VULC ¹ In finem, pro his qui immutabuntur, in tituli inscriptionem ipsi David, in doctrinam,

WLC ¹ לַמְנַצֵּ֣חַ אַל־ תַּשְׁחֵת֮ לְדָוִ֪ד מִ֫כְתָּ֥ם בִּשְׁלֹ֥חַ שָׁא֑וּל וַֽיִּשְׁמְר֥וּ אֶת־ הַ֝בַּ֗יִת לַהֲמִיתֽוֹ׃

VULC ² cum succendit Mesopotamiam Syriæ et Sobal, et convertit Joab, et percussit Idumæam in valle Salinarum duodecim millia.

WLC ² הַצִּילֵ֖נִי מֵאֹיְבַ֥י ׀ אֱלֹהָ֑י מִּמִתְקוֹמְמַ֥י תְּשַׂגְּבֵֽנִי׃

VULC ³ [Deus, repulisti nos, et destruxisti nos ;
iratus es, et misertus es nobis.

WLC ³ הַ֭צִּילֵנִי מִפֹּ֣עֲלֵי אָ֑וֶן וּֽמֵאַנְשֵׁ֥י דָ֝מִ֗ים הוֹשִׁיעֵֽנִי׃

VULC ⁴ Commovisti terram, et conturbasti eam ;
sana contritiones ejus, quia commota est.

WLC ⁴ כִּ֤י הִנֵּ֪ה אָֽרְב֡וּ לְנַפְשִׁ֗י יָג֣וּרוּ עָלַ֣י עַזִ֑ים לֹא־ פִשְׁעִ֖י וְלֹא־ חַטָּאתִ֣י יְהוָֽה׃

VULC ⁵ Ostendisti populo tuo dura ;
potasti nos vino compunctionis.

WLC ⁵ בְּֽלִי־ עָ֭וֺן יְרוּצ֣וּן וְיִכּוֹנָ֑נוּ ע֖וּרָה לִקְרָאתִ֣י וּרְאֵה׃

VULC ⁶ Dedisti metuentibus te significationem,
ut fugiant a facie arcus ;
ut liberentur dilecti tui.

WLC ⁶ וְאַתָּ֤ה יְהוָֽה־ אֱלֹהִ֥ים ׀ צְבָא֡וֹת אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׂרָאֵ֗ל הָקִ֗יצָה לִפְקֹ֥ד כָּֽל־ הַגּוֹיִ֑ם אַל־ תָּחֹ֨ן כָּל־ בֹּ֖גְדֵי אָ֣וֶן סֶֽלָה׃

VULC ⁷ Salvum fac dextera tua, et exaudi me.

WLC ⁷ יָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר׃

VULC ⁸ Deus locutus est in sancto suo :
lætabor, et partibor Sichimam ;
et convallem tabernaculorum metibor.

WLC ⁸ הִנֵּ֤ה ׀ יַבִּ֘יע֤וּן בְּפִיהֶ֗ם חֲ֭רָבוֹת בְּשִׂפְתוֹתֵיהֶ֑ם כִּי־ מִ֥י שֹׁמֵֽעַ׃

VULC ⁹ Meus est Galaad, et meus est Manasses ;
et Ephraim fortitudo capitis mei.
Juda rex meus ;

WLC ⁹ וְאַתָּ֣ה יְ֭הוָה תִּשְׂחַק־ לָ֑מוֹ תִּ֝לְעַ֗ג לְכָל־ גּוֹיִֽם׃

VULC ¹⁰ Moab olla spei meæ.
In Idumæam extendam calceamentum meum :
mihi alienigenæ subditi sunt.

WLC ¹⁰ עֻ֭זּוֹ אֵלֶ֣יךָ אֶשְׁמֹ֑רָה כִּֽי־ אֱ֝לֹהִ֗ים מִשְׂגַּבִּֽי׃

VULC ¹¹ Quis deducet me in civitatem munitam ?
quis deducet me usque in Idumæam ?

WLC ¹¹ אֱלֹהֵ֣י יְקַדְּמֵ֑נִי אֱ֝לֹהִ֗ים יַרְאֵ֥נִי בְשֹׁרְרָֽי׃

VULC ¹² nonne tu, Deus, qui repulisti nos ?
et non egredieris, Deus, in virtutibus nostris ?

WLC ¹² אַל־ תַּהַרְגֵ֤ם ׀ פֶּֽן־ יִשְׁכְּח֬וּ עַמִּ֗י הֲנִיעֵ֣מוֹ בְ֭חֵילְךָ וְהוֹרִידֵ֑מוֹ מָֽגִנֵּ֣נוּ אֲדֹנָֽי׃

VULC ¹³ Da nobis auxilium de tribulatione,
quia vana salus hominis.

WLC ¹³ חַטַּאת־ פִּ֗ימוֹ דְּֽבַר־ שְׂפָ֫תֵ֥ימוֹ וְיִלָּכְד֥וּ בִגְאוֹנָ֑ם וּמֵאָלָ֖ה וּמִכַּ֣חַשׁ יְסַפֵּֽרוּ׃

VULC ¹⁴ In Deo faciemus virtutem ;
et ipse ad nihilum deducet tribulantes nos.]

WLC ¹⁴ כַּלֵּ֥ה בְחֵמָה֮ כַּלֵּ֪ה וְֽאֵ֫ינֵ֥מוֹ וְֽיֵדְע֗וּ כִּֽי־ אֱ֭לֹהִים מֹשֵׁ֣ל בְּיַעֲקֹ֑ב לְאַפְסֵ֖י הָאָ֣רֶץ סֶֽלָה׃

WLC ¹⁵ וְיָשׁ֣וּבוּ לָ֭עֶרֶב יֶהֱמ֥וּ כַכָּ֗לֶב וִיס֥וֹבְבוּ עִֽיר׃

WLC ¹⁶ הֵ֭מָּה לֶאֱכֹ֑ל אִם־ לֹ֥א יִ֝שְׂבְּע֗וּ וַיָּלִֽינוּ׃

WLC ¹⁷ וַאֲנִ֤י ׀ אָשִׁ֣יר עֻזֶּךָ֮ וַאֲרַנֵּ֥ן לַבֹּ֗קֶר חַ֫סְדֶּ֥ךָ כִּֽי־ הָיִ֣יתָ מִשְׂגָּ֣ב לִ֑י וּ֝מָנ֗וֹס בְּי֣וֹם צַר־ לִֽי׃

WLC ¹⁸ עֻ֭זִּי אֵלֶ֣יךָ אֲזַמֵּ֑רָה כִּֽי־ אֱלֹהִ֥ים מִ֝שְׂגַּבִּ֗י אֱלֹהֵ֥י חַסְדִּֽי׃