶ֣לֶךְ רָֽב׃

VULC ⁴ Os meum loquetur sapientiam,
et meditatio cordis mei prudentiam.

WLC ⁴ אֱלֹהִ֥ים בְּאַרְמְנוֹתֶ֗יהָ נוֹדַ֥ע לְמִשְׂגָּֽב׃

VULC ⁵ Inclinabo in parabolam aurem meam ;
aperiam in psalterio propositionem meam.

WLC ⁵ כִּֽי־ הִנֵּ֣ה הַ֭מְּלָכִים נֽוֹעֲד֑וּ עָבְר֥וּ יַחְדָּֽו׃

VULC ⁶ Cur timebo in die mala ?
iniquitas calcanei mei circumdabit me.

WLC ⁶ הֵ֣מָּה רָ֭אוּ כֵּ֣ן תָּמָ֑הוּ נִבְהֲל֥וּ נֶחְפָּֽזוּ׃

VULC ⁷ Qui confidunt in virtute sua,
et in multitudine divitiarum suarum, gloriantur.

WLC ⁷ רְ֭עָדָה אֲחָזָ֣תַם שָׁ֑ם חִ֝֗יל כַּיּוֹלֵֽדָה׃

VULC ⁸ Frater non redimit, redimet homo :
non dabit Deo placationem suam,

WLC ⁸ בְּר֥וּחַ קָדִ֑ים תְּ֝שַׁבֵּ֗ר אֳנִיּ֥וֹת תַּרְשִֽׁישׁ׃

VULC ⁹ et pretium redemptionis animæ suæ.
Et laborabit in æternum ;

WLC ⁹ כַּאֲשֶׁ֤ר שָׁמַ֨עְנוּ ׀ כֵּ֤ן רָאִ֗ינוּ בְּעִיר־ יְהוָ֣ה צְ֭בָאוֹת בְּעִ֣יר אֱלֹהֵ֑ינוּ אֱלֹ֘הִ֤ים יְכוֹנְנֶ֖הָ עַד־ עוֹלָ֣ם סֶֽלָה׃

VULC ¹⁰ et vivet adhuc in finem.

WLC ¹⁰ דִּמִּ֣ינוּ אֱלֹהִ֣ים חַסְדֶּ֑ךָ בְּ֝קֶ֗רֶב הֵיכָלֶֽךָ׃

VULC ¹¹ Non videbit interitum,
cum viderit sapientes morientes :
simul insipiens et stultus peribunt.
Et relinquent alienis divitias suas,

WLC ¹¹ כְּשִׁמְךָ֤ אֱלֹהִ֗ים כֵּ֣ן תְּ֭הִלָּתְךָ עַל־ קַצְוֵי־ אֶ֑רֶץ צֶ֝֗דֶק מָלְאָ֥ה יְמִינֶֽךָ׃

VULC ¹² et sepulchra eorum domus illorum in æternum ;
tabernacula eorum in progenie et progenie :
vocaverunt nomina sua in terris suis.

WLC ¹² יִשְׂמַ֤ח ׀ הַר־ צִיּ֗וֹן תָּ֭גֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְ֝מַ֗עַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ׃

VULC ¹³ Et homo, cum in honore esset, non intellexit.
Comparatus est jumentis insipientibus,
et similis factus est illis.

WLC ¹³ סֹ֣בּוּ צִ֭יּוֹן וְהַקִּיפ֑וּהָ סִ֝פְר֗וּ מִגְדָּלֶֽיהָ׃

VULC ¹⁴ Hæc via illorum scandalum ipsis ;
et postea in ore suo complacebunt.

WLC ¹⁴ שִׁ֤יתוּ לִבְּכֶ֨ם ׀ לְֽחֵילָ֗ה פַּסְּג֥וּ אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ לְמַ֥עַן תְּ֝סַפְּר֗וּ לְד֣וֹר אַחֲרֽוֹן׃

VULC ¹⁵ Sicut oves in inferno positi sunt :
mors depascet eos.
Et dominabuntur eorum justi in matutino ;
et auxilium eorum veterascet in inferno a gloria eorum.

WLC ¹⁵ כִּ֤י זֶ֨ה ׀ אֱלֹהִ֣ים אֱ֭לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַהֲגֵ֣נוּ עַל־ מֽוּת׃

VULC ¹⁶ Verumtamen Deus redimet animam meam de manu inferi,
cum acceperit me.

VULC ¹⁷ Ne timueris cum dives factus fuerit homo,
et cum multiplicata fuerit gloria domus ejus :

VULC ¹⁸ quoniam, cum interierit, non sumet omnia,
neque descendet cum eo gloria ejus.

VULC ¹⁹ Quia anima ejus in vita ipsius benedicetur ;
confitebitur tibi cum benefeceris ei.

VULC ²⁰ Introibit usque in progenies patrum suorum ;
et usque in æternum non videbit lumen.

VULC ²¹ Homo, cum in honore esset, non intellexit.
Comparatus est jumentis insipientibus,
et similis factus est illis.]